הרהורים של אבא

11 Responses to “יש סיסמאות סרק”

1. יוסי לוי הגיב:

   25 בפברואר 2007 בשעה 14:38

   ההישג של אורי אריאל ראוי לציון במיוחד – 15 הצעות, מתוכן 45 חברתיות! לא מאמין שמישהו יצליח לשחזר את ×–×” אי פעם.

   הגב
   • נדב פרץ הגיב:

     25 בפברואר 2007 בשעה 15:19

     :-\
     תודה על תשומת הלב

     הגב
2. ועכשיו אבא הגיב:

   25 בפברואר 2007 בשעה 18:04

   תן לפחות לינק להצעות חוק של החבר'ה הנ"ל

   הגב
   • נדב פרץ הגיב:

     25 בפברואר 2007 בשעה 18:51

     אם האתר של הכנסת ×”×™×” בנוי בצורה טיפה פחות מזעזעת, ×”×™×” אפשר לתת לינק ישיר לרשימת הצעות החוק של חבר כנסת. כרגע מה שאני יכול להגיד ×–×” – לך לאתר הכנסת, חקיקה=>הצעות חוק פרטיות, ובחר את חבר הכנסת הרצוי.

     הגב
3. איתי הגיב:

   25 בפברואר 2007 בשעה 23:27

   אני מקבל כל שבוע עדכון מהמטה של עמי איילון על מה שהוא עשה ועל מה שקורה בקמפיין שלו, לעתים מגיב בדואל ובטלפון.

   הייתי מת לקבל עדכונים דומים משאר המועמדים.אצל פינס נרשמתי באתר ויוק.
   עמיר פרץ כנראה ויתר עלי לחלוטין, וחבל. יש סיכוי של לפחות 33% שאצביע עבורו.

   אני חושב שהנכונות שלי ושל אחרים להקשיב לעמי איילון אבל גם לבקר אותו בהחלט תרמה למגמה של שינוי קו בעדכונים ואולי אף בעשייה בכנסת.

   תרמה, אבל לא מספיק. לא מספיק בכדי לגרום לו למחוק את "מסכים עם מסקנות וועדת דברת" מהמניפסט החינוכי, לא מספיק בכדי לגרום לו להיות מעורב יותר בחקיקה חברית ועוד ועוד.

   אבל זו המשמעות של שיחה. עם אהוד ברק אין לי רצון רב לשוחח, אבל עם פרץ איילון ופינס בהחלט כן. לכל אחד יש לי טענות קשות, ומכל אחד יש לי ציפיות אחרות. כאשר אתה מקדיש אנרגיה כה רבה לירידה על עמי איילון אני מרגיש שאתה לא מקדם שיחה.

   הגב
4. איתי הגיב:

   25 בפברואר 2007 בשעה 23:36

   ועוד דבר קטן. כל עוד אתה (ועמיר פרץ) בונה על מפלגת העבודה בתור זירת המאבק חשוב לחשוב גם על הצעד הבא. בעיני השילוב הפרסונלי היחיד שיכול להקים את העבודה מהקרשים הוא שילוב בסגנון פרץ-תמיר-איילון-ברוורמן-פינס, ודוגרי לא ממש אכפת לי מי מהחמישה יוביל, אם הם יהיו מסוגלים לעבוד ביחד. זו התמצית של הנבחרת המנצחת מבחירות 2006 כאשר מולה עומדת מפלגת העבודה הישנה – ובראשה ברק -פואד-שמחון-הרצוג. על פרץ לבחור עם מי הוא הולך ועם מי הוא מתעמת.

   הגב
   • נדב פרץ הגיב:

     25 בפברואר 2007 בשעה 23:53

     הדברים האלה טובים ויפים, אבל אתה מוזמן להפנות אותם בעיקר לעמי איילון.
     כל הקמפיין שלו בנוי על ×–×” שהוא היחיד שאינו מושחת והוא היחיד שעומד במילה שלו – סוג של הטחת ההאשמות ×”×›×™ מלוכלכות במתמודדים האחרים, בלי להתלכלך ובלי יכולת שלהם להתמודד.
     לכן, כשהוא מועד בדיוק בדברים שהוא יוצא נגדם – לדוגמא, מוציא הודעה של 'אין סיסמאות סרק' שכולה סיסמת סרק אחת גדולה, או כשהוא מציג תקציב כאילו-חברתי חסר תוכן, אין לי אלא לחשוף אותם.

     ולגבי הקרבה שלי לעמי איילון – היחס שלי לעמי איילון דומה ליחס שלי לשאול יהלום. עם שאול יהלום אני מסכים מאוד במישור החברתי-כלכלי, ומוכן ללכת שכם עם שכם איתו להרבה מלחמות. במישור המדיני אני חלוק כמעט על כל מילה שיוצאת לו מהפה, ומוכן לצאת מולו להרבה מלחמות.
     ×›× "ל לגבי עמי איילון. יש לו רעיונות מעניינים לגבי פתרון הסכסוך, ואני מוכן בהחלט לבחון אותם ואולי אפילו להיאבק למענם. אבל הוא ממש לא עמית לדרך, מכיוון שהוא רחוק מכל גוון של סוציאל דמוקרטיה – מה שאומר שבחצי מהמאבקים אמצא אותו בצד השני של המתרס. יכול להיות שצריך לשבת באותה מפלגה עם עמי איילון, ×›×™ ×–×” צעד טקטי נכון, אבל אין כאן שום ברית ערכים.
     ד"א, ורק כדי שיהיה ברור – כל הפסקה הקודמת היא על דעתי ורק על דעתי. אין לי מושג מה דעתו של עמיר, או של מישהו במטה שלו, על הנושא.

     הגב
5. נתאי הגיב:

   25 בפברואר 2007 בשעה 23:38

   עמי מזמין את זה,
   כשהוא יוצא בססמאות פאסיב אגרסיב כמו "אין סיסמאות סרק" בניגוד לאחרים שכל הססימאות שלהם הן סרק, למשל.
   שידבר על עצמו, על מה שהוא עשה.
   לגבי עמיר פרץ אתה צודק שלא הייתה מזיקה נוכחות יותר משמעותית ברשת.

   הגב
6. איתי הגיב:

   26 בפברואר 2007 בשעה 8:17

   נדב, תשובה לעניין. הסתיגויות בהמשך.
   נתאי, אתה מוזמן להצטרף לעבודה שחורה

   הגב
7. איתי הגיב:

   26 בפברואר 2007 בשעה 23:47

   את טענותי וקושיותי לעמי איילון הן על המצע הן על העשייה בכנסת והן על הקמפיין אני בהחלט מפנה בדרכים הבאות:
   1. מיילים אליו (ומשכנע אחרים לשלוח לו מיילים על דברים שמטרידים אותם)
   2. פניות בדואל ובטלפון למטה הנענות באדיבות וברצינות.
   3. דיאלוג מתמשך עם תמי מולד חיו, http://www.tami-mh.org/
   התומכת בו במירוץ הנוכחי, למרות שיש לה איתו חילוקי דעות קשים בנושא המצע הכלכלי חברתי (ר' אתר שלה).

   צר לי על שאיני יכול לנהל דיאלוג ביקורתי כזה עם מטה עמיר פרץ, אך לא התייאשתי מלנסות. זו הדרך שלי לנסות *להשפיע* על מי שיכולים להיות ראויים לקולי.
   הדיאלוג בין אזרחים למנהיגים הוא בעיני מפתח חשוב (לא היחיד) לשיקום הדמוקרטיה.
   ההתלבשות שלך על איילון אינה תורמת לדיאלוג לדעתי.

   אכזבתי העמוקה מעמי איילון היא מטשטוש הדרך המדינית שהוביל כשהיה מחוץ לפוליטיקה, לא מכך שאין לו משנה ס"ד לתפארת או מכך שאינו מחוקק חברתי מצטיין.
   זו בדיוק תמונת הראי לאכזבתי העמוקה מעמיר פרץ. לא ציפיתי ממנו להביא אותנו לקוי 67 או לחסל את בעיית הקסאמים. מעמיר פרץ ציפיתי לייצג קו סוציאל דמוקרטי בעשייה בממשלה או באופוזיציה, ולהוביל את סיעתו לקו ×›×–×”. בינתיים בדיבורים על צדק חברתי כולם שווים – איילון, פרץ, גאידמק. אבל בעשייה יש רק ×—"×› ס"ד אחד במפלגת העבודה
   והיא לא רצה לראשות המפלגה.

   הגב
   • נדב פרץ הגיב:

     27 בפברואר 2007 בשעה 0:09

     אני חושב שלא הפנמת מספיק את הגישה שלי כלפי מדיניות ס"ד. מבחינתי, להצביע למועמד שאינו סוציאל דמוקרט ×–×” כמו להצביע למועמד שאינו תומך בפשרה עם הפלסטינים. שני הדברים האלה עומדים באותו מישור אצלי – למעשה, בשתי מערכות הבחירות הקודמות העדפתי את השיקול החברתי על המדיני.
     לכן, עם כל הצער והכאב, ועם כל הסימפטיה לדעות המדיניות שלו, אני פשוט לא יכול לתמוך בעמי איילון.

     הגב