מהאליטות לא תבוא הישועה

נדב

אין ספק שההצהרה של יובל אלבשן על העברת התמיכה שלו מפרץ לברק היא רעידת אדמה ומכה למחנה פרץ. אבל אותי הרבה יותר מטרידים הנימוקים של אלבשן למהלך המפתיע הזה, שמעלים הרבה יותר סימני שאלה.

בראיון למעריב טוען אלבשן (לפי הדיווחים – קראתי רק את הגרסא המקוצרת בnrg) ש:

הארגונים החברתיים טעו טעות מרה כאשר "ביזו את האליטות הישראליות", משום ש"השינוי החברתי והמדיני יכול לבוא רק מהאליטות. ללא אליטה, אין חברה".

כלומר – אין מה לסמוך על המוחלשים שיעשו עבור עצמם. צריך לפנות לאליטות, והן אלו שידאגו לחלשים, יטפחו אותם ויקדמו אותם. לכאורה, טענה מאוד הגיונית. הרי מה שמגדיר את המוחלשים הוא היותם חסרי כוח. איך יוכלו לשנות? מי שיכול לשנות, הרי, הוא מי שיש לו את הכוח – ואלה הן האליטות.

בפועל, זה פשוט לא עובד. האליטות לא עושות כלום ולא יעשו כלום כדי לקדם את המוחלשים. קודם כל מהסיבות המובנות מאליהן – אף אחד לא שש לוותר על עמדת הכוח שלו. אבל נגד עמדה זו יוצאים מחזיקי עמדת ה'אליטה המשרתת', שגם אלבשן, כך מתברר, מחזיק בה:

זה נבע מכך שחלקים מהאליטה הישראלית עברו לצד העושק, הפסיקו לשרת – כפי שאליטה אמורה לעשות – ולכן יצאנו נגדן. אבל בדיעבד לא קמה אליטה חדשה ובלעדיה לא תהיה תקומה לישראלים.

אליטה, אליבא דאלבשן, היא מטבעה אליטה משרתת. אליטה דואגת קודם כל לחברה שסביבה, ורק אחר כך מתפנה לעסוק בענייניה. לכולנו עולה עכשיו בראש דמותו של א"ד גורדון – מוביל חברתי ואינטלקטואל, שאינו מסכים לזנוח את מקומו ליד הטוריה לטובת עבודה טובה יותר, לא כל שכן לטובת ג'ובים.

אפשר לשאול עד כמה התמונה הזו ריאלית – כמה ממנהיגי הישוב אכן התאימו לסטריאוטיפ הגורדוני, וכמה מהם היו התאימו הרבה יותר לסטריאוטיפ המודרני של עסקן מכרז הליכוד, 'אני פה בשביל הג'וב' סטייל, ואכן היסטוריונים עוסקים בשאלה הזו. אבל לצורך הדיון כאן, (ורק לצורך הדיון כאן) אני מוכן לקבל את ההנחה שאכן אליטה משרתת היא אפשרית לאורך זמן. שיכולה, כמצב של קבע, להתקיים קבוצה חברתית שמחזיקה את רוב הכוח בחברה ומשתמשת בו לטובת כלל האוכלוסיה.

הבעיה היא עמוקה יותר – ההנחה של אלבשן היא בעייתית לא רק משום שהוא סבור שאליטה משרתת היא דבר אפשרי, אלא גם משום שהוא סבור שאליטה משרתת היא דבר רצוי. שזה טוב שתהיה קבוצה חברתית הומוגנית שתקבל את ההחלטות עבור כולנו.

כדי להדגים את הבעייתיות, אני אפנה לדבריו של אחד, י. אלבשן. אותו אלבשן מביא בספרו סיפור על אשה המתלוננת על כך שאין קו אוטובוס המגיע לשעריו של בית המשפט העליון. אלבשן רואה בסיפור הזה משל נפלא להגבלת הנגישות למערכת המשפט – ובצדק. אלבשן מדגיש את החניות המרווחות והנוחות בבית המשפט, המאפשרות לכל מי שיש לו אוטו להגיע בקלות, לעומת ההיעדר של נגישות נוחה למי שאין לו רכב.

אבל אלבשן אינו עוסק (לפחות בפרק שמובא אצל אורי פז) בשאלה מדוע אין קו אוטובוס לבית המשפט העליון. האם מדובר פה, שוב, במקרה של 'אליטה לא משרתת'? של מנהיג שהעדיף להשקיע בעצמו ובחנייה שלו מאשר במאבק מול אגד על מיקומה של תחנת אוטובוס? מהתיאור של אלבשן ברור שלא. הן השופט טירקל והן נשיא בית המשפט ברק מבינים לנפשה של האשה, ומבטיחים לפעול להקמת תחנת אוטובוס. אז מדוע בעצם אין שם תחנת אוטובוס מראש?

התשובה לשאלה ברורה. אין תחנת אוטובוס פשוט כי אף אחד לא חשב שתחנה כזו נחוצה. נשיא ביהמ"ש העליון היוצא מבין למצוקתה של האישה, אבל עד שמתמחה בעל מודעות חברתית לא הסב את תשומת ליבו לבעיה, הוא פשוט לא ידע על קיומה של מצוקה כזו. ומשלא ידע, לא הייתה לו דרך לטפל בה. אהרון ברק הגיע כל בוקר לחניון, ועלה במעלית היישר ללשכתו. הנשים המטפסות בחום של אוגוסט במעלה גן הורדים לבית המשפט העליון פשוט לא היו קיימות מבחינתו – הוא לא ראה אותן, ולכן לא יכול היה לדעת עד כמה הן זקוקות לקו אוטובוס.

לא קשה למצוא נמשלים למשל זה. אבל הנמשל שנראה לי הכי מאיר עיניים, וזה שהכי קרוב אלי, הוא תהליך קליטתם של העולים מארצות האיסלאם בכלל ומצפון אפריקה בפרט. כשמדברים במדינת ישראל על אליטה משרתת, מדברים על תקופתם של בן גוריון וספיר. על התקופה שבה הונהג משטר הצנע – על כל האוכלוסיה – כדי שאפשר יהיה לקלוט את העולים החדשים. היישוב הקטן התגייס כדי לקלוט אוכלוסייה בגודל שווה לאוכלוסיית המדינה באותו זמן. למעשה, המונח 'אליטה משרתת' נטבע על האליטה של אותם ימים.

שוב, אני מבקש לא להיכנס לשאלה ההיסטורית של דייקנות התיאור. לצורך הטיעון, מספיק לי להניח שחלק מהקולטים, לפחות, עשו זאת בכוונה טובה – שמטרתם הייתה להבטיח לעולים קליטה טובה ומוצלחת במדינת ישראל. מורים, אחיות, עובדות סוציאליות – כולם השקיעו את ימיהם ולילותיהם במעברות, כדי להבטיח קליטה מוצלחת וטובה של העולים במדינת ישראל. אבל עבורם, המשמעות של 'קליטה מוצלחת וטובה' הייתה ללמוד לשיר ברוסית. הם לא חיו את החיים של העולים, הם חשבו שמכיוון שהם אליטה, הם יודעים טוב מהעולים עצמם למה העולים זקוקים, ואת התוצאות כולנו מכירים.

לטעמי, ההצהרה של אלבשן גרועה בהרבה ממהלך פוליטי כזה או אחר; יש כאן הודאה של מי שנתפס כמנהיג חברתי בכשלונה של גישת ההעצמה, שטוענת שהיחידים שיכולים לעזור למוחלשים הם המוחלשים עצמם, וחזרה לגישה הפטרונית של שנות החמישים. את זה כבר ניסינו, ומכאן לא תבוא הישועה.

6 תגובות »

נדב ב16/03/2007 23:07 תחת חברה בישראל

6 Responses to “מהאליטות לא תבוא הישועה”

  1. נמרוד ברנע הגיב:

    קודם כל, הרשה לי להשתתף בצערך כתומך עמיר פרץ לבחירה מחדש לראשות העבודה על נטישת האינטלקטואלים והמפורסמים את מועמדותו. מפרופ' דני גוטווין ועד אלבשן, דרך לובה אליאב ונתן זך. אומנם אני אפילו לא חבר ו\או תומך מפלגת העבודה, אבל כפעיל במפלגה אחרת אני מבין את הקושי ואי-הנעימות שבעניין.

    אליטות, אליטות משרתות ושאר ירקות – אני לא רוצה להתייחס לטענה של אלבשן, שהוכיח שהוא אופרטוניסט חסר חוט שידרה לא פעם ולא פעמיים. בפעם הראשונה כשהלך לפשרה עם סופרפארם על שטיחונים לקופאיות, בפעם השנייה כאשר עזב את מרצ אחרי שרן כהן הפסיד בפריימריז ועכשיו כאשר עזב לטובת הניאו-ליברל אהוד ברק. אינני טוען שעמי איילון או אופיר פינס-פז הינם מועמדים עם חזון סוציאל-דמוקרטי מוצק וברור, אך אין לי צל של ספק שהם לא חסידי השוק החופשי כברק אשר בזמן כהונתו כרה"מ אמר לאחר חשיפת דו"ח העוני של ביטוח לאומי ואמירה של הממסד הרווחתי שיש רעב בישראל שהוא "קורא לאזרחי ישראל לפתוח את המקריים ולגלות סולידריות כלפי העניים והרעבים.", על כך ענה לו חה"כ דאז אילן גילאון (מרצ) כי: "בשביל תשובה כזאת אפשר טכנאי מקררים, לא צריך ראש ממשלה".
    הייתי כן רוצה לדון במקום של האליטות במאבק לשינוי החברה הישראלית. הראייה שלי הרבה יותר מפוכחת מאשר לא "לתקוף את האליטות", ואני חושב שהמאבק ב-17 משפחות בעלי ההון לא פחות חשוב מהמאבק בכיבוש, אבל אני כן חושב, ונדמה לי שתסכים איתי כי גם אתה כתבת משהו בסגנון בפוסט על הכרה במטפלת כהוצאת מס הכנסה, על כך ששינוי סדרתי עדיפויות אמיתי יכול לבוא רק משיתוף פעולה בין מעמד הפועלים לבין מעמד הביניים. והרי הדברים כתובים עוד במניפסט הקומוניסטי ובכל טקסט לשחרור חברתי-מעמדי – על מנת לשנות סדרי עולם, צריכה להיות חבירה של כוחות שבין היתר תביא למעמדות המוחלשים מצרכים שפעמים רבות אין להם וקיימים רק אצל מעמד הביניים או כפי שמכנה אותם אלבשן "האליטות": ניסיון בעבודה מול התקשורת, יכולת בבניית אסטרטגיה פוליטית וכ'. הרי הח"כים שפעלו למען שכונות המצוקה ועיירות הפיתוח הכי הרבה לא היו נבחריהם הישירים – לא שמיר, ולא נתניהו ולא אנשי ש"ס. מי שדאג להם היו אנשי חד"ש, מרצ, עם אחד וחלק ממפלגת העבודה. אגב, זוהי ההזדמנות להזכיר שאחת הסיבות שהייתה תקווה רבה מפרץ היא כי חשבנו והאמנו כי הוא יכול לשבור את הדפוס הזה.
    בכל מקרה, גם עמיר דיבר הרבה על היכולת שלו לחבר מצד אחד בין גיא מרגלית ובני גאון לשכבות המוחלשות. ולמה הוא דיבר על זה? למה הוא לא אמר שהשכבות המוחלשות יוכלות לבצע את המהפכה לבד? כי אי-אפשר. וגם האליטות לא יכולות לבד. כדי שזה יקרה צריך שיתוף פעולה אמיתי וכנה, דבר שלא קרה בארץ עד כה לצערי.

    בנוגע לדוגמאות שנתת – נניח ואני מקבל את הטענה, רק לצורך הדיון (ואני לא) לגבי ההשקעה הרבה של דור המייסדים בעדות המזרח, דאז הבעיה הייתה שהם היו אטומים וניסו למשטר אותם לתוך האינטרסים הצרים שלהם. דניאל בן-סימון כותב ב"עסקה אפלה בדרום" כיצד כל התכנון של עיירות הפיתוח כך שהם ישרתו את האינטרסים הכלכליים של הקיבוצים מסביב.

    יחד עם זאת אני חייב לציין כי אני מסכים עם טענה אחת של אלבשן, שאולי הוא לא התכוון אליה אבל זוהי הפרשנות שלי אליו, והיא בכך שהייתה תחושה בציבור, במשך תקופה לא קצרה, של התקפה על מה שמכונה "האליטות הישנות", האשכנזים מדור המייסדים, שהייתה בחלקה לא מוצדקת וגם נעשתה בצורה פוגענית מאוד. אין זה אומר שאין לי ביקורת על דור המייסדים, יש לי די הרבה, אך להציג את כולם כאשכנזים שבאו לעשוק את העולים המזרחים שבאו עם כוונות זדון זו טעות לשמה.

    ובכן, כעת אסיים. בתקווה להיות אליטה משרתת 😉

    • נדב פרץ הגיב:

      קודם כל, העוד דולר לחודש על שרת היה שווה את זה, אם התמורה זה התגובות האיכותיות שלך (ולציון המאורע הוספתי את תוסף ההודעה על תגובות במייל).

      לעניין – כמו שאמרת, אני מאוד תומך בגישת 'הבלוק ההיסטורי' של גראמשי – ששינוי יכול לבוא רק מברית בין כמה כוחות (גראמשי היה מוסיף כאן 'מעמדיים', אני מעדיף להשמיט). אבל בין זה לבין אליטיזם יש מרחק גדול.
      אני טוען ההיפך מאלבשן. אלבשן טוען, אם נייחס את הגישה למקרה המטפלת, שצריך לסמוך על האחוס"לים (ונוסיף כאן גם ג' עבור גברים) שיושבים בממשלה שידעו מה צריכות נשות המעמד הנמוך, ויזמו מעונות מסובסדים. אני טוען שזה לא הולך לקרות, ושהדרך היחידה להביא לשינוי היא לגייס לעניין את המעמד הבינוני – אבל לא כאליטה שתדאג לשכבות החלשות כ'אליטה משרתת', אלא כמי שהמעונות המסובסדים הם חלק מהאינטרס שלו-עצמו.

      • (משום מה התוסף מציע פעמיים להירשם. פעם אחת מעל תיבת התגובות (הרשמה לתגובות בדוא"ל) ופעם אחת מתחת (Notify me of followup comments via e-mail) או שאני מפספס כאן משהו? אתה יכול למחוק את התגובה הזו אח"כ. הייתי שולח בדואל, אבל לא ראיתי כתובת פה בבלוג. זה הזמן לדף "אודות")

  2. סתם ציטוט שנתקלתי בו:
    There is always more misery among the lower classes than there is humanity in the higher.
    – Victor Hugo

  3. אלעד הן הגיב:

    הי נדב, אני חושב שהבעיה המרכזית בדברים של אלבשן היא דווקא האמירה שלו בסגנון "צריך עכשיו לדאוג לביטחון, מדינת רווחה במקום השני".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

877474 דפים נצפים, 64 היום
308942 ביקורים, 28 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏