על צעירות, ותיקות ותפיסת היסטוריה ליניארית

נדב

כששמעתי שלוחמי גדוד 51 פרצו במרד בגלל שלא הרשו להם לשיר שירי רובאית, ובמיוחד את 'ישרף בה"ד 1", צחקתי בקול.

אני יודע שלרובכם יהיה קשה להאמין, אבל את רוב השירות הצבאי שלי עשיתי במסייעת 51 – וזה היה המקום שהכי אהבתי בצבא. התקופה הייתה תקופת צעירות קשה, ובמשך ארבעה חודשים שטפתי כלים במשך 22.5 שעות ביום (או לפחות זה מה שאני זוכר מהתקופה). לא ניכנס כרגע לשאלה למה התקופה הייתה טובה, רק נציין שתי עובדות רלוונטיות – (גם) בתקופתי התנהל מאבק קשה בין הקצינים לבין הותיקים בנושאי יחסי ותיקים-צעירים. (גם) בתקופתי נאסר עלינו לשיר את השיר 'ישרף בה"ד 1', ו(גם) בתקופתי אנשים עפו לחודשיים בכלא על סוגיות שבתחום הצעירות-ותיקות (אם כי במקרה שלי זה היה הרבה יותר מוצדק – הם עפו לכלא אחרי ששלחו לאישפוז חבר'ה מפלוגה צעירה שלא נתנו מספיק כבוד למסייעת). העובדה המעניינת השנייה, למרות שהיא בגדר אנקדוטה משעשעת, היא שבתקופתי עמדו בראש המאבק נגד ביטול הותיקות אוגוסט 4 – ויש להניח שגם היום ראשי המרד היו אוגוסט 4 (לפי החשבון שלי, מרץ 4 הם מחזור אחרון כרגע. מחזור אחרון לא נוטה למרוד כי חבל על הדפוק – אבל זה בגדר ספקולציה).

כל השהות שלי במסייעת עמדה בסימן 'עולם הולך ונעלם'. לשני הצדדים הנאבקים היה ברור שמדובר בתהליך המשכי – מאז פעולת נוקייב והקרב על תל-עזזיאת, הותיקות בתהליך מתמיד של דעיכה. פעם היו נותנים כבוד כמו שצריך לותיקים, רק היום הם צריכים להרים את הבגדים שלהם ולזרוק אותם החוצה מאוהל לבד, כדי שהצעירים יוכלו לאסוף אותם לכביסה.

רק לקראת סוף השירות שלי, כשישבתי עם החבר'ה שכבר השתחררו ושמענו מהם את המור"קים שהועברו אליהם, הבנו בעצם שהייתה תקופת שיא לעניין. שבערך שנתיים לפנינו – כשהחבר'ה שהיו מחזור אחרון כשאנחנו הגענו לפלוגה היו צעירים – תופעת הותיקות הגיעה לאיזשהו שיא. אני זוכר את זה כרגע של מנורה שנדלקת מעל הראש – אז מסתבר שלא תמיד הותיקות נשחקת, ושזה לא חוק טבע. לפעמים הותיקות מתגברת. מאז אני מסתכל, מבחוץ, על מה שדולף החוצה – ורואה איזושהי מחזוריות. לפעמים הותיקות יותר נוקשה, לפעמים היא יותר רכה. רק ככה אפשר להבין איך אוגוסט 04 מנהלים שוב את אותו הקרב שאוגוסט 94 כבר הפסידו בו – ומרגישים שלוקחים להם משהו שתמיד היה שלהם.

מהבחינה הזו, הצבא הוא מעבדת מחקר נפלאה לתופעה הרבה יותר נפוצה בחברה. העובדה שתקופת השירות של חייל בפלוגה ותיקה היא קצרה בהרבה ממשך חייו של אדם – אף אחד לא נשאר במסייעת יותר משנתיים – גורמת לתהליך הזה לקרות בהילוך הרבה יותר מהיר מאשר בעולם בחוץ. וכך אפשר לראות עקרון חשוב במדעי החברה בפעולה – העקרון שאומר שההיסטוריה איננה ליניארית.

יש לנו נטייה להניח שאם דברים התקדמו בכיוון מסויים במשך כל התקופה בה אנחנו בוחנים אותם, כנראה שזה הכיוון הטבעי של התהליכים ההיסטוריים. בפועל, למעט מאוד תהליכים היסטוריים אכן יש כיוון כללי, ורובם מראים התנהגות מאוד לא ליניארית – הולכים בכיוון כזה, חוזרים בכיוון אחר, ואז, בדיוק כשחשבנו כשגילינו דפוס – פונים לכיוון שלישי, שלא חשבנו שאפשרי בכלל.

נשים סובייטיות מייצרות תחמושת במלחמת העולם השנייה. מקור – ויקישיתוף

דוגמא מצויינת לתהליך הזה ברמת המקרו, שמעבר לזכרון של האדם הבודד, היא מעמד האשה. אנחנו נוטים להניח שמאז ומתמיד מעמד האישה משתפר באופן רציף וליניארי. אחד מתחומי השיפור האלה הוא יציאת נשים לעבודה – התמונה המקובלת מתחילה מנשים שנשארו במערה כשהגבר יצא לצוד ומסתיימת בנשים שהגיעו לדירקטוריונים בזכות אפלייה מתקנת.

בפועל, התמונה הזו פשוט לא נכונה. ראשית, ברוב ההיסטוריה נשים לא נשארו בבית כשהבעל יצא לעבוד – פשוט בגלל שבמהלך רוב ההיסטוריה הבעל לא יצא לעבוד. כולם נשארו בבית ועבדו מהבית, מהסבא והסבתא ועד הנכדים. אבל במישור יותר רלוונטי – שיעור יציאת נשים לעבודה, כמו הרבה מדדים אחרים של שוויון נשים, אכן נמצא בשיפור מתמיד – אבל רק מאז שנות ה-50' של המאה ה-20'.

דווקא ראשית המאה ה-20 הייתה תקופת פריחה בהיבטים של שוויון נשים, שהגיעה לשיאה – מההיבט של שוק העבודה – בתקופת מלחמת העולם השנייה. מליוני החיילים השאירו משרות ריקות, ונשים הזדרזו למלא אותן – והשתתפו באופן פעיל ושוויוני (יחסית) בשוק העבודה.

כשהחיילים חזרו משדה הקרב, הכל השתנה. החיילים היו צריכים משרות, ולכן הנשים היו צריכות ללכת. חלה הרעה בכל הפרמטרים של שוויון נשים, והתוצאה המיידית – הבייבי בום של שנות החמישים (שיעור גירושין ושיעור ילודה הם שני אינדיקטורים מקובלים לשוויון נשים, מתוך הנחה שכשלנשים אין אפשרות להתמודד מול גברים באופן שווה, הן פוחדות לצאת מקשר הנישואין וממשיכות לעשות ילדים).

תגובה אחת »

נדב ב10/03/2007 0:25 תחת חברה בישראל

One Response to “על צעירות, ותיקות ותפיסת היסטוריה ליניארית”

  1. צפריר הגיב:

    מעניין מאוד!

    השבוע הייתי במילואים – שמתי לב שהדברים בצבא תמיד משתנים לרעה.

    עכשיו אסור למדריכים בבסיס לצאת אחרי עשר.

    יש מין הרגשה שזה אף פעם לא ישתנה לטובה. לפני שנתיים עיבו את מערך האבטחה, ומאז כולם שומרים יותר. ולכולם ברור שאף קצין לא יבוא ויכריז על דילול מערך האבטחה.

    והמשמעת תמיד הולכת ומתהדקת, בעוד בתמונות ממלחמת יום כיפור רואים חיילים עם רעמת שיער מבהילה.

    לפי מה שאתה אומר, יש תקווה לעתיד!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

877430 דפים נצפים, 69 היום
308927 ביקורים, 34 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏