כוח רודני, כוח תשתיתי והטיפול בנוער הגבעות

נדב

הסוציולוג הפוליטי מייקל מאן מבחין בין שני סוגי כוח שהמדינה יודעת להפעיל: הראשון הוא כוח רודני (Despotic Power), והשני הוא כוח תשתיתי (Infrastructural power).

הסוג הראשון, הכוח הרודני,  הוא הכוח הגלוי והערום, זה שאנחנו רגילים לראות את המדינה מפעילה: שוטרים שמרביצים למפגינים, יורים רימוני גז בכינון ישיר ודומיהם.  אבל הטענה החשובה של מאן היא שלמדינה המודרנית יש מקור כוח הרבה יותר משמעותי בידיים –הכוח התשתיתי.

הכוח התשתיתי נובע מכך שמאז המהפכה התעשייתית, המדינה הופכת להיות יותר ויותר מעורבת בחייהם של האזרחים, עד שהיום המדינה נוכחת כמעט בכל תחום של החיים. המעורבות הזו של המדינה היא, כמובן, לא נייטרלית: המדינה מסוגלת לשנות את אופי המעורבות הזו, ובכך להפעיל כוח משמעותי כלפי האזרחים – משמעותי הרבה יותר מהכוח הרודני.

במה דברים אמורים? אנחנו רואים את הפעולה של הכוח התשתיתי בהמון תחומים, ובחלק מהמקומות הוא חשוף וקל לראות אותו. כשאנחנו אומרים שצריך להקים מעונות יום כדי לעודד השתתפות נשים בשוק העבודה, אנחנו מדברים על הפעלת כוח תשתיתי כדי לשנות את יחסי הכוחות בתוך המשפחה, ואת מערכת השיקולים של נשים, כדי לעודד אותן לעשות פעולה שנראית חיובית בעיני המדינה. לקטגוריות האלו נופל חוק חינוך חובה, שמכריח ילדים ללכת ללמוד; סבסוד תחבורה ציבורית, שמאלץ אנשים לנסוע באוטובוס ולא ברכב פרטי; ועוד ועוד.

בנקודה זו חשוב להדגיש, שכוח תשתיתי אינו רע בהכרח; אם הנחת היסוד שלנו היא שבחברה תמיד מופעל כוח, בין אם על ידי בעלי ההון, הכנסייה, תפיסות חברתיות, מבנים כלכליים ועוד – אין רע בכך שהכוח הזה יופעל על ידי המדינה, שהנהגתה נבחרת באופן דמוקרטי.

הכוח התשתיתי הזה הוא העוצמה האמיתית של המדינה המודרנית. לכאורה, אנו נוטים לחשוב שמדינות רודניות מפעילות יותר כוח כלפי אזרחיהן, ושולטות בחייהן בצורה עמוקה יותר, מאשר מדינות דמוקרטיות; מייקל מאן טוען שהמצב הוא הפוך. מדינות רודניות אמנם מפעילות הרבה יותר כוח רודני, אבל היכולת של מדינות דמוקרטיות להפעיל כוח תשתיתי היא הרבה יותר משמעותית, ונותנת להם שליטה הרבה יותר יסודית על חייהם של האזרחים.


בעקבות התפרעות נערי הגבעות אתמול בלילה ברחבי השטחים, נשמעות קריאות לטפל בהם ‘ביד קשה’, ולהפעיל הרבה כוח. איזה כוח? רודני, כמובן. צריך לשלוח את המשטרה, ולמה החיילים לא הגיבו כמו שהם מגיבים לפלסטינים שמנסים לפרוץ לבסיס?

במילים אחרות, למה לא מפעילים יותר כוח רודני?

כוח רודני, ככלי לטפל במחאה חברתית, הוא אמצעי מאוד לא יעיל. במיוחד בחברה דמוקרטית, שבה כמויות הכוח שניתן להפעיל הן מוגבלות, הפעלת כוח ישיר על האזרחים מביאה, בדרך כלל, ליצירת מרטירים ולהחרפת המאבק, ולא לדיכויו. איך אני יודע? תסתכלו על הלינקים למעלה, ותשאלו את עצמכם האם האלימות המופרזת שהפעילו המשטרה והצבא, גרמו למישהו לסגת מהמחאה שלו.

(למען הסר ספק – אני לא טוען שצריך לנטוש את הכוח הרודני. כל מי ששרף מסגד, זרק אבנים על פלסטינים, השחית ציוד צבאי או איים על פעילי זכויות אדם – צריך לעמוד למשפט הוגן, ובמידה ואשמתו תוכח מעבר לספק הסביר לשאת בעונש בהתאם לחוק)

הפעלת כוח תשתיתי, לעומת זאת, יכולה להיות משמעותית הרבה יותר. והראיה הטובה ביותר לכך, היא שכוח תשתיתי כבר הופעל, באפקטיביות רבה, כלפי אותה קבוצה בדיוק, והצליח למגר תופעה שכל כוח רודני שהופעל לא הצליח למגר. ואני מדבר על תופעת הסרבנות מימין.

לפני פחות משנתיים, הייתה בישראל תופעה נרחבת של חיילים שהפגינו בעודם במדים, נגד פינוי מאחזים לא חוקיים. הצבא השתולל, הכניס חיילים לכלא והדיח אותם – ואותם חיילים הפכו ליקירי הימין, והתופעה רק הלכה והתרחבה. סיפור קלאסי של כישלון הכוח הרודני – שימוש בכוח רודני הופך את הסובייקטים שלו למרטירים, ואחרים הולכים בעקבותיהם בשמחה רבה.

עד שמשרד הביטחון החליט לעבור להשתמש בכוח תשתיתי – וביטל את ההסדר עם הישיבה שממנה יצאו החיילים המוחים. כלומר, לא הפעיל כוח ישירות כלפי ההתנהגות שאותה הוא רוצה למגר, אלא השתמש במעורבות העמוקה שלו בחברה כדי לפגוע בהם.

והפלא ופלא – מאז אותו רגע, לא שמענו יותר ש’'גולני לא מגרשים יהודים’.

כי ביטול ההסדר עם ישיבה לא יוצר מרטירים. אין בו הירואיקה שעליה אפשר לבנות מור”קים. הוא פשוט יוצר מצב, שבו אין לך יותר משאבים להמשיך להיאבק, ואתה נשבר והולך הביתה.

את אותו סוג של כוח תשתיתי אפשר להפעיל גם כלפי בריוני תג מחיר. הרי אנחנו יודעים איפה הם גרים, ואנחנו יודעים שבמקומות שהם גרים יש בעיות קשות של אישורים תכנוניים לסוגיהם. אז אפשר, למשל, להוציא צו תכנוני ולנתק את הישוב מהחשמל. ומהמים. ולסגור להם את גן הילדים (שיסעו לישוב הקרוב, אם הם רוצים). ואת כביש הגישה שצה”ל סלל. ואם רוצים, אפשר להמשיך עוד ועוד.

בשבוע הראשון, הם ירגישו נורא גיבורים אל מול הקור והחושך, וגם יצליחו לעורר סערה תקשורתית. אולי אפילו יזכו לחיזוק, מהרבה חבר’ה שיבואו לשבת איתם ולעודד אותם.

בשבוע השני, החבר’ה הנוספים כבר ילכו, כי אתם יודעים – צריך לעבוד וזה. והם ישארו בקור ובחושך.

בשבוע השלישי, אף אחד כבר לא יזכור איפה זה רמת מגרון. חוץ מהקור והחושך, כמובן, שעדיין ישארו שם. והעוקב, שצריך למלא כל פעם מחדש. ועם כל הכבוד למטרה, יש לנו חיים לנהל. ואז נראה איך הגיבורים הגדולים, שלא הייתה להם בעיה לעמוד מול המשטרה והצבא, הולכים ומתפוגגים.

האם כולם יעלמו? קשה להניח. הגרעין האידיאולוגי, הקשה, ישאר. אבל מרגע שהורדנו את מספרם מאלפים לעשרות, כבר הרבה יותר קל להתמודד איתם.

19 תגובות »

נדב ב13/12/2011 12:59 תחת חברה בישראל

19 Responses to “כוח רודני, כוח תשתיתי והטיפול בנוער הגבעות”

  1. יותם הגיב:

    הבעיה היא לא אי ההפעלה של כוח רודני, הבעיה היא אי השיוויון באכיפה: על ערבים וסמולנים מותר, על מתנחלים אסור.
    היום אמר דובר צה"ל ברדיו שלא באמת מצפים ממח"ט גולני שמותקף לפתוח באש אם התוקף שלו הוא יהודי. הסיכות של זה למקרה תמימי רק בא להדגיש את העובדה שכבר אין בושה ביחס השונה לבני אדם על סמך מוצא אתני- או, אם נזכרים ברייצ'ל קורי, הדעה הפוליטית עבורה הם מפגינים.

    • נדב הגיב:

      אני מסכים לחלוטין (ולכן הדגשתי שצריך להפעיל 'כוח רודני', במובן של לעצור ולהביא למשפט את כל מי שמעורב).

      אבל מעבר לשאלה של שוויון בפני החוק, יש כאן גם שאלה של איך מתמודדים עם נוער הגבעות. והטענה שלי היא שהפעלה של כוח רודני – מפינוי ישובים ועד מעצרים – רק תחזק אותם.

  2. ערןב הגיב:

    אתה כותב (בשמו של מייקל מאן) ש"מדינות רודניות אמנם מפעילות הרבה יותר כוח רודני, אבל היכולת של מדינות דמוקרטיות להפעיל כוח תשתיתי היא הרבה יותר משמעותית, ונותנת להם שליטה הרבה יותר יסודית על חייהם של האזרחים.". אבל למה זה נכון? מדינה רודנית יכולה להפעיל הן את כוחה התשתיתי והן את כוחה הרודני כדי לשלוט על חיי האזרחים. אני יכול לחשוב על סינגפור (שהיא לכאורה דמוקרטיה אבל בפועל – לא ממש) כדוגמה למדינה כזו. אני מניח שהיכולת של המדינה להפעיל כוח תשתיתי תלויה באופן משמעותי, למשל, בציות של הבירוקרטיה ככוח שאמור ליישם את המדיניות השלטונית (הדמוקרטית או לא).

    • נדב הגיב:

      הערה טובה.
      החיבור כאן הוא חיבור אמפירי – אין הכרח תיאורטי שמדינות רודניות יוכלו להפעיל פחות כוח תשתיתי. אבל מכיוון שבעולמנו, מדינות כאלו הן בדרך כלל הרבה פחות מתועשות, ולכן הרבה פחות מעורבות בחיים של האזרחים שלהם – הכוח התשתיתי שלהן מוגבל.
      סטלין הוא דוגמא מצויינת למישהו שלא היסס להשתמש גם בכוח תשתיתי וגם בכוח רודני, בשניהם בלי מעצורים.

  3. דובי הגיב:

    פרקליט השטן: הפלסטינים בעזה יורים עלינו טילים כבר לא מעט שנים. ראינו שכוח רודני (מבצעים צבאיים) לא ממש עוזר, אז הדרך הנכונה היא להפעיל כח תשתיתי: למנוע מהם גישה לחשמל ומים, למשל, ולאסור יציאה של משאיות דרך מעברי הגבול עם ישראל.

    מה ההבדל?
    כלומר, מה בשיטה שלך לא מהווה "עונש קולקטיבי"?

    • נדב הגיב:

      יש כאן שלושה צירים נפרדים: רודני-תשתיתי, יעיל-לא יעיל, ומוסרי-בלתי מוסרי. הצירים האלה לא חופפים בהכרח. כלומר, העובדה שפעולה היא תשתיתית, לא אומרת שהיא יעילה או שהיא מוסרית, וצריך לשפוט פר פעולה לגבי כל אחד משלושת הצירים האלה.
      הפצצה של אזרחים בעזה היא רודנית, ולא מוסרית; מאסר עולם לרוצח הוא רודני ומוסרי.
      ההבדל בין מניעת חשמל לעזה לבין מניעת חשמל לגבעת אסף נעוץ בדיוק בשאלת המוסריות. למנוע מאנשים גישה לחשמל זה פסול מוסרית; לא לספק לאנשים חשמל למקום שהוקם בצורה בלתי חוקית, מתוך ידיעה שיש להם אופציות דיור אחרות, שבהן יש חשמל, זה לא בעייתי מוסרית.
      (לגבי עונש קולקטיבי, ראה תשובתי לאמיר למטה)

  4. אמיר הגיב:

    מצטער, אבל לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך.
    בהתחלה, כך אני מבין, אתה מדבר על כח תשתיתי, שהוא כח שיש למדינה לעודד התנהגות מסויימת ע"י כך שהיא הופכת אותה למשתלמת (מבחינה כלכלית, מבחינת יעילות וכד') וזאת לעומת הכח הרודני שתפקידו להכחיד התנהגות מסויימת, שאינה רצויה למדינה, באמצעות הטלת סנקציות שיהפכו את ההתנהגות הזו ללא משתלמת (קנסות, מאסר, אלימות וכד').
    הבדל נוסף הוא שהכח התשתיתי מיטיב עם כולם, כלומר עם כל מי שמוכן לאמץ את הדפוס הרצוי, בעוד שהכח הרודני מופעל רק כלפי יחידים.
    אחר כך אתה בא וטוען שהטיפול באלימות הימין לא צריך להיות אישי אלא קולקטיבי: ננתק את החשמל והמים לכל הכפר שממנו יצאו הפורעים; נסגור את כל הישיבה ממנה יצאו כמה סרבנים.
    סליחה, אבל במה זה שונה מאלה שדורשים להפציץ את עזה כולה כי ירו עלינו משם טילים? במה זה שונה מהריסת בתים בכפר פלסטיני שממנו יצא מחבל-מפגע? ואולי דווקא שימוש בכח תשתיתי, שנועד לעודד התנהגות מסויימת, יעיל עשרות מונים על פני כח רודני שמנסה, בהצלחה מוגבלת, להכחיד התנהגות פסולה?

    • נדב הגיב:

      לגבי 'למה זה מוסרי וזה לא', ראה תשובתי לדובי. השיפוט צריך להיות פר מקרה.

      אבל חשוב להדגיש, שאני לא מציע עונש קולקטיבי. אני לא מציע 'לנתק את החשמל והמים לכפר שממנו יצאו הפורעים' – אני מציע לנתק את החשמל והמים למאחז שהוקם באופן בלתי חוקי, בדיוק באותו אופן שבו אם אני אשים קרוואן על גבעה בתוך גבולות הקו הירוק, אף אחד לא יחבר אותו למים ולחשמל מלכתחילה. אני גם לא מציע שמשרד הבטחון יסגור את הישיבה שיצאו ממנה כמה סרבנים; אני מציע שמשרד הבטחון לא ישתף פעולה עם ישיבה שמחנכת לסרבנות. זה הבדל מהותי.

      • אמיר הגיב:

        אתה מזכיר לי את המושג "בנק מטרות", שגם אותו אף פעם לא הבנתי: אם יש מוקדים מעבר לגבול שמתארגנת בהם פעילות עויינת, למה לא לחסל אותם בהקדם האפשרי? למה לחכות למצב שבו יתקפו אותנו ורק אז נצא לפגוע באותם יעדים?
        ועל אותו משקל: אם מאחז הוקם באופן בלתי חוקי, אכן צריך למנוע ממנו מים וחשמל. אבל השלילה הגורפת הזו נכונה בכל זמן ובכל מצב ופשוט לא נכון לכרוך את הסנקציה הזו בהקשר של פעילים אלימים שיצאו מאותו מאחז.

  5. עמוס הגיב:

    ואם להמשיך את הקו של דובי ואמיר – במה זה שונה מכל החוקים שבאים להתעלל בשמאלנים במגוון דרכים ביורוקרטיות: להעמיד בפני חקירה, למנוע מימון של מדינות זרות, לאיים בתביעות דיבה בסכומים גבוהים ועוד מיני המצאות של החבר'ה השונים בממשלה. כח תשתיתי מופעל (או לפחות מנפנפים בו כאיום) רק לא מול המתנחלים.

    אני לא מתנגד לייבוש התנחלויות (אם כי פחות קיצוני, יותר בכיוון של להפסיק לסבסד ובמקביל להשקיע במקומות שאליהם רוצים שהמתנחלים יעברו) אבל לא כענישה אלא כמדיניות שבאה להקל על פשרה טריטוריאלית אם תושג כזו (בהנחה שזו המדיניות שהממשלה בחרה לקדם, אם הממשלה רוצה להתקדם לכיוון מדינה דו-לאומית שתאמר את זה בפירוש ותציג תוכנית, המצב שאומרים משהו מעורפל ועושים משהו לא קשור בלי שום מדיניות קוהרנטי אולי חביב על פוליטיקאים אבל לא מוביל לשום מקום)

    • נדב הגיב:

      קודם כל, ראה את תשובותי לדובי ואמיר (שנכתבו, מסתבר, בזמן שאתה כתבת את תגובתך)

      אבל חשוב להדגיש – לא מדובר כאן ב'ענישה'. המושג ענישה מעיד, באופן מאוד מובהק, על הפעלת כוח רודנית. אני מדבר על שימוש בכלים של תכנון כדי להשיג מטרות פוליטיות.
      הרי השאלה 'מהי מדיניות החיבור לחשמל של ישובים שלא אושרו בהליך תכנוני מקובל' היא לא שאלה משפטית, וההחלטה על אי-חיבור לחשמל של כל ישוב שלא אושר היא לא החלטה ענישתית. אבל התוצאה שלה היא אפקטיבית לא פחות מאשר צו בית משפט שמורה לבולדוזרים לעלות על המאחז.

  6. אבשלום הנתן ביצקוב הגיב:

    זה פוסט יפה מאוד, מה שמסתדר לי פחות ההקשר הפרקטי, בסופו של דבר הרי הסיבה שלא מופעל כוח תשתיתי מול נערי הגבעות הוא מאותן סיבות שלא מופעל עליהן כוח רודני, הם בשר מבשרו של השלטון, ולכל היותר מהווים סימון של ילד שובב שהמבוגר האחראי קצת פחות פרוע ממנו (ראה את הפוסט האחרון ב"תניח את המספריים"). השלטון הנוכחי ידע להראות טוב מאוד שהוא יודע להפעיל כוח תשתיתי, נגד העובדים הסוציאלים, נגד המאבק החברתי, נגד מאב' המתמחים, למעשה אגף התקציבים במשרד האוצר הוא בדיוק גוף שמתמחה בהפעלת כוח רודני. סמלים אחרות זה לא שממשלת ישראל הנוכחית לא יודעת לתכנן מהלכים כמו שציינת היא פשוט מתכננת נגדנו.

    • נדב הגיב:

      אתה צודק, כמובן. התנאי הראשון הוא שהמדינה תרצה להפעיל כוח מסוג כלשהו כלפי נערי הגבעות. (מתקשר מאוד לפוסט הזה)

      אבל נדמה לי שההתקפה על צה"ל היא מעבר קו מהבחינה הזו, שהיא מספיק חמורה כדי לגרום למדינה לרצות לפעול כלפי הפוגרומצ'יקים. ולכן יש מקום, עכשיו, לציין את דרך הפעולה האפקטיבית.
      מאוד דומה לדוגמת הסרבנות שהבאתי בפוסט – ברגע שהעניין באמת הפריע למדינה, וספציפית לצה"ל, הוא הפעיל כוח תשתיתי וכיסח את התופעה.

  7. […] באופן לא חוקי, לא ניתן להכשרה בדיעבד. שנית, כפי שכתב הבלוגר נדב פרץ, יש להשתמש כנגד בריוני הגבעות לא רק בכוח משטרתי אלא גם […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

758669 דפים נצפים, 167 היום
272376 ביקורים, 36 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏