??????? ?? ???

אתמול ביקרה אצלנו שרת החינוך יולי תמיר, כחלק מחוגי הבית לקראת הפריימריז מחר. סיכום מסודר של המפגש נשלח ל'עבודה שחורה', אבל פה אני רוצה להתייחס נקודתית לכמה עניינים שעלו בשיחה.

×”×™×” לי חשוב להגיע לשיחה הזו, שכן יולי תמיר נתפסת בקרב רבים ×›'חוליה החלשה' במחנה החברתי, גם בקרב רבים שמכירים בהישגים החברתיים שהושגו בשנה האחרונה. Ã—ª×ž×™×¨ נתפסה כתקווה הלבנה של החינוך, וההבטחה למנותה לשרת חינוך היוותה מרכיב מרכזי באג'נדה החברתית של מפלגת העבודה. בפועל, כפי שניסח זאת אחד המשתתפים במפגש, 'למעט השביתה בנתב"×’, כל השביתות הגדולות היו קשורות לחינוך – שביתת הסטודנטים, שביתות המורים ועוד'. חשוב ×”×™×” לי לגשר על הפער בין התפיסה של יולי כבעלת תפיסה חברתית אמיתית, לבין כמה צעדים שנראו לי כשיתוף פעולה עם מגמות נאו ליברליות – מהסכם הסטודנטים ועד פיטורי המורים הנוכחיים.

ראשית, חשוב להדגיש שהקהל ×”×™×” 'קהל אוהד' – בניגוד לחוויותיה של יולי מקיבוצים אחרים, הנוכחים בחוג הבית ברביבים תקפו את יולי בעיקר על שיתוף פעולה עתידי אפשרי עם ברק ומחנהו (תוך שימוש במטבע הלשון הנפלא 'היפופוטם שנופל כמו חתול על הרגליים'), שיתוף פעולה שלא הסכימה להתנער ממנו. בהתאם, עסקה רוב השיחה בנושאי חינוך במבט סוציאל-דמוקרטי.

הטענה שליוותה את יולי בעת שהתייחסה לכל המאבקים הייתה 'מי שצועק הוא לאו דווקא מי שצודק'. מי שצועק הוא מי שיש לו קול ויכולת לצעוק, ולא מי שהכי נזקק והכי נצרך. הטענה הזו היא טענה מוכרת – ונכונה – מבחינה סוציולוגית, ומחזיקה הרבה מים. מאידך, הטענה הזו טומנת בחובה סכנה של דה-לגיטימציה למאבקים חברתיים, כך שיש לקחת אותה בערבון מוגבל ולהשתמש בה בזהירות.

בקשר למאבק הסטודנטים, אני חייב להודות שהשיחה האירה לי את המאבק באור אחר. ראשית, תמיר התייחסה לצורך בהפחתת שכר לימוד. היא הציגה נתון מאלף – 90% מבעלי תעודות הבגרות שמאפשרות קבלה לאוניברסיטה אכן הולכים ללמוד. כלומר, עבור מי Ã—©×™×© לו תעודת בגרות – שכר הלימוד לא מהווה מכשול ללימודים אקדמיים:"שאלה חשובה בהקשר ×–×” – שיולי לא התייחסה אליה – היא אילו תעודות משיג כל אחד. אבל ×–×” לא רלוונטי לשאלת שכר הלימוד":. יולי הסכימה שביעד הסקנדינבי של כולנו, שכר הלימוד צריך להיות 0 – אבל טענה שבמצב בישראל היום, ובהתחשב במשאבים המוגבלים שיש למשרד החינוך, הדרך להנגיש את ההשכלה הגבוהה היא לאו דווקא הורדת שכר הלימוד, אלא סיוע לחסרי תעודת בגרות להשלים אותה כדי שיוכלו להתקבל לאוניברסיטה.

הנקודה השנייה שהייתה חשובה, שהודגשה דווקא בשיחה אישית אחרי חוג הבית, הייתה שכשבייגה שוחט מדבר על העלאה של 30% בשכר הלימוד, הוא מדבר על העלאה במקביל להנהגת 'השיטה האוסטרלית'. כלומר, אם היום שכר הלימוד הוא ×›-8,500 ש"×—, לאחר הנהגת מתווה שוחט שכר הלימוד ×™×’×™×¢ לכ-11,000 ש"×—, אבל מתוכם רק ×›-4-5 אלפים ישולמו במזומן וכל השאר יוחזרו כהלוואה בפריסה לטווח ארוך לאחר שהסטודנט ×™×’×™×¢ להכנסה הגבוהה מ-6,000 ש"×—, ב'מנות קטנות' של ×›-250 ש"×—. אם הסטודנט לא ×™×’×™×¢ למשכורת הזו תוך 10 שנים, ההלוואה תהפוך למענק. במקביל, יועשרו מקורות המימון – דוגמת פר"×— – כך שגם את החלק המזומן יוכלו הסטודנטים לממן בתוכניות כאלו ואחרות.

מעבר לעובדה שמדובר בתמונה אחרת לחלוטין מזו שהוצגה בתקשורת, ומזו שהציגו הסטודנטים, הנקודה החשובה היא שמדובר במימוש הבטחה. גם אם אתם לא חושבים שהשיטה האוסטרלית היא אידיאלית – ואכן, יש בה חסרונות ללא ספק – זו ההבטחה איתה רצה מפלגת העבודה לבחירות, ואת ההבטחה הזו היא הולכת למלא.

ההתייחסות של יולי לסוגיית שכר המורים הייתה קצרה – היא טענה שמדובר בהסכם מצויין, וחיזקה את עמדתה בשתי עובדות. ראשית, זו הפעם הראשונה מאז ממשלת רבין שהממשלה חתמה על הסכם עם המורים; שנית, היא הצליחה להשיג תוספת של 600 מליון ש"×— לבסיס תקציב החינוך. אף אחד לא איתגר אותה בנקודה זו, ולי לא ×”×™×” מספיק ידע כדי לעשות זאת.

לגבי פיטורי המורים באזורי עדיפות לאומית – ראשית, יולי טענה שיש מידה של צדק בהחלטת בג"צ, לפיה אסור להקצות משאבים לפי 'אזורי עדיפות לאומית', כיוון שזהו קריטריון מפלה, וצריך להתייחס רק לאשכולות סוציו אקונומיים. כתוצאה מהחלטה זו משרד החינוך מסיט משאבים מרשויות חזקות בפריפריה למקומות נזקקים יותר. ההסטה תהיה הדרגתית:"הפרטים המדוייקים כפופים לאישור בית משפט, ולכן היא לא נקבה במספרים":, ולא מחייבת פיטורי מורים מיידיים. פיטורי המורים הם מהלך של הפעלת לחץ מצד ראשי הרשויות החזקות – כשבכרמיאל מפטרים מורים, יש לעדי אלדר דרך לעשות רעש כדי להציג את הפגיעה בו; לתושבי מג'דל כרום אין את הקול הדרוש כדי לפרסם את העובדה שהכסף שלא הולך לכרמיאל, הולך עליהם. בסופו של עניין, המהלך ×”×–×” הוא לא מהלך של קיצוץ אלא מהלך של הסטת משאבים.

לסיכום, לא קיבלתי תשובות לכל השאלות האפשריות – אבל כן קיבלתי תשובות משביעות רצון לכל השאלות ששאלתי. ושוב השתכנעתי בחשיבותו של מגע בלתי אמצעי בין בוחרים לנבחרים, מגע שתקשורת ההמונים מתיימרת להחליף – אבל בדרך יוצרת פילטרים רבי משמעות.