??????? ?? ???

סיוון אורלובסקי ×–"ל הוא בן רביבים שנהרג בתאונת אימונים בעת שירותו הצבאי, לפני 22 שנה. מאז מותו מארגנים המשפחה וקיבוץ רביבים מדי שנה טיול לזכרו – טיול שהפך למסורת נפלאה.

הטיולים הם טיולים קצרים, שמתאימים למשפחות עם ילדים, ומגיעים אליהם רוב חברי קיבוץ רביבים ורבים מבני הקיבוץ שעזבו. הטיול הוא חוויה קהילתית – יוצאים אליו כל חברי הקהילה, מזקן ועד טף (במלוא מובן המילה). בשנה שעברה טיילנו לנחל לבן. השנה – ל'נחל ×”×¢×¥', הוא נחל נוקד. מסלול של 3-4 קילומטרים, קצת עליות, Ã—§×¦×ª ירידות, Ã—œ× קשה גם לילדים בני 4 (למרות שאם רצים כל הדרך בלי הפסקה, צריך לנוח על הכתפיים של אבא). באמצע הדרך הפסקה למיץ ועוגיות בעץ שעל שמו קרוי הנחל. קצת גמלים, קצת קוצים והרבה ×›×™×£. ובסוף הדרך, כמו כל שנה, מחכים התורנים הנאמנים עם ארוחת ערב חמה מוכנה.

 Ã— ×™×ª×Ÿ לתמונות לדבר:

בדרך אל עצירת הבניים בעץ (עץ שיטה בגודל ששיטים לא מגיעים אליו בדרך כלל):

ואחר כך פגשנו גמלים:

ובסוף, הארוחה:

במהלך הטיול חלפה במוחי המחשבה הבלתי-נמנעת 'צריך לעשות את זה לעיתים יותר קרובות'. למה לא לקחת רכב ולצאת לטיול מעגלי קצר? הרי זה לא כזה סיפור. ואז נזכרתי שבעצם שאלתי את עצמי את אותה שאלה גם בל"ג בעומר. גם קומזיץ זה נורא כיף, גם קומזיץ נורא קל לארגן, וגם קומזיץ לא עשינו מאז שהבטחנו לעצמנו בל"ג בעומר תשס"ו ועד ל"ג בעומר תשס"ז.

מה שמזכיר לי רשומה ישנה שכתבתי, ובה אחד הציטוטים האהובים עלי. זו בעצם הגדולה של חגים ומועדים. יש הרבה דברים שאנחנו אוהבים ורוצים לעשות – אבל לא נעשה אם לא ×™×”×™×” מועד קבוע-מראש, שיכתב בלוח השנה, שבו אנחנו אמורים לעשות את ×–×”. בין אם מדובר בקומזיץ או בלהביא פרח לאשה, הריטואלים הקבועים הם אלו שעוזרים לנו 'לסדר את החיים'.