הרהורים של אבא

אני ממש לא חובב של ראש ממשלתנו, אבל ההתקפות על התבטאויותיו בנושא הגרעין הן ממש מוגזמות, ומראות בעיקר על חוסר הבנה של מדיניות הגרעין של ישראל. זה לא סוף מדיניות העמימות, כמו שכותב שוקי.

מדיניות העמימות היא לא איזה תחביב מוזר של המדינאים הישראלים, שאוהבים לשחק בכאילו. היא כלי דיפלומטי בעל מטרה מאוד ברורה. מדיניות העמימות קיימת כדי לאפשר לישראל, מחד, לאייים בנשק הגרעיני שלה, ומאידך – כדי להקל מבחינה דיפלומטית על המאבק של ארה"ב נגד נשק גרעיני למדינות נוספות.

כשהשיגה ישראל נשק גרעיני, עמדו לפניה שתי אופציות: הראשונה, לשמור על קיומו בסוד, הייתה בעייתית מכיוון שהיא מעקרת את קיומו של נשק ×›×–×” מתוכן. נשק גרעיני הוא לא נשק לשימוש הפתעתי – לא משתמשים בו במפתיע כדי ליצור מפנה בשדה הקרב. ×–×” נשק הרתעתי, סוג של `תחזיקו אותי` – אתה רוצה שכולם ידעו שיש לך אותו, כדי שלא יתקפו אותך מלכתחילה. לכן, נשק גרעיני סודי הוא אמצעי לא יעיל.

האופציה השנייה, הצהרה רשמית על קיומו של הנשק, הייתה מציבה את ישראל בנקודה בעייתית מאוד מבחינה דיפלומטית. אמנם ישראל לא חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, אבל הצהרה על קיומו של נשק ×›×–×” בישראל הייתה מעניקה לגיטימציה למדינות ערב להצטייד בו, וחשוב מכך – הייתה שומטת את הבסיס העיקרי להתנגדותה התקיפה של ארה"ב להתחמשות כזו.

לכן, בחרו המדינאים הישראלים באפשרות השלישית – ללכת עם ולהרגיש בלי. כולם יודעים שלישראל יש נשק גרעיני. כולם גם יודעים איזה, לאיזה טווחים ואיפה הוא מאוכסן. אבל אף דובר ישראלי לא אמר בצורה רשמית שלישראל יש נשק גרעיני – ולכן אפשר להילחם נגד התחמשות גרעינית ערבית, שכן אי אפשר לטעון באופן קביל-דיפלומטית שהנשק ×”×–×” הוא תגובה לנשק הישראלי, שאיננו קיים מבחינה רשמית.

הדגש כאן הוא `קביל דיפלומטית`. מה שחשוב ×–×” לא מי יודע ולמה על הנשק הישראלי, אלא האם גורם רשמי ישראלי הצהיר באופן רשמי שלישראל יש נשק גרעיני. פליטת הפה של אולמרט היא אמנם אומללה, אבל אינה מהווה שינוי מהותי – שכן היא הוכחשה, ולא ניתן לטעון (שבו, בסטנדרטים דיפלומטיים) ש`אפילו ראש הממשלה אומר שיש לישראל נשק גרעיני`.

כל זה לא בא לתמוך במדיניות הגרעין הישראלית, או בקיומו של גרעין ישראלי, אלא רק להסביר מדוע ההתבטאות של אולמרט נשארת בתוך מסגרת ה`עמימות`.