בזכות האיש על הספסל
נדב
אור ברקת הזמין (די מזמן), ואני נענה לאתגר – ומצטרף למשחק החדש שרץ בבלוגוספירה, ובו כולם מספרים על רגעים מוזיקליים מכוננים ומזמינים כמה בלוגרים אחרים.
החודשים האחרונים של שנות ה-80, החודשים הראשונים של שנות ה-90, שלהי הלינה המשותפת. אנחנו עוברים מהכיתה לנעורים, ומקבלים חדר אחד לכל ארבעה חבר'ה. אם עד עכשיו הבחירה המוזיקלית הייתה בין רשת ג' לגלי צה"ל ברדיו שבכיתה, עכשיו יש לנו טייפ (דאבל קאסט!) ולידו ערימה של קסטות (אז עוד לא קראו לזה קלטות). כל אחד הביא כמה מהבית, ונוצר לו מבחר די אקלקטי של מוזיקת אייטיז. טירז פור פירז, וואהם! וג'נסיס זה לצד זה.
הקסטה החביבה עלי הייתה זו של ג'נסיס, שנשאה את שם הלהקה. אחרי השמעות חוזרות ונשנות, החלטתי שזה מה שאני אוהב, ושאני רוצה עוד מזה. גוגל לא היה אז, ובחוק החברים שלי לא היו מוזיקולוגים גדולים, אז הדרך שלי להכיר מוזיקה חדשה הייתה לבקר בחנות הקסטות. בפעם הבאה שהגעתי לקניון, הלכתי לחנות המוזיקה, רצתי לאות G, והתחלתי לעיין בקסטות.
לעיין בקסטות זה עניין די סתמי. יש ציורים חביבים על העטיפות, אבל חוץ מזה אין הרבה מידע נוסף שאפשר לדלות. אני לא זוכר מה גרם לי לבחור דווקא בקסטה הספציפית הזו, אבל אין לי אלא להניח שזו העטיפה – איש שוכב על ספסל.
כשהכנסתי לראשונה את הקסטה לטייפ, התגובה העיקרית שלי הייתה הפתעה. זה ממש לא היה מאמא. במקום רוק רך קיבלתי אוסף של צלילים שהיה לי מאוד קשה להגדיר. אבל ביחד עם ההפתעה בא גם עניין – זו הייתה מוזיקה מעניינת הרבה יותר ממה ששמעתי עד אז.
בעקבות העניין, הגיעה ההשמעה השנייה והשלישית. בעקבותיהן הגיעה ההתאהבות. השקיעה במלודיות מורכבות ומעניינות. האפשרות לשכב על המיטה, לעצום את העיניים, לשים מוזיקה בווליום גבוה ופשוט לשקוע בה.
בעקבות ההתאהבות, הגיעו ההשמעות השלושים ושמונה והחמש מאות ארבעים ושבע. בעקבותיה הגיע המשך מחקר – מהר מאוד הגעתי לפינק פלויד ולדורס, אבל ה'רוק המתקדם' (כמו שקראנו אז לפרוג) היה מקור בלתי נדלה של הפתעות שונות ומשונות, שהעבירו לי את שנות התיכון בהנאה רבה.
אבל רק אלבום אחד נשאר האלבום האהוב עלי, זה שעדיין לא יורד מהנגן mp3. איש שוכב על ספסל.
מוזמנים: ניתאי, אסי, ועכשיו אבא, ארנון.
נדב ב8/02/2008 21:00 תחת החיים שלי
מריץ FireStats
Selling England By The Pound זה גם רגע אישי שלי, אם יותר לי.
זו היתה הפעם הראשונה שנחשפתי באמת לרוק מתקדם. מרץ 1996, הדירה הראשונה שלי בלימודים, בנשר, ליד השער האחורי של הטכניון, עם איילת (שלא סבלתי) ואלון המצוין (שנהרג אחר כך בטיול בקנדה. סיפור טראגי). אלון גילה שאני מנגן על חליל, והחליט לשמיע לי את Firth Of Fifth (איזה משחק מילים מטופש, הלא כן?) וללמד אותי לנגן את הקטע האינסטרומנטלי שבו.
ואחר כך קניתי בעצמי את האלבום, ואת Foxtrot ושמעתי את כל Supper's Ready, ואחר כך עם גידי ראיתי את להקת אגרול מבצעת גרסת כיסוי, כולל מסכה של פרח (a flower?), ועוד, ועוד, ועוד…