הרהורים של אבא

בראשית ימי הקולנוע הסובייטי היה זרם שנקרא ראליזם סוציאליסטי, שכלל בעיקר תמונות של פועלים בקולחוז וטרקטורים. סטאלין הכריז על הריאליזם הסוציאליסטי כסגנון הקביל היחיד באומנות על כל זרמיה, ויצירותיו של אומן שסטה ממנו צונזרו ללא רחמים (לעיתים אף נחתך האומן עצמו, ולא רק החלק הלא ראוי של יצירתו). יש סיפור על שר התעמולה של סטאלין, שהיה יושב מאחוריו ומכין סטנוגרמה של ההנהונים של סטאלין במהלך הקרנת סרטים חדשים. כך היה יודע היכן היה שמש העמים מרוצה מן הסרט והיכן לא, ובאיזו מידה. לפי הסטנוגרמה שהוכנה, של ההנהונים והרטינות של סטאלין הסרטים היו נערכים מחדש.

באופן ביזארי למדי, הסיפור הנושן ×”×–×” קפץ לראשי בעת שצפיתי הערב בכוכב נולד. חלק גדול מהזמן שבו המתמודדים שרים מוקדש לקלוזאפים של השופטים המאזינים לשיר. אתה הצופה מוצא את עצמך תוהה: האם מרגול שנאה את השיר או שמא היא פשוט אכלה דג מקולקל בארוחת הצהריים שלה. האם דנה התלהבה מהסילסולים או שמא היא נזכרת ברגעים הגדולים של זכייתה בארוויזיון. האם צדי מתאמץ להקשיב לפרטי הביצוע של הזמר הצעיר, או שמא הוא מבקש חלילה לאותת לבימאי ×›×™ הוא עובר אירוע לב ויש להזעיק לאתר הצילומים ניידת טיפול נמרץ? וכך הלאה, וכך הלאה…
כדי למנוע את המבוכות האלו, הקשות לנו וקשות פי אלף למתמודדים האומללים, החלטתי להקים חברה מסחרית שתעסיק מומחים לשפת גוף שיפענחו את ההנהונים, מחיאות הכפיים, תנועות הגוף והטיקים של השופטים בכוכב נולד, ויציעו סטנוגרמה של תנועות השופטים למתמודדים כדי שיטיבו להבין כיצד עליהם לשפר את סגנונם האומנותי. מכיוון שאנחנו לא במשטר סוציאליסטי חשוך אלא בשוק חופשי, אני מתכוון למכור את הסטנוגרמות הללו למתמודדים. נראה לי שזה יהיה שוס.