על פוליטיקה וזהויות

נדב

בפוסט קודם, על המזרחים, התייחסתי לשאלה האמפירית – האם לקטגוריה 'מזרחים' עדיין יש קיום בישראל היום. בתגובות התפתח דיון בסוגייה קרובה אך שונה – האם השימוש בקטגוריה הזו הוא חיובי או שלילי.

כדי להסביר את ×–×”, אני הולך לצלול קצת למעמקי התיאוריה של מדינת הרווחה באופן שהוא, אני חושש, לא ממש נחוץ – אבל טרם העליתי על דעתי דרך פחות תיאורטית ויותר פשוטה להבהיר את הדברים.

מדינת הרווחה היא מנגנון של חלוקה מחדש

רבים מסתכלים על מדיניות חברתית כעל דבר שאמור לשרת את כלל הציבור. בהקשר ×–×”, הטענה נגד השימוש בקטגוריה של 'מזרחים' בקביעת מדיניות היא שמדיניות לא צריכה להיות מופנית עבור קבוצה מסויימת – המחוקקים צריכים לדאוג לכלל האוכלוסייה.

אלא שזה בלתי אפשרי. לפי ההגדרות העכשוויות של מדינת הרווחה (או, לפי המינוח הנייטרלי יותר, משטר רווחה), התפקיד  שלה הוא לחלק מחדש את הטובין החברתיים – קרי, לקחת מאחד ולתת לאחר. תוכניות רווחה מסתמכות על כסף שנלקח מקבוצה מסויימת – מסים – ומחלקות אותו מחדש לקבוצה אחרת, בצורה שנראית לציבור – או למצער, למקבלי ההחלטות – צודקת יותר.

מכאן ברור שלא תיתכן מדיניות שטובה לכולם, מכיוון שמדיניות חברתית המלווה בהקצאת משאבים – משמעותה תמיד גריעת משאבים ממקום אחד למקום אחר.

חלוקה מחדש מסתמכת על זהויות

השאלה הבאה היא, כמובן, למי צריך להקצות משאבים – אילו קבוצות זקוקות או זכאיות למשאבים יותר מאחרות, במידה המצדיקה התערבות מדינתית והפרה של זכות הקניין:"(להזכירכם, מדינת רווחה מתקיימת בתנאי שוק קפיטליסטי)":. התשובה לשאלה זו נקבעת על ידי המחוקקים, והם קובעים אותה לפי הדרך שבה הם תופסים את הקבוצות האלו ואת מידת זכאותן למשאבים.

לקבוצות החברתיות האלו אין קיום מהותני – אין סט קבוע של קבוצות שקיים משחר ההיסטוריה ועד ימינו. קבוצות מופיעות, נעלמות ומשנות את הגדרתן באופן תדיר. גם התכונות המיוחסות לכל קבוצה משתנות, וזה כמובן משפיע על מידת הלגיטימציה שלהן בבואן לתבוע משאבים.

כדי להפוך את הדיון לתיאורטי פחות, ניקח דוגמא. עד שנת 1992, לא היו משפחות חד הוריות בישראל. היו, כמובן, יחידות משפחתיות רבות שבהן ×”×™×” רק מבוגר אחד, אבל לפחות מבחינת המחוקק – הן לא הוגדרו כקבוצה אחת, ולא שאבו את הזכאות שלהן למשאבים מהיותן חד הוריות. המחוקק הכיר באלמנות כקבוצה אחת, שהייתה זכאית לגמלה מהמדינה. הוא הכיר גם בגרושות, שהיו זכאיות לעזרה מהמדינה בגביית דמי המזונות שלהן. רווקות חד הוריות לא זכו להתייחסות מיוחדת מצד המחוקק.

אבל בשנת 1992, נוצרה קבוצה חברתית חדשה. עם חקיקת 'חוק משפחות חד הוריות', כל האנשים שחיו בתא משפחתי שבו יש מבוגר אחד הפכו לקבוצה אחת בעלת מאפיינים משותפים, כשהמחוקק קבע שכולן זכאיות להטבות מסויימות מהמדינה. שני תהליכים תרמו להיווצרותה של הקבוצה החדשה: מצד אחד, אידיאולוגיות פמיניסטיות אתגרו את תפיסת המבנה המשפחתי המסורתית, מצד שני גל ההגירה בברה"מ לשעבר הביא לישראל אוכלוסיה גדולה מאוד, יחסית למה שהיה מקובל, של נשים לא נשואות עם ילדים, שהתקשו אפילו יותר משאר המהגרים.

יצירת הקבוצה החברתית החדשה הייתה תהליך שעירב גם גורמים 'פיזיים' – השינוי במבנה הדמוגרפי – וגם גורמים דיסקורסיביים (מתחום השיח). אחד הדברים שהעלו את הסוגייה על סדר היום הוא הקושי שממנו סבלו המהגרות החדשות. אבל הן קיבלו התייחסות ממדינת הרווחה רק משום שהקושי ×”×–×” נתפס כבעייתי מצד אחד, וככזה שעל המדינה לפתור מצד שני.

הקושי נתפס כבעייתי בגלל השינוי בתפיסה של מבנה המשפחה. עד אז, נשים שבחרו להביא ילדים לעולם מחוץ למסגרת של נישואין נתפסו כחריגות, וכמי שעושות מעשה לא לגיטימי. לכן, העובדה שהן נתונות במצב כלכלי קשה לא נתפסה כבעייתית – להיפך, היא נתפסה כהוכחה נוספת לחוסר הלגיטימיות של המעשה שלהן. רק כאשר ההגמוניה של מבנה המשפחה המסורתי נשברה, נשים חד הוריות הפסיקו להיות אשמות במצבן – ולכן העוני שלהן נתפס כבעייתי. הסיבה שהמדינה הרגישה מחוייבת לסייע למשפחות החד הוריות היא המחוייבות של המדינה, כמדינה ציונית, לדאוג לעולים (או במקרה ×–×”, לעולות). העובדה שהבעיה הייתה נפוצה בקרב העולות תרמה להכרה במחוייבות המדינה לפתרונה.

בחזרה למזרחים

בדוגמא הקודמת אפשר לראות לא רק כיצד נוצרות זהויות, אלא גם את האינטראקציה המורכבת בין סוגים שונים של זהויות, במקרה הזה בין זהות מגדרית לבין זהות אתנית. אי אפשר להבין את המוטיבציות שמאחורי החוק אם מתעלמים מההיבטים האתניים של הסוגייה, ומהאופי האתני של הדמוגרפיה הישראלית.

מכאן ברור מהי ההשפעה של ההתעלמות מאתניות ומעדה בתהליך החקיקה. הקטגוריה של עדה, וספציפית הקטגוריה של מזרחים, היא קטגוריה רלוונטית בישראל כיום – תשאלו את מצביעי ש"ס שאינם חרדים. התעלמות מהקטגוריה הזו בתהליכי חקיקה אינה אלא עצימת עיניים. בכל מקרה של חקיקה חברתית, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו – בין כל שאר השאלות – מהן ההשפעות האתניות של החוק, אילו קבוצות הוא מקדם ואילו הוא מעכב, והאם אלו הקבוצות שאנחנו רוצים לקדם או לעכב.

19 תגובות »

נדב ב20/03/2008 21:00 תחת ???? ??????

19 Responses to “על פוליטיקה וזהויות”

  1. יורם גת הגיב:
    20 במרץ 2008 בשעה 20:58

    "בכל מקרה של חקיקה חברתית, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו – בין כל שאר השאלות – מהן ההשפעות האתניות של החוק, אילו קבוצות הוא מקדם ואילו הוא מעכב, והאם אלו הקבוצות שאנחנו רוצים לקדם או לעכב."

    אני מסכים – אבל צריך להדגיש שתי נקודות: א. לכל חוק יש השפעה על החברה כך השאלה שהיצגת צריכה להשאל בהקשר של כל חוק ולא של תת קבוצה המכונה "חוקים חברתיים", ו-ב. גם העדר חקיקה – כלומר המשך הסטטוס קוו החוקי – משפיע על מצבם של קבוצות. אסור להתייחס לסטטוס קוו החוקי כמצב טבעי שחקיקה חדשה מפרה. יש לראות בו מצב מלאכותי שיש לשנות אותו אם תוצאותיו הן בלתי מספקות.

    הגב
    • נדב הגיב:
      20 במרץ 2008 בשעה 21:12

      כשהדיון חורג מהשאלה הספציפית של חקיקת רווחה, הוא הופך לקצת יותר מורכב, מכיוון שאז אפשר לטעון – עבור חוקים מסויימים – שהם משרתים את כולם (קופץ לי לראש החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים). אבל אין ספק שגם כאן צריך להסתכל על ההיבט האתני.

      לגבי העדר חקיקה – אין לי אלא להסכים.

      הגב
  2. גורו יאיא הגיב:
    21 במרץ 2008 בשעה 8:12

    ההשוואה בין מצבן של משפחות חד הוריות לקבוצת המזרחים, עושה עוול למדינת הרווחה. אם תפקידה של מדינת הרווחה להעניק לכל אדם על פי צרכיו, קל לראות שלתא החד הורי יש צרכים שונים, מהתא הדו הורי. מהם הצרכים השונים של המזרחים? האם יש להם בריאות פחות טובה? האם אתה יכול לשרטט מאפיינים של מזרחי שדורשים יחס מיוחד?
    זה לא שאני מתכחש לכך שנעשה עוול למזרחים כקבוצה. אבל אני לא חושב שהפתרון צריך להינתן להם כקבוצה, שכן הצרכים שהמדינה מחוייבת לספק לאזרחיה אינם ספציפיים להם.

    הגב
    • נדב הגיב:
      21 במרץ 2008 בשעה 8:46

      שים לב שלא השוויתי בין המשפחות החד הוריות למזרחים, אלא בין הרוסים למזרחים.
      הטענה שלי היא לא שצריך לתת למזרחים ×›×™ הם מסכנים; הטענה שלי היא שגם לסוגיות שנראות לכאורה לחלוטין לא קשורות למוצא אתני – כמו סוגית המשפחות החד-הוריות – יש היבטים אתניים.

      הגב
  3. העלמה עפרונית הגיב:
    21 במרץ 2008 בשעה 17:33

    אני מתלבטת, ביני לבין עצמי, אם ההגדרה האתנית היא ההגדרה הרלוונטית ביותר, או שהפרמטר המשפיע הוא דווקא החלוקה של פריפריה מול מרכז. לכשלעצמי נראה לי שלשושן מירוחם יש יותר במשותף עם שטיין ממצפה רמון מאשר עם אזולאי מתל אביב מבחינת צרכי רווחה. כמה מצביעי ש"ס שאינם חרדים גרים במרכז וכמה בפריפריה? אני לא יודעת, אבל נראה לי שאפשר יהיה למצוא מגמה.

    הגב
    • נדב הגיב:
      22 במרץ 2008 בשעה 18:27

      הגבולות בין עדות בישראל הם לא כל כך חדים כמו במקרים אחרים של הפרדה אתנית (הדוגמא הבולטת היא ערבים-יהודים). זה אומר שעדה היא עוד קלף במשחק הזהויות, לעומת לאום שהוא ג'וקר. כלומר, אם מישהו הוא גם מרוקאי, זה עוד דבר משותף איתו. אבל כך גם מיקום גאוגרפי, השכלה, מעמד וכו'. במקרה של לאום, לעומת זאת, זה הדבר העיקרי שמגדיר את היחסים ביני לבינו.

      כלומר, עדה היא חשובה – וגם כל שאר מה שאמרת.

      הגב
      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:
        24 במרץ 2008 בשעה 16:37

        כן, אבל אני חושבת שמיקום גיאוגרפי משפיע יותר על שאר הקלפים מאשר עדה.

        הגב
        • נדב הגיב:
          25 במרץ 2008 בשעה 9:03

          בקריאה נוספת אני מבין שדי פספסתי את הפואנטה של הפוסט הזה.
          הנקודה החשובה בעניין הזהויות היא לא הפרמטרים הסוציו-דמוגרפיים של האדם, אלא האופן שבו הוא תופס את הזהות שלו.
          פעילה פמיניסטית תפעל למען הזכות להפלה גם אחרי שעברה את גיל הפריון; פעיל להט"ב יפעל למען הזכות לנישואין גם אם הוא לא מתכוון להתחתן. הם פועלים עבור המטרות האלו לא בגלל שהם עלולים להיפגע מהן אישית, אלא בגלל שבני הקבוצה שלהם נפגעים.
          השאלה היא האם ×–×” המצב עבור מזרחים – האם ×–×” שתושבי המועצה האזורית תמר מרוויחים הון בארנונה על חשבון תושבי דימונה* נתפסת על ידי אדם מסויים כרלוונטית עבורו משום שהוא מזרחי.

          *אני לא טוען שזה המצב, או שהמרוויחים הם אשכנזים והמפסידים הם מזרחים. אני טוען שכך הדברים נתפסים.

          הגב
  4. מזרחי הגיב:
    22 במרץ 2008 בשעה 20:11

    כאשר ברווחה עסקינן, אני לא מבין איך אפשר לקחת ברצינות מי שטוען שצריכה להיות חלוקה על בסיס עדתי או מעבר לשפיטה לפי מצבו הסוציו-אקונומי של מאן דהוא. אם המדינה תציע לי, עובד הייטק ומהנדס, אפילו רבע נקודת זיכוי בגלל שאני מזרחי, היא תזכה ממני לקיתונות של בוז השמורים בד"כ ל"ערבים יהודים" מקצועיים או לסוציופתולוגים שמנסים להפיח רוח בגוויה הזו ולעשות קופה עלינו תוך כדי פירוק מדינת ישראל.

    הגב
    • נדב הגיב:
      22 במרץ 2008 בשעה 21:51

      כל הכבוד.
      הצלחת להגיב בלי שום קשר לגוף הפוסט.
      אתה משתפר.

      הגב
  5. מזרחי הגיב:
    25 במרץ 2008 בשעה 8:08

    "הצלחת להגיב בלי שום קשר לגוף הפוסט" – התנשאות טיפוסית לסוציופתולוגים עם אג'נדה.

    כמובן הרי שהתגובה מיועדת ל'פאנץ' ליין' ה"נהדר" הבא: 'מהן ההשפעות האתניות של החוק, אילו קבוצות הוא מקדם ואילו הוא מעכב, והאם אלו הקבוצות שאנחנו רוצים לקדם או לעכב.'

    מזרחים זו קבוצה אתנית. לחלקה לא דרוש סיוע כלכלי ולחלקה כן. לחלק שדרוש סיוע כלכלי דרוש סיוע כלכלי לא בגלל שהוא מזרחי, אלא בגלל שדרוש לו סיוע כלכלי. פה נגמר העניין העדתי. זהו. מת. רוח'ה ובלע רג'עה.

    הגב
    • נדב הגיב:
      25 במרץ 2008 בשעה 8:35

      קצת נשבר לי מהסגנון שלך. בפעם הבאה שתדבר בגסות, תוכרז רשמית כטרול.

      ולעניין – אנחנו מוקפים באג'נדה של חקיקה לטובת קידום האשה, למשל. מסבסוד מעונות יום, ועד חקיקה לאפלייה מתקנת. האם אתה מתנגד גם לחקיקה כזו, ×›×™ יש נשים שהן עובדות הייטק ומהנדסות?

      הגב
  6. מזרחי הגיב:
    25 במרץ 2008 בשעה 9:46

    בלוג שלך, זכותך לנהל אותו איך שבא לך. אבל מה שמתחיל בהערות קנטרניות, רוב הסיכויים שלא יסתיים בדיון מכובד.

    ולגבי דיכוי האשה – קודם כל, הוא רוחבי. גם מהנדסות ועובדות ×”×™×™-טק מופלות לרעה למול עמיתיהם הגברים. וכן, יש טעם לפגם במתן חצי נקודת זיכוי (או מה שלא ×™×”×™×”) לעובדת הייטק שמרוויחה הרבה, לעומת מתן אותה חצי נקודת זיכוי לגבר מפרנס יחיד בפריפריה, ולא משנה אם הוא אשכנזי או מזרחי.

    וכן, לדעתי גם סבסוד מעונות יום צריך להיעשות קודם כל בעדיפות לאוכלוסיה שזקוקה לה, בלי שום קשר לרקע עדתי או מגדרי! ושלא תחשוב לרגע שלי ×™×”×™×” קל לקבל עליי נטל של אלפי שקלים חודש בחודשו. אבל אם מישהו יציע לי אותו בגלל שאני מזרחי, אני אשלח אותו לפריפריה קודם – ולא משנה אם שם יש רוסי, מזרחי או אשכנזי.

    אם ראית אתמול במקרה את התוכנית של אושרת קוטלר, "עשירים חיים יותר", היית חוזה באשכנזים שלא שפר עליהם גורלם, ניצולי שואה בשכונה מוזנחת בפתח תקווה. אני יודע, סמוך ובטוח שלהם מגיע יותר מלי.

    כל הניסיון להעמיד את יחסי המרכז-פריפריה על בסיס עדתי, הוא ניסיון להתנקם במדינת ישראל ובציונות על גבינו. זה מסוגל להוציא הרבה אמוציות, אני מתרה מראש. ולעניין הביטוי "סוציופתולוגים", האם אתה מכחיש שישנם כאלו שעושים את הסוציולוגיה קרדום לחפור בה, בלא התחשבות בהשלכות הקטסטרופליות שעלולות להיות לקבוצות מיעוט שונות מכך? דע לך, שהרוב של המזרחים חושב שהדבר הזה נעשה על גבנו ולא לטובתנו, ע"ע הפופולריות של "הקשת" וכישלונה הידוע מראש.

    ו"בג"צ הקרקעות" המפורסם הוא דוגמה מעולה לכך. שוב לא נעשתה סלקציה, והיתה פגיעה רוחבית בתנועה הקיבוצית. אין דין קיבוץ סעד כדין געש או שפיים. אבל למגישי הבג"צ לא הפריע לכרוך אותם בכפיפה אחת.

    הגב
    • נדב הגיב:
      25 במרץ 2008 בשעה 12:09

      קודם כל, אני מקווה שמעכשיו נמשיך בטון לא-מתלהם.

      לעניין – השאלה היא מה הבעיות הרלוונטיות.
      איכשהו, המצב של הנשים החד הוריות הפך להיות 'בעיה' רק אחרי שהגיע הנה ציבור רחב של נשים רוסיות. לפני זה, הוא לא היה בעיה.
      אם תתעלם מזה ששאלת אדמות הקיבוצים נתפסת כבעיה של אשכנזים, ושבעיית הדיור הציבורי נתפסת כבעיה של מזרחים, אתה לא תעלים את הפערים בין מזרחים לאשכנזים או את האיבה ביניהם – אתה רק תחמיר אותה. אתה צריך להכיר בזה שסוגיות כאלה נתפסות – על ידי האזרחים – כסוגיות אתניות, ולכן הן הופכות להיות סוגיות אתניות. גם אם תגיד שוב ושוב שלזה שהממשלה מחלקת קרקעות לקיבוצים ומכשילה את חוק הדיור הציבורי אין קשר לזהות האתנית של הסובייקטים של החוק, אתה לא תשכנע את מי שרואה שרוב מי שנהנה מחלוקת קרקעות הקיבוצים הוא אשכנזי, ורוב מי שנהנה מחוק הדיור הציבורי הוא מזרחי. והרבה אנשים מסתכלים ×›×›×” על המציאות.

      אני לא נחרץ כמו שנהב או כמו שוחט לגבי היחס בין הציונות למזרחים. אבל אני חושב שלאשכנזים כן ×”×™×” תפקיד מרכזי בציונות, תפקיד שהשפיע על האופי שלה ועל המבנה המעמדי של ישרלא – ולכן, דווקא הכרה בקיום של זהויות אתניות בקרב היהודים בישראל היא צעד בכיוון ההפוך מזה של 'ניסיון להתנקם במדינת ישראל ובציונות'. דווקא היא תאפשר קיום של עדתיות במדינת ישראל, בלי ליצור עימות מובנה בין השתיים.

      הגב
      • תומר רזניק הגיב:
        26 במרץ 2008 בשעה 16:01

        נדב, אני לא מבין מדוע אתה מתעקש לעשות את החלוקה לפי עדות (או בכלל "זהויות" למיניהן) לקריטריון מרכזי ולא לשאלה המעמדית/כלכלית. אדם עני יכול להיות 'אשכנזי' 'מזרחי' או 'רוסי', אין מה משנה, המצוקה שלו לא נובעת מזהותו עדתית אלא מתוך מצבו הכלכלי, ומדיניות הרווחה שרוצה פתור את בעיותיהם של העניים ואת בעיית העוני צריכה להיות אוניברסלית. בעיית הדיור הציבורי היא לא בעיה של 'מזרחים', היא בעיה של מחוסרי-דיור, הקשיים העמודים בפני אמהות חד-הוריות אינם קשיים של 'רוסית' אלא של כל אם חד-הורית. כל המתאמים שניתן למצוא בין זהות עדתית/לאומית לבין עושר/עוני אינם רלוונטיים, כי הבעיה היא *בעיה של עניים*, ולא בעיה של מזרחים/ערבים/מהשזהלאיהיה.
        אתה אומר שאנו חייבם להתייחס לדברים בצורה עדתית משום שכך האוכ' החלשות בעצמן מתייחסות לזה, ואני אומר שהמארקסיסטים כבר מזמן מצאו כינוי הולם למה שמתרחש כאן "תודעה כוזבת"

        הגב
        • נדב הגיב:
          26 במרץ 2008 בשעה 22:46

          קודם כל, אתה מניח שקיימת איזשהו סט מוגדר מראש של 'בעיות של עניים', שאפשר לטפל בהן – ולא היא. כמו שניסיתי להראות עם הדוגמא של החד הוריות, השאלה מיהו ×¢× ×™ ולמי המדינה צריכה לעזור היא שאלה פתוחה, שמתנהל עליה מאבק. עובדה שכל עוד לא היו כאן חד-הוריות רוסיות, חד-הוריות לא נתפסו כעניות שצריך לסייע להן אלא כנשים שעשו בחירה מסויימת ועכשיו צריכות להתמודד איתה.

          ולגבי המרקסיסטים – אפשר לענות על ×–×” בשתי רמות. ברמה הפילוסופית, אפשר לשאול מי קבע שהקו המגדיר הרלוונטי הוא המעמדי, אם האנשים עצמם חושבים אחרת. ברמה הפרקטית אפשר להצביע על העובדה שהכשלון של המרקסיסטים, גם במערב וגם במזרח, נובע מזה שהם סירבו לראות מה באמת מעניין את האזרחים, והתעקשו להחליט עבורם בסוגייה הזו.

          הגב
  7. מזרחי הגיב:
    25 במרץ 2008 בשעה 13:03

    הרי זה בדיוק העניין! המלחמה בעוני ובבערות ובפערים בין מרכז לפריפריה צריכה לעמוד בזכות עצמה ולא על בסיס אתני או מגדרי. שוויון צריך להיות שוויון באשר הוא. ברוך השם, יש לנו היום את הכלים לתת טיפול ממוקד ולשפוט מקרה לגופו. ולכן אני מתנגד נחרץ לנסיון כזה או אחר להעמיד את העניין על בסיס אתני ואפילו מרגיש שיש בזה אלמנט של שלילת זהות. המאבק בתפיסת המציאות הוא לא רלוונטי לטעמי, ובכל מקרה משני למאבק האמיתי שהוא המאבק לחיזוק הפריפריה.

    הגב
    • נדב הגיב:
      25 במרץ 2008 בשעה 13:55

      מדיניות חברתית היא תמיד שאלה של העדפה. אתה לא תצליח לעזור לכולם במידה שווה, בין השאר משום שהשאלה 'מי זקוק לעזרה' היא שאלה שתלויה גם בזהויות. אתה צריך לקבוע סדרי עדיפויות בחלוקת משאבים.
      לדוגמא, אתה מדבר על 'פריפריה' אבל גם זו סוג של זהות, ולא הגדרה אובייקטיבית. אתה הרי לא באמת מתכוון להפנות את אותו סיוע לתושבי עומר כמו לתושבי תל-שבע הסמוכה, נכון?
      ואם תתעלם מהקריטריונים שהאזרחים סבורים שהם רלוונטיים לסדרי העדיפויות האלה, אתה לא תיצור שוויון ואחווה עדתית – להיפך, אתה רק תחריף את רגשות הקיפוח. אם תיתן שורה של הטבות שיגיעו רק לאשכנזים – לא בגלל שאתה גזען, בגלל שלא התייחסת לנתון ×”×–×” – התוצאה תהיה שאנשים יטענו שהמדינה מפלה מזרחים.
      אם תיתן הטבה אחת שתתמקד באשכנזים (קרקעות הקיבוצים, נניח) ובמקביל לה תיתן אחת למזרחים (דיור ציבורי), לערבים (הכרה בכפרים בדואים) ולרוסים (חוק ביטוח סיעוד), ההכרה בצרכים של הקבוצות השונות לא תביא לפירוד אלא לאיחוד, בסגנון 'מדינת הרווחה טובה לכולנו'.

      הגב
  8. מזרחי הגיב:
    25 במרץ 2008 בשעה 17:56

    אני לא מסכים. הטבות פשוט צריכות להנתן באופן ממוקד וענייני ולא באופן עדתי/קבוצתי שמריח מפופוליזם ובחירות. אין דין קרקעות קיבוצי הנדל"ן כקרקעות קיבוצי הפריפריה. ואגב, ×”×™×” סמוך ובטוח שתקום פה צעקה אם במסגרת ההטבות לנגב, תושבי עומר ייכללו – ובצדק מוחלט!
    גם דיור ציבורי – ההטבה צריכה להנתן למי שזקוק לה, אשכנזי או מזרחי או ערבי כאחד. ועובדה שכשמכירים בצרכים של האוכלוסיה החרדית (לשיטתם, ובוא לא נכנס לזה), ×–×” דווקא כן יוצר מרמור (קצבאות הילדים) וזה לא נחשב להישג חיובי אלא בקרב אותה קבוצה בלבד.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1101205 דפים נצפים, 156 היום
380144 ביקורים, 87 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏