הרהורים של אבא

תמונה של א' בלי טשטוש

1. האריה לעומת הג'ירפה

אמנם נכון שלאורך הספר האריה הוא היוזם ובעל הרעיונות והג'ירפה מצטרפת, אך גם היא אינה חפה ממחשבה עצמאית וביקורתית ("רואים את הראש שלך, רואים את הזנב שלך"… או "אתה רואה, בגללך"). במיוחד מקומם הציטוט הסלקטיבי (שהזכיר לי את הציטוטים של צדדים שונים מדוח וינוגרד) של ×”×’'ירפה חסרת העכבות שצועקת "×”× ×” מיץ פטל" ואז בוכה. הרי בדיוק בסמוך לפסקה זו בסיפור מופיעה פסקה מקבילה ובה דווקא האריה-הגבר הוא ×–×” שאינו מסוגל לסתום את הפה כשצריך. יותר מזה, בעקבות התוכחה מצד ×”×’'ירפה, אנו קוראים את השורה הייחודית כל כך "בכה האריה והבטיח ×›×™ לא יצעק שוב". כמה אריות אתה מכיר בספרות הילדים בכל העולם שבוכים כך בגלוי בעקבות תוכחת בת הזוג?

2. המתמטיקה של החיפוש המוצלח

העמוד האהוב ביותר על בתי הוא העמוד שבו האריה והג'ירפה מנחשים בקול מיהו מיץ פטל, תוך הפרחת "ניחושים" (כל הזמן ×”×–×” הם צופים במיץ פטל ויודעים מיהו). רק לאחר עשרות הקראות הבנתי שסדר החיות שזורקים האריה והג'ירפה לאוויר אינו מקרי כלל וכלל. ×”×’'ירפה מתחילה מהכי גדול ("פי !" צועקת בתי) והאריה מהכי קטן ("תוש !"). בהמשך כל אחד מהם מתקדם לסירוגין – ×”×’'ירפה יורדת בסדרי הגודל (נמר, חזיר) והאריה עולה (צפרדע, קיפוד), עד שהם נפגשים בדיוק באמצע – בארנב. כאשר מיץ פטל שואל בתדהמה "איך ידעתם?" והם עונים בגאווה "גילינו" ניתן לומר שהגאווה היא לא רק על ההתמדה למרות הכישלונות, אלא גם על החתירה השיטתית ועל שיתוף הפעולה. בניגוד להיגררות של ×”×’'ירפה אחרי האריה ברוב הסיפור, פה היוזמה ללכת מן הרחוב אל הקרוב היא של ×”×’×™'רפה, והאריה בא אחריה, מתחיל מן הקצה השני כאילו תיאמו זאת מראש. בעיני זו דוגמה נוספת למה שהראית במאמר הראשון על פלוטו: יש דברים שמכים בך פתאום רק אחרי עשרות קריאות, וזה יקרה לנו רק עם ספרי ילדים (או לדתיים – עם התורה).

.