הרהורים של אבא

פרק שלי התפרסם בספר 'Parental Leave and Beyond: Recent International Developments, Current Issues and Future Directions". הספר, בעריכתם של פטר מוס, אן-צופי דובנדר ואליסון קוסלובסקי, הוא פרי עבודתה של קבוצת המחקר בנושא חופשות לידה שאני חבר בה מזה כחמש שנים.

לספר שלושה חלקים: הראשון סוקר התפתחויות בחופשות הלידה ברחבי העולם בעשור האחרון; השני מסתכל במבט רוחב על מאפיינים וסוגיות בחקר חופשות לידה; והאחרון מנסה להציע כיוונים עתידיים להתפתחות חופשת הלידה. הפרק שלי, שנכלל בחלק הראשון, סוקר את התפתחות חופשת הלידה בישראל בעשור 2007-2017.

עשור ×–×” ×”×™×”, מחד, עשור של עיסוק רב במבנה חופשת הלידה בישראל, ובעיקר באורכה, אך מאידך – עשור של ניסיונות כושלים לשינוי ושל הצלחות לא מספקות. בראשית 2007, אורכה של חופשת הלידה בישראל ×”×™×” 12 שבועות – בדומה לאורכה בשנת 1954. בעשור נעשו מספר ניסיונות לשינוי חופשת הלידה, חלקם אף הצליחו בצורה חלקית – ובפרט, ההארכה מ-12 ל-14 שבועות (2007) ואז ל-26 שבועות, אך ללא תשלום (2010). אך גם בניסיונות המוצלחים, כל הצדדים הסכימו שההצלחה היא חלקית ולא מספקת, ויש להמשיך ולהרחיב את חופשת הלידה בישראל.

בסיומה של התקופה חל השינוי המשמעותי ביותר, לפחות מבחינת מערך יחסי הכוחות הפוליטיים – צמיחתה של קבוצת הפייסבוק 'חופשת לידה זו לא זכות זו הישרדות' (ששינתה את שמה מאז ל'הורות בזכות'), שגייסה מאות אלפי ישראלים ובעיקר ישראליות למאבק להארכת חופשת הלידה לחצי שנה. הפרק מסתיים בצורה אופטימית – עם הארכת חופשת הלידה -15 שבועות והתקווה להארכה נוספת. מאז הפרסום, נראה שהכוונות להארכה נוספת חזרו למגירה בינתיים (אך נושא חופשת לידה ייחודית לאב עלה על השולחן).