אריה בלילות – סיפור עצוב למבוגרים

נדב

כמו כל שנה, גם השנה היינו בשבוע הספר. כמו כל שנה, היה כיף. כמו כל שנה, יצאנו עם שלל.

בין השאר, הוספנו לספריה את 'אריה בלילות' למאיר שלו ויוסי אבולעפיה. בקריאה ראשונה – בכריעה, באמצע היריד, עם הרבה רעשים והסחות דעת מסביב – הוא נראה לי אחלה ספר. גם הילדים (ובעיקר הבינוני, כמעט בן 3) מאוד אהבו. אז לקחנו.

כמו כל ספר חדש ואהוב, גם את הספר הזה אני מקריא לפחות פעם ביום. וככל שאני מקריא אותו יותר, כך אני תוהה יותר.

אבל קודם כל לסיפור (יש כאן ספויילרים, עד כמה שאפשר לספיילר ספר ילדים):

יפתח מתעורר באמצע הלילה לקול רעשים. כשהוא הולך לחלון, הוא רואה שם אריה. הוא חוזר לישון, ובבוקר – רק גינה רגילה עם אבא ואמא.

בכל לילה יפתח רואה את האריה שוב, ובכל לילה האריה מתקרב עוד ועוד.

בלילה האחרון, האריה מגיע אליו למיטה. יפתח – שהיה מוכן לזה – מכה בו במקל. האריה בורח, ויפתח מגלה שבתוך האריה מתחבאים אבא ואמא. בתגובה, יפתח מעניש אותם ואוסר עליהם להמשיך להתחפש לאריות.

מבחינת הילדים, זהו סיפור סתום. לא עוסקים בשאלה למה אבא ואמא התחפשו לאריה, והאירוע הזה לא מיתרגם לשום דבר שהם מכירים מהחיים הרגילים שלהם.

יעל דר בהארץ וגילי בר הילל בבלוג שלה מפרשות את הסיפור כאלגוריה לילד שתופס את ההורים שלו מקיימים יחסי מין. למרות שהפרשנות הזו אינה בלתי-מבוססת לחלוטין, אני קורא בטקסט סימנים לא מעטים שמראים שהמשמעות של ההתחפשות לאריה היא רחבה יותר. זירת ההתרחשות היא ליד הברוש שההורים נטעו לפני שיפתח נולד; ההורים שותים קפה מספל אחד, עד שיפתח אוסר עליהם לעשות את זה; וגם זה שיפתח אוסר על ההורים להתחפש לאריה – והם מצייתים – לא ממש מתיישבת עם הפרשנות של יחסי המין.

לטעמי, מאיר שלו כתב כאן ספר להורים – שמספר להם מה הולך לעבור עליהם עם בוא הילדים. זה ספר על סופה של הזוגיות. הזוג, שפיתח לעצמו אוסף של הרגלים משותפים – לשתות קפה מספל אחד, להשתולל בלילות מחופשים לאריה – נאלץ, עם בוא הילדים, לנטוש את ההרגלים הללו.

ומה שהכי עצוב בסיפור, זה שנטישת ההרגלים לא מוצגת כהכרח. זה לא שאין זמן יותר אז לא יוצאים לפאבים. יפתח – הילד – פשוט אוסר על הוריו להמשיך במנהגים האלה, ומרשה להם לשמר צורות מוגבלות ומרוסנות שלהם. אפשר להיות אריה, אבל בלי השתוללויות ולפרקי זמן קצרים. אפשר לשתות קפה, אבל לא מספל אחד.

כמו שיודע כל הורה, התיאור הזה הוא תיאור מציאותי מאוד. אלא שהוא פסימי להחריד. העובדה שהפכתי לאב היא העובדה שהשפיעה הכי הרבה על החיים שלי, ושינתה לי הכי הרבה הרגלים – וכמוני כל ההורים. אבל מאיר שלו מתאר את השינוי הזה כאובדן, בעוד שאני מעדיף להסתכל עליו כסחר חליפין – ויתרתי על פאבים ומשחקי די אנ די אל תוך הלילה:"(כן, אני יודע שאני חנון)":, ובתמורה קיבלתי שעות של הנאה עם הילדים.

11 תגובות »

נדב ב5/06/2008 21:34 תחת אבות ומשפחות, כללי

11 Responses to “אריה בלילות – סיפור עצוב למבוגרים”

  1. שחר הגיב:

    כבר מזמן שקלתי, בהשראתך, לצרף ביקורת תרבות ילדים לתחומי הכתיבה שלי בבלוג. בימים ההם חשבתי לכתוב משהו על יחסי אבות-ילדים כפי שהם משתקפים ב"אבא עושה בושות" של שלו ובסדרת איתמר של גרוסמן (מי יודע, אולי עוד אכתוב).
    אם מצרפים את "אריה בלילות" לתמונה (בהתבסס אל התיאור שלך, לא מכיר את הספר), אין ספק ששלו מסתמן כמי שיש לו גישה מעניינת ומורכבת לכל עניין ההורות.

    • נדב הגיב:

      א. הקרדיט מגיע לנתאי – רוב עבודת הביקורת היא שלו…
      ב. יאללה, כתוב! נשמע מעניין. אני חייב להודות שאת 'אבא עושה בושות' אני מכיר רק בערך, ובסדרת איתמר הסתפקתי בשני ספרים.
      ג. הספר החביב שלו אצלנו הוא 'דודה מיכל', שזה ספר שמפרק את התפקידים המשפחתיים בצורה גאונית ממש.

  2. ולנסיה הגיב:

    מעניין מאוד. תודה.
    כבר קראתי את הפרשנות שהזכרת קודם לכן, אבל שלך הרבה יותר הגיונית בעיני.

    דרך אגב, בעניין ספרי ילדים – אתה מכיר את דרקון אין דבר כזה? אני קראתי אותו בעמידה בחנות ספרים ולמרות שאין לי ילדים אני כמעט מצטערת שלא קניתי אותו. בעיני הספר לא מתייחס רק לפסילה אוטומטית של דברי "לא מבינים" (כמו ילדים קטנים) ולא רק לדמיון, אלא גם לצורך בהכרה בבעיה על מנת לטפל בה ואיך היא גדלה וגדלה כשמנסים להתעלם ממנה (מסר שנראה טריוויאלי, אבל מרבים להתעלם גם ממנו). הכל בנימה משעשעת, באיורים חמודים ובלי התיילדות מעצבנת. מומלץ.

    • ולנסיה הגיב:

      סליחה, נשבר לי הקישור.
      זו התוצאה הראשונה בגוגל בחיפוש שם הספר, אז אני בטוחה שתמצאו :-).

  3. דריה הגיב:

    אפרופו ספרים לקטנטנים על יחסי הורים – ילדים, אם אין לך, אני ממליצה לך, גם כאבא, על ספר של נרי אלומה – "אבא הכי חזק".
    ספר נהדר עם הומור ופאנצ' ליין.
    קניתי אותו לנכדי בן הארבע {כדי להאדיר את תדמיתו של אביו – בני, אלא מה 🙂 } – והוא מבקש לשמעו שוב ושוב, בלי הפסק.

  4. מולי הגיב:

    ואו, גם אני אוהב לנתח דברים כמו כל אחד אחר, אבל זה נראה לי קצת מוגזם. לא כל דבר הוא סימבוליזם ובייחוד כשהילד עצמו לא יכול לנתח אותו.

    נ.ב אשכרה עזבת DND כי לא היה לך זמן? איפה מצאת קבוצה (ויותר חשוב שה"ם) שיכולים לתת חוויה אינטלקטואלית מספקת, אחרי שעברת את גיל העשרה?

  5. שיר-דמע הגיב:

    בתור מי שנמצאת בשלב הקריטי של קבלת החלטות בנושא הבאת ילדים לעולם, אני חייבת להודות שלא הצלחתי כאן להפיג את החששות שלי מהעניין.

    • נדב הגיב:

      בצדק.
      ילדים זה אחד השינויים הכי משמעותיים שעוברים על החיים של אדם, אם לא המשמעותי ביותר. לטעמי יש לזה יותר יתרונות, אבל אני לא יכול להתעלם משלל החסרונות.

  6. השראה לסיפור הזה, מאיר קיבל מבנו. במשחק משותף הוא רצה לשחק אריה אך בנו אמר לו בסדר אבל אריה זקן בלי שיניים.
    הספר מאפשר להרגיש את הפחד אבל בצורה מבוקרת. מאיר אמר בהרצאתו שהוא עוסק בבדידות של הילד ובחוסר האונים שלו מול שני מבוגרים מאוחדים. הילד פועל בטכניקת הפרד ומשול (הספלים למשל) כדי להחליש את הסמכות ההורית ולהעצים את הילד.

    אני מאוד אוהבת את הספר וכל ספר אחר שמעצים ילדים ולא מציג ילדים כמי שאמורים לציית למבוגר באופן עיוור.

  7. מיכל הגיב:

    השראה לסיפור הזה, מאיר קיבל מבנו. במשחק משותף הוא רצה לשחק אריה אך בנו אמר לו בסדר אבל אריה זקן בלי שיניים.
    הספר מאפשר להרגיש את הפחד אבל בצורה מבוקרת. מאיר אמר בהרצאתו שהוא עוסק בבדידות של הילד ובחוסר האונים שלו מול שני מבוגרים מאוחדים. הילד פועל בטכניקת הפרד ומשול (הספלים למשל) כדי להחליש את הסמכות ההורית ולהעצים את הילד.

    אני מאוד אוהבת את הספר וכל ספר אחר שמעצים ילדים ולא מציג ילדים כמי שאמורים לציית למבוגר באופן עיוור.

להגיב על מיכל לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

763648 דפים נצפים, 106 היום
274184 ביקורים, 78 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏