חידת הילודה של משפחות חילוניות

נדב

משפחות ישראליות הן משפחות גדולות. גדולות מאוד. ענקיות.

לפי נתוני ה-OECD, שיעור הפריון1 בישראל הוא 3.11 ילדים לאישה. זה בערך כפול מממוצע הפריון ב-OECD . כמו שאפשר לראות בגרף, זה הרבה יותר גבוה מכל מדינה מתועשת אחרת. למעשה, זה הרבה יותר גבוה מהרבה מאוד מדינות לא מתועשות. שיעור פריון חריג בכל קנה מידה.

מה שעוד יותר חריג, הוא שבניגוד לכל המדינות האחרות שהילודה בהן גבוהה – שיעור הפריון בישראל נמצא בעלייה מאז אמצע שנות התשעים.

ואין לנו מושג למה.

כדי לחדד את הנקודה, בואו ונצלול קצת לתוך נתוני הפריון, ובפרט לתוך נתוני הפריון לפי קבוצות אתניות. כי הרי כולנו יודעים שהילודה בישראל גבוהה בגלל החרדים והערבים, לא?

אז זהו, שלא.

ראשית – שיעור הפריון של הפלסטינים אזרחי ישראל נמצא בירידה, בדפוס מאוד דומה לדפוסים שמתרחשים בכל העולם המערבי ובכל העולם הערבי. הדרוזיות והנוצריות עומדות על 2.3 ו-2.1 ילדים לאישה, בהתאמה; שיעור הפריון של המוסלמיות עומד על 3.3, רק קצת מעל לממוצע הישראלי2.

ומה לגבי החרדיות? שיעור הפריון של החרדיות הוא אמנם גבוה – ×›-7 ילדים לאישה – אבל הוא נמצא במגמת ירידה (איטית) ב-30 השנים האחרונות (ובכל מקרה, מספר החרדיות בישראל נמוך יחסית וההשפעה שלהן על שיעור הפריון הכולל לא גבוהה)

אז מהיכן מגיעה העליה בשיעור הפריון הישראלי בעשורים האחרונים? מהיהודיות שאינן חרדיות, ובעיקר מהחילוניות. כשבודקים לפי רמת דתיות, רואים שהקבוצה שבה הייתה את העלייה המשמעותית ביותר בשיעור הפריון היא נשים חילוניות:

כלומר, ניתן לראות שאחרי ירידה מהירה ומתמשכת עד לאמצע שנות התשעים – שדומה מאוד למה שקרה בהרבה מדינות ברמת התיעוש של ישראל – אנחנו רואים שינוי מגמה בולט באמצע שנות ×”-90, ותחילת עלייה (הנתונים שאסף אחמד חליחל מגיעים עד 2009 ואין לנו נתונים טובים בפילוח לפי רמת דתיות מאוחר יותר – אבל כל האינדיקציות מראות שהעלייה הזו ממשיכה גם בעשור האחרון).

הנתונים עבור דתיות ועבור מסורתיות דומים, אבל קיצוניים פחות (הירידה קטנה יותר וכך גם העלייה שאחריה).

וכאמור, לחוקרי המשפחה בישראל אין שמץ של מושג למה זה קורה.

דפוס הנתונים הזה מציב כמה תנאים להסבר אפשרי. הסבר כזה צריך להתמקד בשאלה מה קרה בשנות התשעים שהשפיע על דפוס הילודה של נשים יהודיות חילוניות ודתיות, אבל לא השפיע על נשים פלסטיניות או חרדיות.

הדרישה הזו פוסלת את רוב ההסברים המקובלים, הן אלו שמבוססים על נימוקים מבניים והן אלו שמתמקדים בנימוקים תרבותיים.

הסברים שמבוססים על נימוקים מבניים (כמו יציאת נשים לתעסוקה, מבנה שוק העבודה, תמיכת מדינת הרווחה וכו') נתקלים בקושי משמעותי – מכיוון שהשינוי בדפוסי הפריון הוא יחודי לישראל, גם השינוי המבני צריך להיות ייחודי. וקשה למצוא שינוי מבני שהתרחש בישראל בעשורים הרלוונטיים, ולא התרחש בארצות אחרות באותה רמת הכנסה, שישפיע בצורה כל כך דרסטית על שיעור הפריון.

דרך אחת להציב את השאלה המבנית היא – ניקח משפחה ישראלית לצד משפחה הולנדית, בריטית או אמריקאית, בעלת מאפיינים דומים. לצורך הדיון, משפחה שמורכבת מגבר ואישה, הגבר עובד בהייטק והאישה אקדמאית במקצוע טיפולי (הבחירה במשפחה הסטריאוטיפית מכוונת). נוכל לראות שבהולנד, בריטניה וארה"ב – רוב המשפחות שמאורגנות כך מביאות לעולם ילד או שניים. בישראל משפחות כאלה יביאו שלושה או ארבעה, למרות שרמות ההכנסה, המשאבים והתמיכה שהן מקבלות הן דומות (ואף גבוהות יותר באירופה).

הסברים שמבוססים על נימוקים תרבותיים מתקשים להסביר איזה שינוי תרבותי משמעותי התרחש בישראל בשנות ה-90, שיוכל להסביר כזו ירידה ברמת הילודה.

שנות ×”-80 וה-90 היו שנים של שינויים תרבותיים משמעותיים בישראל – אלא שהשינויים האלה, לכאורה, אמורים לתמוך בירידת הילודה ולא בעלייתה. השנים האלו מתאפיינות בתהליכי אינדיבידואציה חברתיים ובירידה בקולקטיבזציה. המשפחה הופכת להיות חשובה, ודאי שהמדינה והעם מאבדים מחשיבותם בעיני היחיד. איך שינויים כאלה מתבטאים דווקא בעלייה בשיעור הפריון?

אם להתייחס לשני הסברים מקובלים (אך מוטעים, לדעתי) לשיעור הפריון הגבוה – השואה והסכסוך:

השואה משמשת פעמים רבות כהסבר לשיעור הילודה הגבוה. ההגיון אומר שעקב הטראומה הקשה שעבר העם היהודי במהלך השואה, משפחות יהודיות נוטות להביא מספר גבוה של ילדים כדי להבטיח את הישרדות העם.

הבעיה עם ההסבר ×”×–×” – הוא לא מביא בחשבון את שינוי המגמה בשנות ×”-90. נשים שילדו בשנות ×”-80 – חלקן הגדול דור שני לשואה – ילדו פחות ופחות ילדים. דווקא אצל בנותיהן, בשנות ×”-2000, דור שלישי לשואה – השואה התחילה להיות שוב חשובה ולהשפיע על שיעור הילודה? ×–×” לא הסבר שנשמע סביר.

הסבר מקובל אחר מתייחס למאבק הדמוגרפי. נשים יהודיות יולדות הרבה ילדים, לפי ההסבר, מכיוון שהן רוצות לתרום למאבק הדמוגרפי ולשמירה על אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

ההסבר ×”×–×” נתקל באותה בעיה – הוא לא מצליח להתמודד עם מגמת השינוי. שנות ×”-90 הן שנות הדעיכה של 'אווירת הסכסוך'. תחושת האיום הקיומי בישראל והמאבק על עצם קיומה של מדינה יהודית ירדו באופן משמעותי בעשורים האחרונים. מדוע דווקא בעת שהאיום הקיומי יורד שיעור הילודה עולה?

הסיכום של הפוסט ×”×–×” קצת מבאס – אין לנו מושג מדוע שיעור הילודה בישראל הוא כל כך גבוה. אנחנו יודעים מספיק כדי לפסול את רוב ההסברים המקובלים, אבל לא כדי לספק הסבר משכנע.

7 תגובות »

נדב ב25/06/2019 10:22 תחת כללי

7 Responses to “חידת הילודה של משפחות חילוניות”

  1. מני זהבי הגיב:

    יש לי רושם שאנשי מדעי החברה אינם אוהבים נימוקים תרבותיים 🙂
    במידה מסוימת, אפשר להבין את זה. נימוקים תרבותיים, בדרך כלל, ייחודיים לחברה ספציפית וממילא מקשים על השוואת אותה חברה עם חברות אחרות. בלי השוואה כזאת, קשה לדעת האם הנימוק התרבותי אכן מסביר את התופעה שהוא נועד להסביר.
    ובכל זאת, נראה שחשיבות הנישואים והמשפחה בתרבות הישראלית, על כל מגזריה, תורמת תרומה ניכרת לשיעורי הילודה החריגים שלנו. יתר על כן, נראה שיש לנו אפילו סוג של מקבילה (חיוורת, אני מודה) בקצה המערבי של אירופה – אירלנד. מדובר במדינה קתולית אדוקה עד היום (ודאי לפני כמה עשורים), עם כל מה שזה אומר לגבי חשיבות הנישואים, המשפחה והילודה בתרבות המקומית. אירלנד גם עברה גידול אוכלוסייה משמעותי בשנות ה-80-60: בין 1965 ל-1985, אוכלוסייתה גדלה מכ-2.86 מיליון נפש לכ-3.56 מיליון נפש – גידול של כ-25% (ראו את הגרף כאן: https://www.populationpyramid.net/ireland/2017/). באותה תקופה, חשוב לומר, אירלנד הייתה מדינה ענייה, יחסית לאירופה, ולא הייתה יעד להגירה – כלומר, מדובר בגידול פנימי.
    ואז קרו דברים מעניינים. קודם כל, בין 1985 ל-1995 גידול האוכלוסייה באירלנד די נבלם: מ-3.56 ל-3.65 מיליון נפש בסה"כ. לאחר מכן, מ-1995 ועד 2008, אירלנד חוותה צמיחה כלכלית מהירה ("הנמר הקלטי"), ושוב חוותה גידול אוכלוסייה מהיר. כאן, כמובן, העניין הופך להיות מסובך יותר, כי חלק ניכר מהגידול נבע מהגירה אל תוך אירלנד (כלכלה צומחת, הרחבת האיחוד האירופי, הסרת ביקורת גבולות, וכל הג'ז הזה).
    אם מסתכלים בוויקי (https://en.wikipedia.org/wiki/Demographics_of_the_Republic_of_Ireland), רואים ששיעור הפריון הכללי באירלנד היה בעלייה מתמדת פחות או יותר מתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת (אחרי שנפל עם המשבר הכלכלי הגדול של 1929), הגיע לשיא ב-1964 (4.07 ילדים לאישה), ואז נכנס למגמת ירידה עד 2001 (1.96 ילדים לאישה). מאז 2001 הוא עלה קצת עד 2009 (2.1 ילדים לאישה), ואז שוב ירד עד 1.75 ילדים לאישה כיום. אבל שיעור הפריון הכולל הוא נתון שאינו נוטה להשתנות במהירות, כי הוא משקלל את שיעורי הפריון של נשים בגילאים שונים בכל רגע נתון, וממילא למגמות הדמוגרפיות של הדורות הצעירים לוקח זמן לבוא לידי ביטוי בנתון הזה.
    לעומת זאת, פירמידת האוכלוסייה של אירלנד (בעמוד שקישרתי אליו קודם, עם נתונים מעודכנים ל-2017) מראה שבשנה זו שיעורם של בני 0-9 באוכלוסיית אירלנד היה גבוה משיעורם של בני 19-10, ואילו שיעורם של בני 29-20 נמצא בערך באמצע בין שני אלה. כיוון שאירלנד היא מדינה עם תנאי תברואה טובים ומערכת בריאות מקיפה ומפותחת, שלא הסתבכה בשום מלחמה קטלנית ולא בעשורים האחרונים ואין ממנה הגירה גדולה החוצה, נראה ששיעורי הגילאים האלה באוכלוסייה הכללית משקפים, פחות או יותר, את שיעורי הילודה בתקופות הרלוונטיות. כלומר, שנות הגידול הכלכלי המהיר התאפיינו דווקא בצמצום מסוים של הילודה, אבל מאז המשבר הכלכלי של 2008 וההתאוששות ממנו שיעורי הילודה *בדור הצעיר של הנשים* עלו. אולי אירלנד פשוט הגיעה לרמה של התפתחות כלכלית שמאפשרת לנשים להביא כמה ילדים שהן רוצות, והן רוצות לא מעט (ודאי יחסית לאירופה).
    אבל אותו הסבר אפשרי גם לגבי ישראל, אם כי פה הרצון ללדת הרבה ילדים בולט יוֳתר. ושוב חזרנו לגורם התרבותי, הפועל בתוך מסגרת האפשרויות שמניחים לו הגורמים הכלכלי והמבני.

  2. יאיר הגיב:

    תודה. הפרסום של אחמד חליחל עודכן לשנת 2017, והמגמה בקרב החרדיות והדתיות השתנתה, שלא לומר התהפכה.
    https://www.cbs.gov.il/he/publications/DocLib/pw/pw101/pw101.pdf

    • מני זהבי הגיב:

      בפרסום של חליחל רואים שבחמש השנים האחרונות של המחקר (2012-2017) יש ירידה קטנה של שיעור הפריון הכולל אצל הדתיות ועלייה קטנה של אותו שיעור אצל החרדיות. איך בדיוק השתנתה המגמה מאז 2017, ומה הראיות לכך?

  3. טל הגיב:

    לדעתי ההסבר הפשוט לעלייה בשיעור הילודה הוא שמספר הילדים באותה אוכלוסיה סטריאוטיפית הפך לסמל סטטוס.
    ארבעה ילדים הפך לסטנדרט החדש באוכלוסיה זאת שאומר "אנחנו מצליחים מספיק כדי לממן משפחה גדולה".

    • מני זהבי הגיב:

      אבל למה דווקא זה הפך לסמל סטטוס ולא, נניח, בית פרטי בפרברים, שתי מכוניות למשפחה, חופשה שנתית בכל מיני איים אקזוטיים, וכיו"ב?

      • ענת הגיב:

        מכיוון שעבור אותה אכלוסיה סטראוטיפית – ילדים הם שכפול של ההצלחה הגדולה שהם.
        ובכלל -הבתים הגדולים בפרברים, והמכוניות 7 מושבים – מאפשרים את ×–×” טכנית.
        בחופשות – כבר ממילא צריך להזמין שני חדרים מהילד השלישי – אז נעשה גם רביעי.
        ולהצטיין בלהיות הליקופטר פארנטס – ×–×” יותר נהדר בארבעה

  4. אבי הגיב:

    אחד ההסברים שניטען בעבר, ולא ברור לי איך זה משפיע סטטיסטית, זה העלייה בפריון של עולות חבר העמים. אם בברית המועצות משפחות רבות היו של ילד אחד, מקסימום 2, הישראליזציה של אותם עולים באה לידי ביטוי במשפחות עם שלושה ילדים. אז באוכלוסיה הזו אנחנו רואים עלייה בשיעורי הפריון, וזו אוכלוסיה שלא נגדמה בשנות ה-80 כי היא פשוט לא הייתה פה. האם די בעלייה בפריון של יוצאות ברית המועצות כדי להשפיע על הסטטיסטיקה של עליית הפריון האשה החילונית?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

971043 דפים נצפים, 59 היום
318856 ביקורים, 44 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏