הממשלה הטובה ביותר בעשור האחרון

נדב

נהוג להציג את הממשלה ה-31 של ישראל, בראשות אהוד אולמרט, ככשלון בכל התחומים. אני חולק על הקביעה הזו – לטעמי, מדובר בממשלה הטובה ביותר בעשור הראשון של המאה ה-21, כשבוחנים את התחום הכלכלי-חברתי (ומעכשיו, הדיון מוגבל רק לתחום זה).

שתי הסתייגויות:

ראשית, אני מנהל את הדיון הזה מנקודת המבט הסוציאל דמוקרטית. השאלה האם מה שנראה בעיני סוציאל דמוקרטים כחיובי הוא אכן חיובי היא שאלה חשובה שדורשת בירור מתמיד, אבל, ידידי הקפיטליסטים, הפוסט הזו אינו המסגרת המתאימה לקיים בירור זה, ואיתכם הסליחה.

שנית, העובדה שזוהי הממשלה הטובה ביותר בעשור האחרון לא אומרת שזו ממשלה טובה. אי אפשר להשוות אותה לממשלת רבין הראשונה, שהקימה כאן מדינת רווחה אוניברסלית לתפארת, ואפילו לא לממשלת רבין השנייה שהצליחה להפוך את מגמת ההפרטה הנאו ליברלית בצורה חלקית. ההישג של הממשלה הזו מתבטא במספר מצומצם של רפורמות חיוביות, ובעיקר בעצירתן של מגמות שליליות, אבל בכל מקרה – מדובר על ממשלה שרחוקה שנות אור מהסטנדרט שלי ל'מהי ממשלה טובה'.

אראה את המגמה הזו בשלושה תחומים: גידול ההוצאה התקציבית ליעדים חברתיים, שינויי חקיקה סוציאל דמוקרטיים ועצירת שטף השינויים המבניים הנאו-ליברליים.

גידול ההוצאה החברתית

כדי לבחון את השינוי בהוצאה החברתית, בדקתי שלושה פרמטרים: את סך ההוצאה הציבורית לבריאות, את תקציב משרד החינוך ואת תקציב משרד הרווחה:"(הנכון ביותר היה להשוות רק את ההוצאה הציבורית – לבריאות, לחינוך ולרווחה. הלמ"ס אינה אוספת נתונים על הוצאה ציבורית לרווחה, והנתונים על ההוצאה הציבורית לחינוך מגיעים רק עד 2004)":.

כמו שניתן לראות, בשלושת התחומים שנמדדו יש שינוי משמעותי בשיעור ההוצאה בשנות כהונתה של הממשלה הנוכחית. גודלו של תקציב משרד החינוך ביחס לאוכלוסיה לא השתנה בין השנים 2000-2005; בין 2005-2009 התקציב גדל בשיעור של 5% לשנה. ההוצאה הלאומית לבריאות קטנה במחצית הראשונה של העשור בשיעור של 0.2% לשנה; בשנותיה של הממשלה הנוכחית היא גדלה בשיעור של 2.6% לשנה. תקציבו של משרד הרווחה ירד ב-5% לשנה בין השנים 2000-2005; בשנים 2005-2009 התקציב עלה בשיעור של 6.9%. כלומר, בכל התחומים נרשם שינוי מגמה, או מעמידה במקום לגידול בתקציב – או מצמצום התקציב להגדלתו.

חקיקה סוציאל דמוקרטית

בשנות כהונתה של הממשלה הזו עברו כמה יוזמות חקיקה חשובות. חוק חברות כוח אדם יצא מהקפאה, לאחר שמונה שנים של דחייה בחוק ההסדרים; חוק פנסיה חובה עבר; שכר המינימום עלה בשנתה הראשונה בשיעור גבוה יותר מאשר בעשר השנים שקדמו לממשלה הזו (בשלוש השנים שלפניה היה שכר המינימום מוקפא); חופשת הלידה הוארכה, לראשונה מאז 1954.

כל יוזמות החקיקה האלה הן חלקיות. שכר המינימום לא הגיע ליעד שנקבע בהסכם הקואליציוני, 4,600 ש"ח. הסכם הפנסיה שנחתם, כפי שטענתי כאן בעבר, רחוק מלהיות אידיאלי. חופשת הלידה בישראל עדיין קצרה באופן קיצוני. חוק חברות כוח האדם, שהתאים לשנת 1999, דורש התאמות למציאות שבה ספקי שירותים נפוצים יותר מחברות כוח אדם. הסתירות הפנימיות שבחקיקה הזו מתבטאות אולי יותר מכל בעובדה שבמהלך כהונתה של כנסת זו קודמו הן העלאת שכר המינימום והן מס ההכנסה השלילי – שתי רפורמות שנועדו להשיג את אותה מטרה בדיוק, בדרכים שונות לחלוטין שאינן מתיישבות זו עם זו.

ובכל זאת, אי אפשר להתכחש לעובדה שבשנות כהונתה של הכנסת ה-17 הצטרף לספר החוקים של מדינת ישראל גוף חקיקה סוציאל-דמוקרטי שאין להתבייש בו. ובמבנה הפוליטי הישראלי, יש לזכור, חקיקה – בוודאי חקיקה עם משמעויות תקציביות – אינה עוברת ללא תמיכת הממשלה.

עצירת השינויים המבניים

זה הסעיף הקשה ביותר להדגמה – כי איך מצביעים על דבר שלא קרה? ובכל זאת, אנסה לטעון שממשלת אהוד אולמרט עצרה את שגעון 'השינויים המבניים' שהשתלט על ממשלות ישראל.

המחצית הראשונה של העשור האחרון התאפיינה ב'שינויים מבניים', שם קוד להפרטות, לשבירת מוקדי עבודה מאורגנת ולפירוק של המנגנון המדינתי. אלוף השינויים המבניים היה, כמובן, ביבי. אבל גם קודמיו – סילבן שלום ובייגה בגרסת אהוד ברק – לא טמנו ידם בצלחת. בתקופת אולמרט, לא יזמה הממשלה שינויים מבניים משמעותיים, ונמנעה מלממש את השינויים שתוכננו בתקופת קודמתה.

גם השינויים שיושמו – והיו כאלה – יושמו בצורה עדינה בהרבה ואפילו סוציאל-דמוקרטית בהרבה מהתכנון המקורי. דוגמא אחת לריכוך כזה היא השינוי שעברה תכנית ויסקונסין בין 'מהל"ב' לבין 'אורות לתעסוקה', שינוי שהותיר את העקרונות הנאו-ליברליים שבבסיס התוכנית על כנם אבל מיתנה אותם. הדוגמא השנייה היא רפורמת אופק חדש, שגם מתנגדיה אומרים עליה שהיא 'רפורמת דברת בלבוש אחר'. גם אם נקבל את הטענה הזו, עניין הלבוש האחר כאן הוא משמעותי – כי שני ההבדלים המהותיים בין דברת לבין אופק חדש, לפני שנוברים בפרטי הפרטים של השינויים במדיניות הגמולים, הם ראשית, תוספת תקציבית משמעותית לצורך ביצוע הרפורמה ושנית – קביעת פרטי הרפורמה במשא ומתן מול ארגוני העובדים. שני עקרונות אלו – הגדלה של הסקטור הציבורי ושיתוף של ארגוני עובדים בשאלות של מדיניות – הם עקרונות סוציאל דמוקרטיים מובהקים.

למה זה קרה?

אפשר למצוא הרבה סיבות לשינויים שתיארתי לעיל. הגידול בהקצאה לשירותים חברתיים יכול לנבוע מהעלייה בהכנסות ממסים, כתוצאה מהצמיחה; עצירת השינויים המבניים יכולה לנבוע מחולשתו של ראש הממשלה, שבניגוד לקודמו, לא יכול היה להעניק את הגיבוי הדרוש לשר האוצר שלו.

אבל כל הגורמים האלה יכולים להוביל לתוצאות שונות לחלוטין. העלייה בהכנסות למסים יכולה הייתה להיות מתועלת לצמצום נוסף של החוב הלאומי ולהפחתת מסים נוספת; חולשתו של ראש הממשלה הייתה יכולה להוביל להמשך של השינויים המבניים על אש קטנה, למשל.

לטעמי, המדיניות של הממשלה הזו – שינויים חלקיים ומקומיים, בלי קו מנחה ומוביל – נובעת מכך שבממשלה הזו היו מצד אחד גורמים נאו-ליברליים – למשל שרי האוצר שהלכו צעד אחר צעד אחרי פקידי משרדם, ומצד שני – גורמים שמחוייבים במידה זו או אחרת לאג'נדה סוציאל דמוקרטית, בין אם בגלל אמונה אישית או בגלל מחוייבויות פוליטיות או אלקטורליות – וכאן מדובר על הגימלאים ועל ש"ס, אבל בעיקר על מפלגת העבודה, ובעיקר על החצי הראשון של תקופת כהונתה של הממשלה, כעמיר פרץ:"(גילוי נאות: עמיר פרץ הוא דוד שלי)": עמד בראש מפלגת העבודה.

כאן, כמובן, צריכה לבוא שורה תחתונה עם מסקנה פוליטית לעתיד. אלא שכל הפוסט הזה כולו הוא הכנה לפוסט שידון במה צריך לעשות בעתיד הפוליטי, ולכן תאלצו להתאזר בסבלנות…

10 תגובות »

נדב ב16/11/2008 20:30 תחת חברה בישראל

10 Responses to “הממשלה הטובה ביותר בעשור האחרון”

  1. ירדן הגיב:

    תגיד לי איפה פרץ מתאים אידיאולוגית יותר – בעבודה או במרצ? לדעתי הוא אם כבר מר"צ.

    • נדב הגיב:

      תלוי איך אתה מודד אידיאולוגיה של מפלגה.
      אם אתה מתייחס למצע המפלגה – הוא מן הסתם מתאים יותר לעבודה, כי הוא פחות או יותר כתב את המצע שלה.

      אם אתה מדבר על האופי ההיסטורי של המפלגה – אני בוחר שוב בעבודה, אבל כאן ההחלטה היא קשה. מרצ מעולם לא הייתה באמת סוציאל דמוקרטית – ב-92' מפ"ם נבלעה לתוך הליברליות של רצ ושינוי ולא נודע כי בא אל קרבה. היו כמה פרסונות סוציאל דמוקרטיות במפלגה הזו – יוסי שריד כשר חינוך, רן כהן באופן כללי – לצד דמויות ליברליסטיות במובהק כמו ביילין ורובינשטיין. במפלגת העבודה לפחות אפשר להצביע על תקופות שבהן הקונצנזוס במפלגה היה סוציאל דמוקרטי (92-96, למשל).

      אם נקודת ההשוואה היא ההרכב הפרסונלי הנוכחי – אז כן, מרצ יותר סוציאל דמוקרטית (אם כי לא בהרבה). השאלה היא למה המדד הזה רלוונטי – אם מפלגת העבודה סטתה מדרכה, צריך מישהו שישאר שם כדי לתקן אחרי שברק יסיים להרוס.

      ובכל מקרה, הפוסט הפוליטי בדרך…

      • ירדן הגיב:

        אבל למה לתקן את העבודה? הרי באופן עיקבי רואים שהמגמה בעבודה היא רק ימינה בכל התחומים ובעיקר בתחום הכלכלי. זאת הגישה של ההנהגה ולרוע המזל גם המתפקדים מהקיבוצניקים וחבריהם – ולא רק בגלל שהם בחרו את ברק, שמוכיחה המון בפני עצמה.
        אני אמנם מכיר את ההיסטוריה של מפלגת העבודה מהספרים ומפיותיהם של מורים והיסטוריונים, אבל הרבה יותר טוב אני מכיר את מפלגת העבודה כפי שהיא קיימת היום. העבודה של היום נראית לי היום, לא מפלגה עם הנהגה לא טובה אלא כמפלגה גרועה מהשורש. מה שמעניין את האנשים בה זה רק אם יגיעו לקואליציה או לא. ראה את כל הסיפור של האיחוד עם קדימה – אף אחד אומר שזה לא בא בחשבון, רק מדברים על האם זה נכון פוליטית היום. אז מה בעצם הטעם?

        בסופו של יום הצבעה לעבודה = הצבעה לקדימה
        הבסיס של העבודה הוא נטול אידיאולוגיה
        כיוון של שינוי במפלגה הוא אם כבר ימינה

        • נדב הגיב:

          ראשית, הטענה שלך לגבי שינוי בעבודה פשוט לא נכונה. האם בשנת 2006 היה שינוי ימינה בעבודה? אפשר לטעון – ובצדק – שהשינוי הזה לא היה שלם, או שלא היה משמעותי מספיק, אבל אין ספק שזו הייתה שבירה חזקה שמאלה, לפחות מבחינה כלכלית. ואחת המטרות של הפוסט הזה היא להראות שיש לשבירה הזו משמעות.

          שנית, זה שהספינולוגים מדברים על חבירה לקדימה לא אומר שזה עומד לקרות. אחרי הבחירות הולך להיות שידוד מערכות בעבודה – וכדאי שיהיה שם מי שידאג שהוא ימשוך שמאלה.

          לבסוף, לא אמרתי אף מילה על הצבעה לעבודה. דיברתי על הישארות במסגרת הארגונית של העבודה, וזו סוגיה אחרת לחלוטין.

  2. איתי הגיב:

    הסעיף הראשון של הגדלת תקציבים בעייתי ביותר, אם לא תוסיף גרף (אפשרי להביא?) המתאר את אחוז התקציב המופנה למיקור חוץ של עבודה במשרדי החינוך והרווחה, לידי עמותות מגזר שלישי. ההעסקה של עו"ס ומורים דרך עמותות מלווה כידוע בהפרות חוק מרובות וגם במה שחוקי אבל מסריח כמו פיטורים כל שנה, בתחום הזה גם הרצוג וגם תמיר ה"סוציאלדמוקרטים בעיני עצמם" הם אנטי-ס"ד ולא טובים יותר מאנשי האוצר. לא הכל אפשר למדוד בשקלים ולהגיד שמי שנותן יותר הוא טוב ומי שנותן פחות הוא רע, השאלה על מה מוציאים את הכסף ואיך. ע"פ של אביטל סיפרה לי איך בוז'י משגע אותם כשהוא מתגאה ב"סלים" של כסף שהוא מביא לניצולים בכל שנה, תוך התחמקות עקבית מסיוע בהעברת חוקים שמקבעים את זכויות הניצולים בצורה שמוציאה אותם מהמיקח וממכר המסריח בכל שנה. גם כאשר אומרים לי שתקציב הביטחון גדל אני לא יכול לדעת אם גדל התקציב לאימונים, למפציצים חמקנים או למסכי פלסמה למפקדים.

    נ"ב: מן הראוי שציר האיקס בגרף יילך משמאל לימין, ברירת המחדל של אקסל עברית היא ביזיון למיקרוסופט ודבר שקשה לעקור ממוחותיהם של ילדי ישראל, אפילו כשהם סטודנטים שנה ב' ברפואה עם פסיכומטרי 750.

    • נדב הגיב:

      אני הראשון שאסכים שסכומים זה לא הכל, אבל אי אפשר להגיד שסכומים זה כלום. נכון שכסף שהולך לוויסקונסין זה לא כסף שהולך להבטחת הכנסה, אבל בכל זאת – צמצום תקציבי זה אבי אבות הטומאה הנאו-ליברלית. אם תיקח למשל את ההתנהגות של בוז'י – נכון שזה בעייתי (ולכן יש לי עוד שני סעיפים בנוסף לסעיף התקציבי), אבל מה עדיף – שלא יהיו גם סלים?
      לגבי מה שאתה מבקש – זה דורש מחקר בערך ברמה של עבודה סמינריונית, אם לא תיזה. סכומים שהולכים לעובדי קבלן\מיקור חוץ\עמותות לא נספרים בנפרד מסכומים אחרים, לפחות בספרי התקציב. כדי למצוא את הסכומים האלה, צריך לעבור סעיף סעיף ולהוציא ממנו את החלקים שהולכים למיקור חוץ. עבודת נמלים.

      • דודי נתן הגיב:

        שלום נדב
        אני מנצל את ההזדמנות לענות לך על תגובתך לפוסט שלי בחברה-יסוד
        אמנם מדברים על שנות השבעים כשנות הפריחה של מדינת הרווחה, אך לא מקשרים את זה למדיניות הממשלה העיקרית שעשתה את זה
        הכי קרוב ממה שאני ראיתי היה ג'וני גל שכתב שיש קשר בין המגמות הפוליטיות וההתפתחויות במדינת הרווחה
        אצל הרדיקלים זה לגמרי בולט והדוגמא שהבאתי מסבירסקי מעידה, שם במפורש נאמר ששנות השבעים היו הכי טובות בין השאר בגלל הפנתרים, לא כתוב ולו גורם אחד מ"השאר"
        דודי

        • נדב הגיב:

          ראשית, סליחה שלא עניתי שם. אין מערכת מעקב אחרי תגובות באתר יסו"ד, ואני פשוט לא מצליח לזכור לעקוב.

          ולעניין – צריך לבדוק טוב יותר מה השאלה כאן. אתה שואל 'איזו ממשלה הייתה הממשלה הטובה ביותר בישראל'. נראה לי שסבירסקי מסכים איתך על התשובה – שהרי ברור ש'תקופת הזוהר של מערכת הרווחה המדינתית' היא תולדה של פעולות הממשלה. אבל סבירסקי – ורוב הרדיקלים – שואלים שאלה אחרת. מדוע דווקא הממשלה הזו עשתה מה שעשתה, לעומת אלו שבאו לפניה ואחריה.
          אפשר לתלות את התשובה באישיותם של רבין ורבינוביץ', אבל זה לא נראה לי רציני. הרי רבין היה בחיים הפוליטיים הרבה שנים – למה דווקא בשנים האלה יישם את זה? למה לא היה לו כוח אחרי כן? למה כששוב היה לו כוח, יישם מדיניות דומה באפקטיביות נמוכה הרבה יותר?

  3. נדב
    נהדר ללמוד ממך-ברשותך אפרסם בבמה של חוג רעננה-חבל שזה כל כך קרוב לבחירות המקדימות-ברכות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

864620 דפים נצפים, 108 היום
305649 ביקורים, 47 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏