פרץ-וייסוידובסקי

נדב

אלו מכם שהם חברים שלי בפייסבוק, יודעים כבר שהחלפתי לפני כחודש את שמי מ'נדב פרץ' ל-'נדב פרץ-וייסוידובסקי'. השינוי בפייסבוק הוא חלק מתהליך (ארוך ולא פשוט…) של שינוי שם המשפחה שלנו, לכל המשפחה, לאחר 12 שנות נישואין. השלב של משרד הפנים עוד לפנינו, עקב ביורוקרטופוביה…

באופן טבעי, ההחלטה על שינוי שם היא החלטה שמבוססת על מגוון של נימוקים. חלקם מאוד פרטיים, וישארו בין אשתי לביני. אחרים הם פחות אישיים, ומדוברים בין חברים – אבל לא מתאימים לפורום פומבי כמו ×–×”. ויש נימוקים שראויים לפרסום פומבי, שיבואו כאן.

למה לאמץ שם משפחה ממוקף?

אנחנו מאמינים שזוגיות לא מורכבת רק מבני זוג. יצירת זוגיות היא לא רק חיבור של שני אנשים, אלא חיבור של שתי משפחות-מוצא – הגבר מצטרף למשפחת המוצא של האישה, והאישה מצטרפת למשפחת המוצא של הגבר. העובדה הזו מקובלת על כולנו, כפי שמעידה העובדה שאנו רואים במשפחת בן-הזוג 'חלק מהמשפחה' שלנו, במידה כזו או אחרת. שם המשפחה הממוקף – יצירת שם משפחה שכולל את שמות שתי משפחות המוצא – מבטא את העובדה הזו ומעיד על ההשתייכות בצורה ×”×›×™ ברורה שאפשר.

וכמובן, שהטיעון הזה, שנראה לנו מובן מאליו כשמדובר בהצטרפות של נשים למשפחת הגבר, נכון לא פחות בכיוון ההפוך. כגבר, אני גאה להיות חלק ממשפחת המוצא של אשתי.

חשוב להדגיש שלא מדובר כאן (רק) בטיעון פמיניסטי-תיאורטי, על חשיבותה של שוויוניות בבחירת משפחות מוצא. מדובר על החשיבות של השתייכות למשפחה ספציפית, למשפחת וייסוידובסקי. מנקודת המבט שלי, נדב, אני עושה את הצעד ×”×–×” משום שאני גאה להשתייך למשפחה הספציפית הזו, משפחת וייסוידובסקי, ואני רוצה שהשייכות הזו תתבטא באופן פומבי, וכמובן – שהשייכות הזו תתבטא גם בשמם של ילדינו.

מה גם שהשם וייסוידובסקי רחוק מלהיות שם נפוץ – משפחתה של אשתי היא המשפחה היחידה שנושאת את השם ×”×–×” בארץ, וכנראה שגם ברחבי העולם אין הרבה. יש סוג של אחריות ויחודיות בנשיאת שם נדיר, ויש כאן מידה של 'הטיית שכם' לשימור השם.

למה דווקא עכשיו?

שאלה טובה. מדוע אנו משנים את השם דווקא עכשיו, אחרי 12 שנים של נישואין?

הסיבה הראשונה היא פרוזאית – ×›×™ לא עשינו את ×–×” קודם. התחתנו צעירים, כשעוד לא היינו מודעים מספיק למגוון השיקולים. אנחנו משתעשעים ברעיון מזה זמן, ועכשיו החלטנו לעשות את הצעד.

הסיבה השנייה מקורה בשאלות ששאלו הילדים. כשילדים לומדים את הנורמות החברתיות שלנו, הם לפעמים מאלצים אותנו להסתכל עליהן במערומיהן.

– 'למה קוראים לנו פרץ?'

– '×›×™ אנחנו חלק ממשפחת פרץ'

– 'אז ×–×” אומר שאנחנו לא חלק ממשפחת וייסוידובסקי'?

(וכן, ×–×” המקום גם להגיד תודה למיכל רום – שהדוקטורט ואחר כך הספר שלה גרמו לנו לחשוב שוב על הנושא)

ומה עם הילדים?

טוב תודה, איך אצלכם?

לא, ברצינות, אתם לא עושים לילדים חיים קשים?

במידה מסויימת, כן. המעבר משם משפחה בן 3 אותיות לשם בן 15 אותיות ומקף הוא חתיכת טרחה, במיוחד לילדים שכרגע לומדים לכתוב. שלא לדבר על הצורך המתמיד להתמודד עם שאלות על שם המשפחה הממוקף.

מצד שני, האידיאל החינוכי שלנו הוא לא 'חיים קלים'. אנחנו נקל על הילדים שלנו בכל מקום שבו זה אפשרי, אבל יש מטרות חשובות יותר בחינוך. אנחנו מאמינים שהצבת אידיאל של משפחתיות שוויונית מצד אחד, והדגשת העובדה שיש להם מורשת משפחתית ענפה שמורכבת משני צדדים שווי משקל מאידך, טומנים בחובם יתרונות גדולים מספיק, כדי לחפות על הקושי והסרבול שבשם משפחה ממוקף.

ומה הילדים יעשו כשיתבגרו ויקימו משפחות? מה, יהיו להם ארבעה שמות משפחה? ובדור הבא שמונה?

זו באמת שאלה טובה, שאין לנו תשובה מאוד משכנעת אליה. יש כמה אפשרויות, שהם יאלצו לבחור ביניהן. אחת האופציות היא המצאת שם משפחה חדש, מאוחד, למשפחה החדשה. אחרת היא אימוץ רק חלק מהשמות, לבחירתם. השלישית היא אימוץ של כל שמות המשפחה – יש תרבויות שבהן ריבוי שמות משפחה הוא מקובל.

בכל מקרה, זו החלטה שהם, כבוגרים, יצטרכו לקבל בעצמם. כמו שאמרנו קודם, אין מה לפחד מהתמודדות.

 

 

36 תגובות »

נדב ב30/12/2011 22:46 תחת כללי

36 Responses to “פרץ-וייסוידובסקי”

  1. במישור החינוכי, אני בהחלט מעריך את ההחלטה הזו. אני מניח שהילדים היו "בתוך" התהליך הזה זמן רב, מה שתרם להם וודאי רבות. עם זאת, בהיבט של שימור מסורת משפחתית, יש קושי בהמשכיות של הבחירה הזו, ורמזת על כך בסיפא שלך. אין פתרון מושלם שישמר את המסורות המשפחתיות לאורך זמן.

    • נדב הגיב:

      אני מסכים שאין פתרון מושלם לשימור ארוך-טווח של מסורות משפחתיות של שני הצדדים. אבל הדרך למציאת פתרון כזה עוברת בהכרח דרך ערעור על המובנות-מאליה של הפתרון הקיים.
      אז נכון שאני משאיר לילדים שלי את עיצוב הפתרון, אבל אני מאמין שזה מקרה קלאסי של 'לא עלייך המלאכה לגמור ואין אתה חופפשי להיבטל ממנה'.

  2. מצד שני, אם הילדים יחליטו ללכת להקים משרד עורכי דין עם ארבעה שמות משפחה, זה אוטומאטית ישמע הרבה יותר מכובד:

    פרץ-וייסודובסקי-כהן-כהן, משרד עורכי דין.

    אף אחד לא צריך לדעת שיש רק שותף אחד, נכון?

  3. אלעד הגיב:

    "אנחנו מאמינים שזוגיות לא מורכבת רק מבני זוג. יצירת זוגיות היא לא רק חיבור של שני אנשים, אלא חיבור של שתי משפחות-מוצא […] שם המשפחה הממוקף – יצירת שם משפחה שכולל את שמות שתי משפחות המוצא – מבטא את העובדה הזו ומעיד על ההשתייכות בצורה ×”×›×™ ברורה שאפשר.

    וכמובן, שהטיעון הזה, שנראה לנו מובן מאליו כשמדובר בהצטרפות של נשים למשפחת הגבר, נכון לא פחות בכיוון ההפוך."

    טוב, זה לא נראה לי מובן מאלוי. ואחדד: כמובן, כשבני זוג נישאים, כל אחד מהם מצטרף למשפחתו של בן הזוג. זה אכן מובן מאליו. אבל מה מובן מאליו בכך ששינוי השם מסמל את ההצטרפות הזאת? לי זה לא מובן מאליו.

    למעשה, עד שקראתי את הפוסט שלך, אף פעם לא חשבתי ששינוי השם מסמל הצטרפות למשפחה. אני תמיד חשבתי ששינוי השם מסמל יצירת משפחה חדשה. בתרבות שלנו, משפחה חולקת שם-משפחה: כך הדברים בנויים מאז ששמות משפחה הומצאו. עכשיו, כשבני זוג נישאים ויוצרים משפחה, המשפחה הזאת צריכה שם-משפחה. יש דרכים רבות שבהן שם-המשפחה הזה היה יכול להיבחר, ודרך טבעית אחת היא לבחור ששם המשפחה של המשפחה החדשה יהיה זהה לשם המשפחה של הגבר. זה קונסיסטנטי עם התפיסה המסורתית של הגבר כ"ראש המשפחה". זה גם קונסיסטנטי עם התפיסה הארכאית שכשגבר נושא אישה היא הופכת לרכוש שלו (והוא ל"בעליה").

    שים לב שבפסקה האחרונה, נתתי הרבה סיבות לשינוי שם המשפחה של האישה לזה של הגבר. חלקן ארכאיות או מסורתיות, וחלקן פרקטיות. אבל אף אחת מהן אינה "הצטרפות האישה למשפחת הגבר".

    למען היסר ספק: אני בהחלט מסכים שהנורמה של שינוי שם המשפחה של האישה לשם המשפחה של הכבר היא נורמה בעייתית ורצוי לפעול כדי לשנות אותה.

    • מיכל (כן, ההיא) הגיב:

      היסטורית, כלומר במקור, שינוי השם מבטא חוקית את העברת הבעלות על האישה מגבר אחד אל השני, כשברמה החברתית, כלומר בחיי היומיום המשמעות הייתה מעבר של אישה מהשתייכות למשפחת המוצא להיותה חלק ממשפחה הגבר שאליו נישאה. כל זה דרך אגב קרה ביוזמתן של נשים, ולא כי מישהו הכריח אותן. נשים מהמעמד הגבוה/אצולה שראו בשינוי השם אמצעי לסמן לעולם שהנה הן השיגו את היעד האולטימטיבי שאליו חונכו מלידתן: התחתנו, ואף התחתנו טוב. במציאות שבה נשים היו משוללות כל מעמד אוטונומי וחסרות כל זכויות (אזרחיות, כלכליות, ועוד), ולכן ממילא השם שלהן היה חסר משמעות (חוקית, חברתית, ובכלל), היה בענין הזה הגיון מסוים. עד כדי כך שבחלק מהמקומות הנוהג אפילו היה לשנות את שמה הפרטי ל- Mrs John Smith וזהו. עם השנים, ובהקשרים תרבותיים שונים (כי כאמור, יש הרבה מאד שיטות של שמות בעולם, לא רק את זאת) נוספו עוד סיבות שהצדיקו את השינוי הזה, או כאלה שהפכו אותו למשהו שצריך להתנגד אליו. לכן נראה לי שקשה עד בלתי אפשרי להתווכח על למה א/נשים בוחרים/ות מה לעשות עם השם שלהם, ואיזו משמעות הם מעניקים למעשה הזה שלהם. בייחוד שבסופו של דבר, מדובר בשם שהוא לכאורה הדבר הכי פרטי ואישי שלנו, שמסמל/מזהה/מייצג/מתייג אותנו בעולם, בפני כל האחרים.

  4. כמי שעבר בחודשים האחרונים תהליך לבטים דומה, אני מאד מזדהה, גם עם השיקולים וגם עם ההחלטה. אמנם אצלנו אין ילדים עדיין, ומשפחת שחר היתה סבח עד לפני 40 שנה כך שאין כאן מסורת משפחתית לשמר, אבל היה לנו מוזר שהיא תצטרך לשנות את שמה ואני לא.
    ובנוגע לעתיד הילדים, גם על זה חשבנו, והגענו למסקנה שיש בעיות שאני מוכן להוריש להם.

  5. מיכל (כן, ההיא) הגיב:

    וואו, נדב. איזה ×›×™×£ של פוסט לקרוא על הבוקר! תודה על הפרגון ועל החשיפה, וכמו שכבר אמרתי לך בעבר, ברכות וחיזוקים על המעשה הנחשב במקומותינו נדיר שלא לומר בלתי שפוי J בענין ×”×–×”, אהבתי את הקישור לסוקרטס, ואפשר להוסיף כאן עוד הרבה כאלה, לא רק בגדר אקזוטיקה אלא ×›×™ באמת יש המון שיטות של שמות בעולם, ולא מעט מקומות שבהם ×–×” הנורמלי: שני שמות (פרטיים ולפעמים גם שני שמות משפחה) לכ-ו-ל-ם (גברים, נשים וילדים). ואף אחד לא חושב שה מסובך, פלצני או מסורבל… כמי ש"העמיסה" גם היא על ילדיה שני שמות משפחה, אמנם השני הוא לא וויסוידובסקי אבל לא מאד רחוק ממנו, או לפחות ×›×–×” שאין לו מקום בטפסים וכמעט תמיד מצליחים לעוות אותו, מכירה מקרוב את המבטים המודאגים והשאלות הכנות בדבר עתידם של הילדים. ×–×” מדהים אותי כל פעם מחדש איך המשפחתיות בישראל כל כך מושרשרת וחזקה, כך שזה א) ברור מאליו שהם יתחתנו כשיהיו גדולים ב) ×–×” משהו שצריך לקחת אותו בחשבון עכשיו אפילו שעד כשיקרה כנראה שנתמודד עם עוד אי אלו מהמורות לא פחות גדולות בדרך. וגם ×’) ×–×” משהו שצריך לעצב את הבחירה שלי לגביהם היום. בעיני מה שעומד מאחרי הדאגה ×”×›× ×” הזו, ×–×” כמובן החשש הגדול מעצם השינוי, האיום שהבחירה שלי מהווה על הסדר הקיים, וגם כמובן מה ×–×” אומר על הבחירות של ×–×”/זו שעומד/ת מולי. וכשכל ×–×” קורה בעולם שלכאורה מעודד בחירה חופשית, ומגוון של אפשרויות, קשה שלא להתרשם מההיפוך הציני והאירוניה.

    ויש עוד הרבה דברים שאפשר להגיד, אבל אני אעצור כאן. רק להוסיף שבענין הבירוקרטיה, מחכה לכם דרך ארוכה ומייגעת, בייחוד בכל מה שנוגע לשינוי השם של הילדים. וזה לא כולל את הרמות הגבה וההערות שתקבלו מהפקידים בדרך. רק נטו הניירת, וגם הכסף שתדרשו לשלם בבית דין לעניני משפחה, שאליו תשלחו כדי לשנות את שם הילדים…. דבר איתי אם תרצה הדרכה/טיפים 🙂

    • טוב, הפחדת אותי. כבר הגענו למשרד הפנים, עם טפסים לא מלאים, והבנו שזה רק להפקיד את הטופס וזהו…
      אל תדאגי, נשתמש בעצות שלך 🙂

      (ולכל השאר: תודה, ואני באמת צריך להתקין פלאגין של לייק לתגובות…)

      • מיכל (כן, ההיא) הגיב:

        לא התכוונתי להפחיד, מצטערת (אם ×›×™ זו לא הפעם הראשונה שהשם שלי נאמר במשפט אחד עם השורש פ.×—.ד… וכנראה גם לא האחרונה J ). שינוי שם לקטין, זו הפרוצדורה הרלוונטית לכם. וגם לא לשכוח דרכונים. לא מספיק להביא תעודות זהות. והרבה סבלנות.

        • שינוי שם לקטין? יש לנו טופס של שינוי שם למשפחה. טוב, × ×—×™×” ונראה. אנחנו באמת צריכים לעשות את ×–×” כבר.

          האמת היא שהחשש מפקידים הוא קטן, יחסית – יש לנו מעין סניף של משרד הפנים במועצה, שיושבת בו פקידה אחת שעושה את הדברים באמצעות הדואר, והיא נחמדה ולא חטטנית, כך שזה דאגה אחת פחות. אלא אם כן נצטרך להגיע עוד כמה פעמים, לבאר שבע…

  6. כנראה שזו העובדה שהמשפחה שלי היא מסורתית? אצלינו הדברים האלו פשוט לא קורים (למעט הילדים האחרים של אבא שלי, שאמא שלהם החליטה להוסיף להם את שמה), אני לא רואה את עצמי משנה את שם משפחתי, או גורם לילדיי להיות בעלי שני שמות משפחה, לא משנה כמה אישתי תרצה, זה יותר עניין של כבוד ומורשת לעבר משפחתי.

  7. ערןב הגיב:

    למה בעצם אתה גאה להצטרף למשפחת וייסוידובסקי? לו היית רוצה להצטרף למשפחה אחרת שהיית גאה בה (למשל, לצורך העניין, משפחת דיין, אבל אתה יכול להחליף בכל משפחה אחרת שהיא לדעתך מקור לגאווה) גם ללא נישואין, אלא סתם מתוך גאווה במעשיה והישגיה, היית מוסיף את שמה לשמך? ואם שם המשפחה של אשתך לא היה נדיר, אלא נפוץ, כמו "כהן", אז זה היה משנה את מערך השיקולים שלך?

    • נדב הגיב:

      למה בעצם אתה גאה להצטרף למשפחת וייסוידובסקי?

      אממ… ×›×™ זו אחלה משפחה, וכי יש שם הרבה אנשים שאני אוהב? (וראה גם תגובתי לשיר-דמע, למטה)

      לו היית רוצה להצטרף למשפחה אחרת שהיית גאה בה גם ללא נישואין, אלא סתם מתוך גאווה במעשיה והישגיה, היית מוסיף את שמה לשמך?

      לא ברור לי איך הייתי יכול להצטרף למשפחת דיין בלי נישואין. אם הייתי הופך להיות חלק ממשפחת דיין ללא נישואין – × × ×™×—, מגיע אליהם לסוף שבוע פעם בחודש, עושה איתם את הסדר, ושותף לכל ההתלבטויות הפנים משפחתיות – יכול להיות שהייתי שוקל להוסיף את השם, אבל השאלה לא נראית לי רלוונטית.

      ואם שם המשפחה של אשתך לא היה נדיר, אלא נפוץ, כמו "כהן", אז זה היה משנה את מערך השיקולים שלך?

      או כמו עוז? 🙂
      אני לא מת על שאלות 'מה ×”×™×” אילו', אבל אני מניח שהתשובה היא שזה אכן ×”×™×” משנה את מערך השיקולים שלי. בעיקר בגלל שעשיתי את ההחלטה בדיעבד, ושינוי השם הוא לא מובן מאליו וכמו שמיכל מציינת, גם לא מאוד פשוט – אם לא ×”×™×” את האלמנט הנוסף של 'שימור השם' יכול מאוד להיות שהיינו אומרים שזה לא שווה את הטרחה.
      זה לא משנה את העובדה שאני חושב שמיקוף הוא האופציה הנכונה גם כששני השמות נפוצים. ושכמעט ואין לי ספק שלו הייתי מתחתן היום, הייתי ממקף את שם המשפחה מראש ולא בדיעבד.

      • נתאי הגיב:

        בהתחשב בכמות מחלות הנפש שעוברות בגנים של משפחת דיין, אני חושב שעדיף להצטרף למשפחה אחרת.

  8. באמת שמתי לב לשינוי (איכשהו גם נדמה לי שזה היה כבר לפני יותר מחודש) ותהיתי בעניין. כלומר, נו, יכולתי לנחש חלק מהסיבות, וראיתי גם שהשתתפת בערב העיון שהתקיים בבר-אילן (שאליו לצערי לא יכולתי להגיע), ואף הנחתי שיש קשר. אבל שמחתי לקרוא את הנימוקים המלאים (וגם את תגובותיה של מיכל כאן). מקווה שבניגוד לתחזיות הפסימיות של מיכל, לא תיתקלו ביותר מדי בעיות. אני חושבת שזה גם קצת תלוי-מיקום (אני זוכרת לא מזמן דיון בנושא בין חבריי, בו התגלו הבדלים דרמטיים למדי בין משרד הפנים בירושלים לבין משרד הפנים בתל אביב. מעניין איך זה בבאר שבע).

    המשפט שיותר מכל נגע לליבי בפוסט הוא "מנקודת המבט שלי, נדב, אני עושה את הצעד הזה משום שאני גאה להשתייך למשפחה הספציפית הזו, משפחת וייסוידובסקי, ואני רוצה שהשייכות הזו תתבטא באופן פומבי, וכמובן – שהשייכות הזו תתבטא גם בשמם של ילדינו." אשריך ואשרי אשתך שזה המצב, ואני לא חושבת שיש סיבה יותר נפלאה מזו לעשות את השינוי הזה.
    בהצלחה!

    • נדב הגיב:

      יכול להיות שזה ×”×™×” לפני יותר מחודש. הפוסט ×”×–×” שכב לא מעט זמן בטיוטות, ורגע לפני הפרסום שיניתי 'שבועיים' ל'חודש', בלי לדעת כמה זמן ×–×” באמת…

      לפסקה האחרונה שלך – זו באמת נקודה חשובה עבורי. אני לא עושה את הצעד ×”×–×” רק כצעד פמיניסטי-הצהרתי (למרות שכידוע, אני מאוד בעד צעדים פמיניסטיים הצהרתיים!), אלא בגלל האנשים הספצפיים – אריה, ולידיה, ושאר המשפחה, שאני באמת אוהב ובאמת גאה להיות בן-משפחה שלהם.
      ברור לי שזה לא המצב אצל כל המשפחות – ואני מתאפק לא לומר 'לא המצב המקובל' – ושאם לא הייתי סובל את משפחת המוצא של אשתי, ×”×™×” לי הרבה יותר קשה לשאת את שמם. וברור לי שזה טבעה של פריבילגיה – שלאשה הרבה יותר קשה לבחור האם להצטרף למשפחת הבעל או לא.

      תודה על המילים החמות, ועל האיחולים!

  9. א הגיב:

    1. מברוכ!

    2. עכשיו השם שלך נשמע כמו חוזר בתשובה ש"סניק שרוצה לרשום את הבת לסמינר אשכנזי.

    3. כל ההתלבטות מזכירה לי את היינליין בעריצה היא הלבנה. הוא מארגן בלי שום בעיות פסיכולוגיות מודלים מרובים של נישואים פוליאנדריים (ריבוי גברים) ונישואים רבי-משתתפים-רבי-דוריים, ואז נתקע במשך פסקאות רבות בשאלת החלפת שם המשפחה של הגבר.

    4. לכל מי שמציק בענייני מסורת אפשר להזכיר, שהמסורת של שמות משפחה מצד הבעל היא מסורת חדשה יחסית. במסורת היהודית המקורית מימי התנ"ך ומימי חז"ל גם גברים וגם נשים נקראו "בן"/"בת" ושם האב (לפעמים שם האם או הסב) ולא שינו את שמם כל חייהם. השם נשמר דור אחד וזהו.

    • מיכל רום הגיב:

      לענין סעיף 4: אם כבר, אז נדייק ונאמר שהמנהג לשאת שם משפחה, בנוסף לשם פרטי, הוא בעצמו די חדש באופן יחסי, בוודאי בתרבות המערבית: התחיל בסביבות המאה ה- 11 בחלק מהמקומות, ולקח כמה מאות שנים עד שהתבסס והשתרש. זו הסיבה שקודם לכן, ובוודאי במקורות קדומים, שושלות מתוארות על ידי גניאולוגיה ממש של מי בן/בת של מי, ולא באמצעות השם של המשפחה. פשוט כי לא היה כזה עדין.

      • א הגיב:

        בדיוק בגלל זה אפשר להפיל את טיעון המסורת.

  10. […] פרץ-וייסוידובסקי (נדב, הרהורים של אבא) […]

  11. ×—× ×” בית הלחמי הגיב:

    נדב, אחרתי להגיב לשינוי הפייסבוק אבל מוטב מאוחר. שם המשפחה של ילדי הוא בית הלחמי עמיר, משיקולים דומים. אני שמחה שקהיליית שוקלי משמעויות המוצא מתרחבת. תתחדשו על השם 🙂

  12. CrazyVet הגיב:

    תתחדשו על התוספת 🙂

    אישית, אני לא מוכנה לשנות את השם שלי. הוא עובד כמו שהוא, והוא לעולם לא יוכל להתחבר לשם המשפחה של הזוגי (ולמעשה לכמעט אף שם אחר). זה פשוט לא יהיה זה, בשום צורה שהיא. אני גם בטוחה שהוא לא מעוניין לשנות את שלו, ואני מבינה את זה לחלוטין, שם משפחה נדיר וכל זה (בלי לדבר על מעט גאוות יחידה גברית). זו כמובן לא הסיבה שאנחנו מעדיפים לחיות ללא מיסוד היחסים בינינו, אבל זהו בהחלט שיקול נוסף נגד (ויש הרבה נגד וממש-ממש מעט בעד).

    אגב, אם כבר מדסקסים נורמות שעוסקות בשמות משפחה ונישואין, בספרד הנורמה היא שהאישה לא משנה את שם המשפחה אלא שומרת אותו, ושלכל אדם יש שני שמות משפחה, אחד מהאב ואחד מהאם. עם זאת, השם שמועבר גם מהאם וגם מהאב הוא תמיד שם המשפחה הראשון, כלומר שנורש מאבי האם או האב. זה קצת מצחיק כי הילדים אינם נושאים שמות זהים לאף אחד מההורים. יש אנשים שיש להם יותר משני שמות משפחה, אבל רק במשפחות אצולה וכיוב' שומרים על רשימת השמות המלאה שיכולה להיות ארוכה הרבה יותר מאשר זו של סוקרטס.

  13. […] פרץ-וייסוידובסקי כותב בבלוג שלו על איחוד שמות המשפחה שלו ושל אשתו. למרות שהנוהג מקובל בעיקר אצל נשים נשואות, […]

  14. אורי הגיב:

    אני חושב שרעיון ראוי ויפה הוא ששמות משפחה יעברו מאם לבתה ומאב לבנו. כאשר הילדים צעירים יש להם שם ממוקף (פרץ – וייסוידובסקי) וכשהם מתחתנים הבנים לוקחים פרץ והבנות וייסוידובסקי.
    אני חושב שזה ייצור משמעות יפה חקירת השורשים של הדורות הבאים. שושלות נשים ושושלות גברים. כך לכל אדם יהיה קל יותר להתחקות אחר עקבות אבותיו ואמותיו.

    • לי דווקא יש בעיה עם הנצחת המין בתור המאפיין המבדיל הראשי. שם אחד לנשים, שם אחד לגברים. אני חושב שהקלות של התחקות אחר עקבות אבותיו ואמותיו (ולמה לא סתם "השושלת שלו"?) הוא שיקול פחות חשוב מאשר יצירת הבדלה מלאכותית בין אבות לבנותיהם, אמהות ובניהן.

  15. אלעד הגיב:

    אבנר: אכן, זה בעייתי כשהמין הוא המאפיין המבדיל הראשי, אבל האם יש לך הצעה אחרת להעברת שמות משפחה שתמנע השתלטות של שמות המשפחה של צד אחד? אפשר להטיל מטבע, אבל זה די טיפשי. בהינתן שאנחנו רוצים להעביר את כל שמות המשפחה במידה שווה, נראה לי סביר ששם המשפחה של הבנות יקבע לפי האם, ושל הבנים לפי האב. אפשר גם הפוך, כמובן. אפשר ששם המשפחה של הילד הראשון יקבע לפי האם, השני לפי האב, וכו', אבל גם זה קצת טיפשי לדעתי. בסך הכל אני אוהב את ההצעה של אורי.

  16. דותן הגיב:

    הנחתי את הפוסט בצד, ואני שמח שאשכרה הצלחתי לחזור אליו (מה, שאם אודה באמת, לא קורה לכל מה שמונח בערימה הזאת של ×”"לקרוא אח"×›"…).

    כשהתחתנו לפני שנתיים ומשהו, גם לנו הייתה ההתלבטות. לשנינו שמות משפחה שאנחנו מאוד אוהבים, שניהם נדירים (חרפק וזברוביץ), ושניהם עונש לילדים, עם ובלי מקף. גם ככה שנינו רגילים כל חיינו לאיית לכל העולם ופקידיו את השמות שלנו (ובמקרה הספציפי שלנו, בארה"ב אני תמיד צריך גם לאיית את שמי הפרטי, ורעייתי תמיד צריכה לאיית שת שמה בארץ. גם אחרי זה, ב-99% מהמקרים עדיין מבטאים את השמות שלנו בצורה לא נכונה).
    מתוך ניסיון לרקוד על כמעט כל החתונות, וגם להמנע מיותר מדי סיבוכים לילדים העתידיים, הלכנו על פתרון שהוא לא מושלם אבל שנותן לנו לשמר, במידה כזו או אחרת, את שתי הזהויות.
    שנינו אימצנו את זברוביץ כשם אמצעי, ואת חרפק כשם משפחה. זה לא ממוקף, אבל זה תמיד מופיע שם כששמי/שמה כתוב במסמך/תעודה/שורת ה"מאת" באימייל.

    • נדב הגיב:

      מה הרעיון של שם אמצעי, במקום שם משפחה נוסף? מה ההבדל מבחינתכם?

      • דותן הגיב:

        ככה השם מופיע בכל מקום, הוא כל השמן חלק מהזהות של שנינו, אבל לוגיסטית, זה יותר קל מלמקף. זה לא פתרון מושלם (למשל, זה לא פותר את העניין של שמות הילדים, או לפחות עדיין אין לנו פתרון לזה), אבל הוא התאים לנו.

        שני דברים נוספים שלמדנו תו"כ או אחרי התהליך הזה:

        1. בעוד שבארה"ב, ובקהילות מסוימות בארץ, שם אמצעי הוא דבר מאוד מקובל, למשרד הפנים בארץ אין רובריקה לשם אמצעי. אני די הופתעתי מזה. לכן, בארה"ב יש לי שם פרטי, ("דותן"), שם אמצעי ("זברוביץ"), ושם משפחה ("חרפק"). בארץ יש לי שם פרטי ("דותן זברוביץ") ושם משפחה ("חרפק"). בדרכון שלי משרד הפנים אף הגדיל ראש ורשם את שמי הפרטי "דותן זברוביץ (דותן)".

        2. אחרי הנישואין, ואחרי שעברנו לארה"ב, הסתבר לנו שנשים רבות בארה"ב נוהגות להפוך את שם משפחתן מלפני הנישואים לשם האמצעי אחרי הנישואין, אז לא הסתכלו על רובין בצורה מוזרה. לא נתקלנו ביותר מדי גברים שלקחו גם הם את שם המשפחה של רעייתם והוסיפו אותו כשם אמצעי. זאת ועוד, ×–×” השתלב לנו עם מסורת משפחתית במשפחתה של רובין, שם יש שם אמצעי שניתן לבנות ושעובר מדור לדור, וששם המשפחה הקודם שנכנס על תקן השם האמצעי, מחליף אותו עם הנישואים. כך, אם וכשתהיה לנו בת, גם היא תקבל את השם האמצעי שניתן כבר 4 דורות לבנות במשפחתה – ×’'וי.

  17. עדכון: היום הטרחנו את עצמנו למשרד הפנים בבאר שבע. למעט המתנה של שעתיים (שהיינו נאלצים לסבול גם אם היינו מחדשים דרכון), לא נתקלנו בשום בעיה, ויצאנו עם דרכונים ות.ז. תחת השם החדש תוך פחות מחצי שעה, בלי שום שאלה של הפקידה.

  18. השם שלי ×”×™×” סיני. השם שלה ×”×™×” ליבמן. היום, אנחנו משפחת לב סיני. בלי מקף. כבר 7 שנים. ההא!!!! עקפנו אתכם בסיבוב 🙂

    למה? כי אנחנו שיוויוניים. לרוב האישה החליפה שם, שמה טבעת ובחברה הדתית (אליה אני משתייך) האישה גם שמה כיסוי ראש. שלושה שינויים מאוד גדולים. אז גם אני רציתי: שמתי טבעת, לקחת את השם שלה שהתקצר. ומי צריך את המקף.
    הילדים שלנו קיבלנו את השם הזה מבלי לחשוב פעמיים. הם נולדו לתוכו.

  19. שוקי הגיב:

    כאן ג'ודי לוץ-אהרונוב-קרפין-סממה.

    שמות כפולים לילדים אנחנו רואים בראשונה בהסדרי גירושין כשהאישה חוזרת לשמה הקודם ונוצרת מחלוקת על השם של הילדים וזו הפשרה שמתקבלת. אנחנו רואים גם שמות כפולים במיזוגים בין עסקים, שזה עניין של אגו וכסף.

    כל הדברים האלה מעבירים לענ"ד מסר לילדים, מסר של מלאכותיות, שרירותיות ושבריריות התא המשפחתי והמחויבות ההורית כלפיהם. מסר עצוב.

  20. […] סבור שראוי שזוגות יאמצו שם משותף, או 'שם ממוקף'. אין לי בעיה להיקרא 'דרור כהנוביץ'-גולדמן' או […]

להגיב על CrazyVet לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

971054 דפים נצפים, 60 היום
318866 ביקורים, 44 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏