אנטי חרדיות כמסווה לנאו-ליברליות: יאיר לפיד והדיור הציבורי

נדב

אני לא באמת נוהג להתייחס לפוסטים של יאיר לפיד בפייסבוק. יאיר לפיד, אחרי הכל. אבל אחרי שראיתי כמה וכמה חברים שלי משתפים את הטקסט הזה, שלקוח מהטור שלו בסופ”ש בידיעות אחרונות, הבנתי שיש כאן משהו שקוסם ל’אדם הממוצע’, לאותו מעמד הביניים שיצא להפגנות בקיץ. ומכיוון שזהו טקסט מסוכן, ראוי לנתח אותו.

לטובת אלו שמעדיפים שלא להיכנס לפייסבוק, או לא לקרוא את יאיר לפיד, נתקצר את הטקסט המקורי. לפיד מספר שם על על פקיד ממשלתי עלום-שם, שמספר על תהליך אישור מסקנות הדיור אצל טרכטנברג. לדברי אותו פקיד, כל הדרג המקצועי היה משוכנע שהעיקרון צריך להיות “מי שלא יוכיח שניסה למצות את כושר ההשתכרות שלו, לא יקבל עזרה בדיור” – קרי, סיוע בדיור רק לאנשים עובדים. לפיד מתאר הסכמה מקיר לקיר על העיקרון הזה, שנשברה רק כשהגיעו לדיונים מול שר השיכון, אריאל אטיאס, שדרש להוריד את הקריטריון הזה ולשים במקומו קריטריונים של מספר ילדים ושנות נישואין – שיועילו, לטענת לפיד, לחרדים, קהל הבוחרים של אטיאס.

אני מגדיר את הטקסט הזה כטקסט מסוכן, משום שהוא מנסה להחזיר אותנו לשיח של טרום-המחאה. לשיח של ‘החילונים מול החרדים’, במקום לשיח של בעלי ההון מול אלו שאינם בעלי הון. והוא עושה את זה על מנת להעביר הצעה בעלת ניחוח נאו-ליברלי עז, שבסופו של דבר תפגע באותו הציבור שיצא למחאה.

לפיד, כדרכו, מנסה להציג לנו את ההתניה של מיצוי כושר השתכרות כמשהו שנועד להרחיק את ההטבה מהחרדים. בפועל, יש כאן אלמנט נאו-ליברלי מובהק, שעלול לפגוע ישירות בדיוק באותו ציבור עובד שעליו מתיימר, לכאורה, לפיד להגן – ושסותר את דרישות המחאה בצורה די בוטה. ההצעה להתנות קבלת סיוע סוציאלי – דיור, במקרה זה – בעבודה לוקה בשלוש בעיות חמורות.

הראשונה היא ההנחה שמי שאינו עובד, אינו עובד באשמתו. בפועל, ברוב המקרים, אותם “בטלנים שמסרבים לעבוד” שמתאר לפיד לא עובדים משום שאין להם עבודה.אחד המאפיינים של השוק הקפיטליסטי הוא שיש בו פחות משרות מעובדים, ולכן לעולם נראה מובטלים. לא בגלל שהם עצלנים, לא בגלל שהם לא מוכשרים – פשוט כי אין עבודה. סגרו את המפעל, העבירו את הטקסטיל לחו”ל. אין עבודה. ודווקא בשלב הרגיש הזה בחייהם, שהכנסתם נפגעת ורמת חייהם יורדת ממילא, לפיד מציע לנו לפגוע גם בדיור שלהם. נכון רעיון נפלא?

השנייה היא ההשפעה של התנאי הזה דווקא על האנשים העובדים. קחו, למשל, את העובד בשכר נמוך, שמחכה לדירה בבנייה ציבורית, מהסוג עליה מדבר לפיד. אותו עובד יודע, שקבלת הדירה תלויה בסטטוס התעסוקתי שלו. האם, לדעתכם, אותו עובד יסכים לארגן ועד במקום העבודה? להתלונן על תנאי עבודה לא חוקיים? אפילו לבקש חופשה? כל אחד מהדברים האלו הופך להיות מסוכן מאוד, כשהמשמעות של פיטורין היא לא רק אובדן הכנסה, אלא גם אובדן של אופציית הדיור. התניית תנאים סוציאליים בהשתתפות בשוק העבודה, הופכת את העובדים לתלויים באופן קיצוני במעסיקיהם.

לבסוף, התנאי הזה מרוקן מתוכן את הרעיון של זכויות חברתיות. המשמעות של זכויות חברתיות היא שיש דברים שכל אדם זכאי להם. וכשאנחנו אומרים ‘כל אדם’, אנחנו מתכוונים גם לזה שאינו עובד (וגם, רחמנא ליצלן, לחרדים). הזכות לחינוך משמעה שלא משנה מה מצבו הכלכלי או התעסוקתי של אדם, ילדיו זכאים לחינוך. משמעה של הזכות לדיור היא שלכל אדם יש זכות לקורת גג – ושעל המדינה לדאוג שיקבל אותה.

הדברים שאמרתי לעיל אינם נכונים רק להצעה של לפיד – הם נכונים (כמעט) לכל התניה של קבלת הטבות סוציאליות בסטטוס תעסוקתי. לא לחינם הגישה הזו פופולרית במיוחד במדינת הרווחה האמריקאית, שם היא משמשת לא על מנת לתת רווחה למי שמגיע לו – אלא על מנת לסמן את מקבלי הרווחה כעצלנים וכלא ראויים. עדיף להימנע מהצעות כאלה.

ואפשר להסתכל על זה בתור עוד הוכחה, שועדת טרכטנברג אינה אלא ‘עוד מאותו הדבר’.

39 Responses to “אנטי חרדיות כמסווה לנאו-ליברליות: יאיר לפיד והדיור הציבורי”

  1. מיצוי כושר השתכרות אינו זהה ללהיות בעל עבודה. המשמעות היא שכל אחד שמעוניין בדיור במסגרת "מחיר למשתכן" וכדומה יצטרך להוכיח שהוא עושה כל מה שהוא יכול כדי לעבוד. בדיוק כמו שלא תקבל הבטחת הכנסה בלי מיצוי כושר השתכרות, שזה מהלך שנעשה כדי לא לעודד אבטלה מרצון, כך אין סיבה שהמדינה תאפשר לך לקחת חלק בפרוייקט דיור מוזל (לא דיור ציבורי, שאינו קשור לתכנית מחיר למשתכן) אם אתה לא מנסה לפחות לצאת לשוק העבודה.

    שים לב גם שמכיוון שמדובר בעיקר על תכנית מחיר למשתכן, שהיא תכנית שמגדירה מתי אתה זכאי לקנות דירה בפרוייקט דיור זול מהרגיל, כל הטענות שלך על כך שחקיקה כזו יוצאת נגד זכויות עובדים נופלות: ברגע שהוכחתי שאני זכאי לקנות דירה בפרוייקט, אני קונה אותה ואין יכולת לקחת אותה חזרה ממני.

    וכל זה נובע מכך שעד כה, תכנית "מחיר למשתכן", שהיא פתרון מצוין להורדת מחירי דירות, הייתה תכנית שמיועדת כמעט אך ורק לקהל חרדי – כאשר 60% מהדירות בפרוייקטים ניתנו למשפחות מרובות ילדים (שמהוות, אם אני זוכר נכון, רק 17% מהאוכלוסיה שזקוקה להטבה). לזוג צעיר בתחילת דרכו לא היה סיכוי אמיתי לקבל דירה בפרוייקט כזה. שינוי תמהיל הדירות היה צעד ראשון טוב (אם כי אני כבר לא מעודכן אם הוא הגיע לכדי מימוש), אבל גם התניה בתעסוקה היא חשובה. אם המדינה מוציאה משאבים על זה, כדאי שהיא תעודד התנהגות מסוימת בהתאם – במיוחד כאשר יש צורך אמיתי בעידוד התנהגות כזו.

    • נדב הגיב:

      גם כשמדובר על 'מחיר למשתכן' (וזו לא התוכנית היחידה שלפיד מתייחס אליה), עדיין יש רלוונטיות לשאלה של 'מחיר העבודה'. לא ברור על פני איזה פרק זמן זה יחושב, אבל אני מניח שאם אני מצאתי עבודה יומיים לפני היום הקובע לזכאות, זה לא נחשב (כי אז אפשר לעבוד על המערכת בקלות רבה) – בטח מדובר על תעסוקה רציפה של בין שלושה חודשים לשנה.
      ואם נקבל את ההנחה שיש כאן איזושהי אי-וודאות לגבי היום הקובע המדוייק – אז זו תקופה לא-קצרה שבה העובד חייב לעשות כל מה שהמעסיק אומר לו, no matter what. הוא החליט שבמקום להיות ראש צוות מתכנתים אתה צריך להיות מנקה שירותים, ושכרך יורד בהתאם – אתה תצדיע ותיקח מגב, כי אין לך את האופציה להתפטר. הדירה שלך תלויה בזה.

      בכל מקרה, הטיעון הזה עובד לשני הכיוונים. אם התקופה הזו היא נורא קצרה, ולא מקשה – אז היא גם לא ממלאת את תפקידה. מי יפריע לחרדי לקבל עבודה ליומיים כדי לקבל דירה גם הוא?

      • דניאל הגיב:

        אתה יוצא מנקודת הנחה, מוטעית, שההצעה של לפיד דורשת תקופת תעסוקה רציפה באותו מקום עבודה. החליטו שלא תהיה עוד ראש צוות מתכנתים? תעבור למקום עבודה אחר.

        • נדב הגיב:

          ואם לא הצלחת למצוא מקום עבודה אחר תוך יומיים, ואתה מובטל ביום הקובע לדיור?

          (בהערת אגב צריך להגיד שההצעה הזו נראית מאוד לא 'מבושלת'. קריטריון כושר ההשתכרות הקיים מותאם לשכ"ד – כלומר, נמדד באופן רציף ולא על נקודת זמן)

          • אורי רז הגיב:

            מה שאתה אומר הוא 'ההצעה אינה מושלמת, אז נהיה הוגנים, וניתן את הדירות לחרדים'.

            זה המקרה הקלאסי של עוול קטן על פני עוול גדול.

          • נדב הגיב:

            למה לתת דירות לחרדים זה עוול, לדעתך?
            אם נניח שכרגע, אנחנו לא יכולים לתת מענה למצוקת הדיור של כולם, נשמע לי סביר להתחיל ממי שמצוקת הדיור שלו הכי קשה; ואם אכן אלו החרדים – לפי מדדים מקובלים, שצריך להסכים עליהם – אני לא רואה סיבה שהם לא יהיו ראשונים בתור.

  2. מורין הגיב:

    מצד אחד, אני מסכימה לחלוטין. דיור זו זכות, ולהתנות אותה בעבודה (ביחוד של שני בני הזוג כל הזמן) זה מאוד בעייתי.
    מצד שני, אנחנו לא יכולים להתעלם מזה שיש בארץ המון דיור בר השגה המכוון לציבורים מסויימים (חרדים וגם דתיים לאומיים – בעיקר כל מה שבנו בהתנחלויות אבל לא רק), וציבורים אחרים קורסים תחת הנטל.

    השאלה היא איך עושים קריטריונים שיוצרים סיכוי לציבור שאינו דתי לקבל דיור ציבורי (כי כניראה שהקריטריונים הקיימים לא עושים את זה).

    • נדב הגיב:

      יש שיטה ברורה לבנות דיור בהישג ידם של כל הציבורים – פשוט בונים הרבה ממנו.
      נכון, זו דרישה מרחיקת לכת. אבל לא יצאנו למחאה בשביל פינאטס, הרי.

    • אורי רז הגיב:

      יש מנעד בין 'עבודה של שני בני הזוג כל הזמן' ובין 'אחד משני בני הזוג מתבטל מרצונו החופשי'.

      הדוגמא הבוטה היא הבטחת הכנסה. אף אחד במדינה אינו זכאי לקבל הבטחת הכנסה בלי לחתום כל שבוע בלשכה, ולהסכים לקבל כל עבודה שהיא. זה כולל סטודנטים שפוטרו במהלך הלימודים, כי הם לא זמינים לעבוד במשרה מלאה.

      זאת אומרת, חוץ מאברכים עניים – הם זכאים להבטחת הכנסה בלי להתייצב בכלל בלשכה.

      • נדב הגיב:

        אברכים עניים לא זכאים לקבל הבטחת הכנסה. הם מקבלים קצבה שונה ונפרדת.
        וזו אולי הפואנטה הכי חשובה – במקום להסכים לעיקום של כל מערכת הרווחה הישראלית, אולי תדרשו לטפל בפואנטה של הבעיה – ההסדר שמשאיר את החרדים מחוץ לשוק העבודה?

  3. יובל הגיב:

    מכיוון שאני הייתי אחד מ"האנשים הממוצעים" ששיתפו את הטקסט הזה וגרמו לך להגיב, אני חש צורך להגיב כאן בעצמי בכמה נקודות.

    1. פחות חשוב, אבל בכל זאת: בדרך כלל אני לא מסוגל לקרוא את יאיר לפיד, עד רמת הבחילה. ככה שמהאלקטורט שלו אתה יכול להוריד לא רק אותי, אלא עוד שני חברים ששיתפו את הטקסט שלו ואני יודע בוודאות שיעדיפו להגר לבנגלדש ולא להצביע ליאיר לפיד. סתם, כדי שתהיה רגוע.
    2. כיום אין שום הקלה בדיור לציבור העובד. הכנסת הקריטריון לא תפגע באותם אנשים שאתה מזכיר כאלה שיהיו תלויים במעסיק שלהם, אלא לכל היותר לא תועיל להם כפי שאנו מצפים שתועיל להם. אני יכול להסכים איתך כאן, אבל כמו שכתבתי לך באופן אישי – ברור שלא נוכל כעת להוביל למהפכה סוציאל-דמוקרטית שלמה. זה יקרה רק בבחירות, אם בכלל. כרגע יש צורך להשיג הישגים, גם אם נקודתיים. הסעיף הנ"ל יהיה הישג אדיר לציבור העובד. זה בלי קשר למחוייבותה של המדינה לקורת גג לכל אזרח – ששוב, לא תושג תחת ממשלת ביבי, אלא רק תחת ממשלת שמאל או לפחות שמאל/מרכז (בה לשמאל יהיה בה כוח כלשהו).
    3. הוכחת מיצוי כושר השתכרות לא בהכרח תפגע במפוטרים, שיוכלו להוכיח כי הם עובדים, או לפחות עבדו עד הפיטורים, וכעת מחפשים מקום עבודה חדש. הכל עניין של הגדרה בחוק.יש הבדל בין מבקשי עבודה (לדוגמה בלשכת התעסוקה, אבל לא רק) לבין ציבור שמבחירה (של מנהיגיו, להם הוא מצביע) לא עובד.

    • נתאי הגיב:

      יובל ומורין אתם נופלים בדיוק במלכודת עליה דיבר נדב.
      למה דיור לחרדים חייב לבוא מול דיור לחילוניים. למה אי אפשר לבנות דיור ציבורי בר השגה לכולם?

      • יובל הגיב:

        מי דיבר על דיור לחילונים? הנושא הוא מתן עדיפות ב*עזרה* לדיור לציבור העובד. זה לא הציבור החילוני. הציבור החילוני הוא אמנם עובד, אבל גם הציבור הדתי ברובו המוחלט עובד ויש גם חרדים שעובדים. המטרה היא לעודד את הציבור שייצא לעבוד – הנתון הנוכחי מעודד אותי ואת אשתי להביא 10 ילדים (גם אם אין לנו תקציב לחצי מזה) במקום להתפרנס, להשקיע ב(פחות) ילדים את מה שניתן ולתרום דרך כך למדינה (יצרנות ותשלום מסים).

        • נתאי הגיב:

          לא משנה. הממשלה יכולה לדאוג לדיור לציבור העובד ולציבור שלא עובד גם יחד.
          יש פה טענת איש קש כאילו הדיור של אלו שלא עובדים בא על חשבון של הדיור של אלו שעובדים, ולא נניח על חשבון מס חברות פחות מפנק.

          • לפחות בטווח הקרוב, של הזמן שיידרש לבניית הדיור, ודאי שלא יהיה דיור לכולם. השאלה היא של קדימות. אני עם לפיד בנושא הזה. החרדים יכולים לפחות להשתדל להעמיד פנים שהם נושאים בנטל. כרגע אנחנו מפרנסים ציבור של בטלנים מרצון. וכן, אני יודע שיש אבטלה. ובכל זאת, אם אנחנו הולכים על דיור ציבורי, הוא צריך ללכת לציבור שאשכרה עובד.

          • נדב הגיב:

            יוסי, אתה אוכל פה את הטריק של (מי שמפעיל את) לפיד. השאלה שמעניינת אותם היא לא חרדים מול חילונים. השאלה שמעניינת אותם היא עובדים מול מעסיקים. הם מנפנפים לך בחרדים כדי שלא תשים לב לעובדה שהתכנית הזו רעה לאנשים עובדים ולאנשים שאינם עובדים.

    • נדב הגיב:

      1. מבחינתי, אם תצביע ליאיר לפיד או לאדם אחר שמקדם מדיניות רווחה שמחזקת את המעסיקים מול העובדים – חד היא. דווקא אין לי אלרגיה מיוחדת ליאיר לפיד, כל עוד הוא לא מתחזה לעיתונאי.

      2. מה שאתה אומר כאן הוא בעצם 'ברור שלא נוכל להקים כאן מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית, אז בואו נדאג לתחת של עצמנו'. מעבר לעובדה שזו לא גישה מוסרית בעיני, אז מכיוון שלא על התחת שלי מדובר (אין לי כוונה לקנות דירה ב'תכנית למשתכן' או בכל תכנית אחרת בעתיד הנראה לעין), למה אתה חושב שזה אמור לעניין אותי?

      3. אמרתי את זה איפשהו למטה – זה לא נכון, בשני מישורים.
      במישור אחד, זה לא נכון כי בהגדרה הנוכחית של 'מיצוי כושר השתכרות', מי שלא מקבל דמי אבטלה לא ממצה את כושר העבודה. וזה מוציא מהכלל הרבה מאוד אנשים (מתפטרים, אנשים שתקופת האבטלה שלהם ארוכה מחודשיים-שלושה וכו').

      שנית, אתה חייב לזכור שכשאתה אומר 'עושים הכל כדי לחפש עבודה', אתה מדבר גם על המהנדס, שלא מצא עבודה שבועיים ושלחו אותו לעבוד באבטחה. מרגע שאמר 'אני מעדיף לחפש עבודה במקצוע שלי' – הוא, מבחינתך, 'לא ממצה כושר השתכרות'.
      כנ"ל לגבי ההוא שרצה להקים ועד במקום העבודה, ואמרו לו 'לך חפש'. אז הוא הלך לחפש. וגילה שבגלל שהוא התפטר ממקום העבודה הקודם, הוא לא זכאי לדירה.

      • יובל הגיב:

        1. לא רלוונטי כל כך לדיון שלנו אז אתעלם.

        2. זאת כבר, אם יורשה לי, הוצאת דברים מהקשרם לחלוטין. לא אמרתי שלא נוכל לדאוג למדינת רווחה – אמרתי שמדינת רווחה לא תקום תחת נתניהו (ואני בספק אם מישהו יוכל לטעון אחרת). אני בהחלט שואף לכך ומקווה שבמהרה בימינו תקום ממשלה עם עמדות שמאל כלכליות. לדאוג לכך שהציבור העובד יקבל הקלות בדיור זה לא "לדאוג לתחת של עצמנו", זה הכי רחוק מזה. מדובר במרבית הציבור ובציבור שנושא על גבו את המדינה כולה.

        3. שוב, יש לכך שתי תשובות: קודם כל יש לדאוג להגדרה טובה יותר של מיהו אדם הממצה את כושר ההשתכרות שלו. מעבר לכך, גם אם בשלב הזה לא כל מי שאנו רוצים יהנה מההקלות בדיור, אני אשמח מאוד שבינתיים כן יהנו ממנו בגדול אלו שעובדים, ולא אלו שנמנעים מעבודה. מכל הטיעונים שגם יוסי גורביץ כתב כאן.

        ושוב, מה זה "לא זכאי לדירה"? לא מדובר כאן בתלושי מזון. מדובר כאן על קריטריונים לעזרה של המדינה במציאת דיור. כמו שאמרת – זה לא "או-או", אפשר "גם וגם". גם לדאוג להקלות של המדינה לציבור העובד, וגם לחייב את המדינה לדאוג למחוסרי הדיור.

        • נדב הגיב:

          2. הנקודה היא בדיוק שאני חושב שהישג הרבה יותר משמעותי לציבור העובד יהיה דווקא שמיטת הקריטריון של 'מיצוי כושר התפרנסות'.
          מעבר לזה, יש כאן שאלה של עיצוב מדיניות רווחה. והקריטריון הזה הוא חלק מובהק של מדיניות רווחה ליברלית, מהסוג שביבי מקדם כל כך הרבה. כלומר, ביבי וטרכטנברג מנצלים את המחאה, ומנצלים את שפיכת הכספים, כדי לעצב כאן בדיוק את מדינת הרווחה שהם רוצים לראות. כי הטענה המרכזית שלי היא שאין הבדל מהותי, מבחינת ההשפעה על יחסי עובד-מעביד, בין 'מיצוי כושר התפרנסות' לבין תוכנית ויסקונסין.
          לכן, אני טוען שגם אם בסופו של דבר תהיה מהפכה סוציאל דמוקרטית, נצטרך לתקן גם את הצעד הזה. ולכן מראש עדיף לא לעשות אותו.

          בניסוח אחר, אם תרצה: אני מסכים איתך שעדיף להתקדם בצעדים קטנים. השאלה היא מה הצעד הקטן הנחוץ יותר.
          והטענה שלי היא שאם אינדיקטורים של צורך (כמו צפיפות דיור נוכחית, או מספר ילדים, וכו') מראים שהציבור החרדי נמצא במצוקת דיור קשה יותר מאשר הציבור החילוני, אולי יש הצדקה להפניית דיור ב'מחיר למשתכן' לציבור הזה (וכדאי לציין שבסך הכל מדובר כאן על רגולציה של מחיר, לא על חלוקת דירות חינם). כשיבוא המשיח הסוציאל דמוקרטי, נרחיב את התוכנית עד שכולם יקבלו, ובמקביל נדאג שהחרדים ישתלבו בשוק העבודה. אבל בינתיים, בוא נדאג למי שהכי צריך.

          3. אתה חייב להבין שהצד השני של המטבע של 'מיצוי כושר ההשתכרות' זה 'כפיפות מוחלטת למעסיק'. כי מי שמתפטר כי לא טוב לו בעבודה, או כי הוא רוצה תנאים טובים יותר, או כי הוא מחפש עבודה שמתאימה יותר לכישורים שלו – לא 'ממצה את כושר ההשתכרות' שלו. זה לא 'מאפיין של התכנית' – זה מובנה במושג הזה. אם אני צריך לעבוד בכל מחיר, זה אומר לעבוד בכל מחיר.

      • אורי רז הגיב:

        נדב – בתשובה לסעיף 3 שלך.

        א. מהנדס תכנה שפוטר לא נשלח לכל עבודה אחרי שבועיים-שלושה, אלא רק אחרי שהוא אינו זכאי יותר לדמי אבטלה, שזה בד"כ 3-6 חודשים.

        ב. אם ההגדרות הללו טובות מספיק בשביל ביטוח לאומי, למה שלא יהיו טובות מספיק בשביל זכאות לסיוע ברכישת דירה ?

        ג. אני כותב כבר שנים על השטיק שביבי עשה כשר אוצר בתנאי הזכאות לדמי אבטלה, ונראה שזה לא עניין אף אחד עד היום.

        [ספיציפית, השינוי היה להגביל את הזכאות לדמי אבטלה לפעם בשנתיים, כדי שהבטלנים לא יפוטרו כדי לקבל דמי אבטלה. חרשתי את העתונים, ואף אחד לא צייץ שבטלנים לא עובדים מספיק כדי להיות זכאים לדמי אבטלה, והחסכון הגיע מאי-תשלום דמי אבטלה לעובדים שהועסקו בשיטת הדלת המסתובבת.]

        • נדב הגיב:

          א. כמו שאתה אומר בג', זה תלוי בתקופת העבודה הקודמת. זה נכון אם אותו המהנדס עובד מעל שנה באותו מקום. ואם לא?

          ב. דמי אבטלה, בהגדרה, תלויים במקום עבודה קודם ונועדו לגשר על תקופה שלאחר פיטורים. לכן, זה לא הגיוני שלא להתלות אותם בעבודה – כמו שזה לא הגיוני לא להתלות תאונות עבודה בעבודה. אבל ככל שיותר ויותר תחומים הופכים להיות תלויים בעבודה קודמת – כך קשה יותר להתנתק מהמעסיק (ודוגמת הקיצון היא ביטוח הבריאות בארה"ב, ששימורו מהווה שיקול מרכזי של עובדים באי-התפטרות מהעבודה).

          ג. לא הייתי אומר ש'זה לא מעניין אף אחד' – ראיתי לא מעט כתיבה על זה. אבל לא הבנתי באיזה הקשר אמרת את זה.

  4. עמית הגיב:

    קודם כל מדובר בדרישה ששני בני הזוג יעבדו ב-125% משרה, דרישה מקלה מאוד שניתן לעמוד בה.
    מיצוי כושר השתכרות משמש זה מספר שנים כתנאי סף לקבלת סיוע מהמדינה- מביטוח לאומי, תשלומי משפחה לחיילים נשואים וכן לסיוע בשכר דירה וזכאות לדיור ציבורי. העיקרון פשוט: סייע לעצמך על מנת שתקבל סיוע מכספי הציבור.
    כאשר שני בני הזוג עובדים- הסיכוי שהמשפחה תהיה מתחת לקו העוני יורד משמעותית.
    בכל מדינות העולם ישנו קשר ישיר בין דיור בהישג יד ובין תעסוקה, במדינות רבות אף חיברו בין דיור בהישג יד ובין מקצועות הנדרשים לעיר (אחיות, שוטרים, כבאים, מורים). אין סיבה שאצלנו ננהג אחרת בעיקר כאשר אוכלוסיות רבות אינן עובדות מבחירה ולא כתוצאה משיעורי אבטלה גבוהים.
    אגב, גם מי שאינו בר-השמה, דוגמת נכים הרתוקים לכסאות גלגלים, נחשב כממצה את כושר השתכרותו ועל כן מדובר בקריטריון שאינו מפלה ואף עבר מבחן בג"צ בעניין.

    • נדב הגיב:

      ראשית, העובדה 'זה כבר ככה' לא רלוונטית בעיני. יש לי הרבה ביקורת על מדיניות הרווחה הישראלית – וחשוב מזה, בקיץ האחרון התברר שיש עוד כמה ישראלים ששותפים לביקורת שלי.

      שנית, אני אשמח לקבל סימוכין לטענה ש'בכל מדינות העולם ישנו קשר ישיר בין דיור בהישג יד ובין תעסוקה'. כי מהנתונים שאני מכיר, בשבדיה, הולנד, גרמניה ואירלנד אין קשר כזה. ברוב המדינות האחרות, יש קשר מורכב יותר (לא דרישה לתעסוקה, אלא – כמו שאתה אומר – עידוד של מקצועות ספציפיים, שזה נושא אחר לחלוטין, בין השאר בגלל שהוא מתבסס על מאפיין של האינדיבידואל. אחות נשארת אחות גם אם מפטרים אותה).

      (בהערת אגב, בשום מקום לא טענתי שזה קריטריון מפלה. סתם שזה קריטריון מעפן)

  5. עמית הגיב:

    אני בעד דיור בר השגה לכולם ולכן קריטריון של מיצוי כושר השתכרות שאינו מבחין חרדי, לחילוני, לערבי או לאתיופי עדיף בעיני על קריטריון מפלה כמו מספר ילדים. בסוף היצע הדירות יהיה מוגבל ותמיד יהיו קריטריונים להקצאת הדירות.

    • נדב הגיב:

      למה אתה מניח ש'בסוף היצע הדירות יהיה מוגבל'?
      אם מדינת ישראל לוקחת ברצינות את המחוייבות שלה לדיור של אזרחיה, היא צריכה לשאוף למצב שבו יש איזשהו מינימום שהיא מבטיחה לכל אזרח. כל אחד יכול לקנות דירה במטראז' מסויים במחיר מסויים.
      האם כולם יקנו דיור כזה? כמובן שלא. מי שיש לו אמצעים, יעדיף דירות גדולות יותר, במיקומים טובים יותר, בעיצוב המועדף עליו וכו'. ולכן, לא מדובר על מצב שבו המדינה בונה *לכל* האזרחים. רק לכל האזרחים שצריכים.

      • עמית הגיב:

        כי ההיצע מוגבל. תמיד. כי הקרקע במחסור, במיוחד במדינה שלנו, כי לתכנן לוקח 2-6 שנים ולבנות לוקח עוד 3-4 שנים. כי מאז 1994 כשממשלת רבין יצרה את מסלול מחיר למשתכן נבנו כ-30,000 דירות בשיטה הזו. אם נשחזר בעשרים שנה הקרובות את אותו מספר- עדיין ההיצע מוגבל. העוגה היא עוגה, המשאבים מוגבלים ועכשיו נניח שאתה צריך להחליט למי ילכו (בוא נהיה אופטימיים) 2,500 דירות בשנה. לפי מה תלך- ותק בנישואים ומספר ילדים או אנשים עמלים למחייתם? או שיש לך קריטריון אחר? זה נחמד להגיד שלא צריך קריטריונים אבל זו בדיוק הבעיה של הזרם המרכזי במחאה של הקיץ האחרון. מתוך רצון ש"הכלה" ושלא לשסות קבוצה אחת בשנייה- המחאה לא הצליחה לומר דבר קוהרנטי אחד על סדר עדיפויות חדש בחברה הישראלית.

        • נדב הגיב:

          העובדה שנבנו מ-1992 ועד היום רק 30,000 דירות, לא מעידה על כלום. הרי הסיבה שיצאנו למחאה בקיץ היא שמדיניות הדיור בישראל לא מוצאת חן בעינינו, לא?

          כל היצע הוא תמיד מוגבל, בסופו של דבר. אבל היצע הדירות בישראל לא מוגבל בצורה כזו, שאין אפשרות לספק דיור בגודל סביר ובמחיר סביר לכל אזרח שרוצה כזה. עובדה – לרוב המכריע של האזרחים יש דירות, והבעיה היא עם המחיר ועם התנאים, לא עם עצם אספקת הדירות. במקרה הגרוע, צריך לבנות עוד כמה עשרות אלפי דירות – ובתכנון אורבני נכון, אפשר לעשות את זה בקלות, בלי ליצור צפיפות-יתר ובלי לחרוג ממתווה הערים הקיימות.
          מה שחשוב לזכור כאן זה שאנחנו לא מדברים על אספקת דיור, אנחנו מדברים על מימון, ועל רגולציה של שוק. שנינו יוצאים מנקודת ההנחה שלכל משפחה שתחיה בישראל תהיה דירה, והשאלה היא האם הדירות האלו ימכרו בשוק 'חופשי', נטול רגולציה, או דרך תיווך ממשלתי כזה או אחר (ממחיר למשתכן ועד דיור ציבורי).

          זו לא 'בעיה של הזרם המרכזי במחאה'. זו תפיסה של זכויות חברתיות. כשאני אומר שזכותו של כל ישראלי לקבל דיור סביר במחיר סביר, אני מתכוון שאני צריך ליצור מצב שכל ישראלי שמעוניין לקנות דירת 90 מ"ר לחמש נפשות בX שקלים, צריך להיות מסוגל לעשות את זה. וזה אומר שהמדינה צריכה להפעיל את הכלים שיש ברשותה – רגולציה, שימוש בשליטתה בקרקעות, בניית דיור ציבורי וכו' – כדי לאפשר את זה. זה לא אומר שצריך לבנות בית אחד יותר, ולכן אין קשר להיצע.

  6. האורגניזם הגיב:

    הטעות הבסיסית בטענה שלך היא הפרשנות הבאה:
    מי שלא יוכיח שניסה למצות את כושר ההשתכרות שלו, לא יקבל עזרה בדיור” – קרי, סיוע בדיור רק לאנשים עובדים.
    תקרא לי נאו ליברלית, אבל אני לא חושבת שכל מי שלא בא לו לעבוד זכאי לקבל דיור ציבורי מהמדינה. רק מי שלא עובד כי הוא לא יכול, כי פוטר, כי הוא לא מצליח למצוא עבודה, וכן מי שעובד אבל שכרו נמוך ואין לו דרך להעלות אותו – דהיינו ממצה את כושר ההשתכרות שלו.
    לפיכך אין כאן התניה של זכויות סוציאליות בהשתתפות בשוק העבודה, אלא רק התניה של זכויות סוציאליות בניסיון בתום לב של אדם להשתתף בשוק זה (דהיינו, לעזור לעצמו) עד כמה שהוא מסוגל.
    ברגע שאדם, מבחירתו החופשית, מחליט שלא לעבוד אלא לעסוק במשהו אחר שאינו מפרנס אותו (למשל הוא מחליט להיות סטלן, משורר שירים למגירתו, או תלמיד נצחי בישיבה) וזו למרות שהוא בריא, מסוגל וכשיר לעבוד, אני בטוחה שהמדינה צריכה לממן לו דיור ציבורי ללא כל תנאי.

    • נדב הגיב:

      ראשית, מה שאת מציעה זה לא מה שהם מציעים. מי שמנסה למצוא עבודה ולא מצליח, מעבר לתקופה המוגבלת מאוד של דמי אבטלה – לא נחשב כ'ממצה כושר השתכרות'.

      אבל מעבר לזה, בואי נשאל מה זה 'לא בא לו לעבוד'. בואי ניקח מישהו שכרגע סיים ללמוד מקצוע יוקרתי. נניח – הנדסת חשמל ומחשבים. יש עבודה בתחום, אבל לוקח לו קצת זמן למצוא. נניח, חודשיים. עכשיו, בואי נניח שיש לו עבודה. באבטחה. בשכר מינימום. שלא משאירה לו זמן באמת לחפש עבודה כמו שצריך (הבוס לא מוותר על משמרות כדי ללכת לראיונות). מבחינת הקריטריונים שאת תומכת בהם – הבחור 'לא ממצה את כושר ההשתכרות'.
      קחי את אותו בחור בדיוק, עשר שנים אחר כך. בן 34, שני ילדים. פוטר מהעבודה. הוא זכאי ל-3 חודשי אבטלה, ואם במהלך ה-3 חודשים האלה הוא לא מצא עבודה – שוב פעם, לאותו מצב. או שהוא הולך לעבוד באבטחה, או שהוא 'לא ממצה את כושר העבודה'.
      המשמעות של 'מיצוי כושר עבודה' היא פשוטה – לך תעבוד בכל עבודה שמציעים לך, בכל תנאי שמתנים לך, לא משנה כמה השכר נמוך, כמה השעות ארוכות, כמה התנאים משפילים.
      איך אני יודע? כי זה בדיוק מה שהיה בתכנית ויסקונסין. מצטער, לא רוצה עוד ויסקונסין.

      • האורגניזם הגיב:

        אפשר להתווכח על איך צריך לעשות את זה, ומה זה נקרא תנאים משפילים ושעות ארוכות. אבל אם מישהו למד "מקצוע יוקרתי", ולא מוצא עבודה באותו מקצוע יוקרתי, אני לא רואה למה הוא צריך להיות מסובסד על ידי המדינה מפני שלא נאה לו לעבוד במשהו אחר.
        אפשר לחפש עבודה גם תוך כדי עבודה אחרת, כולם עושים את זה וזה לא נשמע לי סביר שמישהו יטען שצריך לשלם לו קיצבה מפני שאין לו זמן לחפש עבודה כי הוא עובד במשהו אחר.
        להבדיל, אם מישהו אינו מסוגל פיזית או נפשית או לא יודעת למה, פשוט לא מסוגל לעבוד, אז מבחינתי האדם הזה מוגבל, הוא לא יכול לעזור לעצמו, והחברה צריכה לתמוך בו.
        מה אתה מציע בעצם, שהאיש הזה, שפוטר מעבודתו ולא מוצא עבודה במקצועו, יקבל קיצבה מהמדינה עד שתימצא לו עבודה במקצוע שלו? ואם תימצא לו עבודה במקצוע שלו אבל התנאים או השכר לא ימצאו חן בעיניו, גם אז? ואין לו שום מחויבות לנסות להתפרנס בעצמו?
        אני חושבת על עצמי, נגיד שמחר אני מאבדת את עבודתי במקצוע ה"יוקרתי" שלי, אין לי שום ציפיה שהמדינה תממן אותי, המחשבה הראשונה שלי היא איך אני מוצאת עבודה אחרת, ואם אני לא אמצא עבודה במקצוע שלי, אני אעבוד במשהו אחר, כנראה פחות אטרקטיבי. אני מצפה שהמדינה תסייע לי במקרה שאין לי יכולת לעבוד, לא במקרה שלא מתחשק לי.

        • נדב הגיב:

          זו שאלה של מינון.
          ברור שאני לא מצפה מהמדינה שתגיד לאדם 'לא עבדת שנתיים, כי אתה מחפש עבודה בתור מתכנת, אבל רק בהרצליה, ורק בתחום המאוד ספציפי שלך, ורק בשעות ובתחום השכר שאתה רוצה? סבבה, קח עוד שנתיים'
          מצד שני, אני חושב שיש אינטרס חברתי משמעותי בלייצר מצב שבו אדם לא חייב לקחת כל עבודה מייד ברגע שאדם פוטר. אם ביום שבו פוטרתי, ההכנסה שלי יורדת מייד ל-0 – לא תהיה לי הרבה ברירה אלא לקחת כל עבודה שמציעים לי. אני בטח לא אוכל לחכות יותר מחודש כדי לחפש עבודה.
          זה מצב גרוע, קודם כל כי הוא פוגע משמעותית באנשים, שנאלצים לעבוד בעבודות גרועות, שהם לא רוצים בהן. הפתרון של 'שיחפשו עבודה בזמן שהם עובדים' הוא לא ריאלי, כי רוב העבודות שהן יותר מנקיון דורשות איזשהו מחוייבות למקום העבודה הנוכחי – הבוס שלך לא ישמח אם הוא יגלה שתוך כדי עבודה, את מחפשת כבר את הג'וב הבא.
          המצב הזה גם משפיע על יחסי הכוחות בין עובדים למעבידים – אם אני יודע שברגע שאפוטר, אני אצטרך ללכת על כל עבודה, לא משנה כמה היא גרועה, אני אהסס מאוד לפני שאעשה כל צעד שיאיים על המעסיק שלי, מלבקש העלאה ועד הקמת ועד עובדים. השוט של המעביד הופך להיות הרבה יותר מפחיד, בעולם שבו ממילא מאזן הכוחות נוטה לטובת המעביד.
          לבסוף, זה רע גם לחברה – כי אנשים לא ממצים את היכולות שלהם. החברה כולה תרוויח אם אותו אדם שהשקיע ארבע שנים בלימודי הנדסה לא ילך לעבוד בקטיף תפוזים, אלא יחכה חודש, יקבל דמי אבטלה, ואז ילך לעבוד כמתכנת. אפילו המדינה תרוויח, גם בחשבון הכספי (המסים שהוא ישלם יכסו בקלות על דמי האבטלה).

          ומכיוון שזו שאלה של מינון, צריך להגיד שהמינון בישראל נוטה בצורה חזקה לכיוון של לא לעודד אנשים לחפש עבודה (תקופת דמי האבטלה קצרה, דמי האבטלה נמוכים וכו'), ושההצעה הזו היא עוד צעד שרק מחריף את המצב הזה.

  7. […] את הפוסט הזה של נדב פרץ, והבנתי-נזכרתי במשהו: אני לא סוציאליסט. […]

  8. א. הגיב:

    מעלה נקודה: צריך לזכור שרבים מאלה שאינם עובדים (במגזר החרדי; משלל סיבות) עובדים למעשה "בשחור", מה שמשנה קצת את נקודת המבט.

    • נתאי הגיב:

      המדינה צריכה לאכוף את החוקים שלה, ולא להניח שרבים עובדים בשחור. ככה תמיד מי שבסדר ושומר חוק נדפק עד העצם.

    • נדב הגיב:

      אני חייב להודות שלא הבנתי מה הרלוונטיות של העובדה הזו.
      עבודה בשחור היא רלוונטית לקצבאות מותנות הכנסה – אני רוצה שההכנסה שלי תיראה נמוכה, ולכן לא מדווח על כולה. היא לא רלוונטית לקריטריון שמוצג כאן כחרדי, וכשהקריטריון הוא 'מיצוי כושר עבודה' היא פוגעת במי שעושה אותה.

      אגב, כדאי לזכור שלא נערך שום מחקר רציני על עבודה בשחור בישראל, לא במגזר החרדי ולא במגזרים אחרים, ושמסוכן בנושאים כאלו להסתמך על מידע אנקדוטלי.

  9. שאול הגיב:

    מה עם קריטריון כמו "היה בכוח העבודה לפחות שלוש מתוך חמש השנים האחרונות"?

    • נדב הגיב:

      אמרתי במקום אחר*, שבעיני זה אכן פתרון עדיף, גם אם הוא לא מושלם – כי הוא פוגע בעקרון של הזכות לדיור בר השגה.
      מצד שני, זה לא חלק מהדיון – זה לא מה שעומד על הפרק. להציע את זה כאופציה דורש מהלך נפרד. ואני לא מאמין שזה יעבור, כי זה מנוגד לתפיסה הבסיסית של המדינה לגבי האופי שבו צריך לצרף אנשים לשוק העבודה.

      אם אתה מנסה למצוא קריטריון שמטרתו היא להשאיר את החרדים בחוץ – אני חושב שזה מיותר. אם יש לך בעיה עם אופן ההתנהלות של חרדים, כדאי לזכור שזה אופן התנהלות שנוצר על ידי המדינה. הסיבה שהחרדים לא עובדים היא שאסור להם לעבוד, והסיבה שאסור להם לעבוד היא שהם לא מתגייסים לצה"ל. כלומר, פתרת את בעיית הגיוס – בין אם בדרך של גיוס או בדרך של חוק טל – פתרת את בעיית התעסוקה של החרדים. למה לעוות את כל מערכת הרווחה רק לצורך זה?

      *הדיון הזה מתנהל במקביל כאן, בעבודה שחורה, בפייסבוק ובגוגל פלוס (of all places!). תחזירו לי את האינטרנט הישן והטוב שלי!

  10. שאול הגיב:

    לא מתמצא במיוחד, אבל נדמה לי ש"מבחן התעסוקה" הידוע לשמצה לא היה מוגבל בזמן. מתוך אתר הביטוח הלאומי:
    הזכאות לגמלה להבטחת הכנסה מותנית במבח1 תעסוקה ובמבח1 הכנסה משפחתיי,. הגמלה משולמת למשפחה חסרת הכנסות או בעלת הכנסה נמוכה על פי מבח1 הכנסות שנער: במוסד לביטוח לאומי. כמו<כ1 נדרש כל אחד מבני הזוג בגיל העבודה להתייצב מדי שבוע בשירות התעסוקה לצור: השמה בעבודה ולקבל כל עבודה המוצעת לה,. הפוני, יהיו זכאי, לגמלת הבטחת הכנסה רק א, לא נמצאה לה, עבודה. החוק פוטר ממבח1 תעסוקה סוגי אוכלוסייה אחדי,: חולי,, בני אד, שאינ, ניתני, להשמה בעבודה לתקופה זמנית או צמיתה, למשל בשל גיל מבוגר, אמהות לילדי, עד גיל 7, מתמכרי, ואסירי,.

    לא נשמע לי כמו משהו שהצורך לקיים אותו (או להיות מועסק כמובן) במשך שלוש מתוך חמש שנים זה משהו שייפגע דרמטית ביכולת שלי להתמקח מול מעסיקים. אבל אני מסייג שוב – זה נושא שאני לא מתמצא בו. ונדב כן.

  11. ליאור הגיב:

    לא ברורה לי ההתעקשות שלך לצאת כנגד כל קריטריון הדרוש מאדם למצות את האפשרויות שיש לו להשתכרות טרם קבלת עזרה מהמדינה. כל הצלחה של מדינה סוציאלית, על מנת לקיים רווחה נבונה ולא טיטאניק כלכלי, תלויה בהתניית קבלת ההטבה בקריטריון מסוים, ובכך שקריטריון זה הוא טוב מספיק בשביל לתפוס את כל המקרים ה"אמיתיים" ולדחות את כל ה"שקריים". בכל הסייגים האנקדוטליים שהזכרת (פוטר מהעבודה לפני שבועיים, לא מוצא עבודה במקצוע שלו, התעטש ועף לו התלוש משכורת, וכו') אפשר וצריך לטפל כאשר מקימים את הקריטריון, אבל לב העניין – מי שמנסה למקסם את יכולת ההשתכרות שלו ולא מצליח *יותר* ראוי לקבל עזרה ממי שלא – נשאר זהה ונכון, לדעתי. האידיאליה שלך של "נבנה כמה שצריך עד שלכולם יהיה" היא נחמדה, אבל לא סבירה בתנאים היום ובטח שלא בזמן הקרוב, ועד אז – למי נותנים? חייבים לקבוע קריטריונים, והקריטריונים האלה אמורים לשקף את סט הערכים שלנו, ולנסות לקלוע לקריטריון המצמצם ביותר שעדיין תופס את רוב המקרים "האמיתיים" (מה זה מקרה "אמיתי"? זה נקבע ע"י הקריטריון, הגדרה מעגלית ולכן הגרשיים), ולתת משקל לכל תנאי: רווק < זוג נשוי, מובטל ולא מחפש < מובטל וכן מחפש < משרה חלקית < משרה מלאה, צעיר < מבוגר, בריא < חולה, וכן הלאה…). כמו כן, גם אם נניח שנגיע למצב האידיאלי שבו אנחנו יכולים לבנות דיור ציבורי עבור כל אחד שרוצה, האם זה מצב רצוי? האם אתה רוצה לעודד פרזיטיות (מילה רגישה לאחרונה, אבל ברשותך אשתמש בה בכל זאת), כזו אמיתית, לא מדומיינת ממוח של איזה ילד מחוצ'קן שמשחק בפרופסור?

    בוא נאמר, לסיכום, שאני מסכים עם היציאה כנגד הקריטריון *הנוכחי* למיצוי כושר ההשתכרות (לא שזה הקריטריון הבעייתי היחיד במוסדות הרווחה בישראל, אבל ניחא), אבל בהחלט בעד לכלול קריטריון מיצוי כושר השתכרות כלשהו, ורצוי כזה המנסה לכלול כמה שיותר אנשים במצוקה אמיתית ולא מסוגלים לצאת ממנה למרות ניסיונותיהם, לעומת סתם אנשים במצוקה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

753927 דפים נצפים, 94 היום
271228 ביקורים, 58 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏