??????? ?? ???

14 Responses to “הרהורים נוגים על מותו של סגן אסף רמון ז"ל”

1. טל הגיב:

   14 בספטמבר 2009 בשעה 4:51

   אוי, הגועל
   לחשוב שמישהו שם פשוט ישב ואמר לעצמו שאם הקוראים כל כך צמאים לעוד כתבה על המקרה חבל שלא ננצל את זה לעוד עמוד שיגדיל את מספר העמודים הנצפים שלנו (ים כסף).
   אני עוד יכול להבין עוד כתבה מיותרת על מטוס האף 16 וכתבה ממוחזרת על אילן רמון, אבל עמוד ההספדים סוחט את זה בציניות מדהימה.
   ומישהו שם הולך לישון בלילה ומשכנע את עצמו שהוא בסה"כ מקצוען שנותן שירות לציבור.
   .-= blog האחרון של טל ..‫פוליטיקו? תזכירו לי.. =-.

   הגב
2. שרית הגיב:

   14 בספטמבר 2009 בשעה 9:34

   נתאי,
   אני חושבת שאפשר לפעמים לוותר על הציניות.
   כל המדינה התמלאה בכתבות, בשערי עיתונים, בשירים עצובים ברדיו ובעצם, בנוהל עצבות, לא בשביל למכור עוד עיתון.
   אלא בשביל הסולידריות ובשביל רונה. כשאתה מאבד כלכך הרבה, זו *כן* נחמה, אמנם פעוטה, אבל עדיין נחמה, כשכל המדינה עצובה איתך, וכשיש חשיפה תקשורתית.

   הפרטים הקטנים של _מה בדיוק_ נכתב, הם ממש לא חשובים. אבל בעיניי זה מרגש שכל המדינה מקדישה את זמנה לעניין הזה, אפילו אם זה לכמה רגעים.

   הגב
3. נתאי הגיב:

   14 בספטמבר 2009 בשעה 10:50

   שרית, אני לא יודע עם אלבום ניחומים בווינט עם ניחומים של אלף איש שלא היה להם מושג מי היה אסף ז"ל, וגם לא הכירו אותו, מנחם את רונה. אני גם די בטוח שאם היית שואלת אותה אז היא הייתה רוצה שצלמי הפפרצי וצבא העיתונאים יסתלקו מסביב ביתה. תמונות הפפראצי שלה מתאבלת שמופיעות בשער העיתונים, לא משאירות ספק באשר לכוונותיהם ולמה שנמצא בראש מעינייהם.

   http://rotter.net/User_files/or/4aadc0e916ba89301.jpg

   החיבוק שמעניקים לה הוא טיפה חזק מדי לטעמי, טיפה חיבוק דב.

   זה מזכיר לי את נושא גלעד שליט, שכבר הפך למשהו שאישים וגופים משתמשים בו כדי לפרסם ולקדם את עצמם.
   .-= blog האחרון של נתאי ..‫ממה אתה חושש, סבא?‬ =-.

   הגב
4. מרגוליס הגיב:

   14 בספטמבר 2009 בשעה 11:41

   לא כדי למכור עיתון? שרית, את נאיבית.

   לא נעים כל פעם להגיד זאת, אבל התקשורת של היום היא פורנוגרפיה של רגשות. אין פה שום דבר אמיתי. בדיוק יום לפני זה היתה אותה תופעה סביב ההתמוטטות של פרס. (הפוסט המקושר פה מדבר על זה).
   .-= blog האחרון של מרגוליס ..‫מצבו של פרס טוב, מצבה של התקשורת רע‬ =-.

   הגב
   • נתאי הגיב:

     14 בספטמבר 2009 בשעה 14:04

     אחח מרגוליס, תודה רבה. פורנוגרפיה של רגשות. בדיוק הביטוי שחיפשתי. בדיוק מה שעושה לך את ההרגשה המטונפת הזו מבפנים…
     .-= blog האחרון של נתאי ..‫ממה אתה חושש, סבא?‬ =-.

     הגב
5. The Daily Dolly 14/09/2009 at The Daily Dolly הגיב:

   14 בספטמבר 2009 בשעה 15:32

   […] ומתפשט לכל תחומי הסיקור העיתונאי. בנימה דומה, נתאי פרץ מתקשה להמשיך להתרגש לנוכח הפמפום ההיסטרי של הרגש בכיסוי […]

   הגב
6. יורם גת הגיב:

   15 בספטמבר 2009 בשעה 0:43

   מעבר לצחנת הביבים של הניצול המסחרי מתלווים לחגיגה המקברית גם ניחוחות משכרים של לאומנות ואליטיזם. מדוע אמור הציבור לחוש (ומן הסתם הציבור אכן חש) שלמותו של רמון יש להקדיש תשומת לב רבה מזו שמוקדשת למותם של בני ההמון?
   .-= blog האחרון של יורם גת ..Rockets fired at Israel from Gaza 2002-09 =-.

   הגב
   • נתאי הגיב:

     15 בספטמבר 2009 בשעה 10:14

     יורם, לדעתי כל לקיחה של הסיפור הזה למימד הסימלי והלאומי משכיחה את הסיפור האישי שהוא, מה לעשות, טראגי.

     הגב
     • יורם גת הגיב:

       15 בספטמבר 2009 בשעה 23:41

       אכן טראגי, אכן אישי.
       .-= blog האחרון של יורם גת ..Rockets fired at Israel from Gaza 2002-09 =-.

       הגב
7. efyska הגיב:

   15 בספטמבר 2009 בשעה 9:12

   אני מזדהה עם מה שכתבת.
   .-= blog האחרון של efyska ..לונה פארק =-.

   הגב
   • נתאי הגיב:

     15 בספטמבר 2009 בשעה 11:42

     תודה רבה.
     .-= blog האחרון של נתאי ..‫ממה אתה חושש, סבא?‬ =-.

     הגב
8. יורם גת הגיב:

   16 בספטמבר 2009 בשעה 8:46

   אגב, מסתבר, לפחות לפי המגיבים לרשימתו של בני ציפר בנושא, שיש לא מעט בציבור הישראלי שלא מסכינים עם התקשור והממלכתיזציה של מותו של רמון.
   .-= blog האחרון של יורם גת ..History of work hours per person vs. median income =-.

   הגב
   • נתאי הגיב:

     16 בספטמבר 2009 בשעה 10:18

     אני דווקא מסכים עם נדב, שטוען שזה שבני ציפר, ליצן החצר של הארץ, כותב נגד זה הופך את זה באופן רשמי לממלכתי.
     .-= blog האחרון של נתאי ..‫ממה אתה חושש, סבא?‬ =-.

     הגב
     • יורם גת הגיב:

       18 בספטמבר 2009 בשעה 8:28

       ×–×” נכון – העמדה של ציפר עצמו אינה בלתי צפוייה. מה שמצאתי כראוי לציון היא העובדה שרבים מהמגיבים לציפר הסכימו באופן כללי עם העמדה שהוא הציג.
       .-= blog האחרון של יורם גת ..History of work hours per person vs. median income =-.

       הגב