הרהורים של אבא

בתקופת ביבי לא ×”×™×” קל להיות תומך של מדינת רווחה, אבל לפחות ידענו מול מה אנחנו עומדים. למרות שלקרוא לביבי 'איש ישר' זו הגזמה קלה, בהתחשב בעובדה שהפעמים שבהן מה שהוא אומר מתלכד עם המציאות נופלות בתחום הטעות הסטטיסטית, כן ×”×™×” בו איזה סוג של יושר. ביבי לא התבייש במשנה הכלכלית שלו – נהפוך הוא, הוא ×”×™×” גאה בה. אם מפריטים – אז מפריטים, ומספרים לכולם משלים על אנשים שמנים ואנשים רזים. כשיוצאים נגד ההסתדרות – מדברים בלי בושה על שבירת ארגוני העובדים. ×›×›×” הקרב ברור, ואפשר לשכנע אנשים בקלות.

הירשזון ×–×” סיפור אחר לגמרי. אפשר לאפיין את אופי המאבקים שלו על ידי התפקיד המשמעותי ביותר שעשה, טרם התמנה לשר האוצר – מזכ"ל הסתדרות העובדים הלאומית. הגוף ×”×–×” הוא התגלמות הכאילו – מדובר בהסתדרות שמטרתה העיקרית היא לא למנוע התאגדות עובדים.

באותו קו ממשיך הירשזון גם בתור שר אוצר – את הירשזון לא תמצאו יוצא במאבק אידיאולוגי נגד משהו או מישהו. חפשו אותו בפינת תוכניות הכאילו – כאילו לעזור לעניים בעזרת מס הכנסה שלילי, כאילו לדאוג לפנסיה, והיד עוד נטויה. מיני תוכניות שכאילו דואגות לעניים, לחלשים, לכולם – אבל בעצם…

לכאורה, עדיף ×›×›×” מאשר עם ביבי. גם אם מס הכנסה שלילי לא יעלה את ההכנסות של עובדים עניים כמו שכר מינימום, גם אם ההעלאה הזו תהיה על חשבוננו במקום להיות על חשבון המעסיקים שלהם – עדיין, עובדים עניים יקבלו עוד קצת כסף, וזה לא יכול להיות רע. גם אם פנסיה חובה לא תגיע לעובדי קבלן, לפלסטינאים אזרחי ישראל, לנשים – עדיין יהיו עוד כמה אנשים שיזכו לפנסיה לעת זקנה. אז מה אם היא זעומה – במצבן של קצבאות הזקנה בישראל 2007, כל גרוש חשוב.

בפועל, מה שהירשזון עושה מסוכן לא פחות ממה שביבי עשה. אם ביבי פירק את מדינת הרווחה ×”(כמעט)אירופית שהייתה לנו כאן, הירשזון מתחיל להקים לנו מדינת רווחה אמריקאית. ושלא תטעו – כשאומרים 'מדינת רווחה אמריקאית' לא מתכוונים להרבה רווחה. מתכוונים למדינת רווחה שתופסת את האנשים רגע לפני שהם גוועים ברעב, רגע לפני שהם גמורים מסמים – ואז נותנת להם כמה גרושים, שיאפשרו להם לשרוד, בתמורה לסימון שלהם כלוזרים נצחיים וכמי שאשמים במצבם האומלל.

הקיצוצים של ביבי הביאו את רשת התמיכות של מדינת הרווחה הישראלית לאיזשהו סף תחתון. זהו, האזרחים כבר לא היו מוכנים לסבול יותר. את התוצאות ראינו בבחירות – יותר מאשר במי שנבחר, במה שקרה לביבי ולשינוי. בזה שהליכוד לא ×”×¢×™×– לשים את המהלכים הכלכליים של ביבי בראש תשדירי הבחירות שלו, ונסוג לאסטרטגיית 'נראה הרבה ערבים רעולי פנים, בטח יצביעו בשבילנו'. עם הירשזון לא × ×’×™×¢ לשם. בבחירות הבאות, אם קדימה תתמודד ואם הירשזון לא ×™×”×™×” בכלא (וככזה, נושא שרצוי להצניע), נשמע עד כמה שר האוצר עזר לעניים. אבל בין בחירות לבחירות, ישכחו לעדכן את קצבאות הזקנה, ×›×™ 'ממילא יש פנסיה חובה' – לא חשוב שמי שבאמת צריך תמיכה לא × ×”× ×” ממנה. קצבאות הבטחת הכנסה יקוצצו – ×›×™ מי שעובד ממילא לא ×¢× ×™, אז מי שנהנה מהן ×–×” כנראה העצלנים. והמצב בסוף ×™×”×™×” רע לא פחות מאשר לו ביבי ×”×™×” נשאר שר אוצר.

אבל לא צריך להיות מופתעים – הרי מדיניות הכאילו-שמאלנות הזו היא, כך נראה, העיקרון היחיד שכל מפלגת קדימה יכולה לחתום עליו בשתי ידיים. ×–×” מתחיל מההתנתקות – המהלך הכאילו-שמאלני הגדול של דורנו, שגרם לרוב השמאלנים לחשוב שבעצם אריאל שרון הפך לשמאלני – אבל היום אפשר כבר לראות שהוא רק מבצר את המשכיות הסכסוך ואת השליטה הישראלית ביהודה ושומרון. ×–×” ממשיך בעצם הקמת קדימה – המפלגה הכאילו-נקיה וכאילו-לא-ליכוד, שבעצם לקחה את כל המושחתים מהליכוד, וזה ממשיך בכל מה שהמפלגה הזו נוגעת בו.