הרהורים של אבא

אחד התרגילים האהובים עלי, כשאני מלמד מדיניות חברתית, הוא לשאול את הסטודנטים מי מהם יכול לספר לי על הקיצוץ בהבטחת הכנסה בשנת 2003. בערך חצי מהידיים, אם לא יותר, קופצות לאוויר, ומייד נשמעים באוויר 'מחאת החד הוריות', 'ויקי כנפו' ו'ביבי'.

בשלב זה, אני שואל את הסטודנטים מי מהם יכול לספר על ביטול רצועת האלכסון. בשלב הזה, הם משתתקים, ובוהים בי בעיניים תמהות.

אז אני מסביר להם, שביטול רצועת האלכסון בשנת 1997, במהלך מתוקשר שגרם להתפטרות של שר אוצר (מרידור), הוא בסבירות גבוהה מהלך שהשפיע על חייה של ויקי כנפו לא פחות, ואולי אף יותר מאשר השינוי במדיניות הבטחת הכנסה.

הדוגמא, כמובן, באה להראות שמדיניות חברתית איננה מתקיימת בחלל הריק – החלטות כלכליות, שנראות עלומות ולא מובנות לציבור הרחב, הן הרבה פעמים משמעותיות לא פחות מההחלטות שהשפעותיהן עלינו ישירות וברורות.

אז הנה, לפניכם, הכתבה שכולכם "(:חוץ מרן, שהפנה את תשומת ליבי, ומשאול:)" פספסתם, ושבסבירות לא נמוכה מדי תככב בתור הדוגמא שלי בעוד 5 שנים: חובת דיווח על עסקות מט"ח מעל 10 מיליון דולר. לפי הצעת בנק ישראל, כל מי שעושה עסקת מטבע חוץ בסכום שעולה על 10 מליון דולר, יאלץ לדווח לבנק ישראל על כך.

ולמה זה כל כך חשוב ומשמעותי?

×›×™ חלק מהותי ועיקרי בגלובליזציה היא הגלובליזציה הפיננסית – היכולת להעביר כספים מהר ובעלות אפסית ממדינה אחת לשנייה. ×–×” משמעותי בשתי רמות(שאינן מנותקות זו מזו לחלוטין).

ברמה אחת, זה מאפשר את הייצור ברמה הגלובלית. אם אני רוצה לייצר מוצרים בסין ולמכור אותם בארה"ב, אני חייב להיות מסוגל להעביר כסף מארה"ב לסין וחזרה בקלות, ובלי שיגרמו לי בדרך הפסדים מהותיים, ולכן אני צריך מערכת פיננסית מפותחת ונטולת מסים.

ברמה השנייה, ×–×” מאפשר ספקולציות פיננסיות – ספקולנטים מזהים מצבים המאפשרים רווח מהיר במדינה מסויימת, וכניסה של כמות כסף גדולה מאוד, כדי להרוויח שברי אחוזים בודדים – שעל סכומי כסף כאלו מיתרגמים לרווחים מאוד גבוהים.

לספקולציות כאלו עלולות להיות השלכות הרת-אסון על כלכלתה של מדינה. כניסה מהירה מאוד של כסף למדינה תביא לפיחות דרסטי (במקרה הישראלי, ירידה בשער הדולר\יורו מול השקל). יציאה מהירה מאוד של כספים, תביא לייסוף – עליית ערך הדולר\יורו מול השקל. לשתי התוצאות האלו עלולות להיות השפעות שליליות דרסטיות על המשק – וזה מה שקרה, במהלך שנות ×”-90, במקסיקו, בתאילנד (ובעקבותיה בכל דרום מזרח אסיה) וברוסיה.

הבעיה עם סכנת הספקולציה, היא שהיא מגבילה מאוד את היכולת של הממשלה לווסת את שוק המט"×—. כל התערבות בשוק – העלאה או הורדת ריבית, 'משחקים' שמטרתם להוריד או להעלות את שער המטבע וכו' – עלולה ליצור הזדמנות עבור הספקולנטים, שיסתערו עליה ויגרמו נזק אדיר למשק בטווח של ימים או אף שעות. לכן, ארגז הכלים הפיננסי של קובעי המדיניות, בבואם לעצב את הכלכלה, מוגבל מאוד.

המהלך של פישר נועד לטפל בדיוק בבעייתיות הזו, בשתי רמות:

ברמה הראשונה, המהלך מאפשר מיפוי מדוייק של תנועות ההון במדינה – מי קונה ומוכר מט"×—. מיפוי ×›×–×” מאפשר תכנון, ותכנון – כפי שמזכירה לנו שוב ושוב תמר בן יוסף – הוא הצעד הראשון בדרך לקביעת מדיניות. אם אנחנו יודעים למי יש כסף וכמה, אנחנו יכולים להיערך – לפחות באופן חלקי – לצעדים שהוא ינקוט, לדעת מה יגרום לו להוציא את הכסף, ולהתנהג בהתאם.

שנית, צעד ×›×–×” עשוי להיות הצעד הראשון בדרך להנהגת מס טוֹבּין – מס בשיעור נמוך מאוד על עסקאות מט"×—, שמטרתו לעצור בדיוק את תנועות ההון הספקולטיביות שתוארו לעיל. הרעיון הוא שאם נטיל מס נמוך (של פחות מאחוז), תנועות הון שמטרתן לגיטימית – השקעה למשל – לא יפגעו בצורה מורגשת, אך תנועות הון שמבוססות על רווח מזערי על סכומים גדולים של כסף – קרי, תנועות הון ספקולטיביות – יהפכו ללא משתלמות.

הבעיה עם מס טובין היא שיישומו במדינה אחת הוא בעייתי מאוד, מה שמעלה את השאלה – האם הנגיד פישר, אדם שזוכה ליוקרה רבה בקרב הקהילה הכלכלית בעולם, מפריח כאן 'בלון ניסוי', שישמש גם בנקים אחרים? האם נראה שינוי מהותי בדרך התנהלותה של המערכת הפיננסית העולמית?

אם כן, זה עשוי להיות שינוי מאוד משמעותי, שישפיע על החיים של כל אחד מאיתנו.