עופר עיני – גיבור מעמד הפועלים?

נדב

לאחרונה התבשרנו על לידתו של לוחם חברתי חדש – עופר עיני, מזכ"ל ההסתדרות. דניאל בלוך, למשל, הכתיר את הטור השבועי שלו בעבודה שחורה בכותרת 'עיני מחזיר עטרה ליושנה' – לא פחות. הוא כותב:

עופר עיני שהופיע במוצ”ש בתכנית “פגוש את העיתונות” בערוץ ה-2 הרשים ביותר בדמות של מנהיג מאוזן, הפועל על בסיס עקרונות חברתיים והיודע את גבולות כוחו במציאות הנוכחית. ההסתדרות אינה כל יכולה כבעבר והכל מצטערים על כך.
[…]
החידוש אצל עופר עיני הוא גם בהצהרתו שהוא בא לפעול לטובת החלשים ועל כן הוא תומך ומשתתף בפעילות שמארגנת חברת הכנסת, שלי יחימוביץ, למען עובדי קבלן. הוא עומד בראש המאבק למען ביטול הקיצוץ בקצבאות הביטוח הלאומי ומודיע כי מפלגת העבודה תצביע נגד התקציב אם עוול זה לא יתוקן.

דניאל – והוא ממש לא לבד – מתרשם משיתוף הפעולה של עיני עם המעסיקים. שיתוף הפעולה של עיני עם שרגא ברוש, יו"ר התאחדות התעשיינים, מזכירה לרבים מחזות שנשכחו, שבהן שוק העבודה מתנהל בצורה מסודרת ומבוסס על הסכמים קיבוציים המקיפים את הרוב המכריע של העובדים, אם לא את כולם. התומכים במהלכיו של עיני רואים לנגד עיניהם מודל מרכז-אירופי, שבו המעסיקים ואיגודי העובדים מגיעים להסכמות ביניהן ללא צורך בתיווך ממשלתי.

אלא שהתומכים הנלהבים של המדיניות הזו שוכחים שיש לה גם חסרונות, ויותר מכך – שהמהלכים של עופר עיני מעידים על כך שהחסרונות הללו בולטים בגרסא הישראלית החדשה של שיטה זו הרבה יותר מאשר במדינות המקור.
החיסרון המרכזי של שיטת משא ומתן זו היא ההנחה המרכזית שלה. לפי הנחה זו, ארגוני העובדים מייצגים את כל העובדים וארגוני המעסיקים – את כל המעסיקים. לכן, תוצאה שתוסכם על שניהם תהיה טובה לכלל. בפועל, ארגוני העובדים מייצגים ברוב המקרים בעיקר את העובדים החזקים, שהאינטרסים שלהם שונים מהותית מהאינטרסים של קבוצות אחרות של עובדים. ואכן, במדינות רבות בהן השיטה הזו היא הכלי הדומיננטי לקביעת הסכמות בשוק העבודה (גרמניה ואוסטריה הן דוגמאות בולטות), התוצאה היא פערים משמעותיים בין קבוצות שונות של עובדים. עובדים חלשים, נשים, מהגרים – כולם זוכים לתנאים טובים הרבה פחות מאלו של העובדים מהמעגל הראשון.

לא רק שעיני משחזר את הדפוס הזה בצורה מושלמת, הוא עושה דבר חמור הרבה יותר – כדי לבסס את מעמדו של המשא-ומתן הזה, הוא מתערב פעמים רבות במקומות בהן הממשלה מבקשת להתערב, ובמשא ומתן עם המעסיקים קובע הסכמים שמעניקים לעובדים חלשים תנאים גרועים מאלו שהיו מקבלים בעקבות ההתערבות הממשלתית. שתי דוגמאות בולטות הן פנסיה חובה וחוק חברות כוח אדם – שני הישגים שעיני מרבה לנפנף בהם כהישגיו החברתיים.

פנסיה חובה הפכה לנושא חם בבחירות האחרונות. לאחר שהעבודה התחייבה להנהיגה, קדימה והליכוד החרו-החזיקו אחריה. אלא שכפי שציינתי בעבר, פנסיה חובה היא עניין מורכב, ואופן היישום שלו קריטי לתוצאות החברתיות של הנהגתו.
ואכן, בהתאם לתחזית זו, מיד לאחר הבחירות החלה התחרות על קביעת הפרטים הקטנים שיקבעו את עתידם הפנסיוני של הישראלים. שלושה גורמים החלו לנסח חוק פנסיה – ועדת שרים בראשות עמיר פרץ, צוות במשרד האוצר וצוות משולב של ארגוני המעסיקים ושל ההסתדרות. הראשונים שסיימו את עבודתם היו המעסיקים וההסתדרות, וההסכם שחתמו עליו הורחב על ידי אלי ישי, שר התמ"ת, לכלל העובדים במשק.
ההסכם שהשיג עיני לוקה בחולי שהוזכר לעיל – הוא אינו נותן מענה פנסיוני הולם לקבוצות העובדים החלשות במשק. שני החסרונות העיקריים של ההסכם עליו חתם עיני הם התקופה הארוכה שבה ניתן להעסיק עובד ללא פנסיה (9 חודשים), וההפרשה הנמוכה לפנסיה, ביחס להפרשה המקובלת במשק (15.5%, לעומת מינימום של 17.5%).
אם ההסכם הזה היה מושג בפני עצמו, ניתן היה לתרץ את ההישג העלוב. בתנאים הקיימים במשק הישראלי, יאמרו המסנגרים, כל מה שאפשר להשיג עבור העובדים – מבורך. אלא שלא זה היה המצב – ברקע המשא-ומתן שניהל עיני עם המעסיקים עמדו שתי הצעות אחרות לפנסיה חובה, שלפי ההדלפות היו אמורות להיות טובות מההסכם שגיבש. לחתימה של עיני על ההסכם הייתה משמעות אחת – הוא מנע מגורמים ממשלתיים להעביר בחקיקה פנסיה חובה, שתהיה עדיפה על ההסכם שהשיג.

המקרה של חוק חברות כוח אדם הוא חמור עוד יותר, משום שכאן פעל עיני כדי להרע את התנאים של עובדי כוח אדם, כפי שהובטחו להם כבר בחוק. 'חוק חברות כוח אדם' הוא בייבי של עמיר פרץ – הוא העביר אותו בממשלת ברק (99), ולאחר שפרש ממנה החוק הוקפא בכל חוקי ההסדרים – עד זה האחרון. כאשר עמיר פרץ התמנה לתפקיד שר הבטחון, הוא התחיל לפעול ליישום החוק – חלקו הראשון של החוק, הנוגע להשוואת התנאים של עובדי חברת כוח אדם לאלו של עובדי הארגון בו הם מועסקים – נכנס לתוקף. חלקו השני של החוק, הנוגע להעברתם של העובדים לארגון בו הם מועסקים לאחר 9 חודשים, אמור היה להיכנס לתוקף באוגוסט 07.
כאשר עמיר פרץ לא נבחר לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, ההתחייבות להפעיל את החוק באוגוסט ירדה מהפרק באופן מסתורי. החוק נשאר מוקפא, בהתאם לחוק ההסדרים, עד סוף 2007.
האוצר ראה כי טוב, ורצה להמשיך בהקפאה עוד שלוש שנים. כנראה שכאן הוא הגדיש את הסאה, ומפלגת העבודה לא הייתה מוכנה לראות סעיף שמפר בצורה כל כך בוטה את ההסכם הקואליציוני. אפילו בנושא שכר המינימום הנפיק שר האוצר איזה תירוץ עלוב בדבר דחייה בגלל סיבה כזו או אחרת. ההקפאה ירדה מחוק ההסדרים.
וכאן קרה הלא-יאומן. עופר עיני התחיל לנהל משא ומתן עם המעסיקים על החוק. המעסיקים דרשו שתקופת ההעסקה המקסימלית כעובד חברת כוח אדם יהיה מקסימום 24 חודשים, במקום 9. עיני – תקשיבו טוב – הסכים לעלות ל-18. יו"ר ההסתדרות הסכים לחוק שפוגע באופן הכי מובהק שיש בעובדים. רק בגלל שעיני והמעסיקים לא הצליחו להגיע להסכם, החוק נכנס (היום) לתוקף בגרסה של תשעת החודשים.
עיני מתרץ את ההסכמה הזו בכך שהתנאים המושתים על חברות כוח האדם קשים להן ממילא, ועקב כך הן הופכות להיות חברות קבלן. הוא טוען שהגנת היתר על עובדי חברות כוח האדם גורמת למעבר של חברות לתחומים פחות מוגנים.
הטיעון הזה – של 'הגנת יתר' – נשמע פעמים רבות מצד מתנגדים לחקיקה סוציאלית. הוא המשך פשוט של הגישה ה(נאו-)ליברלית – שטוענת שאם נפריע לשוק, רק נחמיר את המצב. גישה סוציאל דמוקרטית תגיד – נטפל בחברות כוח האדם, ואחר כך נעבור לעובדי הקבלן.

גם כאן, כמו במקרה חוק הפנסיה, עיני מציג התנהגות שפוגעת בעובדים החלשים במשק – בעודו מנסה להצטייר כמגינם. למה הוא עושה את זה? לא בגלל שיש לו כוונות רעות, יש להניח. כנראה שהוא חושב על טובתו ועל מעמדו של הארגון בראשו הוא עומד – ומטרתו היא להחזיר את ההסתדרות להיות גורם משמעותי בשוק העבודה הישראלי. הדרך – מעידה על בחירות ערכיות בעייתיות מאוד.

****
גילוי נאות – זה לא נראה לי מאוד רלוונטי, אבל עמיר פרץ הוא דוד שלי.

6 תגובות »

נדב ב1/01/2008 20:47 תחת כללי

6 Responses to “עופר עיני – גיבור מעמד הפועלים?”

  1. איתי הגיב:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=940463&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0

    "חוק חברות כוח אדם עבר בכנסת כבר לפני 12 שנה, ביוזמת ח"כ אבי יחזקאל"

    טעות הכתב או מעשה מכוון?

    • נדב הגיב:

      סתם תחקיר גרוע, לדעתי
      החוק נחקק ב-1996, אבל הסעיף הרלוונטי – 12א, זה שמטפל במעבר עובדי קבלן אל המעסיק בפועל, נוסף רק בשנת 2000.

  2. דובי הגיב:

    עמיר פרץ התמנה לשר אוצר ולא סיפרו לי?

  3. […] המאמר>>> בבלוג של נדב פרץ נערך על ידי הגר שקד תגיות לחיפוש בבלוג: הסתדרות, […]

  4. אלעד הן הגיב:

    מאמר חשוב מאד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

877590 דפים נצפים, 29 היום
309013 ביקורים, 19 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏