אמילי מואטי – הצהרות סוציאל דמוקרטיות, תכניות ניאו-ליברליות

נדב

אמילי מואטי – מגישת טלוויזיה, אקטיביסיטית, סופרת, אשת ×™×—"צ – הכריזה לא מזמן על כוונתה להתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה. במבט ראשון, מואטי נראית כמו מועמדת מצויינת – אישה מזרחית שגדלה בעוני, עם הרבה רוח לחימה אופוזיציונית, הרבה רעב לנצח והרבה מוטיבציה, בדיוק הדברים שאין היום מספיק באופוזיציה.
אבל אז הגיע הראיון הזה בדבר ראשון. בראשיתו מואטי מציגה את כל הדברים החיוביים שתיארתי, ואז המראיין שואל אותה על עמדותיה הכלכליות:

איפה את מבחינה כלכלית-חברתית?

"הכי בנאלית, סוציאל-דמוקרטית".

טוב, סוציאל-דמוקרטית זו סיסמה.

"אני בעד חברה מריטוקרטית שבה עובדת סוציאלית מרוויחה טוב, שבה מורה זה מעמד ולא ברירת מחדל".

ובהמשך:

מה היית משנה בפועל?

"הייתי מעניקה וואוצ'רים לתלמידים מרקע כלכלי חלש כדי שבתי ספר ציבוריים-יוקרתיים  יחזרו אחריהם, משום שהם יהפכו לשווים יותר כלכלית. הייתי מפרקת את המוסד לביטוח לאומי ומתחילה מאפס, אם ×–×” בשאלת קצבת ילדים או אימהות חד-הוריות. […]

"אותו דבר באוניברסיטאות. למה שהילדים של תשובה ישלמו שכר לימוד כמו הילדים של ברכה מהדרום? צריך לקחת את המערכת הצבאית של הקב"א שממקמת אותך בסולם סוציו-דמוגרפי, וליישם אותה באוניברסיטאות כך שאם אתה מגיע מנקודה נמוכה – יגיע לך תואר ראשון. לתת לאנשים האלה גישה לכוח שהוא לא מעמדי, שלא נולדים אליו".

את קצת מבטלת בדיפרנציאליות הזו בביטוח הלאומי ובאקדמיה את עיקרון האוניברסאליות הסוציאליסטי, לא?

"אני אומרת שאין לנו, למדינת ישראל, מספיק כסף לעקרונות אוניברסאליים – בין היתר בגלל תקציב הביטחון הגדול. לכן נדרשת 'סולידריות מעשית', שלתפיסתי המשמעות היא לקחת מהעשירים ולתת לעניים. כשיש לך זקנים שעבורם קצבת הזקנה של ביטוח לאומי היא קריטית במובן של בחירה בין להדליק תנור חימום בחורף או לרכוש תרופה, ובמקביל יש אנשים שבסכום הזה קונים בקבוק יין – אני אומרת בואו נכפיל את הקצבה לראשונים על חשבון השניים. ככה פשוט. כשהעוגה התקציבית תשתנה, כי מי יודע אולי יפרוץ שלום, נחזור להיות אוניברסליים".

מה שמואטי עושה כאן הוא להצהיר על עצמה כעל סוציאל דמוקרטית, ואז לצאת נגד העקרונות הכי בסיסיים של הסוציאל דמוקרטיה תוך שימוש ברטוריקה ניאו-ליברלית והצעת פתרונות ניאו-ליברליים.

העיקרון הבסיסי והראשון של הסוציאל דמוקרטיה הוא אוניברסליות. בדוגמת החינוך שמואטי משתמשת בה – מדינה סוציאל דמוקרטית מעניקה חינוך איכותי לכולם ובחינם. חינוך הוא לא טובה שעושה המדינה למי שלא הצליח להסתדר לבד – הוא זכות אדם בסיסית, וככזו מגיעה לכל ילד, בלי קשר למוצא, למקום מגורים וגם למצב כלכלי. ×–×” הדבר הנכון לעשות גם מבחינה ערכית וגם מבחינה מעשית – אנחנו יודעים שאוניברסליות היא הדרך הטובה ביותר להעניק שירותים איכותיים גם ובעיקר לאנשים בעוני.

מואטי מציעה לבנות מחדש את מדינת הרווחה – לפרק את התכניות האוניברסליות ולבנות אותן מחדש בצורה דיפרנציאלית. ×–×” הבסיס של הרפורמות הניאו-ליברליות שנערכו במדינות רווחה בכל רחבי העולם בשנות ×”-80 וה-90. שימו לב, ספציפית, לשאלת החינוך – כיום החינוך בישראל, לפחות במגזר היהודי הלא-חרדי* הוא ממלכתי כמעט לחלוטין (4% מהתלמידים לומדים בבתי"ס פרטיים). הפתרון של מואטי – ואוצ'רים לילדים ממשפחות בעוני כדי שילמדו בבתי ספר פרטיים – משמעו, בהכרח, הגדלה מסיבית של החינוך הפרטי על חשבון החינוך הציבורי. קוראים לזה הפרטה, וזה ההיפך מסוציאל דמוקרטיה.

רעיון הואוצ'רים הוא רעיון שלקוח ישירות מהספר של מילטון פרידמן – ההוגה המרכזי של הניאו-ליברליזם. כך גם רעיונות רבים שמואטי מהדהדת, והרטוריקה שבה היא משתמשת – הרעיון לפיו לתת קצבאות לעשירים ×–×” בזבוז כסף ×›×™ אפשר למקד אותן בעניים ולתת יותר; הרעיון שתקציב המדינה הוא 'קופה סגורה', שהשאלה הרלוונטית היא איך לחלק אותה 'נכון' יותר ולא איך להגדיל אותה; ובהקשר הישראלי, הרעיון שהבעיה היא תקציב הביטחון, ושכל עוד מדינת ישראל נדרשת להוצאות ביטחון גדולות, אין סיכוי לשינוי בתחומים האזרחיים.

הרעיונות האלה לא חדשים; הם נהגו בשנות השבעים, ויושמו – בעולם ובישראל – בשנות השמונים והתשעים (ובישראל, ביתר שאת, בראשית שנות האלפיים). אנחנו כבר יודעים מה התוצאות של הרעיונות האלה – שחיקה ואף מחיקה של רשתות ×”×”×’× ×” של מעמד הביניים, עד כדי דרדור שלו לסף-עוני. ומנגד, לא צמצום העוני אלא החרפה והעמקה שלו – כמו שאנחנו רואים בכל העולם וספציפית בישראל. המצב שמואטי יוצאת נגדו הוא בדיוק תוצר של התכניות שהיא מציעה לפתרון.**

מואטי חוזרת כאן על בעיה מוכרת ונפוצה בשמאל הישראלי – 'סוציאל דמוקרטי' החליפה את 'חברתי' כסיסמא אלקטורלית – שזה מצויין מצד אחד, אבל מצד שני אפשר להשתמש בה בלי קשר לרעיונות שמרכיבים את הסוציאל דמוקרטיה. סוציאל דמוקרטיה ×–×” לא שם קוד ל'אכפת לי מהמסכנים' – למעשה, ×–×” כמעט בדיוק להיפך.


והערה קטנה לסיום על הבמה שבה התפרסמו הדברים – 'דבר ראשון', העיתון של ההסתדרות, מציג את עצמו כעיתון השמאל החברתי של ישראל. בעמוד האודות שלו כתוב: "דבר ראשון' מחויב להביא מידע אמין, בדוק ובעל עניין על המתרחש בכלכלה ובחברה הישראלית ובעולם". מאתר שזו המחוייבות שלו הייתי מצפה לעמת את מואטי עם הטענה שהיא מציעה דברים שהפוכים באופן מוחלט לסוציאל דמוקרטיה, לא להביע הסתייגות רפה ואז להמשיך כאילו כלום.

 

  • המצב בחינוך החרדי והערבי שונה, אבל ×–×” סיפור אחר שהפתרונות של מואטי לא רלוונטיים אליו

** לא זה המקום להרחיב על החשיבות של הכללת מעמד הביניים ועל אוניברסליות במדינת הרווחה. מוזמנים לקרוא משהו שכתבתי פעם מזמן

4 תגובות »

נדב ב24/11/2018 9:23 תחת כללי

4 Responses to “אמילי מואטי – הצהרות סוציאל דמוקרטיות, תכניות ניאו-ליברליות”

  1. מני זהבי הגיב:

    פוסט מעולה, נדב! אולי אנשים יתחילו להכיר בכך שיש חתיכת הבדל בין להיות SJW במרחבי המדיה האלקטרונית ובין להבין איך הדברים עובדים באמת ומה אפשר לשפר אם בכלל. אולי גם יכירו בכך שלהבין איך הדברים עובדים באמת זה לא כזה פשוט, וזריקת סיסמאות מהפכניות על רגל אחת ("הייתי מפרקת את המוסד לביטוח לאומי ומתחילה מאפס") אינה מעידה על חוכמה יתרה.
    אבל בתפיסה של מואטי יש בעיה גדולה יותר. בפשטות, היא רוצה להתנות את זכויותיהם של בני אדם בכמות הכסף המצויה בחשבון הבנק שלהם — או, גרוע מכך, של הוריהם. כאשר התניה דומה מבוססת על מינם, מוצאם או דתם של בני אדם, אנחנו קוראים לזה בשמות גנאי כמו שוביניזם, גזענות וקנאות דתית. למה התניית זכויות המבוססת על הרקע הכלכלי של משפחת המוצא צריכה להיות כשרה יותר, לעשתורת הפתרונים.

  2. אלון הגיב:

    היי נדב,
    יש משהו שאני לא מבין אצל סוציאל דמוקרטים בארץ ואולי אתה תדע להסביר לי.

    לגבי החינוך אתה כותב "מדינה סוציאל דמוקרטית מעניקה חינוך איכותי לכולם ובחינם".
    אח"כ אתה כותב "ואוצ'רים לילדים ממשפחות בעוני כדי שילמדו בבתי ספר פרטיים – משמעו, בהכרח, הגדלה מסיבית של החינוך הפרטי על חשבון החינוך הציבורי. קוראים לזה הפרטה, וזה ההיפך מסוציאל דמוקרטיה."

    ראשית, למען הדיוק ואוצ'רים זה לא מנגנון לעניים אלא לכולם. שנית, נראה שההתנגדות שלך היא לא כי מנגנון הואוצ'רים לא מספק חינוך איכותי בחינם אלא כי הוא לא בבעלות המדינה.
    לכן, צריך לתקן: "מדינה סוציאל דמוקרטית מעניקה חינוך איכותי לכולם ובחינם ובניהול המדינה" ואז אכן אמילי מואטי אינה סוציאל דמוקרטית.

    באופן דומה, האם מנגנון קופות החולים (בערך מנגנון ואוצ'רים) אינו סוציאל דמוקרטי?

    • מני זהבי הגיב:

      נדב אינו עונה, אז אנסה במקומו (כמובן, האמור להלן מייצג את דעתי).
      קודם כל, הצורך המתרחב של אזרחי ישראל לממן ביטוחי בריאות משלימים כדי לזכות בטיפול רפואי נאות בזמן המתנה סביר מצביע על פגם בתחולתו האוניברסלית של ביטוח הבריאות הממלכתי. למען הסר ספק, מערכת הרפואה הציבורית בישראל היא סבירה למדי, אבל מבחינה ס"ד, ביטוח בריאות במימון ממלכתי מלא היה עדיף.
      שנית, בניגוד לסיפורים שפרוגרסיבים מסוימים אוהבים לספר לעצמם, שום חברה אנושית אינה יכולה ליצור מדיניות ומוסדות שיישמו אותה מדף חלק. לדברים יש היסטוריה, והיא משפיעה מאוד על איך הם יתנהלו בהמשך. בישראל, קופות החולים היו בין המוסדות הוותיקים והחזקים, וכאשר הרעיון לתת ביטוח בריאות לכל אזרח הגיע סוף סוף לכדי מימוש, היה זה סביר ביותר שהדבר יתממש באמצעות המוסדות הקיימים (קרי, קופות החולים). במערכת החינוך אין לנו שום ניסיון עם ואוצ'רים, ואלוהים יודע איך מערכת כזאת תתפקד. ברגע ששיקולי רווח נכנסים לתמונה, צריך להיזהר מאוד.
      שלישית, קופות החולים הן סוג של אוליגופול. יש מעט מאוד מהן, הן נהנות מיתרון לגודל ופועלות בתחום שיש בו רגולציה כבדה לפרטי פרטים – דבר שיוצר לפחות תיאום ציפיות, אם לא תיאום פעולות ממשי. משרד החינוך, המשלם את משכורות המורים, הוא מונופול ממש, נהנה מיתרון לגודל משמעותי עוד יותר, וטוב שכך. לדוגמא, משרד החינוך יכול לקבוע תעריף אחיד של משכורות המורים (בכפוף לוותק וכד'). ברגע שהחינוך יופרט וימומן באמצעות ואוצ'רים, בתי הספר יתחרו ביניהם, בין היתר באמצעות שכר אישי למורים, ואתה יכול לשער מה יקרה בבתי ספר שבהם הורי התלמידים יכולים לממן מכיסם תוספת תשלום למורים, לעומת בתי ספר שבהם להורים אין אפשרות כזאת.
      רביעית, חינוך מטבעו הוא תחום המשרת את מי שאינם יכולים לממן אותו (התלמידים). אפשר להניח שלהורים יש אינטרס מובהק שילדיהם יקבלו חינוך טוב ככל האפשר (במונחים של מה שההורים רואים כחינוך טוב), ואפשר לרדת מהעננים ולהבין שבמציאות הדברים לא תמיד פועלים כך, ויש לא מעט הורים שהנושא פשוט לא מעניין אותם במיוחד: העיקר שיהיה שמרטף בשעות שההורים צריכים לעבוד ולהרוויח כסף. לכן רצוי שלמדינה תהיה שליטה הדוקה בתכני החינוך ובאופן שבו הם מועברים, בתנאי הלימוד, וכיו"ב.
      אפשר להמשיך עוד, אבל אני חושב שזה מספיק.

      • נדב הגיב:

        תודה מני. איכשהו פספסתי את התגובה הזו. בגדול אני מסכים עם מה שמני אומר. בכמה תוספות:
        א. מה שאמילי מואטי מציעה, ספציפית, זה ואוצ'רים לעניים. נכון, זה לא מה שמילטון פרידמן מציע.

        ב. בהחלט – בעלות מדינתית ×–×” חלק מעקרונות הסוציאל דמוקרטיה. מושג מורכב, מה לעשות 🙂

        ×’. מעבר לזה – אנחנו יודעים שואוצ'רים יוצרים מציאות שוויונית פחות מאשר חינוך מדינתי. ואוצ'רים נותנים הרבה יותר מקום לתוספות תשלום של הורים, שגוררות הבדלים באיכות החינוך על בסיס הכנסה.

להגיב על נדב לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

971708 דפים נצפים, 59 היום
319259 ביקורים, 48 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏