??????? ?? ???

נזכרתי לאחרונה, מסיבות כאלה ואחרות, בפוסט ישן של הכוסית, שמציג את עמדתה הליפסטיק פמיניסטית.

יונית מציגה את הליפסטיק פמיניזם כך:

ללא קשר לשאלה האם לסטריאוטיפים הגבריים והנשיים יש קיום מהותי, או היה קיום מהותי, העובדה היא שיש להם קיום. קיום שמעוגן במאות, אם לא אלפי שנים של סוציאליזציה. מה שאפשר עוד לומר כאן הוא שהעולם השתנה באופן די משמעותי באלפי השנים האחרונות, ומה שפעם, בימי האנטילופות או עיבוד הקרקע במגל ומחרשה, היה נחשב לחולשה, היום יכול להפוך לכוח. ומקומות שבמבנה החברתי הישן הנשים סבלו בהם מעמדת נחיתות, היום הרבה יותר קל להפוך אותם לעמדות של כוח.

עד כמה שאני מבין את טענותיה של יונית (ובכל מקרה, ליפסטיק-פמיניסטיות אחרות טוענות את ×–×” במפורש), לא צריך להיאבק לביטול האבחנות בין גברים ונשים – צריך להיאבק לשוויון בין תחומים נשיים לגבריים. לא לדאוג שיהיו אותו מספר מהנדסות תוכנה כמו מהנדסים, אלא לדאוג שמנהלות כוח אדם ירוויחו ויוערכו כמו מהנדסי תוכנה.

יש לי עם הטיעון הזה שלוש בעיות:

הנצחיות של הסטראוטיפים החברתיים

הנחות היסוד של הטיעון, שלסטריאוטיפים המגדריים יש 'קיום שמעוגן במאות, אם לא אלפי שנים של סוציאליזציה', בעייתית מאוד. נכון, ברובן המכריע של החברות האנושיות, שלא לומר בכולן, היו אבחנות מגדריות בולטות. אבל לא בכולן היו את אותן אבחנות מגדריות – האבחנות המגדריות הקיימות בחברה של ציידים-לקטים שונות מאוד מאלו שקיימות בחברה חקלאית-פיאודלית, השונות בתורן מהאבחנות המגדריות שקיימות בחברה שלנו.

למשל: קחו את הסטריאוטיפ המגדרי המקובל ביותר לגבי שוק העבודה: גברים שייכים לספרה הציבורית, נשים לספרה הפרטית. גברים יוצאים לשוק כדי לעבוד, נשים נשארות בבית לטפל.

האבחנה הזו לא הייתה קיימת לפני המהפכה התעשייתית:"(למעשה, אפשר לתארך אותה לסוף המאה ה-19, אבל לא ניכנס לדיון ההיסטורי הזה)":, מסיבה פשוטה מאוד: לפני שהייתה מערכת קפיטליסטית של עבודה בשכר, לא הייתה משמעות ל'יציאה לעבודה' לעומת 'הישארות בבית', פשוט משום שהעבודה והבית לא היו נפרדים. האריס והאריסה הפיאודלית קמו שניהם בבוקר ויצאו לשדה; אשתו של הסנדלר (וגם ילדיו, אגב) הייתה מעורבת בסדנה שלו, שנמצאה בבית המשפחה, לא פחות מהסנדלר עצמו. זו לא הייתה חברה שוויונית; הייתה בה אפליה מגדרית קשה. אבל האופי של האפליה, וההנחות שהיא התבססה עליהן, היה שונה לחלוטין.

ואם הסטריאוטיפים הגבריים והנשיים שיונית מדברת עליהם משתנים לאורך השנים, הנחת היסוד שלה נופלת – אפשר לשנות אותם, ולכן הנסיון למוטט את האבחנות המגדריות, או לפחות למזער אותן, הוא לא נסיון חסר סיכוי. אם המטאפורה 'נשים הן טבע, גברים הם תרבות', שהייתה המטאפורה השלטת בימי הביניים, התמוטטה לטובת 'נשים הן בית, גברים הם חוץ', והיום אפשר לאתר רק שרידים שלה – אז גם את המטאפורה הזו אפשר למוטט.

במערכות חברתיות יש תמיד היררכיה

יונית מדמיינת לעצמה מצב שבו יש שני סטים נפרדים של תפקידים לנשים ולגברים, אבל שני הסטים האלה זוכים בדיוק לאותו מעמד. כלומר, שני תפקידים מקבילים בשני הסטים זוכים לאותה משכורת, לאותן הטבות, לאותם תנאים ולאותה יוקרה חברתית.

בעקבות מלחמת האזרחים בארה"ב, והדרישה החוקתית לקיים שוויון בין שחורים ללבנים, ניסו להקים שם מערכת דומה. סיסמתה הייתה Separate but Equal, ותמציתה הייתה הקמת מוסדות נפרדים ללבנים ול'צבעוניים', שאמורים להעניק לשתי הקבוצות תנאים שווים לחלוטין, אבל במוסדות נפרדים. התוצאה הייתה, כמובן, שהמוסדות המיועדים ללבנים יהיו טובים בכמה סדרי גודל מאשר אלו המיועדים לשחורים.

תהליך דומה יקרה גם אם נקצה תפקידים שונים – באופן לא מוצהר, אני מניח – לגברים ולנשים. אם נעודד גברים להגיע לתפקידי מהנדסים ונשים לתפקידי משאבי אנוש, נראה איך מהנדסים מרוויחים הרבה יותר ממשאבי אנוש (וסליחה על החזרה על הדוגמאות).

×–×” לא תהליך תיאורטי; ×–×” תהליך שקרה כבר בעבר, ולמעשה קורה שוב ושוב בעשרות מקצועות. קוראים לו פמיניזציה של המקצוע; תהליך שבו תפקיד מסויים הופך להיות מוגדר כתפקיד נשי ובמקביל התנאים של התפקיד ×”×–×” יורדים דרסטית. ×–×” קרה בכל העולם כשאת הפקיד החליפה המזכירה וכשאת המורֶה החליפה המורָה. מצד אחד, התפקיד הפך לנשי יותר ויותר. מצד שני, הוא הפך ממקצוע מכובד של בני מעמד הביניים למקצוע 'צווארון ורוד' – מקצוע עם תנאים גרועים ויוקרה החברתית אפסית, ומצד שני – שעות עבודה קצרות המאפשרות טיפול בילדים. שני התהליכים האלה קורים במקביל, וקשה לקבוע מה גורם למה – האם ירידת התנאים גורמת לכניסת נשים או שכניסת הנשים גורמת לירידת תנאים. לעניינו, ×–×” לא חשוב – מה שחשוב הוא שבאופן מבני, מקצועות 'נשיים' מאבדים סטטוס לעומת מקצועות גבריים.

ואיך ×–×” קורה? עמדות הכוח בחברה מוחזקות בידי גברים. כשאלה נדרשים להעריך את התגמול הנדרש על עבודה מסויימת, הם יעריכו אחרת מקצועות נשיים מאשר מקצועות גבריים – לא בגלל שהם שוביניסטיים, אלא בגלל 'החינוך החברתי' שלהם, שגורס שהנדסה היא הרבה יותר חשובה מניהול משאבי אנוש. ולכן, מי שעומד בראש האגף ההנדסי של הארגון זכאי לתואר סמנכ"ל, ומי שעומדת בראש יחידת משאבי האנוש לא. ×–×” לא קשור לאפליה; ×–×” קשור למי יותר חיוני לארגון.

כמובן שיכול להיות, בעתיד הרחוק, מהפך – הנשים יצליחו לצבור כוח, ויתפסו את כסא המנכ"ל. עכשיו מנהלת משאבי האנוש קיבלה סמנכ"ל, וראש המהנדסים הודח לתפקיד מנהל מדור זוטר. האם עכשיו המצב הוא שוויוני?

לא כולם מתאימים לתפקיד

אבל הבעיה הקשה ביותר בליפסטיק פמיניזם, היא שהוא מניח שתי קטגוריות אחידות והומוגניות, 'גברים' ו'נשים'. כל הגברים אותו הדבר, כל הנשים אותו הדבר, ונחלק אותם חצי חצי. מרגע שאנחנו מבססים את החברה, במודע ובמוצהר, על קטגוריות מגדריות מובחנות, כל מי שחורג מהקטגוריות האלה יתקשה למצוא את מקומו במקרה הטוב, ויוגדר כחריג במקרה הרע.

המודל הזה מעורר בעיות קשות מאוד עבור קהילת הלהט"ב ועבור קווירים במיוחד. מה עושה בו אוחצ'ה? באיזה צד של המתרס הוא משתלב? ומה עם אישה טרנסג'נדרית? היא אמורה להיות מהנדסת או מורה? הבעיות האלה חמורות, ורק בשלן ראוי לפסול את המודל הזה. אבל זה לא נגמר באוכלוסיה הספציפית הזו.

×›×™ העוול האמיתי של אפליה מגדרית הוא בזה שהיא מנסה לקבוע לנו את מסלול חיינו בהתבסס על המין שלנו. מה שאתה מאמין, מה שאתה אוהב, מי שאתה רוצה להיות – ×–×” לא חשוב. מה שחשוב ×–×” מה שיש לך בין הרגליים.

כלומר, אם אני – כגבר – רוצה להיות × ×”×’ משאית, אב מסור לילדי, שאוהב לשבת מול 'האנטומיה של גריי' עם גולדסטאר בלי גזים – ×–×” לא לגיטימי. יש שני מודלים חברתיים, ואני צריך להיענות לאחד מהם, לאורך כל הדרך. וזו לא סתם גחמה תרבותית – ×–×” לא שאני מסתכן בכך שלא יאהבו אותי. ×–×” ×™×”×™×”, סביר להניח, פשוט לא אפשרי. אם כל × ×”×’×™ המשאיות הם גברים, ואם אף אחד מהם אינו מטפל בילדיו, קשה להניח שאוכל למצוא משרה ×›× ×”×’ משאית שתאפשר לי לסיים בשעה 15:30 כדי לקחת את הילד מהמעון, ושיסתכלו עלי מוזר מאוד אם אקח יום חופש ×›×™ הילד חולה. בעולם של הליפסטיק פמיניזם, שילוב ×›×–×” הוא פשוט לא אפשרי.

אז עם כל הצער והכאב, אני נאלץ להישאר עם המטרות הקודמות שלי, ביטול האבחנות המגדריות באשר הן – או לפחות, נסיון לצמצם אותן בכל מקום שאפשר.