הרהורים של אבא

מצד אחד אי אפשר שלא להגיד מאומה. מצד שני לאונרד כהן, כמה מפתיע, אמר זאת טוב ממני.

שלטון העם/ לאונרד כהן

זה מגיע מהלילה שנבקע,
מהיריות על הסטודנטים בכיכר
ומלווה תחושה ברורה
שזה בעצם לא קרה
ואם קרה אז רק בארץ רחוקה.
מהדיכוי של כל אי סדר,
מסירנה עקשנית
ממדורות חסרי הבית,
משרידי תשוקה גברית:
שלטון העם מגיע לארצות הברית.

מסדק בחומה פורץ כעת
נחשול האלכוהול המהפנט.
מן המדהים והמוזר
שבדרשה שעל ההר
אשר אותה אני בעצם לא קולט.
זה בא מן הדממה
של המזח המחליד
מן האומץ המובס
של שברולט שרירית:
שלטון העם מגיע לארצות הברית.

זה בא מהכאב לצד הכביש,
מהמפגש המקודש בין איש לאיש.

מהריב הרצחני
שיש בכל מטבח שני
כדי לקבוע מי יאכל ומי יגיש.
מבארות האכזבה שם הנשים בתענית
לברכת האל בשממה הזאת
או בארץ מדברית.
שלטון העם מגיע לארצות הברית.

הפליגי עוד
ספינת ארצי גאה
אל חופי רצון
בין סלעי זדון
על פני רוחות שנאה

זה מגיע לאמריקה תחילה,
מולדת התהילה והבחילה.
כאן המרחב והתנאים
הנחוצים לשינויים
וכאן הנפש מחפשת מחילה.
כאן התפרקה המשפחה לבדידות המקורית
והלב דורש שינוי עמוק
ולא תמורה מקרית
שלטון העם מגיע לארצות הברית

מכל גבר ואישה זה בא עכשיו
ושוב נשכב כאן, מותק, ונאהב.
וניכנס עמוק מאד עד שיבכו הנהרות
וההרים אז יזעקו "אמן" נלהב.
זה בא כמו הגאות
בהשפעה סהרורית ,
בתהלוכה של חשק
מלכותית ומסתורית:
שלטון העם מגיע לארצות הברית.

הפליגי עוד
ספינת ארצי גאה
אל חופי רצון
בין סלעי זדון
על פני רוחות שנאה

אני רגשן ומיושן כמו תמיד
אני בעד ארצי ונגד התסריט,
לא שמאלן לא לאומן,
פשוט יושב הלילה כאן,
מול המסך המסוכסך ללא תכלית.
אבל אני עקשן כמו שקית אשפה
שהזמן אינו משחית,
אני זבל אך מחזיק היטב
בצרור פרחי נורית:
שלטון העם מגיע לארצות הברית.

(מתוך: לאונרד כהן, השירים, בהוצאת כנרת זמורה ביתן. מאנגלית: קובי מידן)