??????? ?? ???

לאחרונה התבשרנו שהממשלה אישרה את חוק פנסיה חובה. לכאורה, חלומו של כל סוציאל דמוקרט – לכל העובדים בישראל תהיה פנסיה. מה צריך יותר מזה?

בפועל, החלטת הממשלה מהווה דוגמא מצויינת לכך שאי אפשר לשפוט תוכניות רווחה רק לפי קיומן או אי קיומן, אלא רק לפי הפרטים הקטנים והמעצבנים המרכיבים אותן.

חוק פנסיה חובה הוא חוק מרובה היבטים, ויישומו בלי להקדיש מחשבה לתוצאות בכל אחד מהיבטים אלו עלול להיות הרסני עבור האוכלוסייה שתיפגע מכך.

האוכלוסיה שלה מיועדת הפנסיה

השאלה הראשונה שיש לשאול לגבי פנסיה חובה היא – אילו אוכלוסיות יהנו מאיזה סוג פנסיה? הפנסיה המסורתית מיועדת לעובדים מהסוג הישן – עובדים שמתחילים את עבודתם בגיל 20 כפועלי ייצור במפעל, ומסיימים אותה בגיל 67 באותו מפעל, בדרגת ניהול בינונית או בכירה. עבור עובדים כאלה פנסיה חובה היא מושלמת – אותו מקום העבודה יפריש עבורם פנסיה במשך 47 שנים, והפנסיה שיהנו ממנה תשקף את השכר שלהם באופן הולם, שיאפשר להם להמשיך את אותה רמת חיים ממנה נהנו לפני פרישתם.

אבל כמה עובדים כאלה עדיין יש במשק הישראלי? בעשורים האחרונים אנחנו עדים לכמה תופעות בשוק העבודה הישראלי, שהופכות את ההעסקה ה'סטנדרטית' שתוארה לעיל למקרה די נדיר.

ראשית, מתרבים והולכים העובדים המועסקים ב'צורות העסקה לא-סטנדרטיות' – קרי, עובדי קבלן, עובדי חברות שירותים, עובדי מיקור חוץ ושאר שיטות שמאפשרות לבעלי עסקים לנצל עובדים בלי להרגיש רע עם עצמם. כיצד תתמודד מערכת פנסיה שכזו עם עובדים כאלה? הרי צורת ההעסקה שלהם שונה מאוד מאשר האפשרות הראשונה.

שנית, התקופה שבה עובדים נשארים באותו מקום עבודה התקצרה פלאים בשנים האחרונות. איך תיצבר פנסיה לעובד שעבד במקום מסויים שנה, פוטר, היה מובטל חודשיים, מצא עבודה חדשה למשך שנה וחצי, התפטר, לקח כמה חודשי חופש, מצא עבודה נוספת לכמה חודשים וכך הלאה? הרי בקרנות הפנסיה המסורתיות, אלו שאנו מכירים עכשיו, הדרך הבטוחה להפסיד הרבה כסף בלי להרוויח פנסיה ראויה היא הפקדות לא רציפות.

סוג עובדים נוסף שהתרבה מאוד בשנים האחרונות הוא עובדים במשרה חלקית, או שמא עדיף לומר – עובדות במשרה חלקית. יותר ויותר נשים לא מצליחות, או לא רוצות, למצוא לעצמן עבודה במשרה מלאה, ומסתפקות בחלקים של משרה – לפעמים שלושה רבעים, לפעמים חצי ולפעמים רק שליש. רוב פנסיות החובה המוצעות מכילות סף מינימלי להפקדה. מי שעובדת שליש משרה ומרוויחה פחות משכר מינימום אינה זכאית לפנסיה כזו. ומה אם משלבים את הסעיף ×”×–×” עם הסעיף הקודם? מה תעשה מי שעובדת בשליש משרה בחברה א' ובעוד חצי משרה בחברה ב'? כיצד היא תזכה לפנסיה חובה?

לא קשה לשים לב שלשלושת התנאים שמתוארים לעיל יש מכנה משותף אחד – כולם מתייחסים לעובדים חלשים. ואכן, אם בודקים מי הם אלו שיסבלו מהנהגת פנסיה חובה שתתעלם מהאוכלוסיות הבעייתיות מגלים את אותן אוכלוסיות שנמצאות תמיד בשוליים – נשים, ערבים, עולים חדשים וכו' (אני בכלל לא מתייחס למהגרי עבודה. הרעיון של פנסיה לעובדים זרים נשמע כל כך זר לאוזניים ישראליות, שהמאבק כאן צריך להתחיל עוד לפני כמה קילומטרים).

מה עושים עם הכסף?

בקרנות הפנסיה יש הרבה כסף. המון כסף, למעשה. לפי בנק ישראל, כיום יש בכל סוגי קרנות הפנסיה 201 מיליארד שקלים – רק בשביל הפרופורציה, ×–×” כמעט כמו כל תקציב המדינה, ובערך שליש מהשווי של כל הבורסה בתל אביב. את הכסף ×”×–×”, מן הסתם, רוצים הרבה אנשים.

אחרי שאנשים משקיעים את כספם בקרנות פנסיה, מנהלי הקרנות אמורים לטפל בקרנות האלה למיטב הבנתם. כדי להרוויח כמה שיותר על הכסף ×”×–×” – ובכך להצדיק את משכורתם ולהביא פרמיה למשקיעים – הם צריכים להשקיע אותו. השיקולים שאמורים להשפיע על אופן השקעת הכסף הם מצד אחד רווחיות – שהכסף יגדל כמה שיותר, ומצד שני מניעת סיכון – שאנשים לא יפסידו את כל כספם. במקרה של קרנות פנסיה מניעת סיכון חשובה מרווחיות, ×›×™ בדרך כלל אנשים מוכנים לוותר על סכום מסויים בפנסיה, ולא לקחת את הסיכון שישארו בלי גרוש לעת זקנה.

מצד שני, יש עוד הרבה גורמים שרוצים להשפיע על מה נעשה עם הכסף ×”×–×”. מצד אחד, כל אחד רוצה שישקיעו אצלו. הממשלה רוצה שנקנה אגרות חוב Ã—ž×ž×©×œ×ª×™×•×ª. גורמים בשוק ההון רוצים שהכסף ילך לבורסה. לכל אחד יש את האינטרסים שלו, ומכיוון שסכומי הכסף הם אדירים, אתם יכולים לתאר לעצמכם את מערכת הלחצים שפועלת כאן. לכן הממשלה מפעילה רגולציה מסויימת על אופן ההשקעה – אבל גם ×–×” אמור להיות חלק מחוק פנסיה ממלכתי. האם הממשלה רוצה לעודד את שוק ההון המקומי, ולאפשר למנהלי קרנות הפנסיה להכניס סכום גדול יחסית לבורסה – תוך סיכון של כספי החוסכים? האם היא רוצה למכור הרבה אג"×— כדי לממן פרוייקטים שונים ומשונים? אלה הן השאלות איתן צריך להתמודד, וזה רק על קצה המזלג.

כמה כסף חוסכים?

זה שיש פנסיית חובה זה יפה, אבל צריך לראות באיזה סכום מדובר.

כשדנים בפנסיה, צריך לזכור שבבסיסה היא מכשיר בעייתי. בניגוד לקצבאות זקנה, שמחולקות לכולם, פנסיה מקבל מי שהשתתף בשוק העבודה בצורה סדירה במשך רוב חייו. מכיוון שכך, הם מגבירים את התלות של העובד במעסיק – אם העובד ידע שפיטורין לא רק ימנעו ממנו משכורת, אלא גם יגרמו לו להיות חסר כל בזקנתו – הוא יחשוב חמש ושש פעמים לפני שיעיז להגיד משהו למעסיק. ועובדים כאלה מעסיקים אוהבים – אנחנו לא אוהבים להיות עובדים כאלה.

מצד שני, ברור שהנהגת פנסיה חובה תגרום לממשלה להפסיק לעדכן את קצבאות הזקנה במקרה הטוב, Ã—•×œ×§×¦×¥ בהן בצורה דרסטית. אם הרוב המכריע של אזרחי ישראל מקבלים פנסיה, הממשלה לא תשמח לתת להם בנוסף גם קצבה.

לכן, הנהגת פנסיה חובה בסכום נמוך מדי עלולה לגרום לתוצאה הפוכה מזו המקווה – במקום שיפור במצבם של הקשישים, נראה שימור של מצבם של הקשישים העובדים (שיקבלו בערך את אותו סכום שהם מקבלים עכשיו) והרעה במצבם של הקשישים שלא עבדו (שתישלל מהם קצבת הזקנה).

ומה קורה בפועל?

ההחלטה שקיבלה ממשלת ישראל לגבי הנהגת פנסיית חובה מורכבת משני חלקים. החלק הראשון אומר שבמהלך 2007 ארגוני העובדים וארגוני המעסיקים יגיעו להסכמה לגבי הסדרי פנסיה, והסדרים אלו יורחבו, באמצעות צו הרחבה כללי, לכל המשק. החלק השני אומר שאם זה לא יקרה, הממשלה תנהיג פנסיית חובה בחקיקה במהלך 2008.

החלק הראשון נשמע אחלה. הסכמה, ארגוני עובדים – מה יכול להיות רע? אבל אם נזכור מיהם העובדים המיוצגים בארגוני העובדים בישראל, נראה שלא מדובר בעובדים מהסוגים שהזכרתי קודם – כל העובדים שהסדרי הפנסייה הקיימים הם בעייתיים במיוחד. לכן, לא סביר להניח שההסדרים שארגוני העובדים יחתמו עליהם יכילו בשורה עבור עובדים במשרה חלקית או עובדים זמניים. גם בשני התחומים האחרים, ארגוני העובדים וארגוני המעסיקים לא ממש מייצגים את כל העובדים ואת כל המעסיקים, לא כל שכן את מי שאינו עובד (ראו סעיף אחרון).

גם הנהגת פנסיית חובה באמצעות חקיקה לא ממש מבשרת טובות. שר האוצר הירשזון, בתפקידו כחבר הכנסת הירשזון, הציע בכנסת הקודמת את הצעת חוק פנסיה חובה לשכירים ולעצמאים (זהירות – קובץ וורד) – הצעה שלוקה פחות או Ã—™×•×ª×¨ בכל הליקויים שפירטתי כאן, החל מטיפול קלוקל באוכלוסיות לא-סטנדרטיות ועד להפקדה מינימלית שבמינימלית. קשה להאמין שבעודו חובש את הכובע של שר האוצר יגיש הירשזון הצעה טובה בהרבה – התוצאה היחידה של חקיקה כזו תהיה לגיטימציה להעלמת קצבאות הזקנה מנוף הקצבאות הישראלי.

כמו ההצעה למס הכנסה שלילי, גם הצעת האוצר לפנסיה חובה היא בבחינת אחיזת עיניים – עושים מעשה כאילו-חברתי, אבל עם תוצאות קטסטרופליות.

(הדברים מבוססים על ההרצאה של לילך לוריא בכנס מדיניות חברתית)

[tags]פנסיה, מדינת רווחה, הירשזון[/tags]