??????? ?? ???

דובי כותב פוסט מופתי על 'אז מה עושים', שבו הוא דן בשאלה איך לא לשנות את העולם, ואיך כן.

עם רוב האבחנות שלו – בעיקר אלו שנוגעות לאיך לא – אני מאוד מסכים. רוצו לקרוא. מומלץ. הבעיה שלי עם הפוסט ×”×–×” נוגעת לשאלה איך כן לשנות.

הפתרון, אליבא דדובי, הוא בחינוך:

התארגנות אפקטיבית תהיה כזו שתפעל לחינוך הציבור לערכים דמוקרטיים, לקבלת הזר, לדחיית הגזענות. והצעד הראשון של התארגנות חברתית שמנסה לשנות את פניה של ישראל חייב להיות פעולה ציבורית מאסיבית למען קידום מערכת החינוך בישראל: קידום חקיקה, קידום העברת תקציבים ועידוד של חברי כנסת מכל הסיעות לתמוך באמת ובתמים בפעולות שתקדמנה את מעמד המורה בישראל.

לכאורה, הכל טוב ויפה. מי יכול להתנגד לחיזוק מערכת החינוך? בפועל, למרות שאני שותף לתמיכה בצעדים שמציע דובי, יש לי שתי הסתייגויות מהצגת התוכנית הזו כתוכנית אולטימטיבית ויחידה לפתרון בעיותיה של מדינת ישראל.

ראשית, דובי עושה לעצמו הנחות. הוא ממליץ לנו להתחמק מעיסוק ישיר בשאלות בטחוניות-מדיניות, כי 'הדעות על פתרונות לסכסוכים הללו שונות וכל התארגנות חברתית שתדחוף את אפה לסכסוך הזה תצא ממנו חבולה ומוכתמת', אבל מציע 'חינוך הציבור לערכים דמוקרטיים, לקבלת הזר, לדחיית הגזענות'. מהיכרות עם דובי, אני מניח שמה שהוא רואה כקבלת הזר וכדחיית הגזענות, אחרים יראו כרפיסות קומה וכפתח להתבוללות, שלא לומר סמולנות עוכרת ישראל.

×”×”× ×—×” של דובי, שיש איזה 'חינוך' אוניברסלי שכולם בעדו, איננה מבוססת. דובי רוצה חינוך לערכים – ×–×” טוב ויפה. אבל השאלה אילו ערכים, ולאיזו דמוקרטיה מחנכים, היא שאלה פתוחה – ואותן המחלוקות שהיו מתגלעות בשאלות מדיניות בטחוניות יצוצו, באדרת אחרת, בשאלות של חינוך ערכי.

הבעיה השנייה – והחמורה יותר, לטעמי – היא ×”×”× ×—×” של דובי שחינוך יכול לפתור הכל. ×”×”× ×—×” הזו מציירת עולם שבו אפשר לשנות – בקלות יחסית – את דעתם של רוב הצעירים מחד, ומאידך, שלשינוי ×›×–×” תהיה השפעה מיידית וטוטלית על המציאות. אם כולם יחליטו שהם רוצים דמוקרטיה אחרת, תהיה פה דמוקרטיה אחרת.

הבעיה עם ×”×”× ×—×” הראשונה היא שחינוך אינו ציור על לוח ריק. תלמידים גדלים בסביבה שמושכת אותם להרבה כיוונים שונים, והמחנך הוא רק אחד מאותם 'מושכים'. אם ×”×™×” מדובר בגורמי חינוך שווי כוחות, שנאבקים על נפשו של הילד – ניחא. אבל לחלק מהגורמים יש – מבנית – כוח חינוכי רב יותר, כתוצאה מהשליטה שלהם במשאבים. אלה יכולים להיות משאבים כלכליים – כמו היכולת למרוח פרסומות ענק על כל איילון או תוכניות אינספור בטלוויזיה; אלה יכולים להיות משאבי לגיטימציה, כמו למשל משאבי הלגיטימציה שיש למי שרשאי לדבר בשם המדינה, בשם הדת או בשם האקדמיה. המחנך הערכי של דובי, גם אם יצליח להגיע לכיתה ולעמוד מול תלמידים, יצטרך להתעמת עם מודל ההצלחה המוצג ב'הישרדות' ועם הנראטיב המצוייר בספרי הלימוד שהוא חייב ללמד, כדי להכין את תלמידיו לבגרות.

אבל גם אם המחנך ההיפוטתי שלנו יצליח, אין בסיס לטענה שזה יספיק כדי לתקן את החברה שלנו. נכון שהחברה שלנו מורכבת מפרטים, ונכון גם שבאופן טכני – אם כל הפרטים הללו יחליטו לשנות משהו, הוא ישתנה. אלא שזה נכון רק ברמה הטכנית. ברמה המעשית, יש מכשולים רבים שעומדים בין האזרחים לבין שינוי המציאות.

את הטענה הזו הכי קל לראות על המציאות הקיימת. נדמה שכל הישראלים יסכימו, מצד אחד, שאף אחד בהנהגה הנוכחית איננו ראוי; מצד שני, הם יסכימו שאין סיכוי שמישהו ראוי יחליף את ההנהגה הקיימת. למה, בעצם? הרי אותם אזרחים בדיוק הם אלו שמצביעים עבור ההנהגה הקיימת, זו שהם מתעבים.

הסיבה לכך היא מורכבת (ואני בטוח שדובי יכול להסביר אותה טוב ממני). היא קשורה לאפקטים של התקשורת, שמקדמת מועמדים מסויימים מחד ועושה דה-לגיטימציה לאחרים מאידך; היא קשורה ליכולת של גורמים חדשים לגייס משאבי הון וכוח אדם הדרושים לניהול קמפיין אפקטיבי; היא קשורה למבנה הפוליטי של ישראל, שבו הצבעה למישהו שספק עם יעבור את אחוז החסימה, עלולה לעלות בעלייתו של מי שאתה מתנגד לו יותר מכולם.

הסיבות המדוייקות אינן חשובות. מה שחשוב הוא שלבעיות שמהן סובלת מדינת ישראל יש גם (שלא לומר – בעיקר) גורמים מבניים, הנובעים מהמבנה החברתי, הפוליטי, הכלכלי או התרבותי של המדינה ולא רק גורמים אישיותיים של אזרחיה, אותם ניתן לשנות דרך החינוך.

אז מה אני מציע? יאוש? חוסר פתרון?

לא. אני אפילו לא מסתייג מהצעדים שדובי מציע בפוסט שלו. אם הם יתקיימו מצבנו ×™×”×™×” טוב הרבה יותר. אם דובי יקים את התנועה להצלת החינוך שלו – יבורך. אבל התפיסה שדובי מציג היא מסוכנת בדיוק בגלל שהיא חסרת עתיד.

כשדובי יצליח לגייס את ההמונים להגנה על מערכת החינוך, ויביא אותה למקום הראשון בעולם המערבי – הוא יגלה שלמרות היתרונות הברורים של המהלך, הוא לא פותר את כל בעיות החברה. בדרך כלל בסיטואציות כאלה מגיעים ליאוש – אם ×–×” לא עבד, כנראה שכלום לא יעבוד.

כדי ששינוי יצליח, הוא צריך להיות רב גורמי ורב מימדי. צריך לשנות את החינוך. במקביל, צריך לשנות את התרבות הפוליטית. את מבנה מימון מערכות הבחירות. את מבנה המפלגות. ועוד ועוד. פעולה למען שינוי פוליטי חייבת להיעשות במגוון רחב של מישורים. מצד אחד, מעורבות מפלגתית. מצד שני, מעורבות חינוכית. הקמת ארגוני חברה אזרחית. כל מה שעולה על הדעת – יבורך.