למפיונים

נדב

ילדים קטנים עם למפיונים

ילדים קטנים עם למפיונים

ילדים גדולים עם למפיונים

ילדים גדולים עם למפיונים

ילדי כיתה א' שרים שירי חנוכה

ילדי כיתה א' שרים שירי חנוכה

חנוכיית לפידים

חנוכיית לפידים

ביום שני, ערב נר שני של חנוכה, התקיים ברביבים מצעד הלמפיונים השנתי.

למפיון, למי שלא יודע (האם המוצר הזה מוכר מחוץ לרביבים?) הוא מבנה עץ שבנוי ממקל ארוך, עליו פלטת עץ, שבארבע פינותיה מקלות קצרים. את המקלות הקצרים עוטפים בצלופן או בכל נייר אחר שישקף יפה את האור, מקשטים במבחר סמלי החג, ובאמצע שמים נר.

את הלמפיון מכינים לקראת מצעד הלמפיונים. בשעה המיועדת של המצעד מכבים את תאורת החצר של הקיבוץ, ומדליקים שבילים של פנסים סיניים שמובילים מכל שכונות הקיבוץ אל אתר הטקס. בעבר לא היו מסתפקים בכיבוי תאורת החצר של הקיבוץ, ופשוט מורידים את השאלטר הראשי, כך שכל האורות – כולל בבתים – היו נכבים, וזה ×”×™×” סימן להדליק את הלמפיונים ולצאת לדרך. מההרגל ×”×–×” נגמלנו בשנים האחרונות…

הטקס מורכב משירי חנוכה, ילדים רוקדים, ברכות מהגרעין, האולפן וחברת הילדים וכאלה. הכל כשעשרות ילדים עומדים עם למפיונים דולקים בח' מסביב לבמה, וחנוכיית לפידים גדולה דולקת מאחור. קצת בנאלי, אבל עדיין – מחמם את הלב.

במהלך הטקס חשבתי – כמה ×–×” מיוחד שבשנת 2008 עדיין אפשר לאסוף ילדים בכל הגילאים, שישבו בבית מראש, ירכיבו למפיונים מעץ ויקשטו אותם – ואחר כך גם יבואו איתם לטקס.לא רק ×–×”, הילדים הגדולים גם מתחרים ביניהם בשאלה למי יש את הלמפיון ×”×›×™ מושקע.

מעיד משהו על החוזק של הקהילה שבה אני חי.

8 תגובות »

נדב ב25/12/2008 15:57 תחת ????? ???

8 Responses to “למפיונים”

  1. נתאי הגיב:
    25 בדצמבר 2008 בשעה 22:27

    א. מעולם לא היו מורידים את השלטרים , עד כמה שאני זוכר, פשוט היה חושך מצריים בחוץ כי כולם היו יוצאים בבת אחת מהבתים ומכבים את האורות. אלו היו הימים שפחות או יותר לכל מי שגר בקיבוץ היו ילדים, וגם השאר היו הולכים כי במילא לא היה שום דבר מעניין יותר לעשות (לא הייתה טלוויזיה).
    ב. זה מעיד משהו על הכח של חברה, וגם על השמרנות שלה.

    הגב
    • נדב הגיב:
      26 בדצמבר 2008 בשעה 8:29

      א. שלא כמו כותבים אחרים בבלוג הזה, אני עורך תחקיר היסטורי לפני שאני כותב. הנתונים אומתו מול הסמכות היסטורית המקומית.

      הגב
      • נתאי הגיב:
        26 בדצמבר 2008 בשעה 8:38

        אני תמיד טענתי שהבלוג הזה זקוק גם לכותבים רציניים, מוסמכים ואחראים.

        הגב
      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:
        1 בינואר 2013 בשעה 16:59

        עדין הוא לא סמכות, לא היסטורית, ולא מקומית.

        הגב
      • תום הגיב:
        1 בינואר 2013 בשעה 16:59

        עדין הוא לא סמכות, לא היסטורית, ולא מקומית.

        הגב
  2. נמרוד ברנע הגיב:
    26 בדצמבר 2008 בשעה 0:45

    זה חמוד מאוד.
    מסוג הדברים שבאמת אפשר לעשות רק בקהילה קטנה.

    הגב
  3. ועכשיו אבא הגיב:
    26 בדצמבר 2008 בשעה 12:56

    כאן בקיבוצי החדש 🙂 גם מדברים על למפיונים למרות שהשנה לא ראיתי\לא עשו\עוד לא עשו… או שכבר לא יעשו בכלל ×›×™ היתה מסיבה כללית אבל נטולת למפיונים
    המשפחה של האישה כן מדברת על זה ואף על החידוש הנועז של האה (קרי סבא של פש) שהגיע מקיבוץ בצפון ושם היו עושים למפיונים מאשכוליות (סטייל פמפקין אמריקאי)

    הגב
  4. שיר-דמע הגיב:
    28 בדצמבר 2008 בשעה 12:24

    בקיבוץ שלי גם היה נהוג לעשות מצעד למפיונים בילדותי. עכשיו אני לא יודעת מה עושים (כבר שנים לא הייתי בקיבוץ בחנוכה). למיטב זכרוני, אצלנו השם "למפיונים" יוחס למקל שבקצהו תושבת מוגנת על-ידי עיגול ממשהו כמו פורמייקה לבנה. זה לא היה משהו שהילדים עשו בעצמם, ולא עם נייר צבעוני, אלא היה מן "מחסן" של למפיונים מוכנים (שפעם, בפרהיסטוריה, הכינו בנגריה של הקיבוץ) שהיו נשלפים כל פעם לקראת חנוכה, ושנה לשנה היו פחות ופחות (בלאי טבעי). אני חושבת שמשנה לשנה יש גם פחות ופחות צועדים במצעד הלמפיונים.

    אצלי מצעד הלמפיונים מתקשר להתעוררות מעניינת של מודעות, כאשר אי-שם במהלך מצעד למפיונים כלשהו בתקופת בית הספר היסודי שלי קלטתי פתאום שדודתי, אשתו הגרמניה הגויה של אחיו של אבא שלי, צועדת איתנו במצעד הלמפיונים ושרה שירי חנוכה בזמן שזה בכלל לא החג שלה, זה לא העם שלה.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1105558 דפים נצפים, 84 היום
382991 ביקורים, 82 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏