הרהורים של אבא

גן הרפתקאות – רגע לפני ההריסה

היום קרה דבר עצוב – הרסו את גן ההרפתקאות.

בשנת 1986 נפל דבר בקיבוץ רביבים – החליטו לעבור מלינה משותפת ללינה משפחתית. למי שלא בקיא, המשמעות של ×–×” היא שהילדים הפסיקו לישון בבית הילדים, כולם ביחד, ועברו לישון כל אחד בנפרד בבית הוריו, כמו ילדים בכל מקום אחר בעולם.
למעבר ללינה משפחתית היו המון השלכות – החל מהתיקצוב של השמפו, שעד אז סופק בבתי הילדים ומעכשיו ההורים היו צריכים לקנות, ועד הצורך לבנות בתים חדשים. אחת ההשפעות, שולית יחסית, הייתה הצורך בגן משחקים. עד אז, הילדים בילו את רוב זמנם בבתי הילדים, שהיו מצויידים היטב. מרגע שעברו לבתי ההורים, נוצר הצורך למקום בילוי יעודי עבור הילדים. המשימה הוטלה על אחד מחברי הקיבוץ, פרוייקטור ידוע מתחום הבניין. הוא גייס תרומה של עמודי חשמל ישנים ואת כל ילדי הנעורים (תיכון) – ויאללה לעבודה.

את הבנייה של גן הרפתקאות אני זוכר עד היום. הייתי אז (1988) בכיתה ו`, וגאוותנו הייתה רבה על כך שהרשו לנו להשתתף בבנייה למרות שעוד לא היינו רשמית בנעורים. עזרתנו הרבה התבטאה בלהביא ברגים למי שצריך ולזוז מבין הרגליים של מי שלא צריך, אבל מאז אני יכול להגיד ש`אני בניתי את גן ההרפתקאות`. התוצאה, בזכות עזרתנו או שלא בזכותה, הייתה מדהימה – גן ענק, בעל מגוון מתקנים אדיר, שסיפק ימים על גבי ימים של הנאה לילדי הקיבוץ, מגיל שנה עד 13 בערך.

בינתיים התבגרתי, נולדו לי ילדים וגם הם התחילו לשחק בגן ההרפתקאות. ולצד הנאה רבה מזה שהילדים שלי נהנים מכזה גן נפלא, התחלתי לראות גם את הצדדים הפחות חיוביים שלו – בעיקר ליקויי בטיחות, בין אם כאלה שנבנו עם הגן ובין אם כאלה שנבעו מאחזקה לקויה.
בעקבות הליקויים האלה התחילו הורים (אחרים, לא אני) לדרוש בחינה מקיפה של הגן ותיקונים שיבטיחו את הילדים המשחקים שם.מוסדות הקיבוץ הסכימו לבצע בדיקה – ולא ידעו לאיזה בור הם נכנסים. איש המקצוע שהוזמן להעריך את ליקויי הבטיחות בגן חזר עם רשימה של עשרות סעיפים, שבכל אחד מהם קיבל הגן ציון של `קריטי` או `דחוף`. הסעיפים של `שלב רופף בגשר החבלים` היו סבירים והגיוניים, אבל אלו של `יש לצפות את כל משטחי ×”×¢×¥ בגומי למניעת פגיעות מסיבים` קצת פחות.

ההריסה מתחילה

יישום של התוכנית הזו דרש השקעה אדירה, גדולה בהרבה מהקמת גן חדש – השקעה שהקיבוץ לא התכוון לעמוד בה.אבל רק עכשיו התברר גודל המלכוד. לכאורה, יכולנו להתעלם מהדו"×—, או לקבל אותו באופן סלקטיבי – לבצע רק את הסעיפים שנראים לנו קריטיים. בפועל, עורכי דין למיניהם דאגו להבהיר לגורמים הרלוונטיים שמרגע שהוגש הדו"×—, כבר אין ברירה – על כתפיו של כל מי שקרא את הדו"×— ולא פעל רובצת אחריות משפטית לכל ליקוי בטיחותי בגן. עד שהוגש הדו"×—, יכולנו עוד להתחמק בתואנה של "לא ידענו שזה מסוכן" – מרגע שהדו"×— הוגש, הגורמים המוסמכים ידעו שהגן מסוכן ובכל זאת הרשו לשחק בו. ההצעה הבאה הייתה `אז נשים שלט שמזהיר שהאחריות על ההורים` – אבל ×–×” רק מחמיר את המצב, ×›×™ ×–×” מהווה עוד הוכחה למודעות של הקיבוץ לסכנה.
נשארנו במצב שבו לא יכולנו לפתור את הליקויים מצד אחד, אבל גם לא יכולנו לחזור בנו ולהגיד שאנחנו מבקשים רק לשמור על הגן ברמת תחזוקה לפי בחירתנו. נותרה רק אופציה אחת – הגן הוקף בסרט סימון אדום-לבן, ויועד להריסה.

היום ×–×” קרה – אותו האיש שהקים את הגן ×”×’×™×¢ כדי להרוס אותו. כואב הלב. מבטיחים לנו גן משחקים אחר במקומו – אבל ברור שהגן ×”×–×”, שיהיה גן קנוי, ×™×”×™×” הרבה פחות מוצלח, גם אם ×™×”×™×” באותו הגודל וההיקף. ובטוח שתהיה בו פחות נוסטלגיה.