הרהורים של אבא

את הפוסט הזה (וכדי לקלקל את הדרמטיזציה, גם את השניים הקודמים) אני כותב מעל אובונטו דאפר דרייק 6.0.6. כן, התקנתי לינוקס.

הנסיון שלי עם תוכנות קוד פתוח היה אמביוולנטי – התקנתי שוא"ש עוד לפני שזה היה כל-כך פופולארי (בימים שבהם לקרוא אתר עברי בשוא"ש היה חלום), ונהניתי מהרגע הראשון. אופן אופיס, לעומת זאת, התקנתי (גרסא 1 נקודה משהו) וגיליתי שכל מסמכי הוורד שלי מתחרבשים כשאני פותח אותם. בצירוף עם זה שלשלוח משהו למישהו הפך להיות סיוט, ולזה שכל מיומנויות האקסל שלי הלכו לפח, גרמו לי לנטוש אותו די מהר – ולא חזרתי, למרות שהבנתי שגרסא 2 הרבה יותר ידידותית לעברית.

עקב הנסיון האמביוולנטי, תמיד היה ברור לי שאני ארצה מתישהו לנסות גם לינוקס. זה התחיל לפני שנה בערך, בנסיון כושל להתקין מנדריבה, שנגמר בטלפונים זועמים לבזק בינלאומי וחיפושים קדחתניים בפורומי לינוקס נידחים, שבסופם נשארתי בלי אינטרנט.
הסיבוב השני, שהתחיל בערך לפני חודש, לא היה הרבה יותר פשוט – אבל הפעם דווקא בגלל החלונות. זה התחיל ממחשב שהחליט להכבות דווקא באמצע ההרצה של פרטישן מג`יק, דבר שדפק את הבוט סקטור באופן כל כך סופני, שהייתי חייב לפרמט למרות שכל המידע עדיין היה על הכונן. גם אחר כך הXP לא אהב את הרעיון שנגמר לו המונופול בכונן, ועשה הרבה פרצופים – אבל בסוף ניצחנו אותו.

אני חייב להודות שלהחליף מערכת הפעלה זה משונה. הקטע הכי מוזר היה כשהייתי צריך תוכנה (ftp) ועשיתי מה שכל משתמש ווינדוז עושה – רצתי לחפש בגוגל. לא מצאתי כלום, וגם את מה שמצאתי לא הצלחתי להתקין – עד שגיליתי שכשאומרים "הוספה-הסרה של תוכניות" בלינוקסאית, מתכוונים באמת גם להוספה, ולא רק להסרה כמו בחלונאית, ושהתקנה הופכת להיות תענוג פשוט להפליא (כל עוד לא מתחכמים ומנסים להתקין דברים שלא נתמכים). גם לא להכיר את השטויות הקטנות של המערכת זה מרגיז – שעות חיפשתי איפה מסדרים את שומר המסך, וכמובן שלא עלה בדעתי לחפש ב"מערכת=>הגדרות"…

אבל בסך הכול, הולך יופי, חוץ מכמה דברים מעצבנים – התמיכה המחורבנת בפלאש והיעדר עורך הPHP החביב עלי, בעיקר. בכל אופן,  ה-XP עדיין בברירת המחדל של הBOOT.