דורה מעצבנת אותי. אבל ממש מעצבנת אותי.

נתאי

לפני כשנה היה לנו דיון בבית האם להוציא את הטלוויזיה או להשאיר אותה. הפשרה הייתה להחביא אותה בחדר השינה. התוצאה הלא צפויה, שגם הכשילה את כל המהלך וכנראה תגרום לנו בקרוב להחזיר את הטלוויזיה לסלון היא פלישתם מדי בוקר בשש ורבע של שני גמדים, אחד מהם שזו גם שעת הפו-פו היומית שלו והחיתול שלו מלא. הם מתיישבים על המיטה שלנו ומדליקים "הופ".

זו הסיבה שאני שומע כל יום תוך כדי נמנום קרוב לחצי שעה של טלוויזית פעוטות מסוגה עילית. הכי נורא זה דורה. דורה, למי שאין לו ילדים, או יש לו ילדים, רק שהם חוצנים עם קשקשים ירוקים, היא תוכנית ילדים שהונדסה על ידי תאגיד אמריקאי,קבוצות מיקוד והכל, והיא היום תעשיה שמגלגלת מיליארדים במוצרים נלווים וכדומה. דורה היא חוקרת , שהולכת עם מפה ותיק גב למצוא כל מיני דברים.

×–×” מסביר גם החזרה המטמטמת על מנטרות צווחניות : "תיק גב, תיק גב, כן אני הוא תיק הגב" – כולם לשיר יחד! פעם אחרונה שהגעתי למילואים – כולם שרו לפני המסע "תיק גב, תיק גב" ×–×” ×”×™×” נראה לי מצחיק, היום גם אני מזמזם את ×–×” באמצע היום. אה, והיה יום אחד שדורה וחבריה הלכו לחפש את הפיניאטה הגדולה, ועד עכשיו אין לי מושג ירוק מה ×–×” פיניאטה.

במקור דורה מדברת אנגלית ומשלבת ספרדית בשפתה. אבל בגרסה העברית היא מדברת עברית ומשלבת אנגלית, כשהמתבקש היה כמובן ערבית, כפי שנעשה ברחוב סומסום בזמנו. אפשר לפטור את זה כמהלך מסחרי, בעיני זה מסמל את ההתפרקות היהודית מהמחויבות לדו קיום עם הערבים.

ועוד משהו שעיצבן אותי ולא הצלחתי לשים עליו את היד עד לעת האחרונה, ותודה ל-ד. שהאירה את ×¢×™× ×™: דורה תמיד מצליחה! יש לה משימה, היא מגיעה אל סופה ושרה – הצלחנו- הצלחנו – we did it! דורה, בדומה לג'יימס בונד, מעודה לא נכשלה במשימה. דרך אגב , גם כל החברים שלה דוגמת בוב הבנאי – תמיד מצליחים בכל המשימות שלהם! שאלתי את בני , האם ×–×” ×›×›×” בחיים, והוא אמר : בטח, גם אנחנו תמיד מצליחים בהכל! אה, באמת, שאלתי אותו. ומה עם הפעם שרצינו לבנות בית על ×”×¢×¥ , כמעט גמרנו אותו ואז השכנה צעקה עלינו שזה מול החלון שלה, ויעשו לה רעש בשבת בבוקר ויציצו לה לחדר שינה, והיינו צריכים לפרק את הבית? אה, נכון, הוא אמר.

17 Responses to “דורה מעצבנת אותי. אבל ממש מעצבנת אותי.”

  1. נועה הגיב:

    מצחיק אותי לקרוא על טלוויזיה בחדר השינה, כשזאת היתה הדרך היחידה שלי לקבל מעט שקט ופרטיות. החדר שלי בבית הוא היחידי שאין בו טלוויזיה.

    פיניאטה זה מן קרטון גדול מקושט, מלא בהמון ממתקים. תולים אותו מהתקרה במסיבת יומולדת. כל הילדים מקבלים מקלות ומכים את הפיניאטה עד שכל הממתקים נשפכים עליהם.

    ראיתי את זה באיזה סרט אז אולי המושגים לא מדוייקים, אבל זה מה שהצלחתי להבין.

    • נתאי הגיב:

      נועה, תודה שאת דורכת לי על היבלות בעניין הטלוויזיה 🙂 אני כבר הבנתי את מה שאמרת – רק בדרך הקשה…

  2. שרון הגיב:

    כדודה מלאת בושה לשתי ילדות חובבות דורה, אני חותמת על כל מילה כאן. תוצא דורה להורג לאלתר!

  3. שחר הגיב:

    דורה אכן מעצבנת להחריד וראויה לכל החרפות שיוטחו בה כמעט.
    אבל נדמה לי שההאשמה בדבר ההצלחות הקבועות שלה היא מעט מוגזמת. אני לא חושב שילדים מצפים להצליח בכל דבר שינסו בגלל דורה, בכלל קשה לי להאמין שהם מנסים להסיק משהו מדורה אל חייהם, דורה מלכתחילה חיה בסיטואציה מופרכת לחלוטין וזה ברור לכל הילדים. בכל מקרה נדמה לי שאנחנו שונאים בעוז את דורה בעיקר בגלל העובדה שאי אפשר לברוח ממנה.
    יש אגב כמה צדדים מאוד משעשעים להגירה של דורה אל מחוץ לארצות הברית, והפיניאטה היא אחד מהם. במקור יועדה דורה ללמד את הילדים האמריקאים דוברי האנגלית ספרדית בסיסית מאוד אבל גם להקנות להם סובלנות כלפי המיעוט ההיספאני הגדול. חלק מהעניין הוא ללמד אותם על מנהגים כגון הפיניאטה. כאשר דורה משמשת ללמד אנגלית לילדים דוברי עברית או צרפתית הפיניאטה או השמות הספרדיים (רוחו היא מכונית הכיבוי האדומה) נעשים מופרכים לחלוטין.

    • נתאי הגיב:

      אני לא יודע מאיפה את שואבת את המידע שלך על איך שילדים מתייחסים לתכניות טלוויזיה, והצורה בה זה משפיע עליהם. יכול להיות שעל ילדים של אנשים אחרים טלוויזיה באמת לא משפיעה. אבל אצלנו בבית , מאז שהילדים צופים בדיסק של "היה היה" על תקופת האדם הקדמון הם רצים בדשא חצי ערומים עם קשתות וחניתות ומנסים לצוד איילות.

      • שחר הגיב:

        העובדה שילדיך רצים חצי ערומים ומנסים לצוד איילות רחוקה מלהוכיח או אפילו לחזק את הטענה שהם חושבים ליישם את מה שראו בטלוויזיה למציאות. אני משוכנע למדי שאם תצוץ לפתע איילה אמיתי בדשא הם ירוצו הביתה מבוהלים ולא ינסו לירות בה.
        בגיל מאוחר הרבה יותר עוד נהגתי לקשור איזו חתיכת בד לצווארי ולדמיין שאני סופרמן, זה לא אומר שחשבתי שאני יכול לעוף. בדיוק כך גם ילדים שמחליטים לשחק בדורה ותיק גב.

  4. נדב הגיב:

    כל פעם מדהים אותי ההבדל בין דורה לבין ביל הקטן, של ביל קוסבי.
    שתי התוכניות מאוד אמריקאיות. שתיהן מאוד פוליטיקלי קורקט. שתיהן לא יראו לילד שלך משהו שלא תרצה שיראה. שתיהן מנסות ללמד אותו.
    אלא מה? דורה מעלה את הקריזה. את ביל הקטן כיף לראות.

    • שחר הגיב:

      יש ב-The tipping point של מלקולם גלדוול פרק שדן ב"דביקות" של תכניות ילדים מז'אנר מסויים. גלדוול מדגים את העקרונות דרך "הרמזים של בלו" אבל הם תקפים באותה מידה גם לדורה (וממש לא לביל הקטן). בגיל מסויים ילדים מעדיפים תכניות שיש להן תבנית ברורה שחוזרת על עצמה בשינויים מינוריים. יותר מזה, הם גם שמחים מאוד לראות את אותו פרק כמה פעמים, ככל הנראה כיוון שזה מחזק את תחושת ההיכרות שלהם עם העולם.
      לכן ההשוואה בין ביל הקטן לבין דורה אינה מוצדקת. ביל הקטן היא סדרה עלילתית, לך ולי אולי קל לפצח את התבנית המשותפת לכל הפרקים, אבל לילדים קטנים היא אינה ברורה בכלל. לעומת זאת אחרי שני פרקים של דורה גם ילד בן שנתיים ירגיש בטוח מספיק כדי להבין את הסיטואציה.
      כן, לצופה בוגר זה יכול להיות בלתי נסבל בהחלט. אבל אני עדיין חושב שמה שבאמת מרגיז אותנו אצל דורה הוא התעשייה שצמחה סביבה, והעובדה שדורה היא מופת מזעזע של מיתוג לילדים (ביל הקטן מנגד, הוא קצת מיתוג להורים שזוכרים את קוסבי לטובה).

      • נתאי הגיב:

        א. ברור שהטלוויזיה משפיעה על ילדים עד גבול מסויים, אך באופן מאד ניכר.
        ב. אין ספק שדורה מתאימה לכל התאוריות החינוכיות בנות זמננו. זו בדיוק הבעיה שלי איתה, איך שהינדסו אותה…

  5. אני דווקא די מחבב את דורה (או לפחות חיבבתי אותה עד שנכנס לתמונה דייגו, הבן-דוד הנערץ.)

    ראשית, טוב שיש תוכנית שבה הדמות המרכזית היא ילדה (בניגוד לילד) חקרנית, בעלת דעה משלה ותכונות מנהיגות.

    שנית (ובקשר למנטרות), נראה לי שהרעיון כאן הוא להקנות לילדים הרגלי חשיבה מסודרת וארוכת טווח יחסית – תכנון בשלבים והוצאה לפועל של תכנית. זוהי יכולת בעלת ערך.

    באשר לסדרת ההצלחות הבלתי פוסקת של דורה: המסר האופטימי הזה הוא לא נחלתה של הסדרה הזו בלבד. נדמה לי שיש מעט מאד תכניות ילדים שבהם ילדים נכשלים במשימותיהם. אפשר אולי לחשוב על איך אפשר להעביר לילדים מסרים מציאותיים יותר מבלי להפוך אותם לציניים, אבל להיטפל דווקא לדורה זה לא מוצדק.

    • נתאי הגיב:

      יורם, כפי שאתה מציין יש לתוכנית הזו הרבה מאד מעלות. חקרנות, רב תרבותיות, עידוד הסקרנות, וכו' כל מה שאמרת ועוד. אבל משום מה יש לי הרגשה ×›×™ רשימת התכונות הזו הונדסה בכוונה כדי לפנות להורים משכילים, ולשדר להם – אתם לא מזניחים ומפקירים את הילדים שלכם לזבל ×›×™ אין לכם כוח וזמן לצאצאים שלכם, אלא נותנים להם לפתח את האישיות שלהם בזמן שאתם נחים…
      טלוויזיה היא פתרון נוח מאד להעסיק ילדים ללא מאמץ וללא שיגרמו נזקים סביבתיים. אני לא חושב שהיא מפתחת אצלם תכונות חיוביות. לכן ההרגשה שלי לגבי העניין היא שזבל שמתחזה לאיכות הרבה יותר מסוכן מזבל שמצהיר שהוא זבל.

      • האם לדעתך טלוויזיה טובה היא יצור דמיוני? אני לא בטוח.

        הטלוויזיה בישראל של ימי ילדותי – החצי השני של שנות השבעים – במיוחד הטלוויזיה הלימודית אבל לעיתים גם הטלוויזיה הכללית – נדמית לי כדוגמה המוכיחה שתיתכנה תכניות שמעשירות את הצופה. כיום אנו נאלצים להסתפק בדורה. (או אולי אני פשוט מוכה נוסטלגיה.)

        • נתאי הגיב:

          נראה לי שהייתה טלוויזיה טובה, והיתרון העקרי שלה היה שלא היה הרבה טלוויזיה. היום יש טלויזיה יותר טובה, אבל לך תמצא אותה בתוך כל הררי הזבל שדוחפים לך.

          • שחר הגיב:

            אני חושב שאז גם הייתה איזו תחושת חגיגיות שהתלוותה לשעות הקצובות של "תכניות לילדים" שהפכה אותן ליקרות מפז, בעוד היום קל מאוד להפקיר את הקטנים מול לופ אינסופי של טלוויזיה באיכות לא יציבה.

  6. נדב הגיב:

    נתאי אין ספק שאני מסכימה איתך.
    פיניאטה זה זה, ולכן הייתי שמחה לקבל אחת בצורה של דורה.
    (עדי)

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    למה דורה מעצבנת אותךךך???? לילדים זה בסדר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

971734 דפים נצפים, 64 היום
319278 ביקורים, 52 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏