פינוקי הולך לסופר

נתאי

קראתי את כתבתו המצויינת של שאול אמסטרדמסקי על החרדה והמועקה שאוחזת בישראלי מן המעמד הבינוני כאשר הוא בא לעשות את הקנייה השבועית בסופר.

אז קודם כל, מבחינת העובדות היבשות, אין ספק שאמסטרדמסטקי צודק לגמרי. הקנייה מאד התייקרה בשנים האחרונות, הרבה באשמת יצרני המזון והרשתות שמרוויחים על גבם של הצרכנים.
אבל, יש כאן עוד פקטור, חשוב מאד. אני לא מגיע הרבה לסופר, אבל כאשר אני כן מגיע, יש לי תחביב: אני מביט בעגלות שמסביבי, ומנסה לבדוק כמה מן המוצרים שבתוכן הם באמת מוצרי מזון חיוניים. אני כל פעם מחדש מופתע לגלות שכמעט שום דבר ממה שקונים האנשים שאיתי בתור הוא לא מזון חיוני.

דברים שיש להם בעגלה: סירופים למיץ, שתיה קלה, גלידות, חטיפים, אלכוהול, ממתקים. כשמנקים דברים כאלו, שאין להם שום ערך תזונתי, להיפך, הם מזיקים ומשמינים, מתוך העגלה, אז נשארים בערך שנים שלושה מוצרים חיוניים שהם באמת קונים. מבט חטוף בקונים עצמם מגלה שבאמת לא יזיק להם אם הם יצרכו מעט פחות גלידה, חטיפים ומשקאות ממותקים. שלא לדבר על הנזק הסביבתי שנגרם עקב יצור ושינוע המוצרים הללו, והשלכת האריזות הריקות שלהם לפח. נזק למאות ואלפי שנים, שאת תוצאותיו יצטרכו לשלם ילדינו וילדי ילדינו, שעל חשבונם בעצם מתנהלת כל חגיגת הצריכה המופרזת הזו. בנוסף, כל ה'פינוקים' האלו לא באמת מפנקים, אלא גורמים, לפחות לי, להרגשה פנימית רעה, לתחלואים והשמנה (טוב, אני לא משמין מזה, אבל זו הגנטיקה שלי, תאכלו תחת)

בנוסף גם מדפי הקוסמטיקה מכילים כמעט רק דברים מיותרים: לא באמת צריך מרכך לשיער בלונדיני, וסבון רחצה לבוקר. אנחנו משתמשים בסבון פשוט אחד לכל הצרכים, כולל חפיפת שיער, והעור שלנו ושל ילדינו יוצא רק נשכר מכך, כי מוצרי הקוסמטיקה מכילים המון דרעק וכימיקלים מזיקים.

גם בעניין החטיפים, אנחנו גילינו שהילדים שלנו מאד אוהבים פירות, פריכיות אורז מלא, ואולי מדי פעם חטיף לא ממותג ("במבה רהט") בשקל לשקית. גם בחטיפים לילדים יש כמויות מזוויעות של מלח, מונוסודיום גלוטומט ושאר דרעקס. אפילו בחטיפים שמשווקים כבריאים.

אין שום צורך להיות צמחוני, ולא כל אחד מסוגל. אבל מי שיצליח למעט בצריכה של בשר ומוצרי חלב, יגלה להפתעתו שהוא חולה פחות. מוצרי חלב במיוחד גורמים לליחה, שהיא גן עדן לכל מיני מיקרובים, ולהצטננויות וווירוסים במערכת הנשימה, ולכל מיני מרעין בישין. מאז שהמעטנו בבית בצורה דראסטית בצריכת מוצרי חלב, אנחנו והילדים הרבה יותר בריאים, וגם אם אנחנו נדבקים באיזה מיקרוב, הוא בדרך כלל מסתלק תוך 24 – 48 שעות. לגבי בשר – ×–×” גם יקר, גם מכיל שומנים רוויים, גם המון קלוריות, וגם מחיר סביבתי גבוה במיוחד.

שימורים, פסטות, קמח, סוכר, קפה, שמן וכל הדברים שנשמרים להרבה זמן – אפשר להשוות מחירים, ולקנות בכמות איפה שזול יותר. ×–×” לא דורש המון זמן, ×›×™ גם אם מגיעים לזה פעם בחודש – חדשיים, עדיין אפשר לעשות קנייה מרוכזת.

כשמנקים את עגלת הקניות מכל הדברים הללו, פתאום מגלים שנשאר כסף פנוי לירקות ופירות אורגניים (לא כל ירק וכל פרי צריך לקנות אורגני, יש דברים שבהם זה כמעט ולא משנה כמו בצל או שמן זית , ויש דברים שזה קריטי כמו ענבים או תותים)

אני יודע שזה לא קל, כי אנחנו מוצפים בהפצצה בלתי פוסקת של פרסומות הדוחקות בנו לקנות ולקנות, ובאינספור לחצים חברתיים לקנות מותגים. אבל בסופו של דבר זה רק אנחנו (וכרטיס האשראי) מול המדף, ואף אחד לא יכול לכפות עלינו לקנות.

אז נכון שהנטיה שלנו כסוציאליסטים היא קודם כל להאשים את הממשלה והתעשיינים. אבל פה אני מציע שנחרוג ממנהגנו ונראה כיצד ניתן להסתכל בעגלה, ולקנות פחות, בצורה יותר אינטיליגנטית ובריאה. ושהחזירים הקפיטליסטים יתקעו עם המוצרים שלהם שירקבו על המדפים.

44 תגובות »

נתאי ב9/07/2011 23:21 תחת ????

44 Responses to “פינוקי הולך לסופר”

  1. העלמה עפרונית הגיב:
    9 ביולי 2011 בשעה 23:31

    למה לא גם וגם? אפשר גם להאשים את הממשלה וגם לצרוך פחות 🙂

    הגב
    • נתאי הגיב:
      9 ביולי 2011 בשעה 23:40

      ברור שהממשלה אשמה. יש גם עיוותים מטומטמים כמו סובסידיה על קמח וסוכר לבן, אבל לא על קמח וסוכר חום, שהרבה יותר בריאים.

      הגב
      • דובי הגיב:
        10 ביולי 2011 בשעה 0:56

        מה שנמרוד אמר. חוץ מזה, סוכר חום הוא סוכר לבן שהחזירו לו חלק מהדבשה שניקו ממנו בתהליך הזיקוק. מבחינה תזונתית הם זהים.

        הגב
        • נתאי הגיב:
          10 ביולי 2011 בשעה 1:15

          לגבי סוכר חום – אתה צודק דובי.
          אבל בחיאת דין אבוכ, אפשר לחשוב שאני המצאתי את התאוריה שתרבות הצריכה המערבית פוגעת בבריאות האדם ובסביבה, ושעדיף לטובת כל הצדדים לצמצם את הצריכה.

          הגב
          • דובי הגיב:
            10 ביולי 2011 בשעה 1:47

            לא, לא המצאת. אבל זו גישה מתנשאת בלי קשר. אני יכול להתנשא עליך על המותרות של הפירות האורגניים. זה סדר העדיפויות שלך, והוא לגיטימי. הבעיה היא לא במה שאנשים קונים או לא קונים, אלא בחוסר הנכונות של אנשים להפסיק לקנות דברים שהם רוצים אבל הופכים יקרים יתר על מידה. מתלוננים וקונים, במקום פשוט להפסיק לקנות.

  2. נמרוד אבישר הגיב:
    9 ביולי 2011 בשעה 23:38

    טיפה פטרנליסטי בשביל סוציאל-דמוקרט, לא? מעין "כך אני חי, ומי שלא חי כמוני חי חיי מותרות". נראה לי שזו עמדה שקשה להגן עליה ברצינות.

    הגב
    • נתאי הגיב:
      9 ביולי 2011 בשעה 23:56

      אני מצטער אם יצאתי פטרנליסט, נמרוד. אבל התנהגותם של אנשים נראית לי ילדותית מעט. אין לי שום בעיה עם אנשים שחיים חיי מותרות, אבל הטרגדיה היא כפולה: הם לא יכולים להרשות לעצמם את המותרות הללו, והן לא הופכות אותם ליותר מאושרים. אף אחד לא נהייה עדיין מאושר מלרדת על מיכל גלידה בלילה.

      הגב
      • נמרוד אבישר הגיב:
        10 ביולי 2011 בשעה 5:21

        אנשים בוגרים מקבלים החלטות. ההחלטות האלה יכולות לכלול גלידה ויכולות שלא לכלול גלידה. הן יכולות לכלול סלולארי והן יכולות שלא לכלול סלולארי. הן יכולות לכלול ירקות שחקלאים ליטפו עם בד משי מיוחד שלוש פעמים ביום או סתם ירקות. הכול בסדר ולגיטימי. מכאן ועד האמירה שמי שקונה גלידה ולא צנוניות חופש חי חיי מותרות יש פער אדיר.

        הגב
        • נתאי הגיב:
          10 ביולי 2011 בשעה 6:09

          לא אמרתי חיי מותרות. אמרתי שמרבית האנשים קונים יותר ממה שהם יכולים מבחינה כלכלית, ויותר ממה שהם צריכים מבחינה בריאותית. זה הכל.

          הגב
  3. שרון הגיב:
    9 ביולי 2011 בשעה 23:49

    בפעם הבאה שאתה ניגש אל חנות הרהיטים הקרובה לביתך, חשוב לעצמך: האם אני באמת זקוק למיטה, ועליה למזרון? שלא לדבר על כרית וסדינים? הרי ידוע לכל שדי במחצלת. המהדרין אף מסתפקים באבן בגובה הולם כמשענת לראש.

    הגב
    • נתאי הגיב:
      9 ביולי 2011 בשעה 23:54

      שרון, האמת שאני לא קניתי רהיטים כבר איזה עשר שנים בחנות. ואף אחד מחמש הנפשות בבית לא ישן על הרצפה, תודה לאל. יש רהיטים מצויינים יד שניה, וגם מוצרי החשמל הלבנים הם ברובם אצלנו יד שניה, חלקם אפילו קיבלתי ממישהו שלא רצה עבורם גרוש, אפילו שהצעתי, כי אשתו לא נתנה לו להכניס אותם לדירה. מבחינה אקולוגית זה מעולה, לא מייצרים בשבילך כלום, ואנשים לא זורקים לזבל. ואני לא רואה בושה או פחיתות כבוד בשימוש במוצרים יד שניה.

      הגב
      • שרון הגיב:
        10 ביולי 2011 בשעה 0:00

        פספסת את ההשוואה שלי בצורה קשה. אלמלא היה זה הבלוג של אחיך (אני מניחה שגם השימוש בבלוג מיד שניה הוא אקולוגי יותר), הייתי מגיבה בצורה מעליבה באמת, אך אסתפק בלומר שהפוסט הזה יומרני, מתנשא ומטופש.

        מי אתה לעזאזל שתקבע מהם סדרי העדיפות הנכונים?

        יתכן שילדיך שמחים לקבל דייסת כוסמת כקינוח (בעצם קינוח זה מותרות ולפיכך). אין זה אומר שהעם שאינו קדוש כמוך "מפונק". ממליצה לך לשאול מאהודק את מכונת הזמן שלו ולחזור לימי הצנע. תשתלב שם יופי.

        הגב
  4. vandersister הגיב:
    9 ביולי 2011 בשעה 23:52

    נתאי, לטעמי ערבבת פה בין שני נושאים, ולא לטובת אף אחד מהנושאים. אני משתדלת מאוד שלא לשפוט את החלטות הקנייה של אנשים אחרים ומשפחות אחרות. אתה לא יכול לדעת מה הרקע שלהם ומה הצרכים שלהם, מה הסיבות שלהם לבחירות במוצר כזה או אחר. נכון שיש פעמים רבות הגזמה בתרבות הצריכה והשפע. נכון שלא יזיק לנו לצרוך פחות דברים משמינים או קלוריות ריקות. אבל אתה יודע מה? תחיבת אף לתוך עגלת סופר של מישהו אחר והטפה בסגנון "אתה לא יודע מה *באמת* טוב לך" היא דבר מאוס לא פחות מתחיבת יד חומסת לתוך הכיס של הצרכנים. זכותו של כל אחד לקנות בדיוק את מה שהוא רוצה, בין אם זה תואם לאג'נדה הפרטית שלך ובין אם לאו.

    אחד הדברים שקוממו אותי ביותר במחאת הקוטג', היה אנשים שבחרו להשתמש בזה כדי לנגח צרכנים של חלב ומוצריו באמירות כגון "ממילא אתם מרעילים את עצמכם בכל הלקטוז המיותר הזה, תפסיקו לצרוך קוטג' ויהיה לכם יותר טוב". זה מתנשא, זה פטרוני, זה מיותר וזה לחלוטין לא שייך לעניין.

    הגב
    • נתאי הגיב:
      10 ביולי 2011 בשעה 0:05

      כמו שאמרתי לנמרוד, אני ממש מתנצל על הטון הפטרנאליסטי. אבל אולי זה כיוון שהתלונות הללו מזכירות לי את התלונות של הילדים שלי כאשר הם קובלים על כך שאני לא מספק להם מספיק חטיפים.
      נכון, לדחוף אף לעגלתו של האחר זה אולי מכוער, אבל באמת חבל לי על הנזק שאותם אנשים גורמים לבריאותם, ולסביבה של כולנו, שזה דרך אגב גם מכוער בעיני, להשחית את הסביבה בשם התאווה שלך לדברים שאתה לא באמת צריך.
      אני מסכים אתך שזכותו של כל אחד לקנות מה שהוא רוצה, כראות עיניו. אבל אם הוא עושה את הקניות הללו באשראי שאין לו, וגם מתלונן שמחירן בלתי נסבל, וגם גורם נזקים לסביבה ולעצמו, אני חושב שמחובתי להצביע על דרכים שנראות לי כדי לצמצם את הסבל פה. אף אחד לא חייב לנהוג על פי הכתוב לעיל.

      הגב
    • העלמה עפרונית הגיב:
      10 ביולי 2011 בשעה 0:10

      ואנדר, אולי ניגוח מחאת הקוטג' הייתה לא כל כך יפה, אבל בהחלט יש מקום לטעמי לציין את הבעייתיות בשימוש במוצרי חלב (אגב, בעייתיות שאני רק לאחרונה הפכתי להיות מודעת לה) בשעה שאנשים טוענים שקוטג' הוא מוצר בסיס.
      המחאה הייתה יותר מלגיטימית, קוטג' הוא אכן מוצר בסיסי בישראל, מחירו אכן עלה בצורה בלתי סבירה – כל ×–×” לא אומר שאי אפשר לנצל את העובדה שהוא עולה לכותרות כדי להאיר את העובדה שאולי לחלקנו כדאי להפחית את האכילה הרבה של מוצרי חלב, בעיקר כשהלך הרוח המיינסטרימי הוא "חלב! חלב! חלב ×–×” בריא! חלב ×–×” טוב! חלב ×–×” סידן!"

      הגב
      • vandersister הגיב:
        10 ביולי 2011 בשעה 0:31

        לא מפתיע אותי שרק לאחרונה, כדבריך, הפכת להיות מודעת לבעייתיות של מוצרי חלב אצל אנשים מסוימים. יש לאנשים נטיה להיות מסיונריים להפליא ברגע שהם מגלים איזו פיסת אינפורמציה, בין אם היא רלוונטית לכולם, לחלק מהאוכלוסייה או רק לחיים הפרטיים שלהם. כמות הדברים המזיקים בפוטנציה שאנחנו משתמשים בהם היא אינסופית. מי שבוחר לנגח על צריכת חלב/בשר/ביצים/ירקות לא אורגניים/תרופות/נעלי עקב/בצל סגול, במקום שבו צריך להתנהל דיון על שינוי סדר היום הכלכלי, הוא אדם שמעשיו מעידים הרבה יותר על צדקנותו והצורך שלו להיות המטיף הקדוש בשער מאשר על רצון אמיתי וכן לעזור לאנשים. זה מזכיר קצת את תסמונת "האשמת הקורבן" שנפוצה כל כך במקרים של הטרדות מיניות. את אוכלת קוטג? מגיע לך שזה יהיה כזה יקר.

        הגב
        • נתאי הגיב:
          10 ביולי 2011 בשעה 0:52

          זה ממש לא מה שאני מנסה לומר. גם אני חושב שנוחי דנקנר וזהבית כהן הם חזירים, ושמחירי הקוטג' יקרים ללא שום סיבה, ואיתם עלו גם שאר מחירי המזון, כולל מוצרים מזינים וטובים. ויתרה מכך, אין לי ספק שזה חלק ממדיניות מרושעת של הממשלה, שגורמת לעניים לסבסד את העשירים, ופוגעת באופן ישיר ועקיף בעניים ובמעמד הביניים (שלאט לאט הופך גם לעניים).

          מה שאני מנסה לומר פה זה שהעליה במחירי המזון, במנותק מסיבותיה, שגם עליהן יש לתת את הדעת, יכולה גם לתת לנו הזדמנות להסתכל על סל המוצרים שלנו, ולחשוב מה מביניהם אנחנו באמת צריכים, וייתכן אפילו שנצא נשכרים מכך.

          הגב
        • העלמה עפרונית הגיב:
          10 ביולי 2011 בשעה 0:53

          אני לא יודעת איפה מצאת "מיסיונריות" בתגובה שלי. גבינות הם חלק בלתי נפרד מהתפריט שלי (דווקא קוטג' אף פעם לא סבלתי), והיקף הצריכה שלי כמעט ולא השתנה בפסיק (צמצמתי מעט את השימוש בשמנת). אחת משתיים – או שאני מהאנשים האלה שאין להם בעיה בעיכול לקטוז, או שהתזונה שלי מספיק מאוזנת כדי שלא אסבול מתופעות הלוואי.
          אני מרגישה צורך לציין את המובן מאליו – את "מחאת הקוטג'" הזו העברתי לגמרי כצופה פאסיבית. קוטג', כאמור, אני ממילא לא קונה, מה אחרים קונים מעניין אותי מעט מאד (ובד"×› אני שומרת את דעותי לעצמי, לפחות בעניין ×”×–×”[1]), ולגבי הבעייתיות בשימוש במוצרי חלב (שנחשפתי אליה בשנה האחרונה), היא תופסת מקום שולי-עד-לא-קיים בחיים שלי (אם ×›×™ אני חושבת שזו תפיסת עולם שבהחלט יש לה מקום ונושא שכדאי להזכיר). באלהים, אפילו לא עשיתי לייק לעמוד המחאה בפייסבוק. אפילו אין לי פרופיל פייסבוק!

          אמרתי ואני אומרת שוב – העובדה שצריך למחות על המחירים, על החשד לקרטל, על כוח הקנייה החלש ועל שחיקת המעמד הבינוני לא אומרת שהיא אפשר, במקביל, לציין שאולי (רק אולי!) כדאי לפעמים למרוח טחינה[2] על הלחם ולא רק גבינה.

          [1] להבדיל מלהביע את דעתי הכללית בנושאי צריכה כשלא מדובר באף אדם קונקרטי.
          [2] גילוי נאות – ×”×—"מ גם לא אוהבת טחינה.

          הגב
  5. נתאי הגיב:
    10 ביולי 2011 בשעה 2:23

    תשובה לדובי – – פשוט מפני שנגמר המקום למעלה…
    אני אולי מחמיץ משהו, אבל זו באמת התנהגות מעט ילדותית לקנות מעבר ליכולתך דברים שאתה לא באמת צריך, לא?
    ולא הבנתי במה בדיוק אנחנו חלוקים.

    הגב
  6. שמוליק הגיב:
    10 ביולי 2011 בשעה 2:25

    במבה רהט זה מותג מוביל!
    גלובליסט מושחת.

    הגב
  7. נדב פרץ הגיב:
    10 ביולי 2011 בשעה 6:39

    כמו שאתה יודע, אני מסכים עם הרבה ממה שאתה אומר בפוסט (וכמו שאתה עוד יודע, אני גם לא מסכים עם דברים אחרים :-))
    אבל אני חושב שהערבוב ×”×–×” – שאתה לא הראשון שעושה אותו – בין אורח חיים בריא\סביבתי לבין 'מחאת הקוטג' הוא מסוכן. הוא מסוכן בגלל שאין דבר שזהבית כהן תשמח לעשות יותר מאשר להשתלט גם על שוק הירקות האורגניים, לעשות לו קרטליזציה ביחד עם עופרה שטראוס*, ולמכור לך ירקות ישר מהשדה™ – בהתחלה במחיר שישבור את הגב של החקלאים האורגניים שיש היום, ואחר כך באיזה מחיר שבא לה.

    בלי קשר להרגלי הצריכה של הישראלים, צריך לשבור את המבנה הדפוק של השוק הישראלי על ידי החלשת הריכוזיות ופיקוח ממשלתי הדוק ונשכני.
    וכמו ששחר אומר, לעשות את זה כחלק ממהלך שיטפל גם בכמה שאנחנו עובדים ובכמה שאנחנו מקבלים תמורת זה, כי אחרת זה חסר טעם.

    אגב, בגלל שהמקור של רוב השיח הסביבתי הוא בארה"ב, יש לנו נטייה לאמץ משם טיעונים שלא תמיד מתאימים לכאן. בניגוד לארה"ב, שם באמת מבסדים בצורה פרועה שמן וקלוגריות ריקות, בישראל אין סבסוד של קמח לבן (רק פיקוח על מחיר הלחם, שזה משהו אחר לגמרי). מוצר המזון המסובסד היחיד הוא הפירות והירקות הטריים, שפטורים ממע"מ ולכן מקבלים סבסוד דה-פקטו.

    * אני חייב להודות שאם יש דבר אחד משמח במבנה של שוק החלב הישראלי, זה שתי נשים חזקות בצמרת

    הגב
    • נתאי הגיב:
      10 ביולי 2011 בשעה 7:38

      ייתכן שאתה צודק וערבוב השיח הבריאותי כאן יוצר בלבול מסויים, אבל זה לא לב הפוסט. לגבי הירקות והפירות האורגניים אין ספק כי העתיד כבר כאן. חקלאי אורגני סיפר לי כי הוא מוכר ענבים להרדוף של תנובה, שמוכרת אותם בסופר במחיר משולש. בכל אופן העיקר הוא היכולת, הצורך והתועלת שיגרמו עם צמצום הצריכה.

      הגב
      • נדב פרץ הגיב:
        10 ביולי 2011 בשעה 8:34

        זה לא לב הפוסט, אבל זה הקונטקסט של הפוסט.
        כמו שאמרתי, עם הטענה המרכזית אני מסכים – אנשים מכורים יותר מדי לתרבות הצריכה.
        אבל להגיד את ×–×” בהקשר של מחאת הקוטג', ×–×” להגיד – אמנם בסאבטקסט, אבל בכל זאת – 'הבעיה היא לא הקרטל, פשוט תפסיקו לקנות קוטג".

        הגב
  8. עופר הגיב:
    10 ביולי 2011 בשעה 7:47

    סתם בשביל להיות נודניק מדייק, לא נמצא כל קשר בין יצור ליחה לצריכת חלב, למעט אצל אנשים שאלרגים לחלב. המיתוס הזה מעצבן אותי. זה נחמש למשפחה שלך שאתם יותר בריאים, אבל ייתכן שאתם פשוט אלרגים לחלב, קצת כמו הרגישים ללקטוז שמסבירים לי שאי צריכת חלב תשנה לי את החיים, כי כידוע הרגישות ללקטוז היא קולקטיבית.

    הגב
    • נתאי הגיב:
      10 ביולי 2011 בשעה 13:00

      כמו שאמרתי כבר, עופר, תזונה היא עניין מאד אינדיבידואלי. אבל יש לי הרגשה שיש הרבה אנשים שסובלים מצריכת חלב בכל מיני צורות, ולא יודעים את זה.

      הגב
  9. מרמיט הגיב:
    10 ביולי 2011 בשעה 9:29

    קראתי והנהנתי בחדווה, ואז הגעתי לתגובות וראיתי שעושים לך משפט חברים באסיפת קיבוץ.

    כמה פטרנליסטי מצידך, נתאי, לחשוב שיש לך הצעות שיכולות לשפר לאנשים את החיים! כמה מתנשא לרמוז שהמצב הקיומי הקורבני והשעבוד למכונת הספינים הגדולה אינם גזירת גורל!

    אז *נכון* שאפשר גם לקנות יותר חכם ו*גם* להתלונן על הממשלה…
    ונכון (כמו שכתב שחר) שהבעיה היא גם הכסף שאנחנו מכניסים, ולא רק הכסף שאנחנו מוציאים…
    ונכון שיש לאנשים כל מיני אילוצים שלא מאפשרים לכולם לקנות רק מצרכי יסוד ולבשל מהם, במקום לקנות אוכל מתועש שהוא גם יותר יקר וגם פחות מזין…

    אבל כל זה לא גורע מנכונות העובדה הפשוטה שאפשר ורצוי להרגיל את החשקים, וגם את החך (ואפילו את הילדים!), לטעמים פשוטים יותר, בריאים יותר וזולים יותר. שאפשר ורצוי לקחת אחריות על הבחירות שלי גם בסופר ובפיצוצייה, ולא רק בקלפי.
    ואת זה אני כותב כמכור-לשעבר לקוקה קולה, שהיה שותה פעם שני בקבוקים של ליטר וחצי לפני ארוחת צהריים, והיום שותה אולי ליטר וחצי בשנה.

    הגב
  10. יוסי הגיב:
    11 ביולי 2011 בשעה 5:02

    בעקרון, אנשים מהמעמד הבינוני שמתלוננים על הקושי לחיות ברמת חיים גבוהה הם באמת קצת נודניקים מגוכחים (http://saloona.co.il/coussin/?p=130). אבל מה שעיצבן אותי בפוסט הזה היה בעיקר שאדם מהצד הנאור מתבטא בצורה לא נאורה ומדווח על קשרים סיבתיים בין מזונות מסוימים לבריאות על רקע אנקדוטלי. זוהי אנטי-מדעיות.

    אגב, מבחינת יחסי הכוחות בחברה, אם כולם יהפכו לחסכנים כמוך, יהפכו המוצרים הבסיסיים ליקרים יותר. העשירים משתמשים בכוחם כדי להישאר עשירים, וכל עוד זה יהיה חוקי ומוסרי להיות עשיר ולפעול בכוחנות באמצעות עושרך, המעמדות הלא-עליונים ידפקו.

    הגב
    • יוסי הגיב:
      11 ביולי 2011 בשעה 5:03

      ומי שכותב מגוכח אינו מגוחך?

      הגב
      • נתאי הגיב:
        11 ביולי 2011 בשעה 5:50

        יוסי, לכתוב שאם אנשים יצרכו פחות חטיפים, גלידה ומשקאות מוגזים הם יהיו יותר בריאים זו אנטי מדעיות?
        לא דיברתי על הפחתה מוחלטת של הצריכה, אלא על הפחתה סלקטיבית בהתאם לרמות המחירים. ככה אתה מתמרץ את הרשתות להוריד מחירים, ולשבור את תאום המחירים ביניהן.

        הגב
  11. איילת הגיב:
    11 ביולי 2011 בשעה 10:00

    אני יודעת שאני מכניסה ראש בריא למיטה פטרנליסטית חולה, אבל אני חייבת להודות שאני מאוד מזדהה עם הנטייה להכניס את אפך לעגלות של אחרים.
    כשהיינו בארה"ב היינו עושים קניות בסופר זול (מקבילה של "רמי לוי" שכזה). לא יכולנו להתעלם מהפער המאוד בולט בין העגלה שלנו (הרבה ירקות ופירות, בשר טרי, לחם מלא, וארטיקים (כל אחד והמותרות שלו)), לבין העגלה של כמעט כל מי שעמד סביבנו- שתיה ממותקת, חטיפים, ארוחות קפואות, ועוד קצת שתיה ממותקת.
    אז אומנם אני לא מסכימה לפטרנליזם של נתאי (ומי שאומר "אף אחד עוד לא חווה אושר מקופסת גלידה" לא אוכל את הגלידה הנכונה, ככל הנראה), אבל מצד שני, אנחנו כבר שנתיים מנסים באופן עקבי לבצע בדיוק את המעבר שהוא מדבר עליו – מאוכל מעובד ומתועש לאוכל גולמי וטרי (בין היתר, אחרי שקראתי את הספר מאיר-העיניים "מה לאכול" של מריון נסל).
    אצלנו, זה גם הולך יד ביד עם ניסיון להמעיט באופן כללי בפגיעה בסביבה (מקפידים על מחזור או שימוש ברב-פעמי כשאפשר, מעדיפים תחבורה ציבורית (ואופניים, כשהיו) על רכב פרטי וכאלה) וניסיון לצמצם את התלות במוצרי צריכה שאנחנו לא צריכים.

    נכון שלא תמיד ×–×” הולך (יש סיבה לכך ששנינו לא נראים כמו פרסומת לירקות…), ולא תמיד מתחשק להשקיע (לבשל, לנסוע באוטובוס, וכו') – אבל בסה"×›, אנחנו כן גאים בכך שבקטנה, אנחנו מצליחים לרדת לפעמים מהמכונה של תרבות הצריכה ולהסתפק טיפה במועט. ×–×” אולי פטרנליסטי, אבל ×–×” לא הופך את ×–×” לפחות ראוי.

    הגב
  12. נתאי הגיב:
    11 ביולי 2011 בשעה 10:04

    איילת בוש ונכלם, i stand corrected. צל אף אחד עוד לא חווה אושר מגלידה של שטראוס במיכל פלסטיק משפחתי.

    הגב
  13. רוזה מרציפן הגיב:
    11 ביולי 2011 בשעה 21:02

    אני מוחה בתוקף על השימוש במושג פטרנליסטי שמופיע פה בכל התגובות. גם אם אפשר לשאול מי אני שאומר לאדם מה טוב לו, אי אפשר לשאול מי אני שאגיד לאדם להפסיק לפגוע בסביבה. מעניין שאנשים נאורים, מנומסים ומחונכים היטב, יכולים להתנהג כבריונים גמורים בכל הנוגע לסביבה ומשאבים. כל האנשים שקונים הרבה יותר מדי דברים שהם לא צריכים פוגעים בלי הרף בסביבה, בבעלי חיים ובמשאבים שהם, מה לעשות, עניין מתכלה ויש לנהוג בו בחסכנות ממש כמו בחשבון הבנק שלנו. (סליחה. שכחתי שכולם פה באוברדראפט). כמובן שאין קשר לעניין הריכוזיות והקרטלים במשק, אלא שהצריכה המופרזת היא בדיוק חלק מהשיטה הכלכלית הפגומה שהביאה אותנו לריכוזיות ולקרטלים.

    הגב
  14. יורם גת הגיב:
    11 ביולי 2011 בשעה 21:14

    אוסיף גם אני את קולי לתומכי נתאי.

    > אנשים בוגרים מקבלים החלטות. […] הכול בסדר ולגיטימי.

    מדוע? אין החלטות טובות יותר וטובות פחות?

    הגב
  15. דברים חשובים יותר מחוק החרם « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ הגיב:
    12 ביולי 2011 בשעה 16:17

    […] שחשתי נוכחתי הדיווחים. יש הרבה עוולות במדינה ובעולם, ובהחלט כדאי להיות צרכן נבון וביקורתי, אבל אין להתבשם באשלייה שאפשר להימנע משותפות […]

    הגב
  16. סוכן זוטר, מקסימום לבלר » כאן גרות בכיף אחריות אישית וסולידריות חברתית הגיב:
    1 באוגוסט 2011 בשעה 16:27

    […] בראש ובראשונה כקריאה לצרכנות אחראית יותר, מודעת יותר. נתאי פרסם קריאה ברוח זו בימי מחאת הקוטג', וספג קיתונות של ביקורת על כך שהוא […]

    הגב
  17. לא שומעים! » העם! רוצה! שיווי משקל חברתי! הגיב:
    11 באוגוסט 2011 בשעה 8:25

    […] שאחז בכולנו, שצריך רק לתפוס את עצמנו ולתת ניעור טוב כדי לצאת מזה ולהתחיל לחיות נכון. החברה שלנו היא צרכנית ×›×™ השיטה הכלכלית שלנו […]

    הגב
  18. סוכן זוטר, מקסימום לבלר » שידור חוזר: כאן גרות בכיף אחריות אישית וסולידריות חברתית הגיב:
    8 בדצמבר 2012 בשעה 22:56

    […] בראש ובראשונה כקריאה לצרכנות אחראית יותר, מודעת יותר. נתאי פרסם קריאה ברוח זו בימי מחאת הקוטג', וספג קיתונות של ביקורת על כך שהוא […]

    הגב
  19. סוכן זוטר, מקסימום לבלר » כאן גרות בכיף אחריות אישית וסולידריות חברתית הגיב:
    9 במאי 2014 בשעה 12:58

    […] בראש ובראשונה כקריאה לצרכנות אחראית יותר, מודעת יותר. נתאי פרסם קריאה ברוח זו בימי מחאת הקוטג', וספג קיתונות של ביקורת על כך שהוא […]

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1136508 דפים נצפים, 60 היום
413248 ביקורים, 51 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏