לא נסתום את הפה, כי ככה אמא אמרה לי

נתאי

אמי, יעל פרץ ז"ל הייתה חוגגת את יום הולדתה ה-62 ב-6 באוגוסט לולא נפטרה ב-2007. עד יומה האחרון היא הייתה לוחמת עיקשת וחסרת פשרות לשלום וצדק חברתי, וראתה את השניים שלובים זה בזה בקשר בל יינתק.

תקרית אחת בתחילת שנות השמונים, עליה היא סיפרה לי, משמשת לי השראה עד היום. בשנים אלו היו הפגנות סוערות בירושלים, שלוו בתגרות בין ימין לשמאל. באחת ההפגנות הללו נרצח חברם של הורי, אמיל גרינצוויג ז"ל, מרימון שהשליך עליו הכהניסט יונה אברושמי.

אמיל גרינצוויג ז"ל - צילום ורדי כהנא

אמיל גרינצוויג ז"ל - צילום ורדי כהנא

באחת מן ההפגנות הללו מצאה את עצמה אמי, לבושה בחולצה של שלום עכשיו, בתוך חבורה של כהניסטים זועמים. האירוע היה יכול להגמר באופן טראגי ביותר, לולא היא, לוחמת אמיצה וחסרת פחד עשתה את הדבר הפשוט והקשה ביותר: דיברה אתם. היא סיפרה להם שגם היא פוחדת מן הערבים, ולכן חשוב השלום. והם הקשיבו לה. לא בטוח שהשתכנעו, אבל הקשיבו.

יעל פרץ ז"ל

יעל פרץ ז"ל

למה אני חוזר לסיפור הזה דווקא עכשיו? כיוון שנפתחה קבוצת פייסבוק בשם "לא נסתום את הפה" כקריאה לפעולה בעקבות קמפיין ההסתה נגד הקרן החדשה לישראל. כרגע הקבוצה מלאה בתגובות עוינות. ברוחה של אמי ולזכרה, אני מבקש מכם להכנס לקבוצה, ולראות שמאחורי כל תגובה עוינת מסתתר אדם מפוחד ומוסת. לראות בכל תגובה כזו הזדמנות לשיחה, להסביר את עמדותינו, להסביר להם כיצד הקרן פועלת כדי למנוע את דיכויים כמזרחים, נשים הומואים, או סתם אזרחים. הכל במתינות ובצורה מכובדת, בלי השמצות ובטונים רגועים. תופתעו כמה צורת הדיון הזו אפקטיבית. אני כבר יודע את זה כי אמא אמרה לי.

יהי זכרה ברוך.

18 תגובות »

נתאי ב5/08/2010 19:47 תחת כללי

18 Responses to “לא נסתום את הפה, כי ככה אמא אמרה לי”

  1. vandersister הגיב:

    לא ייאמן, אבל שכנעת אותי לנסות להיכנס לקבוצה ולנהל דיון רציני עם אחד המתלהמים. מי ייתן וירבו אנשים כאמך במדינה, אולי עוד יהיה פה יותר טוב מתישהו.

  2. צ'ארלס הגיב:

    ניתאי, תודה רבה על הפוסט. לפעמים אנחנו בשמאל נוטים לפתח קוצים כלפי הסביבה.

    מה שחשוב זה שידעו שחייבים להמשיך ולדבר. גם אם אין הסכמה, אלימות והפחדה הם לא הפתרון.

  3. מרמיט הגיב:

    צ'ארלס, אנחנו *כאנשים* נוטים לפתח קוצים כלפי הסביבה. בעיקר כשהסביבה עוינת.

    האינסטינקט, כשמתקיפים אותך, הוא להתקיף חזרה (או לברוח, אבל אז לא רואים תגובות ואין על מה לדבר).
    צריך הרבה איפוק ואורך רוח כדי לברור מילים ולענות בטון שקול כשמאיימים עליך ומנאצים אותך.

    (את השיעור הזה למדתי כשניהלתי את פורום "רייב נגד הכיבוש" בפורטל נענע, ממש בסוף ימי הפיגועים הגדולים. הפורום משך אז הרבה אש, ובתור מנהל פורום לא יכולתי להתגושש ולעקוץ כאוות נפשי כי חיפשו אותי ומיד "תפסו" אותי. זה אילץ אותי ללמוד להקשיב, לענות לעניין, ולהפריד בין מידת *ההסכמה שלי* עם דברים שנכתבו לבין מידת *הענייניות* של הדברים.)

    תודה על קריאת הכיוון, נתאי.

  4. lomili הגיב:

    אחד הפוסטים האנושיים ביותר שיצא לי לקרוא.

  5. נתאי הגיב:

    תודה לכל המגיבים כאן, בפייסבוק, ובמסרים אישיים. חיממתם את ליבי.

  6. נתאי –
    ישר כח!
    אמך ואתה צודקים מאד בהבחנה הבסיסית על הפחד וההסתה, וגם בזו שכל תגובה – אפילו מגדפת – היא הזדמנות לנהל דיון.
    לא שזה קל. העיסוק המתמשך בניהול הדיון הזה מתיש ושוחק. רק השבוע הברחתי מהבלוג שלי מגיב שנקלע לרגע של חוסר סבלנות מצדי. ולא שלא הייתי מנומס. פשוט לא היו לי התעצומות באותו רגע להמשיך לסבול את השליליות.
    הלקח שלי מהסיפור: כשאין משהו חיובי להגיד, פשוט לשתוק ולהמתין קצת, עד שיהיה. אינשאללה גם אזכה לישׂם את הלקח הזה.

  7. יניבל1 הגיב:

    הכותב מתחיל את הפוסט כאילו בתור ליברל ואוהב אדם, אבל לקראת סופו נחשפת ערוותו כאשר הוא כותב "שמאחורי כל תגובה עוינת מסתתר אדם מפוחד ומוסת" ומציע לדבר איתם יפה ולהסביר להם איפה הם טועים. זה מה שתמיד אומרים על ילדים שמתפרעים. פשוט התנשאות מהזן המכוער ביותר , בגישה כזאת בטוח שלא תצליח לשכנע אנשים שחושבים אחרת ממך/

  8. מרמיט הגיב:

    יניבל, לא כל חילוקי דעות נובעים מפחד והסתה, נכון.
    אבל גילויי עוינות מתלהמים ומשתלחים, כאלה שמאיימים עליך ומאחלים לך גזר דין מוות, יכולים לבוא רק מאנשים מפחדים ומוסתים.

    אם הם לא היו מפחדים ומוסתים, הם היו מתווכחים כמו בני אדם, ולא צורחים עלינו בהיסטריה שאנחנו יותר גרועים מהערבים וצריך להרוג את כולנו או לגרש אותנו לעזה וכו' וכו'.

    יש בדף ההוא מעט ימנים שמנסים לנהל דיון ענייני (ויש שם גם כמה שמאלנים שמתקצפים ומתלהמים), אבל הטון הכללי (נכון לאתמול בערב לפחות) הוא של שנאה היסטרית.

  9. נתאי הגיב:

    יניבל1 – כיצד היית אתה מכנה את יונה אברושמי, שזרק את הרימון שהרג את חברם של הורי, אמיל גרינצווייג, בהפגנת שלום עכשיו?

  10. אפרת הגיב:

    יניבל – למשפט "מאחורי כל תגובה עוינת מסתתר אדם מפוחד ומוסת" קוראים אמפתיה. זה לא קשור להאם אתה חושב שבן אדם צודק או טועה, זה פשוט אומר שאתה רואה את הכאב והקושי מאחורי הכעס והשנאה. אבל תסביר לי איפה ההתנשאות בלנסות לשכנע אדם לחשוב כמוך? זה לא מה שאתה מנסה לעשות בדיוק ברגע זה?

  11. נורית הגיב:

    נתאי,
    תודה על פוסט מרגש! כמי שלובשת גם היום חולצה של שלום עכשיו בהפגנות, אני יכולה להזדהות מאד עם התחושות והמילים שהבעת כאן.

  12. רועי הגיב:

    הפוסט מאד יפה ונוגע ללב. הגישה האנושית שלך מנצחת.

    מצד שני- אני לא מחסידי הקרן, אם כי אני במודע אומר את זה מבורות חלקית. אני חושב שהמסע של "אם תרצו" כנגדה היה פשיסטי ומכוער, אבל אני לא משוכנע שדמותה של ישראל עבור "הקרן" עומדת עם דמותה הרצויה בעיני.

    רועי

  13. נתאי הגיב:

    נורית – תודה לך.

    רועי, העניין הוא האופי המכוער האלים והלא ענייני של הוויכוח, שלילת האחר, הפסילה וההשתקה שלו.

  14. יריב מ הגיב:

    תודה

  15. […] להימנע מהתוצאה (הדי מתבקשת) הזאת, כפי שאפשר למשל לראות מהפוסט של נתאי שקרא לניהול שיחה תרבותית ומאופקת עם המגיבים המתלהמים. […]

  16. עמית-ה הגיב:

    צודקת אמא שלך וגם אתה, תודה.

  17. benha university הגיב:

    I am very glad to search this page. You can read our blog at http://portal.bu.edu.eg/en

    thank you

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

666643 דפים נצפים, 349 היום
248942 ביקורים, 47 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏