??????? ?? ???

גילוי נאות – כידוע לרוב הקוראים, עמיר פרץ הוא דוד שלי. הפוסט ×”×–×”, כמו שתוכלו לשים לב בקלות, לא נכתב מנקודת מבט `אובייקטיבית`, אבל מצד שני – אינו מבוסס על דברים שעמיר אמר, או על מידע פנימי כלשהו, ואינו מייצג את עמדתו של אף אחד חוץ ממני.

====

לקראת ההתמודדות ההולכת וקרבה על משרת יו"ר מפלגת העבודה, מתנגדים רבים מהבלוגרים, שלפני הבחירות תמכו במפלגת העבודה, לבחירתו מחדש של עמיר פרץ לראשות המפלגה (שתי דוגמאות בולטות: דניאל בלוך ושוקי גלילי).

הטיעון העיקרי העומד מאחורי הטענות האלה הוא שעמיר פרץ אכזב ולא סיפק את הסחורה – מפלגת העבודה בראשותו הציגה אג`נדה ברורה מאוד לקראת הבחירות האחרונות, ולא השיגה אף אחד מהיעדים האלה. לכן, אין מקום להמשך כהונתו כיו"ר המפלגה ואו כשר הבטחון.

לפני שאעבור לדון בטענות באופן פרטני, אני מבקש להזכיר שתי עובדות:
הראשונה – מבנה הממשל של מדינת ישראל, ובמידה רבה גם מבנה קבלת ההחלטות של מפלגת העבודה, הוא סיעתי ולא אישי. אף אחד מאיתנו לא הצביע בקלפי לעמיר פרץ – חלקנו הצבענו למפלגת העבודה. בהתאמה, גם הכוח בכנסת ניתן לסיעת העבודה, והכוח של היו"ר בתוך הסיעה הוא מוגבל.
השניה – אנו עוסקים כאן בדיון על בחירת יו"ר למפלגת העבודה, שהוא דיון פנים-מפלגתי. כל הטיעונים היפים האלה נגד כיוון הפעולה הפוליטי בכלל או נגד מפלגת העבודה בפרט הם חשובים ומעניינים, אבל לא רלוונטיים לשאלה – במי לתמוך בפריימריז במפלגת העבודה. הדיון ×”×–×” מעניין רק את מי שהחליט שהוא בפנים.

נדון, אם כן, בכמה מהטענות המרכזיות נגד עמיר:
הטעות הראשונה, כרונולוגית לפחות, היא הבחירה בתיק הבטחון. לאחר שהמפלגה התגאתה באג`נדה החברתית בבחירות, הבחירה בתיק הבטחון כתיק הבכיר של המפלגה וכתיק המיועד לעמיר הייוותה הודאה שהמפלגה בכלל ועמיר בפרט זנחו את האג`נדה.
אבל מה היו האופציות? נחזור לתקופת המו"מ הקואליציוני, וניזכר מה היו האופציות שעמדו בפני מפלגת העבודה:
א. בחירה בתיק האוצר כתיק הבכיר של המפלגה
ב. ויתור על תיק בכיר, ובחירה בתיקים זוטרים יותר, אך חברתיים-כלכליים, במקומו
ג. שמירה על תיק הבטחון, אך הצבת ח"כ אחר ממפלגת העבודה בתור שר הבטחון
ד. פרישה לאופוזיציה.
אופציה א` לא הייתה קיימת – לקדימה לא הייתה שום כוונה לוותר על תיק האוצר (ומי שבוחר להאמין לאדלר, שיהיה לו לבריאות). אופציה ×’` היא אופציה בלתי אפשרית פוליטית עבור מנהיג מפלגה – משמעה הוא למעשה ויתור על ×”×”× ×”×’×”. האם עמיר, כשר תשתיות או חינוך (שני התיקים השניים בבכירותם של המפלגה) ×”×™×” מסוגל למצב עצמו כמנהיג מול פואד או איילון כשרי ביטחון? האם במצב ×›×–×” מצבה של האג`נדה החברתית ×”×™×” טוב יותר ממצבה כרגע? קשה להניח.
אופציות ב` וד` היו, אבקש לטעון, אופציות תיאורטיות בלבד, כמו אופציה א` אבל מסיבות אחרות. מרכז המפלגה, שהוא גוף שמייצג את מפלגת העבודה במצבה נטול-האג`נדה בעת שישבה בממשלת שרון, הוא מרכז מוטה ×’`ובים, שלעולם יעדיף ישיבה בממשלה על `התייבשות` באופוזיציה. מכיוון שיו"ר אינו פועל לבדו, אלא תלוי במרכז – עמיר לא ×”×™×” יכול לבחור אופציה של ויתור על תיק מרכזי (שהייתה מתפרשת ככישלון צורב במו"מ הקואליציוני) או של הישארות באופוזיציה.

הטענה השניה נגד המשך כהונתו של עמיר היא על תפקודו כשר בטחון. כנגד טענה זו קשה לי להגיב, מכיוון שעדיין לא קראתי טענה עניינית אחת כנגד תפקודו אלא רק הרבה קביעות נחרצות של `הוא נכשל` (×”×›×™ קרוב לענייני ×”×™×” נחום ברנע – `הוא נראה משועמם בישיבות`. סיבה מצויינת). כשאקרא טענה עניינית, אולי אוכל להתייחס.

הטענה המרכזית נוגעת לנטישת האג`נדה. כאן אני חייב להודות שאני שותף מלא לביקורת כלפי מפלגת העבודה, שאכן עשתה מעט מאוד ביחס למספר המנדטים שיש לה. מאידך, אני חושב שהפניית הטענות האלה כלפי עמיר פרץ אינה הוגנת ואינה נכונה, והכי חשוב – לא תביא לשיפור בעתיד. עמיר פרץ, נדמה שיש להזכיר, ×”×™×” היחיד משרי העבודה שלא הצביע בעד התקציב. נכון, קולו לא נשמע ברמה במאבקים – מצד שני, הוא ניהל באותו זמן מאבקים אחרים, לא פשוטים גם הם. (תאמרו – זו תולדה של היותו שר בטחון ולא ממלא תפקיד כלכלי, אפנה אותכם שתי פסקאות למעלה). הטענה המרגיזה ביותר היא זו הטוענת שדרישותיו של עמיר לתוספת בתקציב הבטחון הן `אנטי חברתיות`, שכן בגללן קיצצו במקומות אחרים. אין לי את הכלים לקבוע האם התוספות האלה אכן ×›×” נחוצות, אבל ברור לי שהטענה שהרחבת תקציב הבטחון מחייבת קיצוצים אחרים היא דמגוגיה נאו-ליברלית מהסוג הגרוע ביותר. הייתה כאן מלחמה, ומותר בעקבות כך להקפיא הורדות מיסים או להגדיל את הגרעון.

נקודה אחרונה, שאני חייב להודות שהפריעה לי במיוחד – ההסכמה של מפלגת העבודה להצטרפותו של אביגדור ליברמן לממשלה. גם כאן, אי אפשר להסתכל על מעשיו של עמיר בלי להתחשב במצב המפלגתי. עמיר העריך (ואני מסתמך כאן על פרשנים פוליטיים) שההצבעה במרכז תעבור גם אם יתנגד. לכן, התנגדות שלו משמעה ×”×™×” הפסד צורב שיוביל לאובדן כוח פוליטי, אך לא תהיה לא השפעה אמיתית (×›×™ ליברמן ישב בממשלה בכל מקרה).

בכל המקרים האלו, אינני טוען שלא נעשו טעויות. איש אינו חף מטעויות. אבל הטענה המרכזית שלי היא א. שעמיר פעל בדרך הטובה ביותר האפשרית וב. שמי שבגד באג`נדה זה אכן גורמים מסויימים במפלגת העבודה, אבל עמיר אינו אחד מהם.

מכאן אעבור לשאלה החשובה כרגע, וכאן יכול לחזור אלי גם כל מי שממש לא מסכים לטיעונים שמניתי לעיל: מפלגת העבודה עומדת בפני בחירת יו"ר. הבחירה אינה בין המועמד האידיאלי לבין עמיר פרץ – יש רשימה ידועה של מועמדים: עמי "היועץ שלי ×–×” רייכמן" איילון, אופיר "למישהו יש אג`נדה" פינס, דני "אני שומר מקום לאהוד" יתום או אהוד "מישהו ראה זקנה במסדרון?" ברק. כל אחד מהמתמודדים האלו אינו סוציאל דמוקרט ואינו מתיימר להיות ×›×–×”.
אם בחרתם בדרך של הישארות במפלגת העבודה, ואם אתם פה בשביל הסוציאל דמוקרטיה, חשוב לזכור: ראשית, אנו רק בתחילת הדרך. חשבנו שבחירת יו"ר ×–×” מספיק כדי להשליט אג`נדה על מפלגה, ומסתבר שטעינו. צריך להתחזק במרכז, לעודד חברי כנסת ס"ד ועוד. אבל בחירת יו"ר ×–×” הישג חשוב – שאסור לוותר עליו.
והפסד של עמיר פרץ במרוץ לתפקיד היו"ר, שמשמעו בחירה במועמד ללא אג`נדה ס"ד, הוא הפסד של הכוחות הסוציאל דמורקטיים במפלגה.

אשמח לשמוע תגובות, בשני תנאים:
א. הן יתייחסו לשאלה מה פרץ היה צריך לעשות, ולא למה המפלגה הייתה צריכה לעשות
ב. הן יתבססו על עובדות (לא "אבל כולם יודעים שפרץ היה שר ביטחון מעאפן" אלא "פרץ, כשר ביטחון, עשה את ההחלטה השגויה הזו והזו")