הרהורים של אבא

כהתגלגל לידי הספר 'המדריך הישראלי לאוכל אורגני' של שירי ×›×¥ ואביב לביא. מיד רצתי לחלק שאני מבין בו – החלק שמדבר על הרפת. אין לי דרך לבדוק את הטענות שלהם על גידולי שדה או על כוורות, אבל כאן אני מבין דבר או שניים.

מה אגיד? הזדעזתי. טענות חסרות משמעות מונחות לצד טענות שלא רלוונטיות לישראל, מתובלות בכמה אמירות שהן פשוט לא נכונות.

הפרק הרלוונטי נקרא 'פרות משוגעות, תרנגולות טורפות' (עמ' 28-31) נעבור כאן על ההארות שלהם לגבי הרפת:

נתחיל משם הפרק. הוא רומז למחלת הפרה המשוגעת, אלא שבשום מקום לא מוזכר הקשר בין המחלה לבין חקלאות לא-אורגנית – הסיבה היא שאין ×›×–×” קשר.

אחר כך הם עוברים לעסוק בהאבסת בעלי חיים במזון מן החי. הם מביאים ציטוט של תזונאי ממכון תערובת, שאומר:

בעקבות מחלת הפרה המשוגעת, אסרו על השימוש בקמחים [מן החי] במזון לפרות, אבל הם מותרים לשימוש בתערובות לעופות

מה שלא מפריע להם לציין, פסקה אחר כך, ש

ברפת אורגנית הפרות צימחוניות – חל איסור להאכיל אותן בפגרים או בזבלים מבעלי חיים אחרים.

המשפט נכון, כמובן. הוא נכון לרפת אורגנית בעיקר משום שכפי שצויין קודם, הוא נכון לכל רפת בישראל.

אחר כך הם מספרים על בעל דיר שאצלו הם פגשו חומר ריסוס מסוכן, שאיתו הוא מרסס את העדר נגד פרעושים, ומזכירים ש

באותה תקופה מתו ברפת של קיבוץ אייל 200 פרות שהורעלו על ידי חומר הדברה.

שוב, עובדתית הם אכן צודקים. ברפת אייל אכן קרתה הייתה הרעלה המונית של פרות כתוצאה משימוש בחומר הדברה. התקלה קרתה עקב טעות של הרפתן, שהשתמש בחומר שאינו מאושר לשימוש על בקר – בעיקרון, הוא פשוט ריסס אותן בקוטל חרקים סטנדרטי. התוצאה הייתה הרת אסון. אבל בדרך כלל, הפרות אכן מטופלות בחומרי הדברה מאושרים נגד טפילים כמו כינים וקרציות, שמהווים מטרד עצום עבורם (במרעה, אגב, יותר מאשר ברפת המתועשת). האם המחברים ממליצים להפסיק להשתמש בחומרי ההדברה האלה ולתת לפרות לסבול?

עברנו לתת הפרק 'אנטיביוטיקה', שנפתח במילים הללו:

הצפיפות ותנאי החיים הלא היגייניים ברפתות ובלולים התעשייתיים מחייבים את המגדלים להזין את הדיירים שלהם בכמויות גדולות של אנטיביוטיקה כדי למנוע התפרצות מחלות.

המשפט הזה פשוט לא נכון. הטיפול האנטיביוטי ניתן ברפת במשורה, ואף פעם לא לכל העדר. הסיבה היא לא רצונו הטוב של הרפתן, אלא שהשיווק של חלב מפרות מטופלות באנטיביוטיקה אסור באיסור חמור, והעניין מפוקח בקפדנות. גם מערך הפיקוח לא מתבסס על רצונן הטוב של המחלבות, אלא על העובדה הפשוטה שחלב מפרה מטופלת באנטיביוטיקה פוגע קשות במערך הייצור שלהן, הורס חלק מהמוצרים (כמו יוגורט) ופוגע קשות בחיי המדף של השאר. כל משלוח חלב שמגיע למחלבה נבדק לנוכחות שאריות אנטיביוטיקה, ובמידה ונמצאת נוכחות כזו החלב נשפך לביוב.

הלאה:

הפרות מטופלות באנטיביוטיקה גם נגד דלקות העטינים שנפוצות בגלל חליבת היתר וההתחככות ברצפה הרטובה והמזוהמת של הרפת

אפשר להתחיל מזה שהסיפא של המשפט נכונה, עבור מספר מוגבל של רפתות שהמשותף לכולן הוא שהן מתנהלות גרוע. אין היום שום מחלוקת בקרב המומחים שהשיטה הטובה ביותר להפיק חלב איכותי ובכמויות גדולות היא לשמור על החצרות יבשות, וברוב הרפתות משקיעים היום מאמצים אדירים בייבוש של החצרות.

הרישא של המשפט נכונה גם היא, אבל מטעה. במקרים אקוטיים של דלקת הפרות מטופלות באנטיביוטיקה. רפתן חושב פעמיים, שלוש וחמש לפני שהוא מטפל באנטיביוטיקה – שוב, לא מסיבות מוסריות אלא משום שזה אומר שהוא צריך להפריד את החלב של הפרה הזו ולשפוך אותו לביוב במשך כשבוע, כך שממילא שאריות האנטיביוטיקה לא מגיעות לחלב שלכם.

מה שמעניין הוא שהחלק ×”×–×” של המשפט נכון גם לרפתות אורגניות, שגם בהן משתמשים באנטיביוטיקה במקרים אקוטיים – כמו שהם מציינים בהמשך.

נעבור לתת-הפרק 'הורמונים'. תת הפרק נפתח בתיאור של התפתחות מינית מהירה הנגרמת מצריכת בשר המטופל בהורמון גדילה. בקשר לישראל, הם אומרים:

בישראל אסור השימוש בהורמון גדילה לבקר, אבל לא ברור מהי מידת האכיפה בנושא.

זה לא ברור רק למי שלחלוטין אינו מכיר את העובדות. לפני כמה שנים נעשה נסיון של חברה מסחרית ליבא הורמון גדילה לפרות, שמותר לשימוש בארה"ב ואסור באירופה ובישראל. החברה נאבקה על הזכות של הרופאים לרשום את ההורמון לרפתנים בלי לדווח לאף אחד, וכך יצרה אפשרות לרפתנים המעוניינים בכך להזריק את ההורמון בחשאי, למרות האיסור.

תנובה, שהכוויה שחטפה מסיפור הסיליקון הייתה אז טריה מאוד, נכנסה להיסטריה, ועשתה הכול כדי לעצור את הסיפור ×”×–×” – כש'הכול' כולל הפעלת חוקרים פרטיים שתיעדו במצלמות נסתרות מתן הורמוני גדילה באחת הרפתות, ואז ענישה כבדה מאוד לרפת הזו – איסור על קליטת התוצרת שלה למשך חודש. למותר לציין שאחרי העונש ×”×–×”, סיפור הורמון הגדילה הסתיים. אי אפשר לדעת האם אין רפתנים ספורים שעדיין ממשיכים להזריק אותו בחשאי, אבל גם אם כן – מדובר בתופעה ספורדית ושולית.

המשך המשפט המצוטט לעיל:

ובכל מקרה נעשה שימוש בהורמוני מין המווסתים את מעוד העיבור של החברות העדר על פי צרכי הרפתנים. לזה צריך להוסיף את העובדה – הנכונה גם לגבי רפת אורגנית – שפרות בהיריון, שגופן מייצר הורמונים בקצב מוגבר, ממשיכות להיחלב.

שוב, נכון אבל מטעה. אכן נעשה שימוש בהורמונים לסנכרון ייחומים. אבל ×–×” נעשה רק לפרות הסובלות מקשיי התעברות, וגם אז – הכמויות מזעריות. מדובר על מיליליטרים ספורים שניתנים לפרה במשקל של 700 ק"×’, שחלבה מתערבב בחלב של עוד מאות פרות ברפת ואלפי פרות במחלבה, כך שהמינון שמגיע לצרכן הוא אפסי. ובכל מקרה, מדובר בהורמונים שנמצאים, כפי שהם מציינים, בגוף הפרה ממילא.

אבל רגע, בואו נעצור. מה הבעיה עם הורמונים? כפי שצויין בתחילת הפרק, מתן תוספות של הורמון גדילה לפרות עלול ליצור בעיות אצל מתבגרים. אבל מה הבעיה במינונים נמוכים של הורמוני מין. זה משהו אחר לגמרי. יש לכם ראיות לזה שהורמוני מין במינונים כאלה מזיקים? איפה הן?

כאן נגמר הפרק המיוחד לפרות ותרנגולות. יש עוד הערות על פרות ברחבי הספר, אבל הן לא מבוססות באותה מידה.

ואני תוהה  – אם החלק שאני מבין בו זרוע בכל כך הרבה טענות מוטעות ודמגוגיות, מה לגבי החלקים האחרים?

הבעיה היא שקשה מאוד להאשים את הכותבים. התופעות שתוארו לעיל הן אופייניות לצורת החשיבה האורגנית – במקום לבדוק נקודתית, לצאת בהכללות גורפות. לא לבדוק האם חומר הדברה X מזיק לבריאות, אלא לאסור באופן גורף את כל חומרי ההדברה הסינטתיים. או בדוגמא כאן – לא לרכז את המאמצים במלחמה נגד הורמון הגדילה, אלא לצאת בהצהרות של 'הורמונים ×–×” רע ובחלב פרה יש הורמונים'.

שלא תבינו לא נכון. אני מאוד בעד חקלאות בת קיימא ובעד פיקוח על תוספי מזון. אבל אחד המכשולים בדרך לשתי מטרות אלו הוא החקלאות האורגנית עצמה, ושיטת הפסילה הגורפת שלה. אני מסכים שצריך להנהיג מבחנים חמורים מאוד לחומרי הדברה לפני הכנסתם לשימוש – אבל מי שפוסל כל חומר הדברה באשר הוא מפריע לי לעשות זאת בדיוק כמו מי ששואף לאשר כל חומר הדברה באשר הוא. כמו ערוץ 10, גם החקלאות האורגנית מעודדת צרכנות היסטרית, שרואה בכל מה שמתחיל ב-E אוייב, במקום לעודד צרכנות נבונה.