??????? ?? ???

17 Responses to “דורה מעצבנת אותי. אבל ממש מעצבנת אותי.”

1. נועה הגיב:

   8 ביוני 2008 בשעה 0:36

   מצחיק אותי לקרוא על טלוויזיה בחדר השינה, כשזאת היתה הדרך היחידה שלי לקבל מעט שקט ופרטיות. החדר שלי בבית הוא היחידי שאין בו טלוויזיה.

   פיניאטה זה מן קרטון גדול מקושט, מלא בהמון ממתקים. תולים אותו מהתקרה במסיבת יומולדת. כל הילדים מקבלים מקלות ומכים את הפיניאטה עד שכל הממתקים נשפכים עליהם.

   ראיתי את זה באיזה סרט אז אולי המושגים לא מדוייקים, אבל זה מה שהצלחתי להבין.

   הגב
   • נתאי הגיב:

     8 ביוני 2008 בשעה 9:17

     נועה, תודה שאת דורכת לי על היבלות בעניין הטלוויזיה 🙂 אני כבר הבנתי את מה שאמרת – רק בדרך הקשה…

     הגב
2. שרון הגיב:

   8 ביוני 2008 בשעה 1:52

   כדודה מלאת בושה לשתי ילדות חובבות דורה, אני חותמת על כל מילה כאן. תוצא דורה להורג לאלתר!

   הגב
3. שחר הגיב:

   8 ביוני 2008 בשעה 16:15

   דורה אכן מעצבנת להחריד וראויה לכל החרפות שיוטחו בה כמעט.
   אבל נדמה לי שההאשמה בדבר ההצלחות הקבועות שלה היא מעט מוגזמת. אני לא חושב שילדים מצפים להצליח בכל דבר שינסו בגלל דורה, בכלל קשה לי להאמין שהם מנסים להסיק משהו מדורה אל חייהם, דורה מלכתחילה חיה בסיטואציה מופרכת לחלוטין וזה ברור לכל הילדים. בכל מקרה נדמה לי שאנחנו שונאים בעוז את דורה בעיקר בגלל העובדה שאי אפשר לברוח ממנה.
   יש אגב כמה צדדים מאוד משעשעים להגירה של דורה אל מחוץ לארצות הברית, והפיניאטה היא אחד מהם. במקור יועדה דורה ללמד את הילדים האמריקאים דוברי האנגלית ספרדית בסיסית מאוד אבל גם להקנות להם סובלנות כלפי המיעוט ההיספאני הגדול. חלק מהעניין הוא ללמד אותם על מנהגים כגון הפיניאטה. כאשר דורה משמשת ללמד אנגלית לילדים דוברי עברית או צרפתית הפיניאטה או השמות הספרדיים (רוחו היא מכונית הכיבוי האדומה) נעשים מופרכים לחלוטין.

   הגב
   • נתאי הגיב:

     8 ביוני 2008 בשעה 16:43

     אני לא יודע מאיפה את שואבת את המידע שלך על איך שילדים מתייחסים לתכניות טלוויזיה, והצורה בה זה משפיע עליהם. יכול להיות שעל ילדים של אנשים אחרים טלוויזיה באמת לא משפיעה. אבל אצלנו בבית , מאז שהילדים צופים בדיסק של "היה היה" על תקופת האדם הקדמון הם רצים בדשא חצי ערומים עם קשתות וחניתות ומנסים לצוד איילות.

     הגב
     • שחר הגיב:

       10 ביוני 2008 בשעה 8:26

       העובדה שילדיך רצים חצי ערומים ומנסים לצוד איילות רחוקה מלהוכיח או אפילו לחזק את הטענה שהם חושבים ליישם את מה שראו בטלוויזיה למציאות. אני משוכנע למדי שאם תצוץ לפתע איילה אמיתי בדשא הם ירוצו הביתה מבוהלים ולא ינסו לירות בה.
       בגיל מאוחר הרבה יותר עוד נהגתי לקשור איזו חתיכת בד לצווארי ולדמיין שאני סופרמן, זה לא אומר שחשבתי שאני יכול לעוף. בדיוק כך גם ילדים שמחליטים לשחק בדורה ותיק גב.

       הגב
4. נדב הגיב:

   8 ביוני 2008 בשעה 16:36

   כל פעם מדהים אותי ההבדל בין דורה לבין ביל הקטן, של ביל קוסבי.
   שתי התוכניות מאוד אמריקאיות. שתיהן מאוד פוליטיקלי קורקט. שתיהן לא יראו לילד שלך משהו שלא תרצה שיראה. שתיהן מנסות ללמד אותו.
   אלא מה? דורה מעלה את הקריזה. את ביל הקטן כיף לראות.

   הגב
   • שחר הגיב:

     10 ביוני 2008 בשעה 8:32

     יש ב-The tipping point של מלקולם גלדוול פרק שדן ב"דביקות" של תכניות ילדים מז'אנר מסויים. גלדוול מדגים את העקרונות דרך "הרמזים של בלו" אבל הם תקפים באותה מידה גם לדורה (וממש לא לביל הקטן). בגיל מסויים ילדים מעדיפים תכניות שיש להן תבנית ברורה שחוזרת על עצמה בשינויים מינוריים. יותר מזה, הם גם שמחים מאוד לראות את אותו פרק כמה פעמים, ככל הנראה כיוון שזה מחזק את תחושת ההיכרות שלהם עם העולם.
     לכן ההשוואה בין ביל הקטן לבין דורה אינה מוצדקת. ביל הקטן היא סדרה עלילתית, לך ולי אולי קל לפצח את התבנית המשותפת לכל הפרקים, אבל לילדים קטנים היא אינה ברורה בכלל. לעומת זאת אחרי שני פרקים של דורה גם ילד בן שנתיים ירגיש בטוח מספיק כדי להבין את הסיטואציה.
     כן, לצופה בוגר זה יכול להיות בלתי נסבל בהחלט. אבל אני עדיין חושב שמה שבאמת מרגיז אותנו אצל דורה הוא התעשייה שצמחה סביבה, והעובדה שדורה היא מופת מזעזע של מיתוג לילדים (ביל הקטן מנגד, הוא קצת מיתוג להורים שזוכרים את קוסבי לטובה).

     הגב
     • נתאי הגיב:

       10 ביוני 2008 בשעה 11:56

       א. ברור שהטלוויזיה משפיעה על ילדים עד גבול מסויים, אך באופן מאד ניכר.
       ב. אין ספק שדורה מתאימה לכל התאוריות החינוכיות בנות זמננו. זו בדיוק הבעיה שלי איתה, איך שהינדסו אותה…

       הגב
5. יורם גת הגיב:

   9 ביוני 2008 בשעה 0:44

   אני דווקא די מחבב את דורה (או לפחות חיבבתי אותה עד שנכנס לתמונה דייגו, הבן-דוד הנערץ.)

   ראשית, טוב שיש תוכנית שבה הדמות המרכזית היא ילדה (בניגוד לילד) חקרנית, בעלת דעה משלה ותכונות מנהיגות.

   שנית (ובקשר למנטרות), נראה לי שהרעיון כאן הוא להקנות לילדים הרגלי חשיבה מסודרת וארוכת טווח יחסית – תכנון בשלבים והוצאה לפועל של תכנית. זוהי יכולת בעלת ערך.

   באשר לסדרת ההצלחות הבלתי פוסקת של דורה: המסר האופטימי הזה הוא לא נחלתה של הסדרה הזו בלבד. נדמה לי שיש מעט מאד תכניות ילדים שבהם ילדים נכשלים במשימותיהם. אפשר אולי לחשוב על איך אפשר להעביר לילדים מסרים מציאותיים יותר מבלי להפוך אותם לציניים, אבל להיטפל דווקא לדורה זה לא מוצדק.

   הגב
   • נתאי הגיב:

     9 ביוני 2008 בשעה 12:51

     יורם, כפי שאתה מציין יש לתוכנית הזו הרבה מאד מעלות. חקרנות, רב תרבותיות, עידוד הסקרנות, וכו' כל מה שאמרת ועוד. אבל משום מה יש לי הרגשה ×›×™ רשימת התכונות הזו הונדסה בכוונה כדי לפנות להורים משכילים, ולשדר להם – אתם לא מזניחים ומפקירים את הילדים שלכם לזבל ×›×™ אין לכם כוח וזמן לצאצאים שלכם, אלא נותנים להם לפתח את האישיות שלהם בזמן שאתם נחים…
     טלוויזיה היא פתרון נוח מאד להעסיק ילדים ללא מאמץ וללא שיגרמו נזקים סביבתיים. אני לא חושב שהיא מפתחת אצלם תכונות חיוביות. לכן ההרגשה שלי לגבי העניין היא שזבל שמתחזה לאיכות הרבה יותר מסוכן מזבל שמצהיר שהוא זבל.

     הגב
     • יורם גת הגיב:

       10 ביוני 2008 בשעה 0:04

       האם לדעתך טלוויזיה טובה היא יצור דמיוני? אני לא בטוח.

       הטלוויזיה בישראל של ימי ילדותי – החצי השני של שנות השבעים – במיוחד הטלוויזיה הלימודית אבל לעיתים גם הטלוויזיה הכללית – נדמית לי כדוגמה המוכיחה שתיתכנה תכניות שמעשירות את הצופה. כיום אנו נאלצים להסתפק בדורה. (או אולי אני פשוט מוכה נוסטלגיה.)

       הגב
       • נתאי הגיב:

         10 ביוני 2008 בשעה 11:54

         נראה לי שהייתה טלוויזיה טובה, והיתרון העקרי שלה היה שלא היה הרבה טלוויזיה. היום יש טלויזיה יותר טובה, אבל לך תמצא אותה בתוך כל הררי הזבל שדוחפים לך.

         הגב
         • שחר הגיב:

           12 ביוני 2008 בשעה 10:03

           אני חושב שאז גם הייתה איזו תחושת חגיגיות שהתלוותה לשעות הקצובות של "תכניות לילדים" שהפכה אותן ליקרות מפז, בעוד היום קל מאוד להפקיר את הקטנים מול לופ אינסופי של טלוויזיה באיכות לא יציבה.

6. נדב הגיב:

   23 ביוני 2008 בשעה 15:56

   נתאי אין ספק שאני מסכימה איתך.
   פיניאטה זה זה, ולכן הייתי שמחה לקבל אחת בצורה של דורה.
   (עדי)

   הגב
7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

   5 ביולי 2009 בשעה 17:10

   למה דורה מעצבנת אותךךך???? לילדים זה בסדר

   הגב
   • נתאי הגיב:

     6 ביולי 2009 בשעה 8:48

     אם תגלגל למעלה את העמוד – תקרא את הפוסט, ואז אולי תדע למה דורה מעצבנת אותי.
     .-= blog האחרון של נתאי ..‫עוד בימים שקראו לקריאייטיב "יצירתי" – אסימון ואספירין בפרסומת למגדל‬ =-.

     הגב