חוק שיקום נכי נפש בקהילה: יזמות, מנהיגות וניצול הזדמנויות בעיצוב מדיניות

נדב

מאמר שלי, בשיתוף עם פרופ' אורי אבירם, שהתפרסם בכתב העת ביטחון סוציאלי. לפרסום המקורי. תקציר המאמר:

המאמר בוחן את הנסיבות ואת התהליכים שהביאו לחקיקתו של חוק שיקום נכי נפש בקהילה בשנת 2000, את הגורמים שביקשו לבלום את החקיקה או לקדם אותה, על רקע הניגוד החריף שבין אופיו של חוק זה לבין מגמת המדיניות החברתית בישראל באותה עת. חוק שיקום נכי נפש בקהילה, הנחשב חוק חברתי מתקדם גם בהשוואה בינלאומית, מהווהשינוי בתפיסת האנשים הסובלים ממוגבלות על רקע נפשי וביחס החברה אליהם. באמצעות ניתוח המקרה ביקש המחקר לעמוד על הגורמים המכריעים המאפשרים שינויי מדיניות, הן בתחום בריאות הנפש והן במדיניות חברתית בכלל במצב של סביבות משתנות.

הבסיס התיאורטי שהנחה את המחקר היה גישתו של קינגדון, העוסקת בחבירת ערוצי מדיניות המאפשרת שינוי, והגישות הנוגעות ליזמי מדיניות בבואם לחולל רפורמות ולעצב מדיניות.

בחנו את הגורמים, את הנסיבות ואת הסוגיות העיקריות שעלו לאורך העשור שקדם לחקיקה כמו גם את בעלי העניין שהיו מעורבים במאבק שהוביל לשינוי המדיניות ולרפורמה השיקומית בבריאות הנפש.

הממצאים מעידים על חשיבותם של ערוצים המתכנסים יחדיו והיוצרים תנאים הכרחיים לשינוי ועל חשיבותם של יזמי מדיניות, הפועלים כדי להפוך את אפשרות השינוי למציאות. הדיון מציג את תנאי האקלים המאפשרים שינוי מדיניות ואת התכונות שיזמי מדיניות זקוקים להן כדי שיוכלו להוציא חזון מהכוח אל הפועל.

אין הערות »

נדב בתאריך 21/08/2017 14:59 ב כללי

גברים כרמאים: על ההפללה של גברים בתכנית חופשת לידה לאב בישראל

נדב

מאמר שלי שפורסם בכתב העת Journal of Men and Masculinities. תרגום התקציר לעברית, לנוחות הקוראים.

ההפללה של העוני, תהליך שבו מקבלי קצבאות מובנים כרמאים, היא תופעה מתועדת היטב. שני היבטים של תהליך זה הם השימוש בסטריאוטיפים ככלי להאשמה ברמאות, והתמקדות בהפללת אוכלוסיות מודרות. במאמר זה, אבקש להרחיב את הדיון הממוגדר בתופעה זו לגברים. לשם כך, אבחן את התהליך שבו מובנים אבות ישראלים, המבקשים לצאת לחופשת לידה, כרמאים. אטען כי תהליך זה מבוסס על הנחות מגדריות השוללות את האפשרות של אבות המבקשים לטפל בילדיהם.

קיימים דיווחים רבים על רמאות מצד אבות המנצלים את התכנית המאפשרת להם לחלוק את חופשת הלידה. עם זאת, הניתוח מראה כי הנתונים אינם תומכים בדיווחים אלו, וכי הטענות בדבר רמאות וניצול לרעה מבוססות על פרשנות מגמתית של המידע על ידי פקידים. מגמתיות זו מבוססת, לטענתי, על הנחות סמויות לגבי טבעם של גברים.

כפי שמראה מקרה זה, הפללה של מקבלי קצבאות יכולה להיות מכוונת לקבוצות לא מודרות ואף לקבוצות פריבילגיות. בכך המחקר שופך אור חדש הן על תהליך ההפללה והן על פעולתם של מנגנוני כוח מגדריים.

לקריאת המאמר המלא

הערה אחת »

נדב בתאריך 8/03/2017 9:58 ב כללי

ותודה לסמוטריץ

נדב

כשהתפרסמה אתמול בבוקר החשיפה של דקלה אהרון רשת ב' על ההפרדה בין יהודיות לערביות בחדרי הלידה, התגובות היו מעורבות. ברור שברמה הרשמית היו גינויים, אבל בפייסבוק ובטוויטר בהחלט שמענו את 'מה אתם רוצים, זו תרבות שונה'. זו לא גזענות, אתם מבינים. זה פשוט שיהודים וערבים באים מתרבויות שונות, ולשני הצדדים יהיה נוח יותר אם כל אחד יקבל חדר משל עצמו. הערבים הפרימיטיבים יוכלו לרקוד סביב היולדת ביללות, והיהודים המתורבתים יוכלו לשבת בשקט, לא יותר מאורח אחד כל פעם, ולשמור על התנהגות תרבותית.

התופעה הזו נקראת 'גזענות תרבותית'. מאז מלחמת העולם השניה, כבר ממש לא מקובל להגיד שיש הבדלים גנטיים בין אוכלוסיות – ראינו לאן זה עלול להגיע. אז עוטפים את זה בעטיפה תרבותית יפה. זה לא שיוצאי אתיופיה טפשים יותר מסיבות גנטיות – יגיד הגזען התרבותי – זה פשוט התרבות שהם מגיעים ממנה. פערי השכר בין אשכנזים למזרחים לא נובעים מכך שהמזרחים עצלנים מטבעם – הם פשוט מגיעים מתרבות שבה עבודה קשה פחות מקובלת. זה לא שאני לא רוצה להיות ליד ערבים, הם פשוט עושים המון רעש.

ואז בא סמוטריץ'.

הציוץ הראשון של סמוטריץ' היה עדיין במסגרת הגזענות התרבותית, גם אם מתח אותה לקצה:

אבל מהר מאוד יצא המרצע מן השק, והוברר שהחפלות הבעייתיות שייכות רק ללאום אחד:

ואז, כמובן, באה רויטל 'ממש לא גזענית' סמוטריץ', ושמה את כל הקלפים ישר על השולחן


המהלך של סמוטריץ' כאן חושף בצורה יעילה מאוד את ההיגיון מאחורי הגזענות התרבותית: ההבדלים התרבותיים הם רק תירוץ. הבעיה היא לא עם החפלות, הבעיה היא עם טוהר הגזע. החפלות הן לא יותר מתירוץ.
והחשיפה האפקטיבית הזו של הגזענות התרבותית הפכה אותה לבלתי לגיטימית. מרגע שאמר סמוטריץ' מה שאמר, לא נותרה ברירה לכל אדם חשוך טיפה פחות – מנפתלי בנט ועד חנוך דאום – והוא נאלץ להתייצב ולהודיע שאין שום הצדקה להפרדה בין יהודים לערבים בבתי החולים, וכמובן שזה נוהל פסול שצריך להיפסק.
החושך הקיצוני והמוחלט של סמוטריץ' עשה כאן שירות לציבוריות הישראלית: היעדר הגבולות שלו חשף בצורה אפקטיבית מאין כמוה את הנחות היסוד הגזעניות שעומדות בבסיס הגזענות התרבותית, והפך אותה ללא לגיטימית. בלעדי סמוטריץ', עדיין היו שקועים בדיון האם הפרדה היא לגיטימית או לא (אם החשיפה לא הייתה שוקעת תוך שעתיים).
אז תודה לך, סמוטריץ'

3 הערות »

נדב בתאריך 6/04/2016 8:44 ב כללי

הטריק המבריק של העלאת שכר המינימום

נדב

אז הכותרות מספרות לנו שאריה דרעי, מגן השקופים, אביר החלכאים, גיבור מעמד הפועלים, פועל להעלאת שכר המינימום – וזאת כחלק מהעסקה שבה הסכים לזוז באלגנטיות מהדרך ולהפסיק להפריע לשדוד את הגז של כולנו.

לכאורה – כל הכבוד! ממלא את תפקידו! עוזר למי שבחר לו! בפועל, דרעי ממשיך במסורת שלא הוא התחיל, שבה מעלים את שכר המינימום בכל פעם רגע לפני שהוא עומד להתעדכן אוטומטית, ובכך מקבלים כותרות בעיתון ורווח פוליטי על דבר שהיה אמור לקרות ממילא.


היסטוריה של שכר המינימום. שכר מינימום בפועל: שכר המינימום כפי שנקבע בחוק ושולם בפועל. שכר מינימום מחושב: שכר המינימום הצפוי ע"פ מנגנון העדכון האוטומטי, שהוא 47.5% מהשכר הממוצע במשק באפריל האחרון

איך זה קורה?

כדי להבין את זה, צריך להבין איך מתעדכן שכר המינימום.

חוק שכר מינימום נחקק בשנת 1987 (כן, רק אז). בראשיתו, לא היה בו מנגנון עדכון. בשנת 1997 עברה הצעת חוק פרטית של מספר חברי כנסת – ביניהם גם עמיר פרץ* – שקבעה ששכר המינימום יתעדכן באפריל מדי שנה, ויקבע לגובה של 47.5% מהשכר הממוצע במשק. המנגנון הזה נקבע על מנת למנוע שחיקה של שכר המינימום ולשמור אותו ברמה המאפשרת מחיה, וגם כדי לאפשר גם לעובדים המוחלשים ביותר ליהנות מפירות הצמיחה. כפי שניתן לראות בחלק 1 של הגרף המצורף, זה הביא לצמיחה של שכר המינימום בהתאם לגידול בשכר הממוצע.

המנגנון הזה נשבר פעם ראשונה בשנת 2003, כששר האוצר דאז – אחד בנימין נתניהו, אולי שמעתם עליו – פשוט ביטל את מנגנון העדכון, וקבע ששכר המינימום (וגם הקצבאות) ישארו צמודים לרמתם באפריל 2002. כפי שניתן לראות בחלק 2 של הגרף, בפועל לא הייתה למהלך הזה השפעה משמעותית – בגלל שגם השכר הממוצע לא עלה בכל אותה תקופה (שזה אומר משהו על הפלא הכלכלי של אדון בנימין נתניהו, אבל זה סיפור אחר).

השלב הבא בסיפור שלנו הוא בחירות 2006. עמיר פרץ (שוב, גילוי נאות וזה) רץ בראשות מפלגת העבודה עם הבטחת בחירות של העלאת שכר המינימום ל-4,600 ש"ח. בכהונתו הקצרה כשר ביטחון, הוא לא הצליח להשלים את המהלך – אבל בתקופה קצרה העלה את שכר המינימום בשיעור משמעותי, כפי שניתן לראות בחלק מס' 3 (כפי שניתן לראות באותו החלק, למרות שחכמי הכלכלה הבטיחו לנו מיתון נוראי בעקבות העלאת שכר המינימום, כשנה לאחר העלאת שכר המינימום, השכר הממוצע זינק. אבל זה שוב סיפור אחר). במקביל להעלאת שכר המינימום, הוחזר גם מנגנון העדכון האוטומטי לחוק.

משנת 2007 ועד היום – וזה החלק המעניין בסיפור – אנחנו רואים דפוס קבוע. בתקשורת, אנחנו שומעים על מאבקי-אימים להעלאת שכר המינימום. פעם זה עופר עיני אביר הפועלים, ופעם אריה דרעי מגן השקופים. הם מנהלים מאבק, לפעמים אפילו כמעט משביתים את המשק, ובסוף מצליחים להשיג העלאה מסויימת בשכר המינימום. זה לא הרבה – הם אומרים – אבל זה הכי טוב שיכולנו לקבל. לפחות נתנו משהו למשפחות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך!

אלא שמבט על חלק 4 בגרף שלנו יראה שהטריק כאן פשוט. איכשהו, המאבק הזה מתקיים בכל פעם שהעדכון האוטומטי של שכר המינימום עומד לעבור את השכר שנקבע על ידי הפוליטיקאים. כשזה קורה, הפוליטיקאים דואגים מיד לעדכן את שכר המינימום – בשיעור גבוה במעט מהשיעור שבו היה מתעדכן ממילא…

וכך, כולם מרוצים. הפוליטיקאים מרוצים, כי הם קיבלו את הכותרות בעיתון והם נורא חברתיים. פקידי האוצר והמעסיקים מרוצים, כי שכר המינימום לא עולה מעבר לרמת העדכון האוטומטי. מי שקצת פחות מרוצים הם אלה, אתם יודעים – השקופים, המעמד הפועלים, העובדים. אבל כנראה שבסוף, לאף אחד לא באמת אכפת מהם.

* גילוי נאות – עמיר פרץ הוא דוד שלי.

9 הערות »

נדב בתאריך 29/11/2015 13:17 ב כללי

יאיר לפיד, אין מה להתגאות בקיצוץ בקצבאות הילדים

נדב

היום, כמו בכל 20 לחודש, יקבלו מליוני הורים בישראל קצבת ילדים לחשבון הבנק שלהם.

היום, ה-20 ליולי 2013, יגלו הורים רבים שמאבק הקיום שהם ממילא נמצאים בו, המאבק להתאים את גובה המשכורת הנשחקת לגובה ההוצאות המאמירות, הפך להיות קשה יותר בכמה מאות שקלים.

רבים מהורים אלו הם מצביעי 'יש עתיד', שהיו בטוחים שהקיצוץ בקצבאות הילדים יפגע בעיקר בחרדים ובערבים, והולכים להרגיש את מה שנאמר כבר רבות – הקיצוץ הנוכחי פוגע בעיקר במשפחות בעלות שניים ושלושה ילדים.

כדי לרכך את המכה שהוא הולך לחטוף ממצביעיו, פרסם היום לפיד סטטוס בפייסבוק, שבו הוא שוב מנסה להצדיק את הקיצוץ:

מחר יכנס לתוקפו הקיצוץ בקצבאות הילדים.
זו היתה אחת מהבטחות הבחירות המרכזיות שלנו, ועכשיו היא יוצאת אל הפועל. אנחנו נעזור כמובן לכל משפחה נזקקת והקצבנו מאות מיליונים לבטחון תזונתי לילדים, ובמקביל ביטלנו לחלוטין את קצבאות הילדים למשפחות המאיון העליון, אבל מדובר במהלך היסטורי של מעבר מתרבות של קצבאות לתרבות של עבודה.
במשך שנים על שנים הוכח שוב ושוב שקצבאות הילדים אינן מוציאות את האנשים מעוני, אלא רק מנציחות את העוני. יש רק דבר אחד שמאפשר למשפחות לצאת ממעגל העוני – וזו עבודה. במשפחות שבהן שני ההורים עובדים, העוני צונח אל מתחת ל-5%.
זה הפירוש של אחריות הורית, זה גם הפירוש של אחריות חברתית. כשאדם מביא ילדים לעולם, הוא זה שאחראי עליהם. לא המדינה אמורה לפרנס אותם, גם לא הורים אחרים.
אנחנו נעשה הכל כדי לסייע לכל הורה שרוצה לצאת לעבודה – החל מתוכניות השמה וכלה בתמריצים כספיים לכל מי שעובד בשכר נמוך – אבל יש עקרון אחד שאנחנו לא מתכוונים לוותר לגביו: מעמד הביניים הישראלי אינו אמור לממן אנשים שיכולים לעבוד ואינם עובדים.

הסטטוס הזה מכיל, כהרגלו של לפיד, בליל של טענות לא נכונות, טענות שלא מוכיחות את מה שהוא מנסה לטעון, וסתם מריחות. בואו נעבור אחת אחת:

"זו היתה אחת מהבטחות הבחירות המרכזיות שלנו, ועכשיו היא יוצאת אל הפועל." – אפילו ביבי, כשקיצץ בקצבאות הילדים באכזריות בשנת 2003, אמר שהוא עושה זאת כי אין ברירה. יאיר לפיד גאה שהוא מדרדר ילדים לעוני.

"אנחנו נעזור כמובן לכל משפחה נזקקת והקצבנו מאות מיליונים לבטחון תזונתי לילדים" – כפי שמציין אילן גילאון בפייסבוק, שר הרווחה מאיר כהן אמנם הצהיר שיוקצבו מאות מיליונים לביטחון תזונתי, אבל ההצהרה הזו לא מצאה את דרכה לספר התקציב. שוב, אוויר חם.

"ובמקביל ביטלנו לחלוטין את קצבאות הילדים למשפחות המאיון העליון" – קרי, הוספנו הליך בזבזני ומסובך, שיחסוך עשרות אלפי שקלים לכל היותר (ויעלה מיליונים), הליך שמטרתו היחידה היא להרחיב את האוכלוסיות שלא מקבלות קצבאות כדי לפגוע בעתיד גם במעמד הביניים.

"במשך שנים על שנים הוכח שוב ושוב שקצבאות הילדים אינן מוציאות את האנשים מעוני, אלא רק מנציחות את העוני." – פשוט לא נכון. קצבאות ילדים, ברמתן הנוכחית, הן חסרות משמעות מבחינת מוטיבציה לעבודה, והן כלי מעולה לחילוץ מעוני.

"יש רק דבר אחד שמאפשר למשפחות לצאת ממעגל העוני – וזו עבודה." – זה המשפט הנכון היחיד בכל הטקסט הזה. חבל שלפיד לא עושה כלום כדי לעמוד מאחוריו (ועוד על כך בהמשך).

"במשפחות שבהן שני ההורים עובדים, העוני צונח אל מתחת ל-5%" – זה אולי המשפט המרגיז ביותר בכל הסטטוס הזה, מכיוון שהוא בו זמנית גם שקרי, גם חצוף וגם לא רלוונטי.

שקרי – משום ששיעור המשפחות העניות מבין המשפחות בעלי שני מפרנסים הוא 6.7%, ולא פחות מ-5%, לפי דו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי. שליש יותר ממה שאמר לפיד. עוד כמה אלפי משפחות שבהן שני ההורים קמים בבוקר לעבודה, מקבלים משכורת ונשארים עניים. אבל למי אכפת? בטח לא ללפיד.

כדאי גם להזכיר שהצעד של לפיד צפוי, באופן מיידי, להגדיל את המספר הזה – רבות מהמשפחות שבהן שני בני הזוג עובדים, והן מצליחות לשרוד מעל לקו העוני, עושות זאת בזכות קצבאות הילדים. לאחר קיצוץ של כמה מאות שקלים, ידרדרו מתחת לקו זה.

חצוף – מכיוון שלהתגאות במספר המביש הזה זה לא פחות מחוצפה. עצם העובדה שיש משפחות שבהן שני ההורים עובדים והן עדיין חיות בעוני היא לא פחות מחרפה. העובדה שהמספר הזה הוכפל בעשור האחרון צריכה להיות תמרור אזהרה מהבהב בפני כל שר אוצר, ובטח שלא לא נתון להתגאות בו!

ולא רלוונטי – משום שהעובדה ש'רק' אחת מכל 16 משפחות שבה שני מפרנסים חיה בעוני, אין משמעותה שמשפחה שחיה בעוני, לו שני ההורים יתחילו לעבוד בה, תהיה בסיכון של 1 ל-16 לחיות בעוני. מכיוון שאנחנו מדברים על משפחות שפוטנציאל ההשתכרות בהן הוא נמוך ממילא, סיכוי גבוה שגם לו שני בני הזוג יצליחו למצוא עבודה ולשמור אותה לאורך זמן, הם עדיין יחיו בעוני.

ומה האינדיקציה הטובה ביותר לכך? מה שקרה בעקבות הקיצוץ האחרון בקצבאות, בשנת 2003. ביבי אמר לאזרחי ישראל 'לכו לעבוד', והם צייתו והלכו לעבוד – ומאז יש לנו עובדים עניים…

"אנחנו נעשה הכל כדי לסייע לכל הורה שרוצה לצאת לעבודה – החל מתוכניות השמה וכלה בתמריצים כספיים לכל מי שעובד בשכר נמוך" – אם זה כל הרפרטואר של הצעדים שממשלת ישראל מתכוונת לנקוט כדי לסייע למי שאינו עובד – וזה נשמע סביר – אנחנו צפויים לראות הרבה יותר עניים בקרוב. יש רפרטואר גדול מאוד של צעדים שאפשר לנקוט כדי לסייע להורים שרוצים לצאת לעבודה – בראש ובראשונה, מדיניות המכוונת ליצירת משרות. אם אין מספיק משרות במשק, העובדה שאדם מעוניין לצאת לעבוד לא תסייע לו כהוא-זה – ואם ימצא עבודה, זה יהיה על חשבון הורה אחר, שידרדר לעוני. צעדים נוספים יכולים לכלול אכיפה של חקיקת העבודה, העלאת שכר המינימום, וצעדים רבים אחרים, שהמשותף להם הוא מצד אחד שהם יסיעו באופן ממשי לאנשים החיים בעוני, ומצד שני – יכריחו את המעסיקים לשלם שכר הוגן, ולכן הסיכוי שנראה אותם מהממשלה הנוכחית נמוך עד אפסי.

(בטקסט יש עוד כמה אמירות פומפוזיות שמתחזות לאמיתות ערכיות. אנא סלחו לי שהתעלמתי מהן, כדי להקל על הקוראים)

פורסם במקור בעבודה שחורה

10 הערות »

נדב בתאריך 20/08/2013 9:59 ב מדיניות חברתית

638090 דפים נצפים, 55 היום
246516 ביקורים, 27 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏