??????? ?? ???

17 Responses to “לא נסתום את הפה, כי ככה אמא אמרה לי”

1. vandersister הגיב:

   5 באוגוסט 2010 בשעה 21:44

   לא ייאמן, אבל שכנעת אותי לנסות להיכנס לקבוצה ולנהל דיון רציני עם אחד המתלהמים. מי ייתן וירבו אנשים כאמך במדינה, אולי עוד יהיה פה יותר טוב מתישהו.

   הגב
   • נתאי הגיב:

     5 באוגוסט 2010 בשעה 23:00

     תודה וואנדר. 🙂 תעשי את ×–×” בכל פעם שאת מרגישה שלא בזו לך ולא קיללו אותך מספיק…

     הגב
2. צ'ארלס הגיב:

   6 באוגוסט 2010 בשעה 0:21

   ניתאי, תודה רבה על הפוסט. לפעמים אנחנו בשמאל נוטים לפתח קוצים כלפי הסביבה.

   מה שחשוב זה שידעו שחייבים להמשיך ולדבר. גם אם אין הסכמה, אלימות והפחדה הם לא הפתרון.

   הגב
3. מרמיט הגיב:

   6 באוגוסט 2010 בשעה 1:04

   צ'ארלס, אנחנו *כאנשים* נוטים לפתח קוצים כלפי הסביבה. בעיקר כשהסביבה עוינת.

   האינסטינקט, כשמתקיפים אותך, הוא להתקיף חזרה (או לברוח, אבל אז לא רואים תגובות ואין על מה לדבר).
   צריך הרבה איפוק ואורך רוח כדי לברור מילים ולענות בטון שקול כשמאיימים עליך ומנאצים אותך.

   (את השיעור הזה למדתי כשניהלתי את פורום "רייב נגד הכיבוש" בפורטל נענע, ממש בסוף ימי הפיגועים הגדולים. הפורום משך אז הרבה אש, ובתור מנהל פורום לא יכולתי להתגושש ולעקוץ כאוות נפשי כי חיפשו אותי ומיד "תפסו" אותי. זה אילץ אותי ללמוד להקשיב, לענות לעניין, ולהפריד בין מידת *ההסכמה שלי* עם דברים שנכתבו לבין מידת *הענייניות* של הדברים.)

   תודה על קריאת הכיוון, נתאי.

   הגב
4. lomili הגיב:

   6 באוגוסט 2010 בשעה 3:42

   אחד הפוסטים האנושיים ביותר שיצא לי לקרוא.

   הגב
5. נתאי הגיב:

   6 באוגוסט 2010 בשעה 7:41

   תודה לכל המגיבים כאן, בפייסבוק, ובמסרים אישיים. חיממתם את ליבי.

   הגב
6. ד"ר אוֹרי אמיתי הגיב:

   6 באוגוסט 2010 בשעה 12:36

   נתאי –
   ישר כח!
   אמך ואתה צודקים מאד בהבחנה הבסיסית על הפחד וההסתה, וגם בזו שכל תגובה – אפילו מגדפת – היא הזדמנות לנהל דיון.
   לא שזה קל. העיסוק המתמשך בניהול הדיון הזה מתיש ושוחק. רק השבוע הברחתי מהבלוג שלי מגיב שנקלע לרגע של חוסר סבלנות מצדי. ולא שלא הייתי מנומס. פשוט לא היו לי התעצומות באותו רגע להמשיך לסבול את השליליות.
   הלקח שלי מהסיפור: כשאין משהו חיובי להגיד, פשוט לשתוק ולהמתין קצת, עד שיהיה. אינשאללה גם אזכה לישׂם את הלקח הזה.

   הגב
7. יניבל1 הגיב:

   6 באוגוסט 2010 בשעה 17:28

   הכותב מתחיל את הפוסט כאילו בתור ליברל ואוהב אדם, אבל לקראת סופו נחשפת ערוותו כאשר הוא כותב "שמאחורי כל תגובה עוינת מסתתר אדם מפוחד ומוסת" ומציע לדבר איתם יפה ולהסביר להם איפה הם טועים. זה מה שתמיד אומרים על ילדים שמתפרעים. פשוט התנשאות מהזן המכוער ביותר , בגישה כזאת בטוח שלא תצליח לשכנע אנשים שחושבים אחרת ממך/

   הגב
8. מרמיט הגיב:

   6 באוגוסט 2010 בשעה 17:42

   יניבל, לא כל חילוקי דעות נובעים מפחד והסתה, נכון.
   אבל גילויי עוינות מתלהמים ומשתלחים, כאלה שמאיימים עליך ומאחלים לך גזר דין מוות, יכולים לבוא רק מאנשים מפחדים ומוסתים.

   אם הם לא היו מפחדים ומוסתים, הם היו מתווכחים כמו בני אדם, ולא צורחים עלינו בהיסטריה שאנחנו יותר גרועים מהערבים וצריך להרוג את כולנו או לגרש אותנו לעזה וכו' וכו'.

   יש בדף ההוא מעט ימנים שמנסים לנהל דיון ענייני (ויש שם גם כמה שמאלנים שמתקצפים ומתלהמים), אבל הטון הכללי (נכון לאתמול בערב לפחות) הוא של שנאה היסטרית.

   הגב
9. נתאי הגיב:

   6 באוגוסט 2010 בשעה 20:02

   יניבל1 – כיצד היית אתה מכנה את יונה אברושמי, שזרק את הרימון שהרג את חברם של הורי, אמיל גרינצווייג, בהפגנת שלום עכשיו?

   הגב
10. אפרת הגיב:

    8 באוגוסט 2010 בשעה 0:05

    יניבל – למשפט "מאחורי כל תגובה עוינת מסתתר אדם מפוחד ומוסת" קוראים אמפתיה. ×–×” לא קשור להאם אתה חושב שבן אדם צודק או טועה, ×–×” פשוט אומר שאתה רואה את הכאב והקושי מאחורי הכעס והשנאה. אבל תסביר לי איפה ההתנשאות בלנסות לשכנע אדם לחשוב כמוך? ×–×” לא מה שאתה מנסה לעשות בדיוק ברגע ×–×”?

    הגב
11. נורית הגיב:

    9 באוגוסט 2010 בשעה 9:07

    נתאי,
    תודה על פוסט מרגש! כמי שלובשת גם היום חולצה של שלום עכשיו בהפגנות, אני יכולה להזדהות מאד עם התחושות והמילים שהבעת כאן.

    הגב
12. רועי הגיב:

    9 באוגוסט 2010 בשעה 20:31

    הפוסט מאד יפה ונוגע ללב. הגישה האנושית שלך מנצחת.

    מצד שני- אני לא מחסידי הקרן, אם כי אני במודע אומר את זה מבורות חלקית. אני חושב שהמסע של "אם תרצו" כנגדה היה פשיסטי ומכוער, אבל אני לא משוכנע שדמותה של ישראל עבור "הקרן" עומדת עם דמותה הרצויה בעיני.

    רועי

    הגב
13. נתאי הגיב:

    10 באוגוסט 2010 בשעה 0:24

    נורית – תודה לך.

    רועי, העניין הוא האופי המכוער האלים והלא ענייני של הוויכוח, שלילת האחר, הפסילה וההשתקה שלו.

    הגב
14. יריב מ הגיב:

    10 באוגוסט 2010 בשעה 12:46

    תודה

    הגב
15. על (אי קיומה של) הספרה הציבורית ברשת | הלם תרבות הגיב:

    10 באוגוסט 2010 בשעה 22:57

    […] להימנע מהתוצאה (הדי מתבקשת) הזאת, כפי שאפשר למשל לראות מהפוסט של נתאי שקרא לניהול שיחה תרבותית ומאופקת עם המגיבים המתלהמים. […]

    הגב
16. עמית-×” הגיב:

    13 באוגוסט 2010 בשעה 0:13

    צודקת אמא שלך וגם אתה, תודה.

    הגב