הרהורים של אבא

5 Responses to “החזר מס, פנסיה ומטפלות”

1. גורו יאיא הגיב:

   12 ביוני 2008 בשעה 9:50

   אחת מהבעיות שלי עם הטענה שלך, שפסיקת בית המשפט בנושא זה, היא צודקת בפני עצמה: הוצאה על מטפלת היא אכן הוצאה לצורך יצירת הכנסה. התוצאה שאתה מצביע עליה, פשוט אינה רלוונטית.
   בכל מקרה, הטענה שלך שתשלום למטפלת צפוי להיות פחות "תקין" מתשלום לסייעת במעון, לא ממש מחזיקה מים לדעתי. בסופו של דבר, דווקא החוק הזה יעודד אנשים להעסיק מטפלת במסגרת החוק (כיוון שיהיה מדובר בהוצאה שהם יאלצו להצהיר עליה). לפיכך, אני נוטה להאמין שדווקא החוק יעודד מתן זכויות סוציאליות ותשלום נאות למטפלות, ולא להיפך.

   הגב
   • נדב הגיב:

     12 ביוני 2008 בשעה 11:01

     א. לגבי הוצאות מטפלת – שאלת הצדק כאן היא, לטעמי, לא רלוונטית. ראשית, בגלל שלא כל הוצאה לצורך יצירת הכנסה מוכרת לצרכי מס – נסה לגשת למס הכנסה עם הוצאות הדלק שלך לצורך ×”×’×¢×” לעבודה, עם שכר הלימוד שלך או עם החשבונית על הבגדים שקנית (הרי בבית היית הולך בגופייה וטריינינג, לא?). ספציפית במקרה ×”×–×”, המחוקק הכיר בדרכים מסויימות שבהן נשים אמורות לקבל בחזרה את הוצאותיהן על ילדים – החל מנקודת זיכוי לאשה עובדת, דרך סבסוד מסויים של מעונות יום ועד לקצבאות ילדים. האם ×–×” מספיק? לא. האם ×–×” הופך את העניין לשאלה משפטית, שבסמכותו של שופט מחוזי להחליט עליה? חס וחלילה. לאופן העידוד של יציאת נשים לעבודה יש, כמו שאנחנו רואים כאן, הרבה השלכות ברמת המאקרו. לשופט אין את הכלים להכריע בין החלופות, והוא גם לא יכול להכריע ביניהן.

     ב. כאן אתה מבלבל בין 'במסגרת החוק' לבין 'תנאים הולמים'. נכון, בעקבות ההכרה בהוצאות מטפלת יועסקו יותר מטפלות במסגרת החוק, ולא ב'שחור'. אבל בהקשר הזה, המשמעות היחידה של 'במסגרת החוק' היא עמידה בתנאים המינימליים של החוק, ולא שקל אחד יותר. אתה רואה את השכירה מהמעמד הבינוני שהולכת לפתוח למטפלת של הילדים שלה קרן השתלמות? כי נעמ"ת כן עושה את זה (וזה, בעצם, מה שמראה המקרה שעליו אני דן בפוסט הזה).

     הגב
2. שיר-דמע הגיב:

   12 ביוני 2008 בשעה 16:43

   לגבי הבעיה של הסדר הפנסיה החדש עם עובדים חלשים, הבעיה הזו פורסמה כבר לפני מספר חודשים, כך שזה לא משהו חדש. היא קריטית במיוחד לא לגבי סתם עובדים חלשים, כאלה שיש להם משכורת נמוכה, כי לגבי אלה עוד אפשר למצוא פתרון. היא קריטית במיוחד לאלו שעובדים אצל מספר רב של מעסיקים (כגון: גננים, עובדי ניקיון, ובמידה מסוימת גם מטפלות), מכיוון שזה ממש לא משתלם לפתוח לעובד כזה תיק על כל מעסיק שמשלם רבע גרוש בשנה. עובד שיש לו מעסיק אחד, אפילו אם המשכורת נמוכה, הבעיה של קרן הפנסיה קטנה יותר כי היא עומדת רק מול גורם אחד וזה עשוי עדין להיות משתלם כלכלית לנהל את הפנסיה הזו.
   אני מבינה שיש לך הרבה מה להגיד בנושא הסדר הפנסיה החדש וחסרונותיו, ומעניין אותי לשמוע מה יש לך להגיד, ומה הפתרון שאתה מציע (בעיקר לעובדים כמו אלה שציינתי, שאגב לרוב עובדים "בשחור" גם ככה), כי זה נושא שחשבתי עליו הרבה לאחרונה ואם יהיה זמן אני גם רוצה לכתוב משהו בנושא.

   לגבי הנושא עליו כתבת – הפנסיה, המטפלת והחזר המס, קודם כל בוודאי תשמח לשמוע שהדיון בערעור על פסק הדין בנושא יטופל בהרכב מורחב של 5 שופטים, מה שמעיד על החשיבות שביהמ"ש העליון מייחס לנושא.
   מעבר לכך, אני חושבת שיש כמה אי-דיוקים בדבריך בנושא:
   – החזר מס על העסקת מטפלת עשוי דווקא לשפר את מצבן של המטפלות (וגם של השירות שהן נתונות, אגב) (לרבות תנאים סוציאליים שכרגע הן לא מקבלות) כדי לקבל את החזר המס. כרגע אין שום תמריץ ×›×–×” ורוב המטפלות עובדות בשחור. לטעמי ×–×” פוגע בעיקר בהן (אני יודעת שבד"×› עובדים "שחור"×›×™ לא רוצים לשלם מס, אבל עובדות כאלה בלאו ×”×›×™ בד"×› לא מגיעות לסף המס. אלי הן עובדות בשחור ×›×™ זו דרישת המעסיקים, ואולי כדי של ×™×”×™×” עליהם פיקוח (מבחינת תברואה ושאר ירקות שפיקוח עוסק בהם) – לא לגמרי ברור לי. בכל מקרה ברור שעדיף שיעבדו תחת פיקוח ועם תנאים מלאים ומתן החזר מס יעודד זאת.
   – הנושא של פער בגודל המשרה: כאן לדעתי אתה ממש טועה. משרה של סייעת במעון היא מראש משרה חלקית בד"×›, ×›×™ (בניגוד למה שאתה מכיר מהקיבוץ) רוב המעונות עובדים עד 12 או 1 בצהרים (ולכן גם לא מספקים את הצרכים של אימהות עובדות), כך שזו משרה חלקית. אח"×› הילדים עוברים ל"צהרון" ששם כבר יש צוות אחר, ששוב עובד במשרה חלקית ולא מלאה. לעומת זאת, רוב המטפלות שאני מכירה מטפלות בילדים של אמהות קרייריסטיות, כאלה שלא חוזרות הביתה בשעה 1 בצהרים (ולכן גם מרוויחות הרבה, ולכן גם לא יכולת לשים את הילד במעון של ויצ"ו), ולכן המטפלות הללו עובדות לפחות עד 4 או אפילו 5 אחה"צ. זו משרה הרבה יותר מלאה מאשר משרה של סייעת במעון.
   – אגב, אני לא מכירה הרבה מטפלות שעובדות רק עם ילד אחד. רובן מנהלות מעין מעון פרטי שבו מספר קטן של ילדים (בערך 4, לפעמים אחד מהם הילד הפרטי שלהן), מה שהופך אותן בעצם לעסק, רק שהכל בשחור ובלי שום פיקוח – לא של רשויות המס (× × ×™×—, תיק עוסק מורשה) ולא של רשויות אחרות (משרד החינוך, משרד הבריאות, רישוי עסקים). המטפלות הללו לא מתמודדות רק עם מעסיק אחד אלא עם כמה זוגות הורים (ויותר כסף, והן כבר עוברות את סף המס), וגם לא תלויות רק "בגיל של הילד" – בד"×› יש להן עבודה כל הזמן, ×›×™ הילדים מתחלפים, אחד עוזב ואחריו באים אחרים.

   סיכומון:
   תראה, אני קיבוצניקית לשעבר. ברור לי שהפתרון הקיבוצי – בית ילדים מגיל 0 ועד בית ספר, משעה 7 בבוקר ועד 4 אחה"צ – הוא פתרון אידיאלי. יש פיקוח, יש תנאים, יש כתובת לעובדת ממי לקבל את התנאים ויש כתובת להורים ממי לדרוש דרישות. הפתרון האידיאלי (מבחינת עידוד יציאת נשים לעבודה, ומבחינת זכויות העובדות בטיפול בילדים) הוא שמערכת החינוך בארץ כולה תאמץ את המודל ×”×–×”, במקום הפתרונות החלקיים הקיימים היום (שמחייבים אמהות קרייריסטיות להיזקק למטפלות). אני לא מאמינה שזה יקרה בקרוב, ועד שזה לא יקרה – אין מנוס מהיעזרות במטפולת, על כל החסרונות (הרבים, לכל הצדדים) הגלומים בכך.

   הגב
   • נדב הגיב:

     12 ביוני 2008 בשעה 18:00

     א. אני נתקלתי בדיווח על הבעייתיות רק לאחרונה (בשבועיים שלושה האחרונים). יכול להיות שזה פורסם קודם ופספסתי.
     את הביקורת שלי על הסכם הפנסיה אפשר למצוא כאן. הפתרון האידאלי לטעמי הוא שימוש במנגנון שקיים כבר – קצבאות זקנה של ביטוח לאומי, שהן פנסיה לכל דבר ועניין. אם סכום הקצבאות יעלה, הן יכולות להיות פתרון לא רע – והפנסיה, למי שיש לו, היא אקסטרה.

     לגבי העסקה בשחור – הטיעון שלי לא ×”×™×” שהחוק ירע את מצבן של מטפלות, אלא שהוא יגרום להעסקה של יותר מטפלות, וזה דפוס העסקה פוגעני מטבעו.

     לגבי היקף משרה של מטפלות ושל סייעות, הייתי שמח להסתמך כאן על מידע מחקרי, אבל לצערי אין לי ×›×–×”. אבל מהיכרות עם המחקר בעולם ובמידת מה גם בארץ, ומהעדויות האנקדוטליות שאני שמעתי, דפוס ההעסקה של מטפלות הוא הפוך מזה שאת מתארת – ארבע שעות אחרי הגן. אלו שלוקחות מטפלת במשרה מלאה הן מיעוט, להבנתי. אין לי איך להכריע בין העדות האנקדוטלית שלי לזו שלך (זו הרי הבעיה עם עדות אנקדוטלית).

     מבחינתי משפחתון (קרי, מטפלת+4 ילדים) הוא צעד באמצע בין מטפלת למעון. את יכולה גם כאן לראות את ההשפעות ההפוכות של הכרה בהוצאות לעומת סבסוד מעונות: הכרה בהוצאות מטפלת תביא לזה שהן ידווחו חלקית על הכנסותיהן (רק עבור אמהות שיבקשו זאת) הן יכנסו למערכת המס, אבל לא לפיקוח חינוכי, בריאותי וכו' – ×›×™ אין דרישה כזו עבור מטפלות. אם יסבסדו מעונות, יש להניח שהן ישתדרגו למעון או יעלמו – ואז כבר יהיו מפוקחות מכל הבחינות.

     לגבי הפתרון האידיאלי – אני מסכים שהפתרון הקיבוצי הוא אידיאלי. הוא לא אוטופי, דרך אגב – לא מעט מדינות מפעילות מנגנונים דומים, חינם או בהשתתפות חלקית של ההורים. אבל בינתיים, גם סבסוד של מעונות בטווח של 8-13 ×™×”×™×” שיפור אדיר מבחינת רוב הנשים, שאינן עובדות במשרה מלאה ממילא.

     הגב
3. דובי קננגיסר הגיב:

   12 ביוני 2008 בשעה 19:29

   אולי אני סתם לא מעודכן, אבל ההתרשמות שלי על בסיס היכרות שטחית עם הורים שמעסיקים מטפלת, היא שכיום שכרה של מטפלת הוא הרבה מעבר לשכר המינימום, לפחות באזורים מסויימים, בגלל ההיצע הנמוך של מטפלות. אם הביקוש למטפלות יגדל (ואם חלק מהעלות תוחזר באמצעות החזרי מס) נראה לי סביר שהשכר עוד יעלה. הלא כן?

   הגב