הבלים אורגניים – על 'המדריך הישראלי לאוכל אורגני'

נדב

כהתגלגל לידי הספר 'המדריך הישראלי לאוכל אורגני' של שירי כץ ואביב לביא. מיד רצתי לחלק שאני מבין בו – החלק שמדבר על הרפת. אין לי דרך לבדוק את הטענות שלהם על גידולי שדה או על כוורות, אבל כאן אני מבין דבר או שניים.

מה אגיד? הזדעזתי. טענות חסרות משמעות מונחות לצד טענות שלא רלוונטיות לישראל, מתובלות בכמה אמירות שהן פשוט לא נכונות.

הפרק הרלוונטי נקרא 'פרות משוגעות, תרנגולות טורפות' (עמ' 28-31) נעבור כאן על ההארות שלהם לגבי הרפת:

נתחיל משם הפרק. הוא רומז למחלת הפרה המשוגעת, אלא שבשום מקום לא מוזכר הקשר בין המחלה לבין חקלאות לא-אורגנית – הסיבה היא שאין כזה קשר.

אחר כך הם עוברים לעסוק בהאבסת בעלי חיים במזון מן החי. הם מביאים ציטוט של תזונאי ממכון תערובת, שאומר:

בעקבות מחלת הפרה המשוגעת, אסרו על השימוש בקמחים [מן החי] במזון לפרות, אבל הם מותרים לשימוש בתערובות לעופות

מה שלא מפריע להם לציין, פסקה אחר כך, ש

ברפת אורגנית הפרות צימחוניות – חל איסור להאכיל אותן בפגרים או בזבלים מבעלי חיים אחרים.

המשפט נכון, כמובן. הוא נכון לרפת אורגנית בעיקר משום שכפי שצויין קודם, הוא נכון לכל רפת בישראל.

אחר כך הם מספרים על בעל דיר שאצלו הם פגשו חומר ריסוס מסוכן, שאיתו הוא מרסס את העדר נגד פרעושים, ומזכירים ש

באותה תקופה מתו ברפת של קיבוץ אייל 200 פרות שהורעלו על ידי חומר הדברה.

שוב, עובדתית הם אכן צודקים. ברפת אייל אכן קרתה הייתה הרעלה המונית של פרות כתוצאה משימוש בחומר הדברה. התקלה קרתה עקב טעות של הרפתן, שהשתמש בחומר שאינו מאושר לשימוש על בקר – בעיקרון, הוא פשוט ריסס אותן בקוטל חרקים סטנדרטי. התוצאה הייתה הרת אסון. אבל בדרך כלל, הפרות אכן מטופלות בחומרי הדברה מאושרים נגד טפילים כמו כינים וקרציות, שמהווים מטרד עצום עבורם (במרעה, אגב, יותר מאשר ברפת המתועשת). האם המחברים ממליצים להפסיק להשתמש בחומרי ההדברה האלה ולתת לפרות לסבול?

עברנו לתת הפרק 'אנטיביוטיקה', שנפתח במילים הללו:

הצפיפות ותנאי החיים הלא היגייניים ברפתות ובלולים התעשייתיים מחייבים את המגדלים להזין את הדיירים שלהם בכמויות גדולות של אנטיביוטיקה כדי למנוע התפרצות מחלות.

המשפט הזה פשוט לא נכון. הטיפול האנטיביוטי ניתן ברפת במשורה, ואף פעם לא לכל העדר. הסיבה היא לא רצונו הטוב של הרפתן, אלא שהשיווק של חלב מפרות מטופלות באנטיביוטיקה אסור באיסור חמור, והעניין מפוקח בקפדנות. גם מערך הפיקוח לא מתבסס על רצונן הטוב של המחלבות, אלא על העובדה הפשוטה שחלב מפרה מטופלת באנטיביוטיקה פוגע קשות במערך הייצור שלהן, הורס חלק מהמוצרים (כמו יוגורט) ופוגע קשות בחיי המדף של השאר. כל משלוח חלב שמגיע למחלבה נבדק לנוכחות שאריות אנטיביוטיקה, ובמידה ונמצאת נוכחות כזו החלב נשפך לביוב.

הלאה:

הפרות מטופלות באנטיביוטיקה גם נגד דלקות העטינים שנפוצות בגלל חליבת היתר וההתחככות ברצפה הרטובה והמזוהמת של הרפת

אפשר להתחיל מזה שהסיפא של המשפט נכונה, עבור מספר מוגבל של רפתות שהמשותף לכולן הוא שהן מתנהלות גרוע. אין היום שום מחלוקת בקרב המומחים שהשיטה הטובה ביותר להפיק חלב איכותי ובכמויות גדולות היא לשמור על החצרות יבשות, וברוב הרפתות משקיעים היום מאמצים אדירים בייבוש של החצרות.

הרישא של המשפט נכונה גם היא, אבל מטעה. במקרים אקוטיים של דלקת הפרות מטופלות באנטיביוטיקה. רפתן חושב פעמיים, שלוש וחמש לפני שהוא מטפל באנטיביוטיקה – שוב, לא מסיבות מוסריות אלא משום שזה אומר שהוא צריך להפריד את החלב של הפרה הזו ולשפוך אותו לביוב במשך כשבוע, כך שממילא שאריות האנטיביוטיקה לא מגיעות לחלב שלכם.

מה שמעניין הוא שהחלק הזה של המשפט נכון גם לרפתות אורגניות, שגם בהן משתמשים באנטיביוטיקה במקרים אקוטיים – כמו שהם מציינים בהמשך.

נעבור לתת-הפרק 'הורמונים'. תת הפרק נפתח בתיאור של התפתחות מינית מהירה הנגרמת מצריכת בשר המטופל בהורמון גדילה. בקשר לישראל, הם אומרים:

בישראל אסור השימוש בהורמון גדילה לבקר, אבל לא ברור מהי מידת האכיפה בנושא.

זה לא ברור רק למי שלחלוטין אינו מכיר את העובדות. לפני כמה שנים נעשה נסיון של חברה מסחרית ליבא הורמון גדילה לפרות, שמותר לשימוש בארה"ב ואסור באירופה ובישראל. החברה נאבקה על הזכות של הרופאים לרשום את ההורמון לרפתנים בלי לדווח לאף אחד, וכך יצרה אפשרות לרפתנים המעוניינים בכך להזריק את ההורמון בחשאי, למרות האיסור.

תנובה, שהכוויה שחטפה מסיפור הסיליקון הייתה אז טריה מאוד, נכנסה להיסטריה, ועשתה הכול כדי לעצור את הסיפור הזה – כש'הכול' כולל הפעלת חוקרים פרטיים שתיעדו במצלמות נסתרות מתן הורמוני גדילה באחת הרפתות, ואז ענישה כבדה מאוד לרפת הזו – איסור על קליטת התוצרת שלה למשך חודש. למותר לציין שאחרי העונש הזה, סיפור הורמון הגדילה הסתיים. אי אפשר לדעת האם אין רפתנים ספורים שעדיין ממשיכים להזריק אותו בחשאי, אבל גם אם כן – מדובר בתופעה ספורדית ושולית.

המשך המשפט המצוטט לעיל:

ובכל מקרה נעשה שימוש בהורמוני מין המווסתים את מעוד העיבור של החברות העדר על פי צרכי הרפתנים. לזה צריך להוסיף את העובדה – הנכונה גם לגבי רפת אורגנית – שפרות בהיריון, שגופן מייצר הורמונים בקצב מוגבר, ממשיכות להיחלב.

שוב, נכון אבל מטעה. אכן נעשה שימוש בהורמונים לסנכרון ייחומים. אבל זה נעשה רק לפרות הסובלות מקשיי התעברות, וגם אז – הכמויות מזעריות. מדובר על מיליליטרים ספורים שניתנים לפרה במשקל של 700 ק"ג, שחלבה מתערבב בחלב של עוד מאות פרות ברפת ואלפי פרות במחלבה, כך שהמינון שמגיע לצרכן הוא אפסי. ובכל מקרה, מדובר בהורמונים שנמצאים, כפי שהם מציינים, בגוף הפרה ממילא.

אבל רגע, בואו נעצור. מה הבעיה עם הורמונים? כפי שצויין בתחילת הפרק, מתן תוספות של הורמון גדילה לפרות עלול ליצור בעיות אצל מתבגרים. אבל מה הבעיה במינונים נמוכים של הורמוני מין. זה משהו אחר לגמרי. יש לכם ראיות לזה שהורמוני מין במינונים כאלה מזיקים? איפה הן?

כאן נגמר הפרק המיוחד לפרות ותרנגולות. יש עוד הערות על פרות ברחבי הספר, אבל הן לא מבוססות באותה מידה.

ואני תוהה  – אם החלק שאני מבין בו זרוע בכל כך הרבה טענות מוטעות ודמגוגיות, מה לגבי החלקים האחרים?

הבעיה היא שקשה מאוד להאשים את הכותבים. התופעות שתוארו לעיל הן אופייניות לצורת החשיבה האורגנית – במקום לבדוק נקודתית, לצאת בהכללות גורפות. לא לבדוק האם חומר הדברה X מזיק לבריאות, אלא לאסור באופן גורף את כל חומרי ההדברה הסינטתיים. או בדוגמא כאן – לא לרכז את המאמצים במלחמה נגד הורמון הגדילה, אלא לצאת בהצהרות של 'הורמונים זה רע ובחלב פרה יש הורמונים'.

שלא תבינו לא נכון. אני מאוד בעד חקלאות בת קיימא ובעד פיקוח על תוספי מזון. אבל אחד המכשולים בדרך לשתי מטרות אלו הוא החקלאות האורגנית עצמה, ושיטת הפסילה הגורפת שלה. אני מסכים שצריך להנהיג מבחנים חמורים מאוד לחומרי הדברה לפני הכנסתם לשימוש – אבל מי שפוסל כל חומר הדברה באשר הוא מפריע לי לעשות זאת בדיוק כמו מי ששואף לאשר כל חומר הדברה באשר הוא. כמו ערוץ 10, גם החקלאות האורגנית מעודדת צרכנות היסטרית, שרואה בכל מה שמתחיל ב-E אוייב, במקום לעודד צרכנות נבונה.

11 תגובות »

נדב ב2/04/2008 19:30 תחת חברה בישראל

11 Responses to “הבלים אורגניים – על 'המדריך הישראלי לאוכל אורגני'”

  1. גדי שמשון הגיב:

    מרתק. עכשיו תכניס את שם הספר במרכאות לכותרת הפוסט, והוא יגיע גם לידיעת אלו שאכן משתמשים / שוקלים להשתמש בעצות שבספר, ואולי גם יעורר דיון נוסף שיגיע רחוק יותר (ויה גוגל, כמובן).

    • נדב הגיב:

      התלבטתי בעניין לפני הכתיבה, והחלטתי נגד.
      אבל בעצם אתה צודק – הקהל העיקרי של הפוסט יגיע, סביר להניח, מגוגל.

  2. אני הגעתי מהאוגדן, אבל זו לא חוכמה, אני איתך.
    לא מספיק שהציבור אוכל כל בולשיט, מעצבן אותי שלא טורחים ללמד אותו/אותנו חשיבה ביקורתית ואף תופסים טרמפ על הבורות והתמימות.
    תודה על הפוסט, טוב לדעת.

  3. מיכאל הגיב:

    מילא זה, שנים אני בולע בשקיקה את פרשנות הכדורסל של אביב לביא – האם גם כאן הוא חיפף? האם האזורית היא לא אזורית, ה"פיק אנד רול" לא "פיק אנד רול"? ומה על שליטה בצבע?
    חוץ מזה, בתור רפתן לשעבר ואגרונום בהווה – מסכים לכל מילה, יישר כח!

  4. דודי קינג הגיב:

    תודה על הפוסט המלמד.

  5. רוני הגיב:

    וואו. תודה על השיתוף. בהחלט מעניין ומשכיל.

  6. יורם גת הגיב:

    הטענה הכללית שלך – ה"אורגניים" נוטים להשען על טענות קיצוניות בלתי מבוססות – נדמית לי סבירה. למרות זאת, נדמה לי שגם המסר שלך – הכל בסדר, חוץ מכמה מקרים יוצאי דופן – אינו מבוסס דיו. במקום להשתמש בטענות כלליות ("הטיפול האנטיביוטי ניתן ברפת במשורה", "מדובר בתופעה [שימוש בהורמוני גדילה] ספורדית ושולית", "ברוב הרפתות משקיעים היום מאמצים אדירים בייבוש של החצרות") יש לאפשר לציבור להשיג מידע מפורט ומדוייק ככל האפשר על הנעשה ברפתות ובתעשיית החלב. ברור שיישום שקיפות שכזו תדרוש מאמץ לא מבוטל – אבל כל עוד המאמץ הזה לא הושקע, קיומם של חששות הוא מצב טבעי.

    באופן אופרטיבי – אפשר להתחיל בצעד פשוט יחסית: התקנת כמה webcams ברפת, כך שכל מי שמתעניין יוכל לראות בכל רגע מה קורה שם. (זה אפילו נראה לי כמו צעד שיווקי מוצלח.)

    • נדב הגיב:

      אני מסכים.
      הנקודה היא בדיוק שהטרנד האורגני מונע התפתחויות כאלה – אם כל מי שרוצה חלב מבוקר יפנה לאורגני, לא תהיה דרישה לביקורת הזו.

  7. CrazyVet הגיב:

    נדב, אני איתך. בזמנו התנצחתי בשורת אימיילים די ארוכה עם כותבי הרשימות ה"אורגניות" ב-"הארץ" מאחר והם נפלו בכל הבורות (כמעט) שציינת. לצערי כל הידע שלי הוא תיאורטי לחלוטין, ואני שמחה למצוא שאנשי מקצוע מה"שטח" מוצאים לנכון לסתור את ההבלים הללו.
    אני רוצה לראות מי מוכן לוותר על הפסטור, או על החומרים המשמרים. הרבה מאוד מהתהליכים התעשייתים הם חיונים להבטחת בריאות הציבור, במיוחד עם הנטייה המודרנית לצרוך מוצרים מוכנים. מי שמוכן לקחת את הסיכון על עצמו, שיהנה מהליסטריה/ברוצלה/שחפת ושאר דברים טובים.

  8. נמרוד ברנע הגיב:

    לדעתי כדאי לך לשלוח את הפוסט הזה לאביב לביא. כשהוא כתב ב"הארץ" (בעניין שהם לא כדורסל נשים) הוא התגלה כעיתונאי רציני, ישר, אינטליגנטי ואמין. אני חושב שהוא לא יפחד להודות בטעויות, אם כי, יכול להיות שאני טועה כי בכל זאת מדובר בספר שהוא הוציא ועמל עליו הרבה זמן וזה גם יכול לפגוע במכירות של הספר.

    יש לי שתי שאלות אליך שנובעות מתוך חוסר ידע
    א. האם לחלב של הפרות מוסיפים אנטיביוטיקה?
    ב. האם מזריקים עוד הורמונים לפרות חוץ מהורמונים לוויסות הייחום?

    • נדב הגיב:

      אני אשלח לו את הפוסט. מעניין אם יגיב.
      לשאלותיך:
      א. לחלב של הפרות, מרגע שיצא מהפרות, לא מוסיפים כלום עד שהוא מגיע למחלבה. אני לא בקיא במה שקורה במחלבות, אבל למיטב ידיעתי הדבר היחיד שמוסיפים לחלב השתייה הם תוספי מזון למיניהם (תוספי ויטמינים וסידן, למשל).
      אנטיביוטיקה בטוח שלא מוסיפים – ולו רק כי אין שום סיבה הגיונית. חלב מפוסטר לא מכיל כמעט חיידקים (התקן הוא 30 חיידקים ל-1מ"ל, רוב המחלבות התעשייתיות עומדות בסטנדרטים מחמירים בהרבה).

      ב. קודם כל, מדובר על הורמוני מין באופן כללי, לאו דווקא לויסות יחום. פרות מקבלות אותם גם לזירוז המלטה במקרה של ולד גדול במיוחד, לדוגמא, או אוקסיטוצין ל'הורדת חלב', בעיקר במקרים של דלקת עטין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

877487 דפים נצפים, 49 היום
308949 ביקורים, 22 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏