כל קול קובע

נדב

אתמול, במסגרת המאמץ המשפחתי, התפצלנו: נתאי נסע לעזור לאחלמה בשדרות (ונכשל, למרבה הצער)  ואני הצטרפתי למטה יום הבחירות של פלורה במצפה.

התפקיד שלי: להביא תושבים שלא נמצאים בעיר להצביע.

הדרך: 10 שעות נסיעה, 500 קילומטר. להביא את שהם משכונה ב' בבאר שבע, את יוגב מרמות. לדבר עם פיוטר, שאומר שהוא כבר יסע באוטובוס. ליסוע למצפה, לחכות שיצביעו. להחזיר את שהם, ואת אמא שלה אתי, לבאר שבע. לחכות. לקבל הוראות מהמטה. לקבל הוראות אחרות מהמטה. לקבל שוב את ההוראות הראשונות מהמטה. לאסוף את יקיר ממחנה נתן. לחכות עוד קצת. לאסוף את לודמילה מנווה זאב. ליסוע לדימונה, לאסוף את אליפל. לעצור במדרשה, לאסוף את אמא של יקיר. להמשיך למצפה. להוריד את כולם להצביע. לחכות ללודמילה, שצריכה ללכת לבנק. לודמילה מבקשת שאצא רק בעוד שעה, כי יש לה סידורים. אי אפשר – יקיר ממהר. לקחת את יקיר. לחזור לבאר שבע. להוריד את יקיר. לחזור הביתה.

התוצאה: שישה מצביעים שונעו. במהלך היום שאלתי את עצמי שאלות לגבי יחס עלות\תועלת, שהתפוגגו היום בבוקר כשגיליתי שהפער בין פלורה לבין המתחרה שלה עומד על 20 קולות בלבד. ואני אחראי לשליש ממנו.
עכשיו רק נשאר להתפלל שלא יהיו מהפכים עם קולות החיילים.

אם הייתי יודע איך להוסיף הערות על המפה הזו, הייתי נותן תיאור מפורט של השתלשלות העניינים:

נ.ב.
עד אתמול הסתכלתי על ה-GPS בתור צעצוע נחמד. אתמול הוא הציל אותי. חוץ מלצייר את המפה הנחמדה הזו ,הוא גם מנע את כל ה'ברמזור השלישי – אה, לא, הרביעי – קח שמאלה, תעבור את הכיכר, תפנה שמאלה וימינה ליד הבית הגדול, ואז אתה כבר תראה', פשוט מקבלים כתובת ונוסעים. איזה כיף.

15 תגובות »

נדב ב12/11/2008 12:46 תחת כללי

15 Responses to “כל קול קובע”

  1. נמרוד ברנע הגיב:

    מעט אנשים מבינים את זה שכל קול קובע.
    הפוסט הזה הוא דוגמא טובה לכך.

  2. נתאי הגיב:

    בבחירות לכנסת ה-16 ב-2002 איבדה מפלגת העבודה מנדט בגלל 47 קולות שהיו חסרים. זה רק בא להוכיח כמה פיסות טריוויה חסרות משמעות יש לי בראש.

    במצפה עדיין סופרים את קולות החיילים, לפני שיכתירו את פלורה באופן רשמי. בדרך כלל מתפלגים קולות החיילים באופן דומה לקולות האוכלוסיה, ומדובר בסך הכל ב-100 חיילים, שלא ברור כמה מתוכם בכלל טרחו להצביע. כך שלא צפוי שינוי דרמטי. אבל זה לא מי יודע מה עוזר למריטת העצבים שהולכת שם. מחר כנראה נדע.

  3. נמרוד ברנע הגיב:

    הבחירות ב-2003 בבנימינה הוכרעו על קול או שניים מקולות החיילים או משהו כזה.

    אל תשכח אגב שפרס הפסיד ב-96' לנתניהו ב-20,000 קולות, שאולי לבחירות מוניציפליות זה נראה הרבה, אבל לבחירות ארציות, ובאחוזי ההצבעה שהיו אז (בערך 80%) זה ממש מעט. יש כמה ספרים, "ההתאבדות – מפלגה מוותרת על השלטון" ו"המירוץ – בחירות 96'", שמנתחים את הבחירות הללו, ובלי קשר למחדל ההסברתי ולתפיסה האסטרטגית המוטעית שהייתה שם, המטה הלוגיסטי-ארגוני היה ירוד כל כך.
    למרות שבנינו, זה ביזיון גם עם פרס היה מנצח ב-20,000 קולות. אחרי רצח רבין הוא היה אמור לקחת ב-land slide מטורף.
    אפשר להתחיל גם לדבר על איך אנשים מפסידים בפריימריז, שם באמת המספרים כל כך קטנים שבא לבכות…

  4. […] הפוסט הזה, והדיון בתגובות, על בחירות שמוכרעות בקולות החיילים. אז […]

  5. רונה הגיב:

    הרבה אנשים כבר אמרו את זה שאחרי רצח רבין פרס היה אמור לקחת את הבחירות בעיניים עצומות. לדעתי יש מספר בעיות עם התפיסה הזו:
    השמאל והמרכז היו בטראומה קשה לאחר הרצח, ניצול של הרצח נתפס מאד ציני ומאד מכאיב, לכן פרס לא העז לגעת ברצח למרות שזה לכאורה היה מביא לו את הנצחון. הוא פשוט בנה על זה שאנשים הם לא מטומטמים ויודעים מה קרה ושזה מספיק כואב להם אז הם יצביעו. הוא גם צדק, הרצח זעזע את המערכות מספיק כדי להקנות לו נצחון.

    הבעיה היתה שפה נכנס ביבי לתמונה ובדמגוגיה הגאונית שלו הכניס את קלף "הפוליטיזציה של הרצח", זה מדהים איך שהטיעון הזה (שביבי הפך ללגיטימי, ורק אלוהים יודע איך, כי הוא פשוט מביש), מחזיק מעמד עד היום כך שבכל שנה מבוצע אותו הסקר של איזה אחוז מהעם רואה בעצרת רבין "עצרת פוליטית", וכמה מהם מרגישים אשמים ברצח וכואבים אותו.

    ביבי פשוט פצח במסע הסברה כלפי המרכז והימין המתון שהם לא אשמים ברצח, שלא היתה להם יד בו, ושמאשימים אותם על לא עוול בכפם רק כדי להכריח אותם להצביע (למרות שפרס כלל לא העז להשתמש ברצח), לכן בוודאי שהם לא חייבים שום דבר לאף אחד, ובפרט לא חייבים להצביע לפרס.

    כך שבאופן פרדוקסלי, עד היום השמאל מרגיש יותר אשם ברצח מאשר המרכז והימין המתון.

    אבל ככה זה, עבור מחנה השמאל הנושא הזה היה טעון מדי ועבור ביבי אין ממש פרות קדושות.

    • נתאי הגיב:

      ביבי גם עבד כדי לנצח, עשה חיבורים ושיתופי פעולה הדוקים עם החרדים , הלך עם סלוגן גאוני – "נתניהו, עושים שלום בטוח", שלאחר מכן שוכלל עד כדי שלמות ל-"רק שרון יביא שלום". בעוד שפרס הניח שהוא מנצח בכל מקרה. אני חושב גם שפרס לא עשה זאת בגלל כבודו של רבין, אלא כי הוא רצה לנצח סוף סוף בעצמו, ולא בזכות יריבו רבין.
      הלקח שלי מבחירות 96' הוא שמי שעובד נכון וחזק ורוצה לנצח – מנצח, ותנאי הפתיחה לא ממש משנים.
      דרך אגב, זה גם הלקח שלי מבחירות 99, אז נסעתי במכונית חבוטה עם יריב אופנהיימר, ותלינו שלטים של ברק בלילות בתל אביב. ראינו את הפחד בעיניים של פעילי הליכוד. זה היה ברור לי שברק מנצח. בדיעבד הייתי מעדיף לעבוד עבור ביבי.

      • אלעד-וו הגיב:

        "בדיעבד הייתי מעדיף לעבוד עבור ביבי."

        כבר שכחת? אני לא מעריץ גדול של ברק, אבל איך אפשר להשוות?

        חוץ מזה, ברק הוציא אותנו מלבנון. הוציא כמו אידיוט, אבל היו לו ביצים והוא הוציא אותנו משם. קל מאד להתלונן על זה, אבל אני משער שהיה הרבה יותר גרוע אם היינו נשארים.

  6. נתאי הגיב:

    מערכת הבחירות של 99 הייתה נגועה באופן חמור בשחיתות.
    החד צדדיות של היציאה מלבנון, שבזמנו נראתה גם לי כאקט גאוני, הובילה להתמוטטות של מעמדה של ישראל באזור, ולאינתיפדה השניה. בעצם מה שברק אמר לערבים זה אותנו תזיזו רק בכוח. אני אתן פרס לקיצוניים, ואבייש את המתונים שמדברים איתנו.
    כמי שעשה בט"ש מאז כמה פעמים על הגבול במילואים, המצב בגבול היה קטסטרופלי עד לפני מלחמת לבנון השניה. שלא לדבר על זה שאותה דוקטורינה של נסיגה חד צדדית, הביאה לנו גם את ההתנתקות, עוד צעד גאוני.
    הזקנה במסדרון בבית החולים בנהריה עדיין מחכה. ברק לא תרם כלום לעניים, רק העשיר את העשירים.
    ברק הוביל לבחירתו של שרון, שהיה ראש הממשלה הכי גרוע שהיה לישראל אי פעם.
    אני יכול להמשיך עד מחר בבוקר.

    • נמרוד ברנע הגיב:

      עם כל הכיף בלנגח את ברק אני רוצה לגונן עליו קצת בנוגע ליציאה החד-צדדית מלבנון.
      התפיסה ש"הציונים מבינים רק כוח" הוכחה על ידי כל ממשלות ישראל לדורותיהן – ולא רק ממשלת ברק. יצאנו מסיני ב-56' רק אחרי שברה"מ וארה"ב איימו עלינו, חתמו את הסכם השלום עם סיני רק אחרי מלחמת יום כיפור (דחינו כל יוזמת שלום עד אז), הכרנו בעם הפלסטיני ובאש"ף כנציג הלגטימי (ושאר סעיפי הסכמי אוסלו) רק אחרי האינתיפדה הראשונה וכנ"ל מקרה לבנון.
      אינני מקבל את הטענה בדבר כך ש"הערבים ניצלו כל הזדמנות לפספס כל הזדמנות", ואני מסתמך בעיקר על הדחיקה של משה שרת מעמדת ההשפעה בגלל שהוא ניסה לחתור לשלום ועל טרוניותיו הרבות על חרחור המלחמה. בכלל, התפיסה הבן-גוריוניסטית ושל משה דיין הייתה של "אנחנו מחכים לטלפון מהערבים" ולא ניסו כלל להגיע להסכם שלום או לבדוק ברצינות ובכנות אופציה כזו. יחד עם זאת, יש הטוענים כי הערבים הכירו בקיומנו רק אחרי הניצחון ב-67' – ולצורך הדיון אני מוכן לקבל את זה. גם אז המשכנו לדחות כל הצעה להסכם שלום ובמקום לנצל את המומנטום האדיר שנוצר לאחר המלחמה העדפנו למסמס את השיחות, להתנכל לפלשתינאים, לספח שטחים וליישב מתנחלים. כל הליכה של ישראל להסכם שלום או לצעד מדיני קונסטרוקטיבי נעשתה רק אחרי אלימות מן הצד הערבי שהציבור בישראל לא יכל לשאת יותר. להאשים את ברק בחד צדדיות זה לעשות הנחות לכל מנהיגי ישראל בהיסטוריה כמעט. גם היום אגב יש בפני ישראל אפשרות ללכת להסכם שלום כולל עם העולם הערבי – היוזמה הסעודית – ואנחנו ממסמסים את זה. הסורים כמעט מתחננים שנחתום איתם הסכם. כשתבוא המלחמה הבאה ורק אחריה נחתום הסכם – באמת נדע שזה היה מיותר.

      בנוגע לקדנציה של ברק – למיטב ידעתי, בתקופת ברק לא המשיכה המגמה של הגדלת הפערים החברתיים ולא חל גידול באבטלה. לא חל שיפור גם, אבל בהתחשב בעובדה שהיה ריבוי טבעי באוכלוסייה וטפטוף של עלייה מחו"ל, מדובר בעצם בשיפור ריאלי מזערי.
      כמו כן תקציב החינוך גדל למיטב זכרוני (במשרד החינוך בראשות שריד).

      • נתאי הגיב:

        נמרוד, זו בדיוק הסיבה שאני מעדיף את ממשיכי דרכו של בגין שישב לדבר עם סאדאת, על ממשיכי דרכו של משה דיין. במילא ביבי וברק דוגלים בקפיטליזם חזירי ומושחת, ובשביל למצוא את ההבדלים הכלכליים ביניהם צריך מיקרוסקופ אלקטרוני חזק במיוחד. בתקופת ברק היה גל גיאות כלכלית , שלא היה כל כך קשור למדיניותו, אבל השפל הנורא שבא לאחר מכן היה דווקא קשור לאינתיפדה השניה שפרצה אחרי כישלון השיחות שהוא הוביל.
        שלא לדבר על פרשות כמו העמותות שבה ברק ניצל רק כי בוז'י שכב על הגדר עבורו, ופרשת החברה של נילי פריאל, שאולי כשרה (לא בטוח כלל) אבל מסריחה עד לב השמיים. כל מה שמצאו על ביבי זה ששרה היא לא האישה הכי נחמדה בעולם. והאנשים של ביבי, בצד פעילותם הדורסנית נגד החלשים, פעלו גם נגד השחיתות וההון.

        בקיצור, אני מוכן להסכים אתך שזה נבלה וזה טריפה. גליק גדול הממשלה הבאה כנראה כבר לא תהייה.

        • נדב הגיב:

          נתאי, האנשים של ביבי לא פעלו נגד השחיתות וההון. זליכה פעל. כדאי לזכור שאת כל הדברים שזליכה ניסה למנוע, התחילו קודמיו בתפקיד – מינויים של ביבי.

          והבדל אחד חשוב בין ביבי לברק – את ברק כל העניין הכלכלי הזה לא מעניין. נכון שאם תצמיד אותו לפינה, הוא יבחר באופציה הקפיטליסטית, אבל הוא יעדיף להתרחק מכל העיסוק הזה. ביבי באמת מאמין בקפיטליזם, ויעשה הרבה כדי לקדם מדיניות נאו-ליברלית.

          • נתאי הגיב:

            זליכה הוא איש של ביבי.
            אל תשכח שברק היוון את קשריו כראש ממשלה מיד כשהוא עזב את תפקידו. בשמשו בתור "פותח דלתות" של ההון לשלטון. בעיני עדיפה מדיניות ניאו ליברלית על מדיניות "בואו נחלק את המדינה לחברים שלנו"של החבורה העליזה ששלטה פה בשנים האחרונות.

          • נדב הגיב:

            זליכה הוא איש של ביבי – גם ניר גלעד.

            גם ביבי היוון את קשריו מייד כשעזב את תפקידו. ההבדל היחיד ביניהם היה שההזדמנות של ביבי לחזור בגדול הגיעה מוקדם יותר (או כך לפחות הוא חשב, עד שגילינו את סבא אריק).

            ולגבי מה עדיף – לפני הבחירות האחרונות חשבתי כמוך, עכשיו אני כבר לא בטוח. הירשזון ובר-און לא היו משהו, אבל ביבי היה הרבה יותר גרוע.

          • נתאי הגיב:

            זה פשוט פתטי שאנחנו מתווכחים בבלוג. נראה לי שאני אוציא את הראש מן החלון ואצעק לך את התשובה.

  7. […] כדי למנוע משלושה חיילים להצביע לנתניהו בבחירות 96′ ונדב סיפר בגאווה של הנסיעות הארוכות שלו ביום הבחירות כדי להביא […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

877526 דפים נצפים, 49 היום
308972 ביקורים, 29 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏