אילן מרסיאנו, אחמד טיבי והבורות
נדב
![]() |
זפת ונוצות. לא עזה 2006, בוסטון 1774. מקור: ויקישיתוף |
אילן מרסיאנו מדווח שאחמד טיבי איים כי "כל ערבי שיזחל לתפקיד שר במקומו של אופיר פינס יימרח בזפת ונוצות, ייגרר ברחובות העיר ויישאר מצורע לדיראון עולם". לפי מרסיאנו, "האקט אותו תיאר טיבי מוכר ממקרי נקם, שבוצעו במי שנחשד בשיתוף פעולה בתחומי הרשות הפלסטינית ובמקומות נוספים בעולם המוסלמי".
אז אילן, נכון שהמוסלמים הם ברברים וכל זה, ונכון שמתאים להם לעשות דברים כאלה, אבל ממש לא מדובר באקט שמוכר ממקרי נקם איסלמיים, אלא דווקא ממקרי ענישה אירופיים ובמיוחד אמריקאיים.
מריחה בזפת ונוצות הייתה אמצעי ענישה מקובל באירופה בימי הביניים ולאחר מכן – בצפון אמריקה הקולוניאלית. הביטוי השתרש באנגלית, והיגר לעברית, כביטוי שמשמעותו "להעניש תוך השפלה" או משהו כזה. זו ממש לא קריאה לרצח, כמו שהבינו את זה הטוקבקיסטים האינטיליגנטיים.
אני יודע שיש לכם אנציקלופדיה, אבל זה לא בושה לעיין במתחרה …
נדב ב30/10/2006 11:19 תחת כללי
לא מתפלא על הביקורת נגד טיבי
בניגוד לאנגלית – הביטוי לא השתרש בשפה העברית כלל.
האם יכול להיות שאחמד טיבי פשוט
קורא יותר ספרים ממך?
זה נסבל
זה שהכתב לא הכיר את הביטוי – ניחא. מותר לא לדעת.
מאוד יכול להיות
הוא הרי דוקטור ולי בקושי תואר ראשון
הבורות האיומה של עורכי הטקסטים
קשה לי להאמין, לפעמים, כמה בורים יכולים להיות כתבים ועורכים.