??????? ?? ???

(נכתב במקור לעלון קיבוץ רביבים)
ראיתי בעובדה את הכתבה על תושבי בית אורן הבודדים שנשארו כדי להציל את הבתים שלהם. אין כבר מים, מנסים עם קנקל מים או מטף לכבות את להבות האש הענקיות. כל להבה שמכבים מתלקחת שוב. עבודה פתאטית, סזיפית ומייאשת, שסופה כישלון, של מעטים ועקשניים שנשארו מאחור, רק כדי לראות את ביתם נשרף לבסוף וידם קצרה להושיע.

כשראיתי את הכתבה, שמחתי שאני חבר רביבים. כי כשתבוא השריפה, וסביר שבנוף המדברי שלנו זו לא תהייה שריפת חורש, אלא משהו אחר, ואולי לא השנה וגם לא בשנה הבאה או עוד שלוש שנים. אבל כשזה יבוא, אני לא רוצה שישאירו אותי לבד להאבק בזה. אני רוצה להאבק בזה שכם אל שכם עם עוד אנשים מוכשרים, מסורים ואחראיים, שאני יכול לבטוח בהם שישמרו לי על הגב, שיבטחו בי שאשמור להם על הגב. וזוהי בעיני מהותו של קיבוץ שיתופי, והייתרון האמיתי בחיים בו. זה ייתרון משמעותי במיוחד כאשר בחברה שסביבנו אדם לאדם זאב, הנורמה החברתית השלטת היא לדרוך על החלש ולדרוס אותו, גם מוסדות המדינה שותפים לכך. באווירה הזו נכון לומר: "קר שם, קר שם בחוץ, החיים זה לא קיבוץ".

אז בואו נזכור שהנכס העיקרי שלנו כחברה הוא לא רווחי התאגידים לשנת 2008, וגם לא לשנת 2009. הנכס העיקרי שלנו הוא הסולידריות החברתית, והשותפות והעבודה הקשה של כל האנשים המוכשרים שהולידה את הרווחים האלו, ועוד הרבה דברים חשובים לא פחות שיש לנו בנאת המדבר המופלאה הזו שהקמנו כאן. על זה צריך לשמור, ואת זה צריך לטפח.