??????? ?? ???

דה מרקר הביא ביום שבת האחרון כתבה מהאקונומיסט, המתארת את תהליך הצמיחה של מדינות הדרום, ובעיקר של סין והודו, כתהליך של `התעוררות מחדש` – פעם הן היו כלכלות ענק ששלטו בכלכלה העולמית, וייצרו 80% מהתפוקה העולמית, והיום הן חוזרות לתפוס את חלקן הראוי.

עד כאן הכל טוב ויפה, ואפילו נכון כנראה (אם ×›×™ אני לא מכיר את המספר של 80%). הצד המעניין של הסיפור הוא בתיאור הדרך שבה שקעו האימפריות האלו – לפי האקונומיסט ודה-מרקר, "המהפכה הטכנולוגית באירופה הותירה אותן הרחק מאחור" – "מנוע הקיטור ורשת החשמל העניקו לבריטניה את ההובלה התעשייתית".

כלומר, האקונומיסט מספר לנו את הסיפור הרגיל – פעם היו אימפריות בכל העולם. אבל המדע והרציונליות הצעידו קדימה את המערב, ומי שלא ×”×™×” מספיק רציונלי וחכם, והתאים את עצמו לתקופה החדשה – נשאר מפגר מאחור, ואזרחיו סבלו מהאימפוטנציה של מנהיגיהם.

ניקח כדוגמא את תעשיית הטקסטיל בכלל והכותנה בפרט, תעשייה שנחשבת למבשרת המהפכה התעשייתית בבריטניה. עד למאה ×”-18 המובילה העולמית בייצור אריגי כותנה הייתה הודו.  בסוף המאה ×”-17, עם התפתחות הסחר העולמי, הייתה עלייה ×›×” חדה בייבוא אריגי כותנה מהודו לבריטניה, עד שפועלי האריגה הבריטים המובטלים פתחו במהומות. כדי לעצור את האיום, הטילה בריטניה בשנת 1701 איסור חלקי על יבוא אריגים הודיים, שהפך לאיסור מלא בשנת 1721.

אך במהלך המאה ×”-18 חל שינוי במאזן הסחר – מגוון המצאות בתחום אריגת הטקסטיל הממוכנת, הידועה שבהן היא `×’`× ×™ הטווה`, הביאו לעלייה דרסטית ביעילות אריגת הכותנה, ובכך הציבו את בריטניה כמובילה בין-לאומית בייצור אריגי כותנה. עד מחצית המאה ×”-19 הפכה בריטניה למובילה העולמית בייצור כותנה – בשנת 1850 עבד אחד מכל שמונה אנגלים בתעשיית הטקסטיל, תעשייה שיצאה להודו רבע מתוצרתה.

אלא שזהו רק חצי מהסיפור – במהלך המחצית השנייה של המאה ×”-18 התרחש תהליך נוסף שכלל הן את בריטניה והן את הודו. בשנת 1757 פלשו חייליו של רוברט קלייב לבנגל, כבשו את הטריטוריה ההודית הראשונה עבור הבריטים ובזזו הררי זהב. זרימת הזהב לאנגליה שימשה את האנגלים היטב בפיתוח התעשייה שלהם. במקביל, ההשתלטות של בריטניה, תחילה באמצעות חברת הודו המזרחית ולאחר מכן ישירות, נתנה לה שליטה על המתחרה הגדולה ביותר שלה בתחום האריגים המעובדים – שליטה שבריטניה לא היססה לנצל, ובאכזריות. בריטניה אסרה על שיווק וייצוא אריגים מעובדים מהודו, ואכפה איסור ×–×” ביעילות רבה – הרס של תעשיית הטקסטיל והרג של בעלי המלאכה מחד, ואילוץ ההודים לגדל כותנה לצורך יצוא כותנה גולמית לתעשיית הטקסטיל האנגלית, גם כאשר הבצורת לא איפשרה לגדל די יבולים להאכלת האוכלוסייה מאידך, הביאו למותם של עשרות מליונים ולרישושם של רוב ההודים הנותרים.

הכתבה בדה-מארקר מתמקדת בעלייה המחודשת של הכלכלות המתפתחות ובתפיסת הנתח ההולם שלהן בכלכלת העולם. ואכן, מאז אמצע המאה ×”-20 שבה הודו להיות יצרנית הטקסטיל הגדולה בעולם. לפי דה מארקר, המפסידים העיקריים של `תהליך ההתעוררות` הם הפועלים במדינות המפותחות, שמאבדים את משרותיהם בתעשייה לטובת הפועלים במדינות המתפתחות. אם פעם בעלי ההון האנגלים החריבו את תעשיית הכותנה ההודית וטבחו בפועליה כדי להעביר את מרכז התעשייה לאנגליה ולהגדיל את הונם, היום קורה התהליך ההפוך – בעלי ההון האמריקאיים מחריבים את תעשיית הטקסטיל בכל המדינות המפותחות וגורמים לאבטלה כדי להעביר את מרכז התעשייה להודו – ולהגדיל את הונם.

הסיפור ×”×–×” מדגים בצורה יפה את אחת מטענות המפתח של ההגות הפוסטקולוניאלית – האופן שבו פרוייקט הנאורות בכלל והרציונליות בפרט משמשים בתחילה כמסווה לשליטה ולניצול המערביים במזרח (הטענה כאילו האנגלים מובילים את ייצור הטקסטיל בגלל עדיפותם הטכנולוגית), ולאחר מכן כהצדקה להם (הבריטים שולטים בהודו בגלל עדיפותם הטכנולוגית).