לרקוד רגאיי על הדם

נתאי

הפוסט שכתבתי אתמול על הפרסומת המגעילה של סלקום לא היה מספיק חד. היה לי הרבה זמן לחשוב מה מטריד כל כך בפרסומת הזו. כל מיני חברים סססמולאנים, צמחונים שלי אמרו לי עזוב אותך, מה אתה רוצה, זה טוב שמזכירים את הכיבוש, ומראים את הגדר וגו'. אבל זה המשיך להציק לי.

עד שבסוף הגעתי לפזמון הזה, מאת דן אלמגור:

כשאת אומרת "לא", למה את מתכוונת?
למה את מתכוונת, כשאת אומרת "לא"?
האם ה"לא" הוא "לא" – ובאמת
אולי הוא רק "אולי, אך לא כעת",
או שה"לא" הוא רק "עוד לא"
אולי הוא "או", אולי הוא "בוא"
כי את אומרת "לא" כל כך בחן
שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מ"כן".

מסתבר שהנאשמים במשפט האונס בשמרת טענו כי כשהנאשמת אמרה להם לא, היא בעצם התכוונה ל"כן". והביאו את הפזמון הזה כעדות.

על זה אמר להם השופט חשין:

ועל כך נאמר אנו, בלשון צלולה ובלא פקפוק וגמגום: כשאשה אומרת "לא", היא מתכוונת ל"לא" כמשמעותו בחיי יום-יום וכהוראתו במילון. כך אישה, כך גבר, כך ילד, כך ילדה, כך זקן, כך זקנה, כך כל אדם. "לא" הוא לעולם "לא", ואין "לא" שהוא "כן". אין עיוור פיקח ואין שיכור פיכח, אין חכם טיפש ואין ותרן עיקש, אין שחור שהוא לבן, ואין לילה שהוא יום – והכול אם מדברים אנו בלשון בני אדם. "לא" הוא "לא". אשה האומרת "לא", והגבר מתייחד עמה על אף אותו "לא", הייחוד הוא שלא בהסכמתה, והמעשה הוא מעשה אינוס.

(ציטוט מוויקיפדיה )

האטימות וחוסר הרגישות בחברה הישראלית כיום לסבלם של הפלסטינים דומה לאטימות שהייתה כשכתב אלמגור את השיר לתופעת ההטרדות המיניות (לזכותו יאמר שהוא שינה את המילים בעקבות פסק דין שמרת). עד כדי כך מגיעה האטימות, שהגדר, סמל הנישול הברוטאלי של הפלסטינים מאדמתם, מוצגת כ"סבבה אגוזים, אחלה בחלה". זה מה שנקרא – לרקוד רגאיי על הדם. כנראה פשוט עוד לא חטפנו את הכאפה, שמענו את החשין שיגיד לנו את זה בקול צלול ורם מספיק. האם זה יקרה, או שהאונס ימשך?

"יו, ראסטה מאן! כיבוש איז קול! לטס גו טו מאאלה אפריים גימל אנד סמוק סם שיט!"

אין תגובות »

נתאי ב13/07/2009 5:10 תחת כללי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

727739 דפים נצפים, 147 היום
262866 ביקורים, 55 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏