הרהורים של אבא

עקב היעדר זמן פנוי בחודשים האחרונים, הפוסט ×”×–×” מגיע באיחור מטורף. אבל למרות שהשביתה כבר נגמרה, חשוב לי להציג את העמדה שלי לגבי הסכם אופק חדש המושמץ – ההסכם שחתמו משרדי האוצר והחינוך עם הסתדרות המורים.

כפי שכתבתי בכותרת, אני לא חושב שההסכם ×”×–×” הוא הסכם רע. אני בכוונה נמנע מלקרוא לו 'הסכם טוב'. אין ספק שיש לו חסרונות, ולכן הוא קרוי 'הסכם' – הוא לא עונה על כל דרישות הסתדרות המורים אלא נמצא בנקודת הפשרה בינם לבין האוצר. יש בו נקודות טובות פחות ונקודות טובות יותר, אבל בכללו – אני סבור שמצב המורים בפרט והחינוך בכלל ×™×”×™×” טוב יותר כשיונהג 'אופק חדש' מאשר לפני שהונהג.

לרבים מכם זו נשמעת בוודאי עמדה מפתיעה, לאור הביקורות הקשות שההסכם הזה ספג בחודשים האחרונים ובמיוחד מאז תחילתה של שביתת המורים. לכן, לא אנסה להציג את כל סעיפיו של ההסכם על יתרונותיהם וחסרונותיהם, אלא אתמקד בכמה מהנקודות המושמצות ביותר שבו.

הטענה הראשונה נוגעת להישג הגדול של ההסכם – העליה בשכר המורים. מתנגדי ההסכם טוענים ×›×™ בהתחשב בתוספת השעות הנדרשת מהמורים, השכר לשעה אינו עולה אלא דווקא יורד – ולכן ההסכם רק פוגע במורים ולא מועיל להם.

קיימת מחלוקת עובדתית לגבי השינוי בשכר לשעה של המורים. בעוד שהמתנגדים – ובראשם ארגון המורים – טוענים שצפויה ירידה בשכר לשעה, הסתדרות המורים מצהירה באורח חד משמעי –

בכל מקרה תיהיה תוספת השכר למורה המצטרף לרפורמה, גבוהה יותר מתוספת העבודה שיקבל על עצמו.

אין לי כלים להכריע במחלוקת העובדתית הזו. למעשה, לאף אחד אין כלים כאלה חוץ מלמשרד החינוך ולהסתדרות המורים, המחזיקים בבסיס הנתונים את המאפיינים של כל המורים המיועדים להצטרף להסכם ויכולים לבדוק את ההשפעה על כולם. שני אלה הם גופים אינטרסנטיים במקרה הזה, ובצדק יגידו האומרים שקשה לסמוך על טענותיהם בלא שנבדקו על ידי גורם חיצוני. לכן, לצורך העניין אניח שאכן יש ירידה בשכר לשעה של המורים.

הטענה שלי היא שגם אם יש ירידה בשכר לשעה, זו אינה השאלה המהותית של ההסכם. שכר לשעה הוא נתון חשוב בעת דיוני שכר, אבל הוא ממש לא הנתון המרכזי. הנתון המרכזי בדיונים כאלה – כמו שיודע כל מי שניהל פעם דיון ×›×–×” – הוא הסכום הסופי, השכר הכולל, מכיוון שזה הנתון המשפיע על מצבו הכלכלי של העובד.

יתר על כן, במקרה הספציפי של הסתדרות המורים שאלת השכר לשעה חשובה עוד פחות. זאת מכיוון שהמורים הם בעצם מורות. משרות חלקיות הן אחד המרכיבים המרכזיים באפליית נשים בשוק העבודה. רוב הנשים העובדות מועסקות במשרה חלקית:"(במספרים – 73% מהנשים המועסקות עובדות פחות מ-43 שעות בשבוע)":, ולכן שכרן נמוך מזה של גברים. הטענה המקובלת היא שנשים מעדיפות משרה חלקית כדי שיוכלו לפנות זמן לטיפול בילדיהן, אך בפועל נשים נאלצות להתפשר פעמים רבות על משרה חלקית, תוך פגיעה בשכרן, משום שזהו סוג המשרות המוצעות במקצועות נשיים. הפער בשעות העבודה מסביר כמחצית מהפער בשכר – פער של ×›-40% בשכר החודשי מצטמצם לפער של 20% במשכורת לשעה.

לכן, הסכם אופק חדש – שאין עוררין על כך שהוא מציע עלייה דרמטית במשכורות המורים – הוא הסכם שעשוי לשפר באופן משמעותי את מצבן של המורות, ואפילו להביא ליתר שוויון בשוק העבודה הישראלי, כפי שטענתי בעבר. למפקפקים, אני מציע לקרוא את העדות המופתית של שרי, מורה מתחילה, כפי שפורסמה בעבר ב'לחץ חברתי', ולנסות לדמיין כיצד היו נראים ×—×™×™×” אם הייתה מועסקת בתנאים של 'אופק חדש' – שכר של 5,300 ש"×— (במקום 2,700) בתמורה לארבע שעות עבודה נוספות בשבוע (ופחות שעות פרונטליות).

טענה מרכזית אחרת היא נגד ביטול הגמולים השונים. אלא שלא ניתן להתייחס להסכם שכר, הכולל העלאות שכר לצד ביטול גמולים, כאל הרעה חד משמעית רק משום שהוא כולל ביטול גמולים. גמול אינו מטרה בפני עצמה – הוא דרך להביא לידי ביטוי עליות שכר ותמריצים שונים. ביטול גמולים משמעו שינוי שיטת התגמולים – ואם הטענה היא שביטול הגמולים הינו צעד שלילי, יש לנמק את ×–×” בתוצאותיו של הביטול (לדוגמא, 'המוטיבציה של מורות למלא תפקידים בבית הספר תיפגע'). כל עוד לא הובא נימוק ×›×–×”, לא ניתן לראות בביטול הגמולים פגיעה במורים – וגם אם יובא, מדובר כאן בעוד אחד מהסעיפים שמונעים מההסכם לזכות בתואר 'הסכם טוב', אך לא אינם מעניקים לו את התואר 'הסכם רע'.

טענה שלישית נגד ההסכם, שעלתה בעיקר בשיאו של מאבק חברי ארגון המורים, היא שההסכם מטפל רק בשכר המורים, ולא בשאר החוליים של המערכת. הטענה הזו נכונה, כמובן, אבל איננה מוצדקת. הסתדרות המורים חתמה על הסכם שכר, וזה תפקידה. ההסכם שיפר את מעמדם של המורים, אחד מכמה צעדים נחוצים לשיפור של החינוך בישראל. אין פסול בצעד חלקי שמשפר אספקט אחד – אם × ×—×›×” לצעד שישפר את כל החוליים של מערכת החינוך בבת אחת, יש להניח שהחולה ימות הרבה קודם.