הרהורים של אבא

במסגרת התגובות לפוסט הקודם, עיינתי קצת במצע של עמי איילון. איילון מציג פירוט די נרחב של עמדותיו בנושאים כלכליים חברתיים שונים – מהיקף התקציב עד לתשתיות. אלא שמבט חטוף מראה שהמצע של איילון מציע תמונה שהיא מצד אחד – נאו-ליברלית כמו המצע של ביבי ואולי יותר, ומצד שני – לא ממש עקבית. אנסה לסקור את הסעיפים השונים, ולבדוק כיצד הם מסתדרים ×–×” עם ×–×” – על ידי כך שאיישם את ההמלצות שלו על תקציב המדינה לשנת 2007.

הסעיף הראשון בפרק "על כלכלה וחברה" מצהיר על "הקטנה הדרגתית של אחוז ההוצאה הציבורית בישראל והשוואתו לרמת ההוצאה הנהוגה במדינות המפותחות (OECD)", כלומר מ- 51.9% ל- 45.6%, דבר שאומר, בהפשטה, קיצוץ של 12% בתקציב המדינה[1], שהם 33 מיליארד שקל.

סעיף נוסף קובע שתקציב החינוך ×™×”×™×” גדול מתקציב הבטחון. אתן את הקרדיט לאיילון שהוא לא התכוון להשיג זאת רק על ידי קיצוץ בתקציב הבטחון – × × ×™×— שתקציב הבטחון יקוצץ בשיעור ×–×”×” לקיצוץ הכללי (5.7 מיליארד שקל) ו-16 מיליארד יעברו לתקציב החינוך, כך שיגיע לגודל של תקציב הבטחון. איילון מציע גם "קביעת יעד אגרסיבי להשקעה לאומית במחקר ופיתוח (מו"פ) שישאף להגיע עד ל- 10% מהתוצר הלאומי של ישראל". אמנם אנחנו במצע, אבל × × ×™×— שגם איילון יודע שהיעד ×”×–×” לא ריאלי (×¢"×¢ "ישאף להגיע"), ונתפשר על 5% – עלייה של 4 נקודות אחוז שהן 23 מיליארד שקח. בנוסף, מצהיר איילון על "פיתוח מואץ" של תשתיות תקשורת והסעת המונים – מונח שאי אפשר להצמיד לו סכום, אבל לצורך התרגיל המחשבתי נצמיד לו את המספר של 10 מיליארד ש"×— (לא סכום גדול, אם מדובר על `פיתוח מואץ`).

חשבון ביניים: בינתיים התחיבנו להוצאה של 16+23+10=49 מיליארד שקל, ובמקביל – לקצץ 33 מיליארד דולר נוספים. כלומר – סעיפי התקציב שאינם חינוך, תשתיות או מו"פ צריכים להשיל מעליהם 82 מיליארד ש"×— (!!). סיכמנו שכ-6 מיליארד מתוכם יבואו מתקציב הבטחון – כלומר, מדובר בקיצוץ של 76 מיליארד ש"×— בתקציבי המשרדים השונים. רק לשם השוואה – הקיצוצים הנוראים של ביבי 2002-2006, ש- 80% מאיתנו עדיין סובלים מהם, היו בסך הכל 44 מיליארד שקל – פחות מחצי מ`תוכנית איילון`. מאתה אמור – ביבי ייסר אתכם בשוטים, איילון ייסר אתכם בעקרבים.

אז מאיפה יבואו כל כך הרבה מיליארדים? אל תצפו לראות בית חולים באשדוד, או את חזרתו של פרוייקט שיקום השכונות – כדי ליישם את תוכנית איילון, אי אפשר להוסיף שקל לתקציב, צריך לקצץ דווקא במה שעוד נשאר. אבל איילון מסמן את היעד המרכזי של הקיצוצים במצע שלו – הוא מבטיח "פיתוח מערכת מיסוי מתקדמת המתאימה לכלכלה גלובאלית ורגישה כך שהיא נוטלת רק ממי שיש לו ומקלה רק על מי שאין לו". מבחינה רטורית, המשפט ×”×–×” מזכיר את הסגנון של ביבי – שהבטיח דברים דומים, ובפועל קיצץ בכל הקצבאות והוריד את המיסים על העשירון העליון. אבל גם מעבר לרטוריקה, המשמעות של "מקלה רק על מי שאין לו" היא מדינת רווחה שאריתית – מדינת רווחה שמתערבת רק כשהאזרח נמצא על הקרשים והברירה היא סיוע ממשלתי או חרפת רעב – כמו בארה"ב.

אבל ההתרשמות העיקרית העולה ממסמך המצע של איילון היא לא של דבקות עיוורת בתורות נאו-ליברליות א-לה-ביבי, אלא של הדבקת אוסף של משפטים שנשמעים טוב בנסיון לייצר סדר יום כלכלי-חברתי. לתוכניות כלכליות יש, בדרך כלל, הגיון פנימי. המדיניות הנאו-ליברלית גורסת שככל שמעורבות הממשלה תפחת, כך ייטב. המדיניות הסוציאל דמוקרטית גורסת שלמדינה יש מחוייבות לאזרחיה. מה ההגיון הפנימי של התוכנית של איילון, שמבטיח מצד אחד חינוך חובה מגיל 3 ומצד שני (יש להניח) קיצוץ בקצבאות הזקנה? מצד אחד הרחבת ההשקעה במו"פ, אבל מצד שני (שוב, יש להניח) חיסול ההכשרה המקצועית? הצעדים האלה חסרים כל קוהרנטיות פנימית.

והבעיה השלישית בתוכנית של איילון, שאינה פחותה משתי קודמותיה – היא עומדת בניגוד מזהיר למצע מפלגת העבודה, כפי שהוצג בבחירות רק לפני חצי שנה.

גילוי נאות: אני אחיין של עמיר פרץ, תומך בו בפריימריז לראשות העבודה, ולא מתיימר להיות מהאו"ם.

====
[1] – תקציב המדינה אינו ×–×”×” להוצאה הציבורית, למרות שהוא מהווה מרכיב מרכזי בה. לצורך העניין אניח שהצמצום בתקציב המדינה ×™×”×™×” פרופורציונלי לצמצום בכלל ההוצאה הציבורית.

פורסם גם בNfc.