יותר גרועים ממקסיקו

נדב

שכונת עוני במקסיקו. מקור תמונה: ויקיפדיה


שכונת עוני במקסיקו. מקור תמונה: ויקיפדיה

לפני כשבועיים התפרסם דו"ח של ארגון ה-OECD, שקבע כי בשנת 2010 חלפה ישראל על פני מקסיקו, ולראשונה דורגה כמדינה שבה תחולת העוני היא הרחבה ביותר מבין מדינות הארגון. נתון מזעזע זה – שלא הפתיע אף אחד שמצוי בנתוני העוני בישראל – התקבל, מצד אחד, בתדהמה על ידי הציבור הרחב. אך לצד תגובה מובנת זו, רבים הגיבו לנתון זה בתמיהה.

האמנם ניתן לטעון שהעוני בישראל חמור מהעוני במקסיקו? הלא רבים במקסיקו חיים בפחונים, ונאלצים להיאבק על גישה למזון ולמים נקיים, לא כל שכן על גישה לתרופות ולחינוך נאות. האמנם ניתן לטעון שהעוני במקסיקו חמור פחות מאשר בישראל? או כפי שמנסחים את הטענה באתר השמרני 'מידה':

רבים מ"עניי" ישראל מחזיקים באייפון, מכשירי טלוויזיה ואף נוהגים ברכב, אך מבחינת ה-OECD הם יהיו במקום נמוך יותר מדרי הפחונים של מקסיקו, רק בגלל שמצב המעמד הגבוה בישראל טוב בהרבה ממצבו של אותו מעמד במקסיקו.

טענה זו מבקרת, כמובן, את שיטת חישוב העוני היחסי. כידוע, תחולת העוני בישראל – ואף בדו"ח המדובר של ה-OECD – היא השיטה היחסית, בה קו העוני מחושב כמחצית מההנכסה החציונית. לטענת מתנגדי שיטה זו, חישוב כזה של קו העוני אינו מבטא כראוי את תופעת העוני – משום שהוא מתחשב לא רק במצבם של העניים, אלא גם במצבם של שאר האוכלוסיה. האם, שואלים אותנו מתנגדי הגישה היחסית, מצבם של שני בני אדם, בעלי משאבים כלכליים זהים, שונה – רק משום שהם חיים בחברות אחרות? כיצד יתכן שאדם יהיה מוגדר כעני בישראל, אך אם יועבר, באורח פלא, למקסיקו, ולא יחול שום שינוי במשאביו הכלכליים – יפסיק להיות עני?

ביקורת זו מתייחסת למימד היחסי של העוני במידה רבה כפי שגננת מתייחסת לילד שמאוכזב מכך שיש לו שתי סוכריות, בעוד לחברו יש שלוש. מדוע אתה מתייחס לחברך, תשאל הגננת? תתמקד במה שיש לך, והיה שמח בחלקך. אמירה דומה מפנים השמרנים לחיים בעוני: מדוע אתם מודדים את עצמכם מול אנשים שאינם חיים בעוני? היו שמחים בכך שמדינת ישראל מעניקה לכם חינוך חינם (בערך), וביטוח בריאות (חלקי), ואתם נהנים ממים זורמים ומחשמל. העובדה שאתם שוכנים ליד אנשים שחיים ברווחה רבה יותר, לא הופכת אתכם למסכנים יותר ממי שאינם נהנים מתנאים אלו, אך חיים בסביבה שבה זהו המצב המקובל.

באורח אופייני לגישות ניאו-ליברליות, גם גישה זו נגלה את נקודת העיוורון שלה ביחס לחברה. היא מתעלמת מכך שעוני הוא אמנם תופעה שבסיסה הוא חומרי, אך ההיבטים החברתיים שלה הם לא פחות – ולעתים אף הרבה יותר – משמעותיים מאלו החומריים.

ההיבטים החברתיים של העוני אינם מתמצים בקנאה של אלו שאין להם באלו שיש להם (על אף שזהו אלמנט שאין לזלזל בו). המחסור החומרי המאפיין את העוני מוביל לפגיעה אנושה ביכולת של הסובלים ממנו להשתתף בחברה בה הם חיים, במגוון של רמות ואופנים.

נדגים זאת באמצעות אביזר שרבים נתלים בו כמעיד על העוני בישראל, ביניהם גם בציטוט לעיל מ'מידה': טלפון סלולרי. אחת הטענות נגד האנשים החיים בעוני בישראל, היא שהם מסתובבים עם סלולרי, שהוא מוצר מותרות שאפשר להסתדר בלעדיו. ואם הם יכולים לרכוש סלולרי, כנראה שהם לא באמת חיים בעוני.

ואכן, לפני 20 שנה הרוב המכריע של אזרחי ישראל הסתדרו ללא טלפון סלולרי. האם הם היו עניים אז? אם לא, כיצד ניתן לטעון שמי שאין לו סלולרי היום סובל מעוני?

טענה זו מעידה על חוסר הבנה של התפקיד שהטלפון הסלולרי ממלא בחברה הישראלית נכון ל-2013. לפני עשרים שנה, כשרק לבעלי עסקים היה טלפון סלולרי, ההנחה המקובלת הייתה שלאף אדם אין מכשיר כזה – ולכן שאף אדם אינו זמין כאשר הוא מחוץ לבית. בעשרים השנים האחרונות, ההנחה הזו השתנתה – והיום החברה שלנו מבוססת על ההנחה שניתן להשיג כל אדם בכל עת. כאשר אנו מנסים להשיג אדם, אנו מצפים לתפוס אותו באופן מיידי, ולא רק בערב, כשיחזור לביתו. מי שלא ירכוש טלפון סלולרי, ולא יהיה זמין בכל עת – יפסיד מגוון של הזדמנויות, מהזדמנויות של תעסוקה ועד להזדמנויות חברתיות.

לכן, לא ניתן לשפוט את מצבו הכלכלי של אדם לפני 20 שנה כפי שאנחנו שופטים את מצבו של אדם היום. אותו מכשיר שלפני 20 שנה היה בגדר מותרות, הוא היום בגדר הכרח – לא משום שאדם רוצה את מה שיש למי שסביבו, אלא משום שלפני 20 שנה, להיעדר טלפון סלולרי לא הייתה אותה משמעות חברתית שיש לו היום.

כך גם לגבי אלמנטים רבים נוספים של העוני. מצבו של מי שאין לו חשמל בבית בחברה שבה חשמל הוא סטנדרט שונה ממצבו של אדם בחברה שבה לכולם אין חשמל, משום שהיעדר החשמל משפיע על יכולתו לארח אחרים בביתו. אדם צריך בגדים הגונים על מנת להגיע לראיון עבודה – אך השאלה מהם 'בגדים הגונים' משתנה מחברה לחברה. והדוגמאות רבות ונמשכות.

מדידת העוני בשיטה היחסית אינה מושלמת, והיא סובלת מבעיות רבות. ברור שאדם שאין לו נגישות למים טהורים, או לו די אוכל כדי להזינו, נמצא במצב גרוע יותר מאדם שיש לו כל אלה, גם אם הם חיים בחברות שונות. אך מאידך, כל מי שמכיר אנשים החיים בעוני יודע שעיקרה של תופעת העוני הוא ההיבטים החברתיים שלה, ולכן לא ניתן לאמץ מדדי עוני שאינם חברתיים. החלפתה של המדידה היחסית במדידה מוחלטת – כזו המתייחסת רק לקיומו או להיעדרו של 'סל מוצרים' מוגדר-מראש – תביא לעיוות גדול הרבה יותר מאשר המדידה היחסית המקובלת בישראל. למרבה המזל, יש מדדי עוני מורכבים יותר ומתקדמים יותר, המצליחים למדוד את תופעת העוני בצורה מקיפה הרבה יותר גם מהשיטה היחסית ובוודאי מהשיטה המוחלטת.

פורסם במקור בעבודה שחורה

10 תגובות »

נדב ב10/06/2013 7:15 תחת כללי

10 Responses to “יותר גרועים ממקסיקו”

  1. Moshe Saraf הגיב:

    סלולרי. אייפון.

    לא אותו דבר.

    • נדב הגיב:

      נכון, אבל האופן שבו משתמשים במידה במושג 'אייפון' הוא קללה שמשמעותה 'סלולרי'. ואם לא, הם לא מחוברים למציאות.
      לרוב החיים בעוני בישראל יש טלפון סלולרי. לרובם המכריע אין אייפון.

  2. בני הגיב:

    לרוטשילד לא היה חשמל. therefore, רוטשילד היה עני.

  3. אולי אני מפספס כאן משהו, אבל אם עוני יחסי נמדד ביחס לאוכלוסיית אותה מדינה (ספציפית, ביחס לחציון שלה), ולא מבטא משהו מוחלט, זה לא אומר שהשוואה של נתוני עוני יחסי עם נתוני עוני יחסי ממדינות אחרות היא דבר מופרך מבחינה מתודולוגית? זה שעוני יחסי באמת "מודד משהו משמעותי" לא אומר שאפשר לקחת את המשהו הזה ולהשוות אותו כמו שהוא עם מדינות אחרות, שבהן אולי שיעור העוני היחסי נמוך יותר, אבל לא נכון ש"קשה יותר להיות עני כאן מאשר עני שם", או אפילו ש"יש כאן יותר עוני".

    נראה לי שמי שמבליט את העוני היחסי מנסה לשחק משחק כפול: למדוד את העוני "יחסית לחברה", ואז פתאום לשכוח שמדובר בעניין פנימי לחברה, ולטעון שניתן להשוות את הנתונים האלה מול חברות אחרות. לא נראה לי שזה צריך לעבוד ככה. לא נראה לי שהמדידה הזאת באמת מודדת את מה שהיא מתיימרת למדוד.

    • נדב הגיב:

      עוני, בהגדרה גסה אבל מדוייקת מספיק לענייננו, הוא 'מחסור חומרי שאינו מאפשר לסובל ממנו לעמוד בסטנדרטים המינימליים בחברה בה הוא חי'.
      הסטנדרטים המינימליים משתנים, באופן טבעי, מחברה לחברה. אבל אין שום בעיה עם האמירה 'בישראל יש יותר אנשים שלא מצליחים לעמוד בסטנדרטים המינימליים של החברה הישראלית, משיש במקסיקו אנשים שלא מצליחים לעמוד בסטנדרטים המינימליים של החברה המקסיקאית'.

      השאלה הבאה היא, כמובן, עד כמה נוסחת '50% מהחציון' מודדת כמה אנשים לא עומדים באותם סטנדרטים. התשובה שלי – היא רחוקה מלהיות מושלמת, אבל היא פרוקסי לא רע.

  4. ירמיהו הגיב:

    מבלי לחלוק על הדברים שכתבת היות והבחנת בין עוני יחסי לעוני מוחלט אז אני מבקש להוסיף דברים על סמך מה שקראתי על עוני מוחלט דווקא. ייתכן שהעוני הזה לא קיים במדינות ה OECD

    העוני המוכר לנו במדינות מתועשות הוא כפי שכתבת, עוני יחסי. כלומר חלק מהאזרחים הם עניים ביחס לעושר של שכניהם. אנשים החיים בעוני יחסי באוסטרליה עשויים להנות מחיים נוחים יותר בהשוואה לאסירים בבריטניה ואסירים בריטיים אינם עניים בהשוואה לעוני השורר במאלי או באתיופיה.

    עוני מוחלט הוא עוני לפי כל קנה מידה ורוברט מקנמרה בתקופת כהונתו כנשיא הבנק העולמי הציע [לפי סינגר] את המונח "עוני מוחלט".

    מקנמרה אפיין עוני מוחלט כתנאי חיים המתאפיינים בתת תזונה, אנאלפבתיות, מחלות, סביבה מזוהמת, תמותת תינוקות גבוהה, תוחלת חיים נמוכה.

    עוני מוחלט, לפי מקנמרה, גורם לאובדן חיי אנוש רבים במיוחד של תינוקות ופעוטות. גם כאשר הוא אינו גורם למוות הוא יוצר למשל תת תזונה. תת תזונה מעכבת את ההתפתחות הגופנית והשכלית. תת תזונה גורמת למחלות חסר כגון זפקת או עיוורון שמקורו בחוסר ויטמין A. הערך התזונתי שמפיקים עניים בעוני מוחלט פוחת בשל מציאותם של פטריות או טפילים כגון תולעי קרס הפושים בתנאי תברואה לקויה ובהיעדר חינוך תבראותי.

    החיים בעוני מוחלט אינם מקבלים את הקלוריות, החלבונים, הויטמינים, המינרלים לשמירת בריאותם הגופנית והנפשית. הדבר גורם לזיהומים שגופם היה יכול לעמוד בהם אילו קיבלו תזונה הולמת.

    גם המחסה, המלבוש, התברואה ושירותי החינוך אינם נאותים. לפי ספר שפורסם ב 1993 הוא מאזכר את האומדן של מכון ורלדווטש ש 1.2 מיליארד אנשים או 23% מאוכלוסיית העולם חיים בעוני מוחלט. הם מגדירים עוני מוחלט כהיעדר הכנסה במזומנים או שווה ערך שדי בה לספק צרכים ביולוגיים בסיסיים של מזון, ביגוד ומחסה.

    הנתונים מתבססים על פיטר סינגר, מוסר הלכה למעשה, עמ' 224-226 הספר יצא לאור במקור באנגלית ב 1993

    • תודה על התגובה המעניינת.

      אני מסכים שלצד האספקט היחסי של העוני, למצבים קיצוניים של מחסור חומרי יש השפעות קשות, שלא תלויות בסטנדרטים חברתיים או בהכנסה של מישהו אחר (אם כי ההגדרה של 'מצבים קיצוניים' ושל 'השפעות קשות' היא הרבה יותר מורכבת ממה שנדמה).

      חוקרי עוני כיום מעדיפים לא להפריד בין הטענות, כמו שאתה אומר שסינגר עושה (לא קראתי), אלא לדבר על 'ליבה חומרית' של העוני, ועל תופעות אחרות, לא חומריות, שמצטרפות אליה.

  5. ירמיהו הגיב:

    שאלה לי. מה דעתך על המדידה של עוני ברמה של החברה [society] בהנחה שחברה אחת חופפת את אזרחי/תושבי הטריטוריה של מדינה אחת , כלומר בדיקת העוני בגבולות המדינה הריבונית ברמה הדומסטית, להבדיל ממדידות עוני ברמות צרות יותר או רחבות יותר?

    שמא הגדרת העוני היחסי ברמה הדומסטית, היא רחבה מדי או צרה מדי? כאן אני מתיחס להיבט הגיאוגרפי של מדידת העוני.

    ייתכן שהיא רחבה מדי וצריך למדוד עוני יחסי לא [רק] בין מדינות אלא גם בין יחידות תת מדינתיות כמו אזורים, שכונות, יישובים, ערים, קהילות, אזורים גיאוגרפיים פנים מדינתיים. אם העוני יחסי, אולי הוא יחסי במובן זה שאדם שמתגורר בשכונה מסוימת או עיר מסוימת או אזור מסוים שהוא בכללותו עני יחסית, אולי אין הצדקה לראות אותו כעני יחסית לאזור שהוא גר בו. אם האנשים שהוא מארח בביתו הם כמעט רק מאותו אזור או שעבודתו היא באזור זה ואין לו כמעט פעילות או אינטראקציה עם אזורים עשירים יותר בתוך המדינה אז אולי העוני צריך להיבדק באופן רגיונאלי ולא מדינתי? אולי הדבר נכון במיוחד במדינות גדולות בשטחן כאשר יש מרחק גיאוגרפי רב בין האזורים?

    מצד שני אולי הרמה המדינתית-ריבונית היא צרה מדי וצריך להתייחס לעוני ולפערים כלכליים ברמה העולמית, הגלובאלית הבין לאומית והבין מדינתית. נניח שאדם לא נחשב עני במדינה שבה הוא גר, אבל אם הוא ירצה להגר למדינות אחרות הוא ייחשב עני בהן. במצב זה הפערים הגלובאליים גורמים לכך שאקט ההגירה הופך אותו מלא עני לעני. ייתכן שגם אם הוא לא מהגר, עדיין היום בעידן הגלובאליזציה יש אינטראקציות בין מדינתיות. בני אדם מארחים אורחים מחו"ל, חלק מעבודתם מתבצע בחו"ל למשל עסקים בחו"ל, או שיש להם פעילות חברתית במדינה עשירה יותר והם רוצים לארח חברים משם, או שהם רוצים להתארח אצל חברים במדינה זרה עשירה יותר, וכאשר הם פועלים בסביבה בינ"ל אז עלול לבוא לידי ביטוי העוני היחסי שלהם לעומת חוץ לארץ, למרות שיחסית למדינה שלהם הם לא עניים.

    למשל חוקרים אקדמאיים ומרצים באקדמיה/אוניברסיטה פועלים בסביבה גלובאלית, נוסעים לחו"ל מארחים קולגות מחו"ל נמצאים באינטראקציה וקשרים עם קולגות בחו"ל ואם העוני היחסי שלהם בא לידי ביטוי רק או בעיקר בהשוואה בינם לבין תושבי חו"ל אז הדבר משפיע.

    מה דעתך על החלת מושג העוני היחסי על הרמה התת מדינתית מצד אחד ועל הרמה הגלובאלית מצד שני?

    • אני חושב שזו, בסופו של דבר, שאלה אמפירית.
      אם אנחנו מאמצים את הגישה שאומרת שעוני הוא יחסי לנורמות של החברה (ולא להכנסה של הפרטים בחברה, כמו בשיטה היחסית ה'פשוטה' הנהוגה בישראל), אנחנו יכולים ללכת איתה צעד אחד הלאה, ובזמן שאנחנו בודקים מהן הנורמות המגדירות עוני, לשאול גם באיזו רמה גיאוגרפית הן משתנות.

      כלומר, אם אנחנו רואים שיש הבדל מהותי בין הנורמות בדרום איטליה לנורמות בצפונה (ואני מרחיק עדות בכוונה), אולי ראוי למדוד את העוני ברמה התת-מדינתית באיטליה. אבל אם אנחנו רואים שיש משותף בין מדינות שכנות (נניח, האיחוד האירופאי), אפשר להסיק מכך מסקנות לגבי הגלובליות של העוני.

      ושים לב למשותף לשתי התשובות שלי – שתיהן מצביעות על עוד בעיות בשיטה הנהוגה בישראל, של '50% מהחציון'.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

699338 דפים נצפים, 26 היום
255492 ביקורים, 17 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏