הרהורים של אבא

בעיתון הארץ פורסם היום מאמר מערכת תחת הכותרת "החופשה הקצרה ביותר בעולם". מזה זמן שאני ממש לא מחזיק מההיצמדות של עיתונאים לעובדות, אבל בכל פעם שהעיתונות מתייחסת לתחומים שאני מכיר יותר טוב, הבורות מדהימה אותי מחדש, ויותר ממנה – החוצפה שבלכתוב בטון סמכותי על נושאים שבתחום הבורות.

נתחיל. לפי השורה הראשונה במאמר,

חופשת הלידה בישראל היא הקצרה ביותר בעולם המערבי

אלא שלמרות כל הביקורת שלי על חופשת הלידה הישראלית, הטענה הזו פשוט לא נכונה. כמו שמערכת הארץ מציינת במאמר, בארה"ב (ובאוסטרליה, ובניו זילנד) אין בכלל חופשת לידה בתשלום. הם מתייחסים לזה, אבל שוכחים לציין שבישראל אפשר לקחת חל"ת של שנה לאחר לידת ילד – הרבה יותר משלושת החודשים הנהוגים בארה"ב. גם התייחסות לנקודה זו בלי להתייחס לנוהג האמריקאי להבטיח ל(חלק) מהנשים חופשת לידה בהסכמי העבודה חוטאת למציאות.

אבל ×–×” זוטות – טענות לא נכונות עובדתית, אבל בבסיסן עומדת הטענה הנכונה לפיה חופשת הלידה בישראל קצרה מדי. הבעיה מתחילה בחלק השני, שמנסה לבסס תיזה מוטעית לחלוטין.

בחלק השני של המאמר טוענים חברי מערכת הארץ ש:

במדינות המעודדות ילודה על חשבון קריירה הנטייה היא לממן חופשת לידה ארוכה ככל האפשר

×–×” נשמע סביר – הרי מי שרוצה לחזק את הילודה ואת המשפחה, יתן לאישה כמה שיותר זמן בבית עם הילד. בפועל המשפט ×”×–×” יוצר בלאגן אדיר.

צריך להפריד בין שלוש מטרות של מדינות רווחה שונות: חיזוק מבני משפחה מסורתיים או וריאציות שלהם (שנקראות 'נאו-פמיליאליזם'), עידוד ילודה ועידוד יציאת נשים לעבודה. כל אחד מהשלושה ×”×–×” דורש תוכניות רווחה שונות, וכתוצאה מכך – האינטראקציה ביניהם בכלל לא ברורה מאליה.

ראשית, חשוב להבהיר – חופשת לידה ארוכה היא אמצעי לעידוד יציאת נשים לעבודה. חופשת לידה קצרה גורמת לנשים הרוצות לשהות עם ילדיהן לפרוש מעבודתן – והחזרה אל השוק קשה מאוד, במיוחד לאם לילדים. חופשת לידה ארוכה מאפשרת לאישה לשהות עם הילד – ולחזור אחר כך לשוק העבודה (לזה צריך להוסיף את התרגיל הסטטיסטי הבא: נשים בחופשת לידה נחשבות כחלק מכוח העבודה, ולכן ככל שחופשת הלידה ארוכה יותר שיעור הנשים המשתתפות בכוח העבודה עולה, גם אם הן מתכוונות להתפטר מייד בתום חופשת הלידה).

עכשיו מגיע הקטע הלא-בנאלי, שמערכת 'הארץ' פיספסה. במדינות כמו אירלנד ואיטליה (דוגמא מובהקת נוספת היא יפן), בהן המדינה מעוניינת לעודד מבנה משפחתי שבו הגבר הוא המפרנס העיקרי, חופשת הלידה הייתה קצרה יחסית לשאר המדינות המתועשות – מתוך ×”× ×—×” שאמהות ממילא אינן צריכות לצאת לעבוד, ולכן אין צורך לדאוג לסידורים מיוחדים לאמהות עובדות.

התוצאה של התהליך ×”×–×” היתה משבר דמוגרפי חמור בראשית שנות ×”-90. שיעור הילודה – בארצות השמרניות דווקא – ירד וירד עד שהגיע, באיטליה, לממוצע של ילד אחד למשפחה. המדיניות החברתית לא עודדה עבודת אמהות, מתוך מטרה לגרום לנשים להיות אמהות שלא עובדות – אך נשים רבות העדיפו להיות עובדות שאינן אמהות.

במהלך שנות התשעים עשו כמעט כל המדינות מסוג ×–×” שינויים במדינית הרווחה, על מנת לעודד ילודה – דרך עידוד השתתפות נשים בשוק העבודה. כיום חופשת הלידה באירלנד ובאיטליה היא 22 שבועות – קרוב למדי לחציון של האיחוד האירופי.

הדוגמא הנגדית היא, כרגיל, הסוציאל-דמוקרטיות בצפון היבשת. מערכת הארץ קובעת ש

המצב המועדף הוא זה הנוהג בנורווגיה: היולדת מקבלת שכר מלא במשך 43 שבועות של חופשה, וזכותה להחליט אם לשוב לעבודה ומתי.

לא ברור למה דווקא נורווגיה – המצב בדנמרק (40) ובפינלנד (37) דומה, ובשבדיה טוב יותר (18 חודשים). מה שבטוח הוא שהדוגמא הזו סותרת את הטענה העיקרית של מערכת הארץ – במקביל לחופשת לידה ארוכה במיוחד (ולמערכת מעונות יום איכותית ומסובסדת, ועוד) מדינות סקנדינביה נהנות משיעור עבודת הנשים הגבוהה ביותר באירופה – וגם משיעור הילודה הגבוה באירופה.

לכן, הצעת החוק של גדעון סער, דב חנין ושלי יחימוביץ' (דרכמות, יובל?)להערכת חופשת הלידה לא רק שאינה מיותרת, כמו שטוענים חברי המערכת הנכבדים, ולא רק שעדיפה בהרבה על הכרה בהוצאות מטפלת לצרכי מס – אין דרך אחרת להגדירה מאשר כורח המציאות.

[tags]מדינת רווחה, חופשת לידה, הארץ[/tags]