אופיר פינס מציג: אופק חדש

נדב

דליה בלומנפלד ונעמי טלטש, שתי מורות חברות מפלגת העבודה, כתבו מכתב לחברי הכנסת של המפלגה, ובו הן מאיצות בהם לשים את החינוך בראש סדר העדיפויות של המפלגה. הן קיבלו מספר תגובות למכתבן, מהן אחת מעניינת במיוחד – זו של חבר הכנסת אופיר פינס.

השורה המעניינת ביותר במכתב הזה (לשאר השורות אגיע אחר כך) היא זו:

כאשר התמודדתי לראשות המפלגה, הצבתי את נושא הרפורמה המקיפה בחינוך ושיפור מעמד המורה בראש סדר עדיפויותיי.

המשפט הזה (וטיפ מחבר טוב) הזכירו לי את אותה הרפורמה שהציג פינס במהלך התמודדות שלו לראשות מפלגת העבודה. בעבר קראתי את הרפורמה הזו, ועמדתי על הבעיות הקשות שיש בה. כשראיתי שפינס מתייחס אל התכנית הזו שוב, מייד חזרתי לקרוא את הפרק על החינוך.

למרות שאותן הבעיות חוזרות לכל אורכו של הפרק העוסק בחינוך בתוכנית, אתייחס רק לפרק העוסק בבתי הספר – שהוא התחום העיקרי אליו התייחסו כותבות המכתב המקוריות .את המסקנה הכללית שלי אתם יכולים לקרוא בכותרת הרשומה, שלמעשה עושה חסד עם התוכנית של פינס – התוכנית של פינס ניצבת בערך באמצע בין הסכם 'אופק חדש' של יולי תמיר לבין 'תוכנית דברת' הידועה לשמצה של לימור ליבנת. בהקשר זה חשוב להזכיר ש'אופק חדש' הוא הסכם ולא תוכנית – קרי, הוא כולל בתוכו כבר את הפשרה עם משרד האוצר. התוכנית של פינס בנויה מהצעדים הבאים:

הגדלת תקציב החינוך

פינס מציע להגדיל את תקציב החינוך באמצעות הגדלת הגרעון בתקציב המדינה. לפי פינס, בשנים בהן הצמיחה גבוהה אפשר לחרוג מיעד הגרעון שקבעה הממשלה כיום – 1.7%. פינס מציב גג עליון לחריגה של 3%. כלומר, בשנה הטובה ביותר פינס מתכוון להקצות לחינוך תוספת של 1.3%. בתקציב 2008, מדובר על תוספת של פחות מ-4 מיליארד שקל. להזכירכם, הסכם אופק חדש וההסכם שאמור היה להיחתם עם המורים העל-יסודיים כללו תוספת של 6 מיליארד שקל – כך שכאן ההצעה של פינס ניצבת באמצע בין אופק חדש לתכנית דוברת, שלא כללה תוספות לתקציב החינוך:"(ההצעה של פינס מציעה מקור מימוני נכון יותר מאשר 'אופק חדש'. אבל כאן אנחנו חורגים משאלת החינוך, שלשמה התכנסנו כאן)":.

הגדלת שעות העבודה של מורים

אחת ההתקפות הקשות על הסכם אופק חדש הייתה על העובדה שבמקביל להעלאת שכר המורים, הוא כולל גם הארכה של שבוע העבודה שלהם – ובכך הם לא מרוויחים כלום לכאורה. גם כאן, פינס לא מפגר מאחור: הוא מציע להאריך את שעות העבודה של המורה עד שעה ארבע, לא פחות. ההסכמים של המורים הם מורכבים וקשה לדעת כמה שעות נוספות יצטרך לתת כל מורה כדי לעבוד עד שעה ארבע, אבל בכל מקרה מדובר על תוספת גדולה בהרבה מזו שכלולה ב'אופק חדש'.

הקטנת מספר התלמידים בכיתה

פינס מדגיש שכדי להשיג חינוך איכותי, יש להוריד את מספר התלמידים בכיתה, ונוקב במספר של 25 עד 30 תלמידים בכל כיתה.
אני לא מכיר אף אחד שמתנגד להקטנת מספר התלמידים בכיתה. אלא שזהו יעד שדורש משאבים אדירים – הקטנת מספר התלמידים בכיתה דורשת הן השקעה בתשתיות פיזיות (כיתות) והן שכירת מורים חדשים. כזכור לנו, פינס השקיע את כל ארבעת המיליארדים שגייס לטובת החינוך בשכר המורים – מהיכן בדיוק יקח את הכסף להשיג את היעד הזה?
(ורק נזכיר כאן שבתוכנית אופק חדש כלולים 4 מיליארד שקלים – בנוסף ל-6 הקודמים – לשיפור תשתיות בבתי הספר)

'גמישות ניהולית'

אחד הנושאים המרכזיים במכתבן של דליה ונעמי – זה שפינס הכריז שהוא מסכים לכל מילה בו – הוא הנושא של העצמאות הניהולית של בתי הספר. הן מזהירות בתוקף מפני 'אוטונומיה ניהולית פדגוגית' של בתי הספר. אלא שפינס מציע 'יצירת מערכת תגמול המבוססת על איכות ההוראה' – שם קוד למערכת בונוסים למורים, מערכת שנותנת כוח אדיר בידי המנהלים כלפי המורים בבית הספר.

אז מה הבעיה בעצם?

תאמרו, ובצדק – מה אתה רוצה מפינס? הרי גם אתה חושב שאופק חדש הוא לא הסכם רע.
על כך אענה בשתי תשובות: ראשית, הטענה המרכזית שלי היא שאופק חדש, כהסכם, משיג תוצאות לא רעות. אם הייתי מתבקש לשרטט את השינויים הנדרשים במערכת החינוך הישראלית, הייתי מכוון לתוצאות הרבה יותר מקיפות. (מה שמעניין הוא שבמקום אחר, אופיר פינס מסכים איתי)
הבעיה החמורה יותר היא שפינס לא מזכיר את כל זה בתגובה למכתב. המכתב שהחל את כל השיח הזה יצא בתוקף נגד הרפורמות במערכת החינוך, ובכלל זה אופק חדש. אופיר פינס לא השיב להן שלדעתו מדובר בשינויים חיוביים בכללם, למרות שהשינויים דומים לאלו שהציע. במקום זאת, הוא בחר בדרך הקלה – להגיד למוחות שהן צודקות, והמצב נורא, ולי יש אחלה תוכנית.
פינס, אם אתה חושב שהסכם אופק חדש הוא הסכם טוב – מן הראוי שתתיצב לצדה של שרת החינוך, חברת מפלגתך, ותאמר זאת. בכל מקרה אל תתיימר להוביל קו אופוזיציוני מעושה כאשר אתה למעשה תומך במדיניות הממשלה.

7 תגובות »

נדב ב16/01/2008 21:19 תחת חברה בישראל

7 Responses to “אופיר פינס מציג: אופק חדש”

  1. נמרוד ברנע הגיב:

    נדב היקר,

    זה מאוד מעמיק, אקדמאי ורציני מצידך לבחון לעומק את הצעותיו בתחום החינוך של ח"כ פינס, אבל אני לא מבין מדוע אתה בוחר להיטפל אליו. מדובר באחד הח"כים היותר קרובים לאידואלוגיה שמאלנית במפלגת העבודה, באדם ישר שלא דבק בו רבב, היחיד שפרש מהממשלה כשליברמן הגזען הצטרף לממשלה.
    לא שיש פסול בלבקר ולבחון אותו לעומק, פשוט יש ח"כים שיותר דורשים את זה – שלום שמחון, בוז'י, שלא נדבר על פואד, מתן וילנאי ואהוד יתום.

    • נדב הגיב:

      בפואד ובשמחון אין טעם ואי אפשר לטפל. אין להם אג'נדה אלא תאוות שלטון, ולכן אין להם תוכנית פעולה מסודרת.
      הסיבה שחשוב לי להיטפל לפינס היא שלו יש את היומרה הזו לאג'נדה. ומדובר ביומרה חסרת כל בסיס. נכון, פינס פרש מהממשלה כשליברמן נכנס. זה אכן צעד ראוי, אבל זה הצעד היחיד הראוי שפינס עשה בקריירה הציבורית שלו – ומדובר בקריירה לא קצרה בכלל, שכללה בתוכה תפקידים מיניסטריאלים, אחד אפילו מרכזי (שר הפנים).
      פינס אלוף בלהשמיע קולות ששמאלנים אוהבים כשהוא באופוזיציה, ולא לעשות כלום כשהוא בממשלה. לכן חשוב לחשוף את הריקנות של העמדה שלו – אף אחד מהסוציאל דמוקרטיים במפלגה לא יצביע בטעות לפואד. לפינס הם עלולים להצביע.

  2. […] פינס מציג: אופק חדש נדב פרץ בפרשנות משלו על תשובתו של ח”כ אופיר פינס למכתבן של […]

  3. גל בר-ניסן הגיב:

    הערה קטנה לגבי אופיר פינס,
    כמו שציינת בהערת השוליים לגבי מקור המימון של התוכנית של פינס – הגדלת הגרעון היא אכן מקור מימון נכון יותר.
    (אגב, לא מדובר על הגדלת הגרעון ל – 3% אלא על הגדלת מסגרת התקציב ב – 3% בניגוד ל 1.7% המקודש שנהוג כיום).
    ונכון גם שאין לכך קשר הדוק לרפורמה בחינוך.
    אך אני כן חושב שאם באים לבחון את כלל פועלו הסוציאל-דמוקרטי של אופיר פינס יש בכך – בנכונות להגדיל את מסגרת התקציב ביותר ממה שהכתיב משרד האוצר – משמעות רבה. זו היא אולי אחת ה"רפורמות" הראשונות שצריך לעשות בחוקי המשחק עם פקידי האוצר. לא שמעתי על אף חבר כנסת ממפלגת העבודה (מחוץ לאבישי ברוורמן בעת האחרונה ואולי גם שלי יחימוביץ') שתמכו בהגדלת מסגרת התקציב בשיעור כזה. כך שנראה לי דווקא שהדבר כן מעיד על איזושהי סדר יום סוציאל-דמוקרטי מצדו של אופיר פינס.

    מה שכן, אני אכן לא מכיר שום צעדים ראויים וביצועיים מרשימים בקריירה המיניסטריאלית של אופיר פינס.
    דבר אחד כן הצלחתי לדלות מזיכרוני וזה שהוא היה השר הראשון שמינה מנכ"ל ערבי למשרד ממשלתי רציני. בשנת 2005 כשהיה שר הפנים מינה את אוסקר אבו ראזק שהיה בכיר ברשות המסים למנכ"ל משרד הפנים. מאז כבר מינה עמיר פרץ את ראלב מג'אדלה לתפקיד שר אבל נדמה לי שהיה במינויו של פינס משהו שנבע יותר מאמונה אמיתית בהעדפה מתקנת והיה יותר חף מאינטרסים מאשר במינויו של פרץ.

    • נדב הגיב:

      קודם כל, אופיר פינס הוא לא הראשון ולא השני שמציע את זה (ואפילו לא השלישי) – הגדלת הגרעון הופיעה כחלק ממצע מפלגת העבודה בבחירות האחרונות.
      אני מסכים איתך שזה צעד מבורך, אבל ההרגשה שלי (וכאן מדובר בהרגשה) שמדובר בעוד אמירה שנעשתה אופנתית לסוציאל דמוקרטיים, אז פינס אימץ אותה – והיא לא אומצה כחלק מאיזושהי תפיסת עולם רחבה וקוהרנטית.

  4. love teach הגיב:

    הויכוח שצריך להתקיים במפלגת העבודה ובכל המערכת הפוליטית בישראל היא, קודם כל, האם המדינה מחוייבת עדיין לחינוך: האם החינוך הוא יעד אסתרטגי ולא רק אמצעי לתפלול המערכת הפוליטית.

    אם המדינה רואה את תפקידה כמחנכת, היא זו שצריכה לבצע את כל המהלכים הקשורים בהפעלת
    המערכת כלומר, גם לתכנן, לחוקק ולקבוע מטרות וגם להפעיל ולנהל.

    הפתרון המפריט אומר באופן ברור שהמדינה מוותרת ואינה רואה עוד את עצמה כמחנכת וזאת השאלה
    שכל הדוברים אינם עוסקים בה. אבישי ברוורמן הוא היחיד שמתייחס לשאתה העקרונית למי אנחנו רוצים לדמות: לקפיטליזם הטוטאלי האמריקני או למדינת הרווחה נוסח ארצות סקנדינביה.

    השאלות המועלות בדיון הנ"ל אינן שאלות אסטרטגיות אלא, טאקטיות, האם הגדלת הגירעון הוא דרך
    מימון טובה ממקור מימון זה או אחר.

    אנחנו לא דנים בשאלות אסטרטגיות ולכן הפתרונות האפשריים המועלים, הם תמיד חלופות נקודתיות.

    הבעיה במפלגת העבודה כיום היא אובדן דרך או סטייה מדרכה המקורית, אין הנהגה ברורה אלא התפתות לאופנה זו או אחרת והתחנפות ללבייבים והגיידאמקים מצד אחד או לעופרים והדנקנרים והלאוטמנים מצד שני.

    • נדב הגיב:

      אני לא חושב שיש מישהו שמערער היום במפלגת העבודה על ההנחה שהחינוך צריך להיות ממלכתי – או לפחות, לא במפורש.
      שנית, אני לא חושב שגודל תקציב החינוך ומספר התלמידים בכיתה הן שאלות טקטיות או נקודתיות. נכון, הן לא עוסקות בתכנים אלא במסגרת, אבל ראשית – המסגרת חשובה לא פחות מהתכנים אם אנחנו רוצים שהתכנים האלה גם יקלטו, ושנית – נראה לי שמה שבאמת שנוי במחלוקת במערכת הפוליטית היא דווקא המסגרת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

877295 דפים נצפים, 20 היום
308863 ביקורים, 15 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏