חופשת לידה – לפעמים הקלישאי הוא מדוייק

נדב

אורית קמיר כותבת ברשימות על המאבק על חופשת הלידה. כזכור, מונחות עכשיו על השולחן הן הצעת חוק להארכת חופשת הלידה ל-16 שבועות, של ארדן ויחימוביץ', והן הנסיון(?) של האוצר לקצץ את חופשת הלידה חזרה ל-12 שבועות. במסגרת מאבק, איימה ח"כ ליה שמטוב, יו"ר הועדה למעמד האשה, כי היא "מציעה בחום לאוצר להתקפל ולזחול בחזרה למערה ממנה יצא". לפי הארץ, "לדבריה, כיום יש בכנסת רוב עצום להארכת חופשת הלידה אפילו לתקופה של שנה".

חצי-המשפט הזה מטריד מאוד את קמיר. היא איננה חושבת שהארכת חופשת הלידה לתקופה של שנה היא חיובית. לדבריה:

הארכת חופשת לידה היא מסוג החקיקה שאין קל ממנה: כל שצריך לעשות הוא לשנות את המספר 12 ב- 14, את 14 ב- 16, או את 16 ב"שנה", והח"כים הזריזים זוכים בתהילה, בפופולריות, בכותרת ואף בתמונה בעיתון. אבל מה שקל ופשוט לחוקק הוא לא בהכרח מה שנחוץ ביותר, ויש שהוא יכול גם לפעול כבומרנג ולהזיק. אז 12, 14, 16 שבועות – ניחא, אבל אל נא תחוקקו לנו שנה רק כדי להראות לאוצר שאתם יכולים. ואם אתם רוצים באמת להשקיע, השוו את המודלים השונים בעולם, ובידקו איזה מהם מצליח ביותר גם לאפשר להורים ומשפחות להקדיש לילדיהם את מלוא תשומת הלב הנחוצה להם – וגם לאפשר לאמהות לשמור על מקצועותיהן ועל הקריירות שלהן. אלה בהכרח פתרונות מורכבים, יצירתיים, וגמישים.

יש לי כמה הסתייגויות מהרשומה של קמיר:

ראשית, נראה שהיא הופכת זבוב לפיל. ליה שמטוב לא הגישה הצעת חוק להארכת חופשת הלידה; היא אפילו לא איימה שתגיש. היא הזכירה לאוצר, במסגרת איום מרומז, את יחסי הכוחות בכנסת. להניח מכאן שעומדת על הפרק חופשת לידה של שנה זה נראה לי מוגזם; למעשה, זה נראה לי אינדיקציה שחופשת לידה של שנה לא עומדת אפילו על הפרק.

שנית, קמיר חוטאת בהנחת המבוקש. בתחילת הציטוט לעיל היא קובעת שהארכת חופשת הלידה מתמצה בשינוי מספר אחד בחוק; בסופה היא מדברת על הנחיצות של חקיקה מורכבת. אבל חקיקה מהסוג שקמיר מתארת אינה קיימת בפועל; הצעת חוק להארכת לידה לא הוגשה, כזכור, וממילא לא מפורט בה כיצד תוארך החופשה. אבל אם הייתה מוגשת הצעה כזו, אין סיבה להניח שתכלול רק את שינוי מספר השבועות הזמינים לאשה (ולגבר) עבור חופשת הלידה.
חופשת הלידה לא חייבת להיראות כמו חופשת הלידה הישראלית; לחופשות ארוכות יותר יש פרמטרים רבים שעשויים להשתנות. בישראל היציאה לחופשת הלידה היא חובה, ולאם אסור לעבוד במשך 14 שבועות מיום הלידה; אבל כשחופשת הלידה היא ארוכה יותר, אפשר להפוך רק את ראשיתה למחייבת. חופשת הלידה הישראלית נלקחת כתקופה אחת, בלתי ניתנת לפיצול או לשינוי, מייד לאחר הלידה (או מעט לפניה). חופשות לידה במדינות אחרות ניתנות לפיצול, או ללקיחה הדרגתית (יום בשבוע, למשל).

בעיה נוספת ברשומה של קמיר היא בקישור שהיא עושה בין עידוד ילודה לבין קידום נשים. קמיר אומרת:

חשוב לזכור שהארכת חופשת לידה היא אמצעי שבדרך כלל נועד לעודד ילודה במדינה שמרגישות שאוכלוסיתן מתדלדלת (והדורות הבאים לא יוכלו לתמוך בדורות המזדקנים). עידוד ילודה אינו שווה לקידום נשים; פעמים רבות האחד בא על חשבון השני, ואין לבלבל ביניהם.

כל משפט בפסקה הזו נכון, בפני עצמו:"(אם כי אני לא יכול להתחייב שעידוד ילודה היא המוטיבציה העיקרית להארכת חופשת לידה)":, אבל ביחד הם יוצרים מצג שווא. חופשת הלידה היא אחד המקרים שבהם קידום נשים ועידוד ילודה דווקא כן הולכים יד ביד. זה נובע מהסיבה שבגללה חופשת לידה מעודדת ילודה.

חופשת לידה מעודדת ילודה משום שהיא מאפשרת לנשים לשבור את הדיכוטומיה שבין קריירה לבין משפחה. חופשת לידה הולמת, בליווי אמצעים אחרים, מאפשרת לנשים ליצור מסלול חיים המשלב בין משפחה לקריירה בצורה נוחה. במצב שבו אין אפשרות ליצור שילוב כזה בצורה נוחה, נשים נאלצות לבחור בין משפחה לבין קריירה. התוצאה: פחות נשים יוצאות לעבודה מחד, ושיעור הילודה יורד מכיוון שפחות נשים בוחרות במשפחה מאידך.

אבל הבעיה החמורה ביותר ברשומה, לטעמי, היא שהיא מתבססת על הנחה בעייתית, לפיה חופשת לידה ארוכה פוגעת בתעסוקת נשים. ההנחה הזו נשמעת הרבה – בעיקר מפיהם של נאו-ליברלים – אבל אינה לה הרבה ביסוס עובדתי. אני לא אכנס כאן למחקר השוואתי בין לאומי, אבל רק למען הטעימה – כדאי להשוות בין דנמרק (52 שבועות, 71.9% מהנשים משתתפות בכוח העבודה), נורבגיה (54 שבועות, 72%), או קנדה (50 שבועות, 67% השתתפות), לבין בלגיה (15 שבועות, 53.8%), צרפת (16 שבועות, 57.6%) וישראל (14 שבועות, 52%) :"(שוב התראה – זה רק לצורך הטעימה. הנושא, כמובן, הרבה יותר מורכב, יש מגוון רב של גורמים שמשפיעים על תעסוקת נשים, ואי אפשר לצמצם אותה לחופשת לידה. דוגמא נגדית בולטת היא ארה"ב. אבל לטענה שחופשת לידה ארוכה פוגעת בתעסוקת נשים בוודאי שאין שום בסיס).

אבל בואו נעזוב רגע את ההשוואה הבינלאומית, ונראה מה קורה בפועל בישראל. קמיר מציירת תמונה לפיה היום, נשים נשארות בבית במשך 12 שבועות ואז חוזרות לשוק העבודה – ואם תוארך חופשת הלידה, הן ישארו בבית את מלוא השנה, והתוצאה תהיה פליטתן משוק העבודה. האמנם זה המצב? ננסה לצעוד לתוך הסטטיסטיקה של היולדות בישראל:

מתוך כלל הלידות בישראל, רק ב-45% מהמקרים היולדת זכאית לחופשת לידה. קרי, 55% מהיולדות אינן עובדות, או לפחות – לא עבדו מספיק בשנה שקדמה ללידה. מתוך אלו שזכאיות לחופשת לידה, 40% אינן חוזרות לעבודה בתום חופשת הלידה בתשלום, ומאריכות את תקופת שהותן בבית. כלומר, רק 27% מהנשים מסתפקות בחופשת הלידה הסטנדרטית. מתוכן, 40% עובדות במשרה חלקית בלבד. רק 16% מהנשים חוזרות בתום חופשת הלידה לעבודה במשרה מלאה:"(הנתונים מבוססים על 'בטחון סוציאלי בישראל' לג'וני גל ועל 'שני מפרנסים, מטפלת אחת' לניצה ברקוביץ'. חשוב לציין שאלו נתונים מתקופת חופשת הלידה של 12 השבועות)":

מה המשמעות של הנתונים האלה? המשמעות היא שחופשת הלידה בישראל אינה מספיקה לנשים הישראליות. רובן אינן עובדות. מתוך אלו שעובדות, הרוב מעדיפות שלא לחזור לעבודה במשרה מלאה בתום חופשת הלידה.

אם חופשת הלידה תהיה ארוכה יותר, הנשים האלה יוכלו להישאר את אותה תקופת זמן עם ילדיהן, אבל במסגרת חופשת הלידה. הן נשים שמאריכות את חופשת הלידה והן כאלו החוזרות לעבודה במשרה חלקית, יזכו לתשלום עבור הזמן בו הן אינן עובדות.

ומדוע זה חשוב? משום שכאשר אישה נפלטת משוק העבודה, המוטיבציה שלה לחזור אליו יורדת דרסטית. משפחה שבה אישה שיצאה לחופשת לידה ללא תשלום של שנה, למדה כבר להסתדר ללא המשכורת הנוספת. כשתעמוד מול האפשרות של חזרה לעבודה ושכירת מטפלת או מעון, החשבון יעשה מחדש – והוא לא ינטה לטובת החזרה לעבודה, במיוחד עבור נשים המתכננות ילדים נוספים. מדוע לחזור לשנה לעבודה, ואז לצאת להפוגה של שנה נוספת? אם חופשת הלידה תהיה ארוכה יותר, בתומה תעמוד האישה מול האפשרות לחזור לעבודה – שהיא המסלול ה'טבעי' שמציעה המדינה – ולא, תיפגע הכנסתה.

הארכת חופשת הלידה משפיעה גם על החשבון של נשים שאינן משתתפות בשוק העבודה. ראשית, חלקן הן נשים לילד שני או יותר, שפרשו משוק העבודה לאחר לידת הילד הראשון – בתסריט שתואר לעיל. אבל גם מעבר לנשים אלו, ככל שחופשת הלידה ארוכה ומיטיבה יותר – לנשים כדאי יותר להשתתף בשוק העבודה לפני שלב הילדים, כדי שיהיו זכאיות לחופשת הלידה הזו.

אני לא טוען שצריך לשנות את הביטוי '14 שבועות' ל-'52 שבועות' בחוק עבודת נשים. שינוי כזה הוא שינוי דרסטי, ועליו להיעשות בהדרגתיות, תוך בחינה מתמדת של התוצאות והתאמות מירביות למקרה הישראלי הספציפי ולתוצאות השלבים הקודמים. אבל אין לי ספק שהארכת חופשת הלידה בצורה משמעותית – לפחות הכפלה – תשפיע בצורה חיובית ביותר על האפשרות של נשים לשלב עבודה ומשפחה – וגם על האפשרות של גברים לעשות זאת.

3 Responses to “חופשת לידה – לפעמים הקלישאי הוא מדוייק”

  1. נתאי הגיב:

    אחלה פוסט.
    אתה בטוח שלא המצאת את חה"כ ליה שמטוב?

  2. […] של יוסי גורביץ על הכל באשה ערווה, ואת הרשומה של נדב על חופשות לידה, שניהם מעניינים ומחכימים כרגיל […]

  3. efyska הגיב:

    יפה ההשוואה למדינות צפון אירופה, כל הכבוד. כאם לשלושה, אני יכולה להעיר כמה הערות:
    א. זו לא באמת חופשה. אז צריך להפסיק לקרוא לתקופה הזו חופשה.
    ב. בעיני הארכת תקופת השיבה בבית, אחרי הלידה נחוצה מאוד. במיוחד לאמהות מניקות.
    ג. צריך לבדוק, האם החוק יאפשר לנשים לבחור, לחזור לעבוד לפני תום התקופה. יש נשים שיבחרו לעשות זאת (יש מטפלת, בקבוקים, קריירה…)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

704981 דפים נצפים, 38 היום
256232 ביקורים, 28 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏