שימושיות של ספרי ילדים

נדב

שמתם בוודאי לב שבימים האחרונים לא התייחסתי לאירועים שקרו במדינה. למרות החדשות הטובות ברמה הגלובלית (דמוקרטים), ברמה הלאומית היה כאן מאוד מבאס (בית חנון, מצעד הגאווה). הייתי מבואס, ולא מצאתי משהו חכם להגיד על זה.

בהקשר אחר, צריך להגיד מילה טובה לחתול תעלול, ששם לב לשינוי בתקנון תפוז, התחיל מחאה מוצדקת והביא לשינוי. הוא לא מסופק מהשינוי – אני חושב שלאחר השינוי, התקנון רחוק מלהיות מושלם אבל הוא נסבל. אבל מגיעה לו, ולכל מי שלא היה כבד כמוני והצטרף למאבק, תדוה ענקית.

ועכשיו לעניינו – ספרי ילדים:

שפת הסימנים של נעה. שימושיות שלילית.התכונה החשובה ביותר של ספרי ילדים היא הכיף – גם מצד ההורה, ובעיקר מצד הילד. קריאה, למרות כל שלל מעלותיה (שאני האחרון שאתכחש אליהן) היא קודם כל תחביב. אם הקריאה לא מהנה, היא מאבדת כל ערך מוסף אחר, וגם אם היא לא מאבדת אותו – ילד שלא נהנה מהקריאה לא יקרא, ולכן כל המעלות הנוספות של הקריאה חשובות כקליפת השום. (במאמר מוסגר אגיד שגם הנאת ההורה היא חשובה, שכן הורה שקורא בלי להנות יפחית מאוד את חווית הקריאה של הילד).

תכונה חשובה נוספת של ספרים היא החינוכיות. ספרים צריכים להכיל תכנים שאנו רוצים שהילד יאמץ, להדגים מהי התנהגות חיונית ומהי התנהגות שלילית, כי הספרים הם חלק מהעולם של הילד – והחלק שהכי קל לעצב כמו שאנחנו רוצים. בנוסף, ספרים נמדדים גם לפי ערך לימודי – ספרים שמלמדים ילדים דברים חדשים על החיים הם מצויינים. ספרים שמכילים עובדות מוטעות (ויש הרבה יותר מדי כאלה) מורידים את הדירוג שלהם דרסטית, לפחות בעיני.

עד כאן לא חידשתי כלום לאף אחד.

מדד נוסף לאיכות ספרים, כזה שמוזכר הרבה פחות (והוא אכן הרבה פחות חשוב לרוב) הוא שימושיות. חלק מהספרים, אלו בעלי דירוג השימושיות גבוה, עוזרים להורים לגרום לילדיהם לעשות דברים מסויימים. הדוגמא הקלאסית היא קריוס ובקטוס – הספר שגזל את פרנסתם של מאות רופאי שיניים. מבט מהיר לתוך הפה של הקטנה, "אני רואה שקריוס כבר התחיל לבנות בית", והיא רצה לצחצח. אבל למעשה, כמעט בכל ספר אפשר למצוא שימושיות, אם רק מחפשים קצת. תמיד אפשר לעלות במדרגות כמו היונה מדירה להשכיר, לנקות את הבית כמו בילבי ועוד ועוד.
מעטים הם הספרים שהם בעלי שימושיות שלילית. מעטים עוד יותר הספרים שבשל דירוג גבוה במדדים אחרים, אנחנו ממשיכים לקרוא אותם למרות שימושיות שלילית מובהקת. ספר אחד כזה, שהופך את הבקרים בחלקו השני של השבוע לסיוט בניחוח אתיופי, הוא "שפת הסימנים של נועה" המקסים לנירה הראל. ספר שכיף לקרוא, שהילדים נורא אוהבים, ואפילו ספר עם ערך לימודי – שמלמד את הילדים לעקוב אחר ימות השבוע, ואת הקשר בין הימים לבין המספרים. הבעיה היא השימושיות השלילית להפליא שלו.
למי שלא מכיר (לכו ללינק – כדאי לקרוא!) – סיפור על ילדה שלא הצליחה לזכור איזה יום היום. לכן כל לילה, לפני השינה, אמא קלעה לה צמות כמספר היום – ביום ראשון צמה אחת, ביום שני שתי צמות, ביום שלישי שלוש וכו`. כך ידעה נעה איזה יום היום כשקמה מהשינה.

יום רביעי

התגובה הטבעית של ילדתנו לסיפור היתה, כמובן, הדיאלוג הבא:
"אבא, איזה יום היום?"
"שני"
"אז אני רוצה שתי צמות".
עד כאן – נפלא. שתי צמות היא תסרוקת חביבה עלינו ממילא, ובשמחה קלעתי לה שתי צמות. הבעיה התחילה ביום חמישי, כשהתעוררנו מאוחר, אשתי הייתה חייבת לרוץ לעבודה, ולי נשאר להכין שני ילדים לגן לפני שיאחרו, ולחזור הביתה בשעה סבירה, שתשאיר לי גם חלק משמעותי מהבוקר לשבת על התיזה. ואז, פתאום – "אבא, איזה יום היום?". ואבא התמים, שלא חשד בכלום – "חמישי" (לא יכולתי להגיד "יום קוקו"?).
עכשיו, שלא תבינו לא נכון. אחד הדברים שאני יותר גאה בהם הוא המהירות שבה למדתי לעשות תסרוקות. לאמהות שביניכן – תבינו, מעולם לא קלעתי צמה בשיער. לא לעצמי ולא לאחרות. הפעם הראשונה שהייתי צריך לעשות את זה הייתה בראש של ילדה (שכמובן לא מפסיקה לזוז). עם הרבה עקשנות, הגעתי לרמה סבירה בהחלט. לא המומחיות של אשתי (לרמה שלה מעט אמהות מגיעות), אבל אני יכול לעשות כל תסרוקת שהילדה מבקשת, ושתיראה סבירה.
אמרתי "כל תסרוקת שהילדה מבקשת?" צריך להיות "כל תסרוקת שהילדה הייתה מבקשת אם נירה הראל לא הייתה מתחכמת". איך לעזאזל עושים חמש צמות? טיפ קטן מהאשה נתן לי את הפתרון הפשוט ביותר – לעשות קוקו אחד ובתוכו לעשות חמש צמות. בהחלט מקל, אבל עדיין – ליצור קווצות של שלוש שערות כל אחת ולקלוע אותן, ואח"כ עוד לתפוס את כל הסיפור הזה בגומיה, פשוט גדול עלי.
הסיפור נגמר, כמובן, בקוקו פשוט ובהרבה בכי.

אבל עדיין –  הספר מצויין. רוצו להקריא לילדים! (עדיף אחרי תספורת)

13 תגובות »

נדב ב12/11/2006 21:58 תחת אבות ומשפחות

13 Responses to “שימושיות של ספרי ילדים”

  1. פיקסית נצחית הגיב:

    LOL
    בהצלחה בבקרים הבאים!

  2. מאזינה ברקע הגיב:

    ללא ספק, הספר הזה הוא מוקש רציני 🙂
    אני מסכימה איתך שיש שימושיות בכל ספר ילדים. אני יותר אוהבת את אלו שהם פחות שימושיים במוצהר, לעומת ספרים שהם יותר מדי פדגוגיים. למשל, אחד הספרים שעזרו לנו ביותר לגבי צחצוח שיניים, היה "חולצת האריה" – ללא ספק לא התכנון המקורי.

  3. felagund הגיב:

    תודה 🙂

  4. felagund הגיב:

    נכון
    מצאתי עד היום מעט ספרים עם שימושיות מכוונת שהיו מספיק כיפים לקריאה ולא הכילו `מוקשים חינוכיים` כדי שאקרא אותם בכל זאת. אני חושב שקריוס ובקטוס הוא היחיד.

  5. בלונדינית הסודית הגיב:

    לראות אבא שוזר צמות לילדה שלו זה
    מחזה מצחיק.

  6. felagund הגיב:

    🙂
    תודה.

  7. נתאי הגיב:

    מעולה.
    ייתכן שאצטט זאת בכתב העט שלי (לא, אל תבהל, צחקתי)

  8. felagund הגיב:

    אתה מוזמן
    אני לא מסביר אחר כך לחביירים מה זה `פסקאות עטיפה אחורית` ולמה הם לא צריכים לצטט אותן

  9. מאזינה ברקע הגיב:

    גם "ספר הלילה טוב" של אלונה פרנקל
    עשה מצויין את העבודה. הבכורה שלי עד היום מציירת "דפי חלום" כדי לשים אותם מתחת לכרית.

  10. felagund הגיב:

    לא מכיר
    אבדוק…

  11. DOR הגיב:

    מחר אהיה בת שלושים. בזכות הספר הזה היה לי כיף להגיע לביה"ס בהיותי ילדונת.
    אמא שלי התרגלה לכך שכל יום עליה לשזור צמות. מעבר לכך היא מדה להיות יצירתית ולהפוך את התסרוקות למעניינות יותר.
    אני עצמי לא חובבת סירוקים ותסרוקות (לאחרים, כמובן) אבל ביום שתיוולד לי ילדה (וזה יקרה עם הגיע הנסיך…) אין לי ספק שתזכה בהקראת הסיפור ולי לא תהיה ברירה אלא לפעול בהתאם.
    אב יקר – כל שנותר לי לאמר הוא שיהיה בהצלחה 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

877330 דפים נצפים, 35 היום
308872 ביקורים, 9 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏