הרהורים של אבא

מתנהל היום דיון סוער סביב הטענה שגל מור העלה (ונסוג ממנה), לפיה לקרוא את הרשומות רק בקורא הרסס ולא בבלוג זה סוג של גניבה מבעל הבלוג. אתם תקראו אותי רק בפלטפורמה שלי.

בפוסטים העוקבים שאלו אותו – למה זה משנה בעצם? מכיוון שאתה לא מוכר כלום חוץ מהמילים שלך, ואפילו אדסנס אין לך בבלוג – מה אכפת לך איפה קוראים אותך? רק בשביל הסטטיסטיקה של ההיטים? בשביל זה יש סטטיסטיקה של פידים! וגל נאלץ להודות שיש משהו בנקודה הזו.

אבל שרון אמרה, ובעקבותיה גם אני אומר – הבלוג שלי הוא יותר מסך כל הרשומות שבו. קודם כל יש את עניין התגובות – בניגוד לחנן, העניין המיידי שלי הוא שהרשומות שלי יצרו דו שיח. התגובות, לטעמי, הן החלק הכיפי שבלכתוב בלוג – לגלגל רעיון שלי, לראות מה אחרים חושבים עליו ואיך הוא מתפתח. אבל הגישה של צפייה בבלוגים רק דרך קורא הרסס היא מחמירה יותר מהגישה (הקודמת) של חנן – חנן איפשר טרקבקים, ברסס אפילו את זה לא תראו. אם מישהו היה יכול לקרוא את גל רק בקורא הרסס שלו, הוא לא היה יודע שהגיבו לגל בכלל. מבחינתו היתה רשומה אחת על זה שצריך לתקצר את הרשומות ברסס, וכמה שעות אחר כך רשומה שאומרת שבעצם אולי לא. כל השאר לא קיים.

וגם חוץ מנושא התגובות – אני מקווה שהבלוג שלי מכיל קצת יותר מאשר הרשומות שלו. נכון שהעיצוב הוא לא העניין המרכזי (בטח שלא אצלי, עם הקובריק), אבל חוץ מעיצוב יש לי ווידג'טים בצד, שאמורים להוסיף עוד משהו על המקום הזה. אהבתם את הרשומה שלי? אולי תאהבו את שאר הרשומות בקטגוריה הזו? אולי תאהבו את הרשומות הפופולריות ביותר שכתבתי? אולי תרצו לראות דברים אחרים שאני עושה ברשת? בלוגים שאני קורא?

אני רואה את זה על עצמי. כשאני קורא רשומות בגוגל רידר, אני כמעט תמיד פותח את הרשומה כולה, ובדרך כלל לא מצטער – קורא את התגובות, נזכר בתגובה שכתבתי לפני כמה ימים באותו בלוג, מסתכל על הבלוגרול ועוד כל מיני כאלה.

[tags]רסס, אגרגטורים, בלוגים[/tags]